[כח, ב]
לחמי -
פירשתיו.

לאשי -
פירשתיו.
והטעם: לחם לאשי לריח ניחוחי.

במועדו -
שלא יקדמו קודם הבקר, ושלא יאחר אחר הערב.

[כח, ד]
את הכבש אחד -
אמר רבי משה הכהן הספרדי:

כי הוא דרך קצרה והטעם את הכבש כבש אחד.

ועל דעתי: שאות ה"א מושך עצמו ואחר עמו, וכבר הראיתיך רבים כן:

[כח, ו]
העשויה בהר סיני -
הטעם כאשר עשיתם בהר סיני, גם זה אות שלא העלו עולות במדבר אחר נסעם מסיני כאשר פירשתי בראיות גמורות.

[כח, ז]
הסך נסך שכר -
נו"ן השורש מובלע בסמ"ך ומן הפירוש נסמוך על דברי הקדמונים ז"ל.

[כח, י]
בשבתו -
שב אל יום השבת אף על פי שנמצא כל שומר שבת מחללו.
והטעם: כל שבת ושבת, כמו יום ביומו.

על עולת התמיד -
הטעם אחרי התמיד שישים עליה עולת שבת.

[כח, יא]
ובראשי חדשיכם-
אמר רבי משה הכהן הספרדי נ"ע:
שפירושו חדש ניסן כי כן כתוב ראשון הוא לכם ואחר כן אמר זאת: עולת חדש בחדשו, שיעשו כן בכל חדש, על כן הוסיף לחדשי השנה ופירושו נכון הוא, ואף על פי שיש לטעון על יו"ד ובראשי חדשיכם רק בעבור שמצאנו הנה חדש מחר ישר דבורו.

[כח, יד]
בחדשו -
כמו: שבת בשבתו ולא יתכן בו על דרך הפשט פירוש אחר, כי אין בפסוק זכר לירח.
ועוד: כי לא מצאנו זאת המלה כי אם מהבנין הכבד הדגוש, והנה הדל"ת רפה.

[כח, טו]
ושעיר עזים אחד לחטאת לה' -
כמו אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת.
ודע, כי חטאת עם למ"ד בלשון הקדש אין החטאת דבק כי אם בחוטא, הלא תראה וחטאתי לאבי והנה זה הפך הדרש, רק יש לו סוד.

[כח, טז]
בארבעה עשר יום לחדש -
ולא הזכיר בין הערבים, גם זה חיזוק למעתיקים, אף על פי שאין להם צורך.

[כח, כב]
ושעיר חטאת -
כמו: שעיר עזים והוא דרך קצרה.
והנה לא הזכיר עולות בשבעת ימי הפסח כאשר לא הזכיר עולת התנופה ואנו צריכין לקבלה, כי פסוק: שבת בשבתו אמר על עולת התמיד.

[כח, כו]
בהקריבכם מנחה חדשה -
לחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שנים ושני כבשי שלמים, והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום והעד על דבריהם, כי לא באר בשבת ובמועד דבר כלל, רק הזכיר בחג המצות וסכות ויום העשור והקרבתם אשה לה' ולא אמר כמה המספר, וכן ביום תרועה ולא הזכיר עולת חדש ועולת התמיד ומנחתה, היא העולה הראשונה.