פרק יז, ה
ולא יהיה כקרח ועדתו וגו'. פירש רש"י שלא ילקה בצרעת כמו שלקה משה בצרעת בידו (סנהדרין קי). ומלת לו שב אל החולק על הכהונה. וכאן הבן שואל מה ענין צרעת של משה אל החולק על הכהונה?
ויותר היה נכון אם היה מביא לראיה צרעת של מרים, שהיה מעין מחלוקתו של קרח כי מחלוקתו על הכהונה נמשך ממה שחלק על נבואתו של משה, לא שלחך ה', ומזה המין היה צרעת של מרים, שאמרה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר. וכן אמר קרח: כי כל העדה כלם קדושים, לא אתם לבדכם שמעתם בהר סיני אנכי ולא יהיה לך. אבל צרעת ידו של משה, מה שייכות יש לו למחלוקתו של קרח?

ועתה שא נא עיניך וראה, כי הנני מקרב הענינים והיו לאחדים בידך, וילקה הדומה בדומה, ומשם תקח ראיה בריאה וטובה, שהחולק על נבואתו של משה לוקה בצרעת. וזה, לפי שאמרו רבותינו ז”ל (שבת צז) החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן?
ממשה כו'. וכפי שורת הדין שראוי לעשות אל החושד כאשר זמם לעשות לאחיו, אם כן החושד נלקה באותו מכה שהיתה ראויה לבא על הנחשד, אם היה הדבר אמת, ומשה חשד את ישראל בבלתי מאמינים בנבואתו, כמו שכתוב (שמות ד א) והן לא יאמינו לי וגו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'. והיינו ממש דברי קרח, שאמר לא נראה אליך ה' ואתה בודה הכל מלבך, מדהוצרך משה לומר: כי ה' שלחני כי לא מלבי, כך חשד משה את ישראל שיכחישו נבואתו ויאמרו לא נראה אליך ה', רק מלבך אתה בודה כדי לנהג שררתך עלינו. ומדאנו רואין שנלקה משה בצרעת על שחשדם במה שאין בהם, שמע מינה שאילו היה הדבר אמת, שהיו ישראל מכחישין נבואתו, אז היו ישראל לוקין בצרעת זה, ולפי שחשדם במה שאין בהם, נלקה הוא באותה מכה שהיתה ראויה לבא עליהם, דאם לא כן, לא יהיה מדה כנגד מדה, וצריך להיות כאשר זמם לעשות לאחיו. ומכאן ראיה ברורה שהחולק על הכהונה לוקה בצרעת, כי כל החולק על הכהונה חולק על נבואתו של משה, ואומר לא נראה אליו ה' ליתן לו רשות שיתן הכהונה לאהרן דווקא, וחושדו שמשה מלבו נתנה לאחיו, וזה פירוש יקר.

וטעם לצרעת דווקא, היינו לפי שמצינו (ערכין טז) שהצרעת בא על גסות הרוח, ועל לשון הרע. שכן עוזיהו נצטרע על שגבה לבו עד להשחית (דבה"י ב' כו יט) ומדברי קבלה ילפינן, שנאמר: גבר יהיר ולא ינוה. (חבקוק ב ה) שלא ישאר בנוה שלו, לפי שסופו לישב בדד מחוץ למחנה. ואילו היו ישראל בלתי מאמינים בנבואת משה, מסתמא היו חושדים אותו כי לבעבור השתרר עליהם הוא רוצה למושכם אחריו. ואילו היו אומרים אליו לא נראה אליך ה', בלשון נוכח, היו ודאי בכלל מספרי לשון הרע, ומב' צדדים אלו היו נלקין בצרעת, ועל כן חזר הדין על משה, שחשדם שלא כדין. וצרעת ביד דווקא, כמו שאמרו רבותינו ז”ל (ערכין טו) כתיב מות וחיים ביד הלשון (משלי יח כא). וכי יש יד ללשון?
אלא מה היד ממית אף הלשון ממית, שנאמר (ירמיה ט ז): חץ שחוט לשונם, שוחט כתיב, כי הרי זה בא להיות שוחט לאחרים, ונמצא שחוט, כי לשון הרע תלתא קטיל (דב"ר ה י) וכן קרח היה בכלל כת ליצים, כדאיתא במדרש (שו"ט תהלים א) וסימן לדבר קרח ראשי תיבות קשת רומח חרב על שם שנאמר (תהלים נז ה): בני אדם שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ומה שלא נענש קרח בצרעת כמשה, לפי שהיה קים ליה בדרבה מיניה, שהרי כפר בעיקר ובתורת משה, ורצה לבטל השררה, אשר מזה הצד נתן הדין שיהיה מן הבלועים.
ועוד, שכבר ראה מעשה ה' הגדול מה שלא ראו ישראל בשליחות ראשון של משה, וזה הוא שאמר: זכרון לבני ישראל וגו' למען אשר לא יקרב איש זר להקטיר קטורת. כי הזר הקרב מסתמא הוא חולק על נבואת משה. ומכל מקום הזר הקרב לא יהיה כקרח ועדתו שוה בעונש, כי קרח ועדתו היו בו חטאים גדולים זולת זה. אלא יהיה כאשר דבר ה' ביד משה לו. כמשה שלקה בידו בצרעת כך ילקה בצרעת כל החולק על הכהונה.

