[ה, ב]
כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש -
אלה הם מטומאת שבעה והם מטמאים אחרים, על כן לא יצא בעל קרי מחוץ למחנה ואין יד במחנה לצאת חוץ, רק כל אחד חופר באהלו כמנהג כל המחנות כלן, כי תינוקים יש ביניהם. ופרשת כי תצא מחנה, על מחנה קטן ידבר, שאין שם אשה והארון ביניהם ואין (ס"א והם) סובבים, כי במחנה ישראל השכינה באמצע ועוד אפרשנו במקומו.

[ה, ג]
נקבה -
זבה או נדה, או מצורעת, או טמאת מת.

[ה, ד]
ויעשו כן -
מיד קודם שנסעו והטמאים בנסעם, יסעו בין דגל אפרים לדגל דן על דרך סברא, כי לא פורש. ונסמכה פרשת איש או אשה כי הצרעת והזוב יבואו בעבור מעל.
וטעם להזכיר זאת הפרשה פעם אחרת להזכיר ואם אין לאיש גואל:

[ה, ז]
והתודו -
איזה מהם שיהיה איש או אשה.

בראשו -
כאשר הוא, לא פחות ממנו.

וחמישתו יוסף עליו -
אם הוא מתודה מעצמו.
ואם יש עדים עליו - יוסף שני חמישיות.

ומעתיקי הדת אמרו:
חומש -
החומש ודעתם רחבה מדעתנו.

[ה, ח]
המושב לה' -
בעבור יראת השם השיבו.

[ה, י]
ואיש את קדשיו לו יהיו -
טעמו ברשות המקדיש הם, שיתנם לאיזה כהן שירצה והזכיר זה בעבור מתנות כהונה.

[ה, יב]
וטעם תשטה - בעבור ומעלה בו מעל.

תשטה -
תסור מהדרך הישרה.
וכן: שטה מעליו ועבור.

[ה, יג]
שכבת זרע -
השכיבה הידועה כי עיקרה לזרע.

ונסתרה -
שלא גלתה היא הדבר ואפילו עד אחד אין בה שתהיה חשודה בעבורו.

והיא לא נתפשה -
בעדים אנשים או על ידי נשים, עד שתהיה חשודה.

[ה, יד]
ועבר עליו -
לשון זכר.
וכן: רוח גדולה וחזק מאד.

וטעם עבר –
שעלה במחשבתו.

[ה, טו]
והביא -
בעל כרחה.

עליה -
עמה, או בעבורה.

קמח שעורים -
אמרו רבותינו:

היא עשתה מעשה בהמה תביא מאכל בהמה, ומנחת הנדבה היא סולת חטים לזכרון לטוב. וזאת המנחה מזכרת עון - אם היה שם על כן היא גרוע להיותה שעורים, בלא שמן ובלא לבונה.

[ה, טז]
והקריב אתה -
המנחה.

והעמידה לפני ה' -
לפני המזבח.

[ה, יז]
מים קדשים -
מהכיור, כי כבר נקדשו.

בקרקע -
ידוע תחת הקרקע.

[ה, יח]
ופרע את ראש האשה -
יגלה.
ולפי דעתי: יוציא פרע ראשה שהיה מכוסה.

מי המרים -
לפי דעתי: שמלת מֵי סמוך ומלת המרים תאר השם, אם כן סודו ידוע.
גם יתכן שנקראו על שם סופם, כמו: ובגדי ערומים תפשיט והעד ובאו בה המים המאררים למרים להורות כי האלות הנקראות המאררים ישימו המים מרים, אחר היותם מתוקים.

ומלת המאררים –
מהבנין הכבד כמו: אשר אררה ה'.

[ה, יט]
וטעם והשביע - שתענה האשה אמן אמן.

אם לא שכב איש אתך -
הטעם איש אחר בחזקה.

ואם לא שטית -
ברצונך.
ודקדוק שטית - סְטִיַת טומאה' כמו: לא תבנה אתהן גזית.

הנקי -
תהיה נקייה, כמו: ומות בהר.
ויתכן להיות והשביע הראשון בשם והשני באלה, כאשר הוא מפורש.

[ה, כא]
ירך ובטן -
שכנים.

צבה -
כמו נפוחה ואין ריע לו, חוץ מהפרשה הזאת.

[ה, כב]
ולנפיל -
נפתח הלמ"ד להורות על חסרון ה"א הבנין. וכן: לשמיד.

אמן -
פעמים חיזוק:

[ה, כג]
וטעם בספר –
שהיה להם ספר ידוע באלות.

[ה, כו]
אזכרתה -
מה שיהיה לה לזיכרון לטוב או לרע, כפי מעשיה.

[ה, כז]
ותמעל מעל -
כאשר פירשתי דבר מכוסה.

[ה, כח]
ונזרעה זרע -
שיתן לה השם זרע בשכר הקלון, שאירע לה.

[ה, לא]
תשא את עונה -
אם נטמאה.

וטעם ונקה האיש מעון –
כי אם עבר עליו רוח קנאה הנה היא אסורה לו שישכב עמה והשוכב יש לו עון.

יש אומרים:
שטעם הסמך פרשת נזיר לפרשת סוטה שיהיה לה בן נזיר אם לא נטמאה.

ולפי דעתי:
כי נסמכה בעבור נזירת האשה שהיא הפך המועלת כי רובי העבירות סבתם היין ואשה, שלא תתקן שער ראשה איננה מבקשת להיבעל.