[ד, ב]
נשא את ראש בני קהת -
בתחלה בעבור משה ואהרן.

[ד, ג]
מבן שלשים שנה -
קרוב מארבעה שבועות, בן חמשים שבעה שבועות, כי אז יחסר כח הגוף.

מלאכה באהל מועד -
מלאכת המשא.

[ד, ד]
קדש הקדשים -
הוא הארון.

[ד, ה]
פרכת המסך -
שתסוך על הארון.

[ד, ו]
ונתנו עליו -
על המסך.

ויש אומרים:
כי ישוב עליו אל מלת את שהוא את פרכת וכמוהו*) ותצפנו.

ופרשו בגד כליל תכלת -
כלו תכלת.

מלמעלה -
יש אומרים:
על כסוי עור תחש.

והנכון בעיני: שפירושו וכבר פרשו בגד כליל תכלת מלמעלה לפרכת המסך, ואם לדרך כבוד יתכן גם הראשון ועור תחש מפני הגשם והאבק.

ושמו בדיו -
הנה יסירום עד שיכסו הארון.

ויש אומרים:
שמו בדיו על כתפות הנושאים.

[ד. ז]
ועל שולחן הפנים -
להורות כי יש שם שולחנות אחרות לצורך הבשר ולחם הפנים שיש בו לא יוסר.

[ד, ח]
בגד תולעת שני -
והנה על השולחן שני בגדים והמכסה, וכן על הארון מסך ובגד תכלת ומכסה, ועל המנורה בגד ומכסה:

[ד, י]
ונתנו על המוט -
כי אין לה בדים והוא כמו: וישאוהו במוט:

[ד, יא]
ועל מזבח הזהב -
בגד אחר ומכסה לכסות את הקודש שהוא הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכל כלי השרת, כמו: סכינים וכפות וקערות.

[ד, יג]
ודשנו -
הסרת הדשן מעל המזבח.

[ד, טו]
משא בני קהת באהל מועד -
כי האהל והמשכן הם לא ישאוהו.

[ד, טז]
ופקדת -
מגזרת פקיד.

שמן המאור -
יש אומרים:
כי הוא היה נושא שמן המאור לילה אחד וכן את מנחת התמיד.

והנכון בעיני: שהוא פקיד עליה לתת שמן המאור וטעם הכלי וכן כלי שמן המשחה וכלי הקטורת לבני הקהתים.

וטעם פקדת כל המשכן - כי יש לו גם פקידות במשכן ובכל כליו עם אחיו איתמר, רק לגודל מעלת אלעזר, היה הוא פקיד על השמן הקטרת והמנחה לבדו.

[ד, יז]
וטעם אל משה ואל אהרן - כי מצוה על אהרן ובניו להישמר שלא יבאו הקהתים לידי כרת.

[ד, יח]
ומלת אל תכריתו –
למשה אהרן ובניו.

[ד, יט]
וחיו -
יוסיפו חיים.

ולא ימותו -
בכרת.
והטעם: כי אם ישמרו יקבלו שכר ואם לא יענשו כי יתכן שלא יענשו, על כן ולא ימותו.

ושמו אותם -
הארון והשולחן והמנורה והמזבחות.

על עבודתו -
בכלי הקדש.

ואל משאו -
לשאת בכתף.

[ד, כ]
ולא יבואו -
הקהתים אל אהל מועד.

לראות כבלע את הקדש -
והטעם כאשר יוסר בנינו, יוסר מסך הפרכת ונגלה הארון.

ויש אומרים:
כי כבלע -
כמו ככסות.
והטעם:, כאשר יכסו הארון לשאת אותו וזה טעם קרוב מהראשון.
והנה שתים אזהרות:
שלא יגעו בקדש, כי אם בבדים ישאוהו.
ולא יראו הקדש.

חסלת פרשת במדבר




[ד, כב]
נשא -
שם הפעל, כמו: זכור את יום השבת.
וטעם נשא - שָֹא.

גם הם -
בעבור שנשא את ראש הקהתים.

[ד, כד]
לעבוד -
להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור.

ולמשא -
שם הפועל, וכמוהו: ולמסע את המחנות, כי משקלי שמות הפעלים משתנים.

[ד, כה]
ומכסה התחש אשר עליו -
אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אילים.

ויש אומרים:
ששני המכסים היו דבקים.

[ד, כו]
ואת כל כלי עבודתם -
כשולחנות ויתדות ומיתרות.

ואת כל אשר יעשה להם -
לכלי העבודה או למשכן ולמזבח.

[ד, כט]
בני מררי -
לא הזכיר לשאת שמותם, כי הפרשה דבקה.

[ד, מז]
עבדת עבדה -
כאשר פרשתי והנה טעם כל הפקודים - שהיו מבן שלשים שנה:

[ד, מט]
איש איש -
על גרשון קהת ומררי.

על עבדתו ועל משאו -
על כן ופקדיו.
ונסמכו פרשת וישלחו מן המחנה - בעבור היות השכינה בתוך המחנות בנסעם ובחנותם.