פרק ב, ב
איש על דגלו באותות לבית אבותם. מצינו בכמה מדרשים (במ"ר ב ב,ו) המגדילים מאד ענין הדגלים, ודרשו עליהם פסוק ובשם אלהינו נדגול (תהלים כ ו) שבשעת מתן תורה ראו ישראל את המלאכים דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם ובפסוק (שיר ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר. דרשו (במ"ר ב ד) שהיו האומות מסתכלין במעלתן של ישראל, והיו תמהים כו' ואומרים: שובי שובי השולמית. הדבק בנו ובא אצלנו, ונעשה ממך דוכסים והגמונים, וישראל משיבין: מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים (שם ז א). רצה לומר מה גדולה אתם נותנים לנו?
שמא גדולה אתם יכולין לתת לנו כמו שנתן אלהינו דגל מחנה יהודה מזרחה כו'?
וכל משכיל יפלא בעיניו מה קול המולה זו, ומדוע קול הקריה הומה (מלכים א' א מא) ע"ז, ומה יקר וגדולה נעשה בישראל עד אשר התאוו להם כל כך.
והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות העולם, כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה', וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב, כאמרו רז"ל (תענית לא עיי"ש) לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים מחול בגן עדן וכבודו יתברך באמצע, שנאמר (ויקרא כו יב) והתהלכתי בתוככם. כי כל הפניות שהצדיקים פונין, הכל הוא מול פני השכינה וכן בעולם הזה. וזה אות הדגל כי הוא סימן הנצחון במלחמה. ודגל זה הוא בשם ה', כי לא בחרבם ירשו ארץ, כי בשם ה'. וכן המלאכים, ע"י שהם סובבים כסא כבודו יתברך, מוראם על כל הנמצאים, כמו שכתוב: איומה כנדגלות. (שיר ו י) כי ע"י סיבוב זה תהיה מוראם על כל האומות, כמו המלאכים שהכל יראים מהם. ועל דגלים אלו הובטח יעקב, שנאמר בו (בראשית כח יד) ופרצת ימה גו'. לכך נאמר: איש על דגלו באותות. היינו באותות שמסר להם אביהם יעקב כו', כי במראה נראה אליו ענין הדגלים, בפסוק ופרצת ימה וגו'. לכך מתחיל המזמור (בתהלים כ ב,ו) ישגבך שם אלהי יעקב וגו'. ועל זה אמר ובשם אלהינו נדגול, לישא דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות בשם אלהינו, לכך אמרו מה תחזו בשולמית וגו'. כי נצחון שלכם הוא נצחון אנושי, וכל זה אינו שוה למחולת המחנים. המורה על נצחון אלהי, כי המה כרעו ונפלו. כי הדבר בספק אם מנצחים, ואנחנו קמנו ונתעודד. כי בודאי נוצחים כל הלוחמים בשם ה'.
ועוד, שהעיקר חסר אצליכם, דהיינו מראה כבוד ה', הוא האות אשר אליו יישירו כל השוכנים סביב המרכז, לכך נאמר באותות, כדי להיות להם השכינה אות אשר נגדו יישירו עפעפיהם.

פרק ב, ג
והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. טעם לסדר הדגלים על זה האופן, כבר דברו בו הראשונים איש לפי שכלו, והקרוב אלי לומר בזה, שהם על סדר ד' מדריגות הכוללים כל שלימות אנושי, והם:
קנין החכמה,
ואחריה קנין המדות,
ואחריהם קנין הגבורה,
ואחר כולם קנין העושר,
כי כך סדרם הרמב"ם. ורז"ל אמרו (נדרים לח) אין השכינה שורה כי אם על חכם, עשיר, גבור, ועניו, כי הענוה ראש לכל המדות, על כן הדגלים אלו, שבאו להשראת השכינה אשר בתוכם, סדרם על זה האופן איש איש על מעלתו, לומר לך: ראויין אלו שתשרה עליהם השכינה, כי כל ד' מעלות אלו נמצאו בהם.

