[ח, ב]
דבר אל אהרן -
כי הוא חייב במצות הדלקת הנר.

אל מול פני המנורה -
פירוש והאיר אל עבר פניה והנה מלת האיר יוצאה, כמו: תאיר נרי ואין כן יאירו והארץ האירה.
ונסמכה זאת הפרשה להורות כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה.

[ח, ד]
וזה מעשה המנורה -
הזכיר שלא נראה כמוהו.

מקשה -
פירשתיו.

ירכה -
הוא על הקנה שתעמוד עליו, כי כן כתוב ירכה וקנה.

פרחה -
ידוע ולא היה כח בחרש חכם לעשותה כן, לולי שהשם הראה אותה למשה במראה הנבואה.

כן עשה -
שב אל משה.
והטעם בצווי, וכן ועשית מנורת זהב.
וטעם הסמך פרשת הלוים, להורות כי אהרן יתעסק בהדלקת הנר ובשאר העבודות יעזרוהו הלוים ויעמדו לפניו לעשות מה שיצוה.

[ח, ו]
קח את הלוים מתוך בני ישראל -
כי מעורבים היו וכן כל השבטים קודם שיסעו אל הדרך מהר סיני.

[ח, ז]
מי חטאת -
כמו תחטאני או טעמו כחטאת הקרבן.

הזה עליהם -
אמר רבי משה:

שפ"א הפעל נו"ן כמו: הכה תכה ונכון הוא.

והעבירו תער על כל בשרם -
וכבר העבירו תער.

אמרו המעתיקים:

אפילו הזקן ולא הפאה.

וכבסו בגדיהם =-
ואחר כן יהיו טהורים בטהרם במי חטאת.

והטהרו -
מבנין התפעל והתי"ו מובלע.
וכן: המתקדשים והמטהרים.

[ח, ח]
פר בן בקר -
קטן.

סלת -
שלשה עשרונים כמשפט.

תקח לחטאת -
בציווי, כי הם יקחו והטעם יתנו כמו: ויקחו לי תרומה או יקחו עמם, כמו: ויקחו להם איש שה לבית אבות.

[ח, יא]
לפני ה' -
והטעם: כאשר תקריבם לפני האהל, יסמכו בני הלוים את ידם על ראש כל אחד מהפרים, ורבים כן.

[ח, יב]
ועשה -
בצווי, כי אהרן היה המקריב, והעד הנאמן שאמר: כי החטאת גם העולה הם לכפר על הלוים וכתוב: ויכפר עליהם אהרן:

[ח, יג]
וטעם והעמדת את הלוים –
אחר שיכפר אהרן עליהם תעמידם לפניו ויניפם.

והנפת -
בצווי, כמו: ועשה.

[ח, יד]
והיו לי הלוים -
זו מעלה גדולה.

[ח, טו]
ואחרי כן יבאו הלוים -
אחרי שתטהר אותם.

והנפת -
בצווי.

[ח, טז]
כי נתונים נתונים -
הם ובניהם ישראל נתנום לי ואני לקחתי אותם לי.
והטעם: קבלתים ולא נתנום בעבור פדיון פטרת כל רחם. ופטרת ופטר שתי לשונות כמו צדקה וצדק או על משקל אחר.

[ח, יז]
ביום הכותי -
זמן כמו אתה עובר היום.

[ח, יח]
וטעם ואקח את הלוים. וכבר אמר: לקחתי אותם לי, כי כן דרך המקרא והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו, וכאשר לקחתי לי הלוים נתתים אני לאהרן ולבניו.

[ח, יט]
ולכפר -
להיותם כפר נפשם כאשר פירשתי.

[ח, כ]
ויעש משה ואהרן -
משה בצווי ואהרן שהניפם וישראל שסמכו עליהם.

[ח, כא]
וטעם ויתחטאו –
כי גם הם עשו.

ויכפר עליהם -
וכבר כפר עליהם.

ויש אומרים:
כי בתחלה התחטאו ואחר כן סמכו ידיהם על הפרים ואיננו רחוק, ואם כן יהיה פירוש והעמדת את הלוים וכבר העמדתם בתחילה.

[ח, כב]
כן עשו להם -
תמיד בני אהרן לבניהם.

[ח, כד]
זאת אשר ללוים -
והטעם: זאת הקצבה ואין מבן שלשים שנה מכחיש זה הפסוק, כי מבן שלשים שנה הוא לעבודת משא ומבן חמש ועשרים לעבודת האהל.
וטעם לצבא. להמנות עם צבא העובדים:

[ח, כו]
במשמרותם -
על הזקנים ונדבקה פרשת הפסח, כי החנוכה היתה בחדש הראשון ואז נבדלו הלוים ובאה זאת הפרשה, בעבור שהוא כתוב בפסח.
והיה כי תבאו אל הארץ,
והיה כי יביאך ה'.
צוה שהם חייבים גם במדבר.