[כז, ג]
והוא לא היה -
חשבו הבנות, כי לא יירשו בני הנועדים על ה'.

כי בחטאו מת -
אמר רבי יהודה הלוי הספרדי:

כי פירוש כי בחטאו מת דבק עם ובנים לא היו לו כאשר יאמר היום, בעונותיו אירע לפלוני כך וכך.

ואיננו רחוק:

[כז, ד]
כי אין לו בן -
בעבור שאין לו בן:.

[כז, ז]
כן -
אמת, או הדבר כן.

והעברת -
מה שהיה ראוי שיקח הוא, תקחנה הן.

[כז, ח]
ובן אין לו -
הנה אות, כי הבן יירש את אביו.

[כו, ט]
לאחיו -
מאב או מאם.

[כו, יא]
לשארו הקרוב אליו -
מכל המשפחה.

וירש אותה -
הנחלה, וכבר פירשתי דרך חז"ל בפסוק לעם נכרי.
ולדעת הנחלות אם יירש האב או האם את הבן, ומה שתירש אשתו צריכים אנחנו לקבלה.

אמרו חכמינו ז"ל:

כי נסמכה פרשת עלה אל הר העברים לדבר הנחלות, כי בקש משה לדעת מי ינחל מעלתו.

[כז, יד]
להקדישני -
דבק עם מריתם.
והטעם: כי מריתם להקדישני וזה הוא על אשר לא קדשתם, כאשר פירש.

[כו, טז]
ה' אלהי הרוחות -
שהוא יודע הרוחות איזה רוח ראוי.

וטעם יפקד -
מגזרת פקיד.

[כז, יז]
אשר יצא לפניהם -
במלחמה.

ואשר יוציאם -
על ידי אחר.

[כז, יח]
אשר רוח בו -
וכל איש חי יש בו רוח, רק הטעם כמו: וחזקת והיית לאיש.

וסמכת את ידך -
להראות את ישראל שהוא במקומו ועליו סמך.

[כז, כ]
ונתתה מהודך -
לחלוק לו כבוד לפני ישראל, למען ישמעו כי הם כבר האמינו בך, וכאשר יראו שאתה כבדתו, כן יכבדוהו כי ילכו אחרי מעשיך.

[כז, כא]
על פיו יצאו -
על פי אלעזר במשפט האורים.

ויש אומרים:
על פי משפט האורים והראשון ישר בעיני.

הוא וכל בני ישראל -
בדבר שהיה כלל לכל.

וכל העדה -
בדבר שהיה פרט לעדה, הם הנועדים באהל מועד.

וטעם הדבק פרשת הקרבנות שהשם צוה אז למשה, שיצוה את בני ישראל הקרבנות שהם חייבים לעשות, כי הוא לא יכנס לארץ עמהם, והחל להזכיר עולת תמיד ואם הזכירה בתחלה יתכן שהנזכרת היא על הר סיני, או שתהיה מערכת הקרבנות סדורה.