[ו, ב]
יפלא -
יפריש או יעשה דבר פלא, כי רוב העולם הולכים אחר תאוותם.

נדר נזיר -
פירוש נדר להיות נזיר, כי נזיר הוא תאר השם, וינזרו מגזירתו, שירחיק מהתאוות ועשה זה לעבודת השם, כי היין משחית הדעת ועבודת השם ובפרשת כי תצא מחנה ארמוז לך סוד:

[ו, ג]
וטעם מיין ושכר -
אם נדר להיותו נזיר וקדוש מיין ושכר יזיר.

על דעת המעתיקים:
ששכר גדול מהתירוש.

ואחרים אמרו:
שכר ממש, כל דבר שישתכר האדם ממנו.

וטעם חומץ יין והמשרה והענבים. לשום גדר שירחק מן היין כלל, ובאשת מנוח פירוש כל טומאה - כל אשר יצא מגפן היין:

משרת -
אין לו חבר והתי"ו לסמיכת לשון נקבה וטעמו: כל דבר שימס עם ענבים.

ויש אומרים:
משקה מבושל.

[ו, ד]
מחרצנים -
אין לו ריע וכן זג.

והמפרשים אמרו:
חרצנים -
חיצוניים

וזג -
פנימיים.

ואחרים:
הפכו הפירוש ויהיה פירוש מחרצנים דבק עם מכל אשר יעשה - כל מה שיעשה מאלה שניהם.

[ו, ה]
גדל פרע -
שם הפעל מהכבד.

והטעם גדל – יגדל.

[ו, ו]
הזירו -
שם הפעל מהכבד.

על נפש מת -
תאר לנפש, או יחסר גוף:

[ו, ז]
לאביו ולאמו -
ואף כי לאשתו ולבתו ולאחרים.

ויש אומרים:
כי מלת נזיר מגזרת נזר והעד כי נזר אלהיו על ראשו ואיננו רחוק.
ודע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חפשי מן התאוות.

[ו, ט]
בפתע פתאום -
שניהם קרובים בטעם, וכן: אדמת עפר.

וטמא -
המת יטמאנו.

ביום טהרתו -
במי נדה כי הוא טמא מת.

[ו, יא]
אחד לחטאת ואחד לעולה -
והסוד שהוא שאמרו חז"ל:

ושכר עבירה עבירה.

על הנפש -
הוא על נפש מת, כמו: ושרט לנפש ואילו היה שחטא על נפשו, לא היה השם מצווה אותו שיחזור לחטאתו:

[ו, יב]
והזיר לה' את ימי נזרו -
כל הימים שנדר להיות נזיר ועתה יחל לספור אותם.

כי טמא נזרו -
כי הוא לא נדר רק שיהיו שלמים זה אחר זה ולא יכרית שום דבר ויפסיק ביניהם.

[ו, יג]
מלאת -
שם הפועל מבעלי האל"ף על מנהג בעלי הה"א באחרונה, וכמוהו: לבלתי קראת לנו.

יביא אותו -
יביא נפשו, כמו: וירעו הרועים אותם.
או יביא הכהן אותו בצווי, בעל כרחו להקריב את קרבנו.

[ו, יד]
כבש -
זכר, כמשפט כל עולה.

וכבשה -
נקבה, כמשפט כל חטאת.

ואיל לשלמים -
שמחה שהשלים מה שנדר.

[ו, טז]
את חטאתו -
בעבור שהזכיר באחרונה, כי כן מנהג הלשון.

[ו, יח]
שער -
על שני משקלים.

[ה, יט]
בשלה -
פירוש: והיא בשלה.

התגלחו את נזרו -
הנה אות כי קדש הוא, שב אל הזרוע כי הוא עיקר, או ישוב הוא על המונף כלו.

[ו, כא]
וטעם מלבד אשר תשיג ידו –
חיוב שיתן כפי ממונו, גם כפי ימי הנדר אם רבים אם מעטים.
ונסמכה פרשת ברכת כהנים לפרשת נזיר, כאשר השלים תורת הנזיר שהוא קדוש הזכיר תורת כהנים שהם קדושים.

והמכחישים אמרו:

כי זאת הברכה היה הכהן מברך לכל מביא מנחה ונסמכה בעבור על פי אשר תשיג יד הנודר.

והאמת כמו שהעתיקו חז"ל:
והעד: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ביום השמיני.
ונכתבה זאת הפרשה שהשם צוה בהקמת המשכן, שיברך אהרן את העם ושם כתיב נשיאות כפים, כי הכפים כידיים, רק ידיים כללים:

[ו, כד]
יברכך -
תוספות חיים ועושר.

וטעם וישמרך –
שישמור התוספת, שלא יגזול אחר מה שהוסיף.

[ו, כה]
יאר ה' פניו אליך -
כטעם באור פני מלך חיים.
והטעם: וכל אשר תבקש ממנו ובשעה שתדרשו יאר פניו - והטעם יקבל אותך וירצה למלאת שאלתך מיד, ואם בקשת אותו בעת צרה הוא יחנך.
גם יתכן היות ויחנך ויתן לך בקשתך, כטעם: חנוני אתם, אשר חנן אלהים מגזרת: חנן.

[ו, כו]
ישא ה' פניו אליך -
הפך אעלים עיני מכם.
והטעם: כאשר פירשתי, כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך.

וישם לך שלום -
כטעם: לא יגע בך רע לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב.

[ו, כז]
ושמו את שמי -
כטעם: לשום שמו שם שיהיו מקודשים בשם, או טעמו כאשר יזכירו שמי עליהם, כי בכל אחד מהשלשה פסוקים השם הנכבד והנורא.

ואני אברכם -
ויתכן: היות מ"ם אברכם סימן הכהנים המברכים, או יהיה סימן לישראל.
והטעם: אם הם יברכום אני אברכם – והטעם: שאקיים ברכתם.

לפי דעתי: שמ"ם אברכם סימן לכלם: כהנים וישראלים.