פרק יז, כג
והנה פרח מטה אהרן וגו'. רמז כי לא למראה עיני האדם ישפוט ה'. כי אם נראה אחד עץ יבש, בלי לחלוחית מים תורה וחכמה, הקב"ה מפריחו, וכך בהפך, כדמסיק בילקוט (ביחזקאל יז קח עיי"ש) שדרש על קרח ואהרן פסוק הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש. (שם יז כד) ויכול להיות שמשם נמשך המקור, שכל מה שהיה במקדש היה מלבלב ועושה פירות, ואפילו הזהב שנקרא פרוים,
ויוצא פרח, זה היה סימן לכהנים קטנים שנקראו פרחי כהונה.
ויצץ ציץ. זה סימן לכהנים גדולים נושאים ציץ נזר הקודש.
ויגמול שקדים. בזכות וירץ אל תוך הקהל וגו' כדי לעצור המגפה, ובזכות שכהנים זריזים הם, כגמול ידו השיב לו להצמיח שקדים, שיש בהם משמעות לשון שקידות ומהירות, וזכה למתנות, שנאמר: ואני הנה נתתי לך. ולשון הנה מורה על הזריזות, וכן פירש רש"י פרשת וישב (לז יג) ויאמר הנני. לשון ענוה וזריזות. ורש"י פירש כאן הנה בשמחה, כמה דאת אמר: הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. (שמות ד יד) וטעמו של דבר שכל הנה לשון זריזות הוא, וכל מה שהאדם עושה בזריזות, ודאי הוא שמח בעשייתו, וכשם שאהרן היה שמח לקראת משה אחיו הקטן ממנו, ולא נתקנא בשררתו, בזכות זה ניתן לאהרן שררת הכהונה, למשחה בה בשמחה. זה הוא שאמר: ואני הנה נתתי לך. בזכות הנה הוא יוצא לקראתך.
ולמעלה בפסוק בקר ויודע ה' שנתן לו ה' המתנות בבוקר בפנים מאירות בשמחה, כמשפט כל דבר הניתן אל השואל כהוגן. ורז"ל אמרו (שבת קלט) שבזכות וראך ושמח בלבו. זכה לחשן משפט על הלב לפי שנאמר (תהלים כה ט): ידרך ענוים במשפט. כדרך שנתבאר למעלה פרשת משפטים (כא א) ודרך זה ענוה לו, ששמח על שררת אחיו. ורז"ל אמרו (חולין פט) גדול מה שנאמר במשה ואהרן, שנאמר (שמות טז ח) ונחנו מה. וכן באהרן כתיב (במדבר טז יב) ואהרן מה הוא. שהוא מחשב את עצמו לבלי מה, כאילו הוא עץ יבש שאין בו שום לחלוחית, על כן זכה שפרח מטה אהרן היבש.

ומה שנתנו לו כ"ד מתנות, כנגד כ"ד ספרים, ואמר ר"ש בר נחמני א"ר יונתן (סנהדרין צ) מנין שאין נותנים מתנות לכהן עם הארץ שנאמר (דבה"י ב' לא ד) לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וגו'. ובילקוט (יח תשנה עיי"ש) מנה כ"ד מתנות י"ב במקדש וי"ב בגבולין רמז לדבר זה יהיה לך מקודש הקדשים. כמספר זה דהיינו י"ב יהיה לך מקודש הקדשים דהיינו י"ב שבמקדש, וזה יהיה לך תרומת מתנם לכל תנופות בני ישראל. זהו כנגד י"ב שבגבולין כי אין שם מקדש. ולמעלה פרשת נשא (ו כג) פרשנו שיש עוד עבודת מתנה והיא ברכת כהנים כה תברכו. כי בה יהיו כ"ה וכאן היא רמוזה ביתור לשון. הנה (יח ח) עולה ששים כמספר ששים גבורים סביב לה. (שיר ג ז) הרמוזים בברכת כהנים ושם נאמרו פנים מאירות יאר ה' פניו אליך, והיינו הנה בשמחה.