יהודה יששכר זבולון ראשונה יסעו, כי מהם תצא תורה על כן נאמר כפל קדמה מזרחה להורות כי מהם תצא אור התורה, כי ביהודה נאמר (בראשית מט י): לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. אלו ראשי גליות ונשיאי א"י (סנהדרין ה עיי"ש) ואין מחוקק אלא תורה, שנאמר במשה (דברים לג כא): כי שם חלקת מחוקק ספון. וכתיב (משלי לא ה): פן ישתה וישכח מחוקק.

והחונים עליו מטה יששכר שנאמר בו (ד"ה א' יב לב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מטה זבולון. שנאמר בו (שופטים ה יד): ומזבולון מושכים בשבט סופר.
ועוד, שיהיה מחזיק ידי יששכר, ועל כן לא אמר ועליו מטה זבולון, כי לא רצה לעשותו טפל למטה יששכר, להורות שהלומדה והמחזיק בלומדיה שקולים המה. ונאמר בהם ראשונה יסעו. כי להם משפט הראשית במלחמה, כי מלחמתן של ישראל אינן בחרב וחנית, כי אם צריכין להיות חמושים מזוינים בה' חומשי תורה שנחלקו לשבעת ספרים דהיינו מזויינים. והיא כלולה במספר כ"ז אותיות כמספר ראשי תיבות של יהודה יששכר זבולון, לומר לך שזכות התורה מסייעתן במלחמה, והם ראש דגל המורה על הנצחון.

דגל מחנה ראובן שמעון גד תימנה, שנקרא דרום, על שם דר רום, שהשמש דר ברומו כך כל הנכנע בטבע - לסוף הקב"ה מגביהו, וההכנעה ראש לכל המדות הטובות. ומדה זו היתה אצל ראובן, כי הוא הודה ולא בוש במעשה בלהה, כמו שאמרו רבותינו ז”ל (עיין סוטה ז): מי גרם לראובן שיודה כו' כמו שמביא רש"י פרשת וזאת הברכה (לג ז), וזה נמשך מן מדת הענוה, כי כל גבה רוח הוא בוש מלהודות על האמת. ומן שמעון היו מלמדים וסופרים ועניים, אשר בהם ההכנעה מצויה יותר מבזולתם, וכן גד היה בעל צדקה, שנאמר בו (דברים לג כא): צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, רצה לומר כי משפטיו, דהיינו עפ"י שורת המשפט, לא היה צריך לילך כי אם עם ישראל ולא בראש החלוץ, ועל צד הצדקה הלך לפניהם, כצדקת ה' ההולך לפני מחנה ישראל, וכדי שלא תאמר: שמא מחמת גובה לבם הלכו בראש?
תלמוד לומר (בראשית מט יט): גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב. הגדוד הלך בענוה, כעקב זה המורה על גדר הענוה, שנאמר (משלי כב ד): עקב ענוה יראת ה'.
דגל מחנה אפרים מנשה ובנימין ימה ושלשים יסעו. כי מעלת הגבורה שלישית, וכתיב בהם (תהלים פ ג): לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך וגו'. כי יוסף בכור שור. אשר לו הכח והגבורה, ובנימין זאב יטרף. וקנין זה הולך ופוחת, כי מיום ליום תש כחו של אדם, מצד התכת הליחה השרשית, כי יום המות מתחיל מיום הולדו, על כן חנייתם לרוח מערבי, כי באותו רוח השמש הולך וחסר.
דגל מחנה דן אשר נפתלי צפונה. אשר משם זהב יאתה. ושלשתן היו בעלי עושר, שנאמר (בראשית מט כ): מאשר שמנה לחמו, וכתיב (דברים לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' היא תעשיר. ושבט דן עשה עגלי זהב בעבור רוב זהב שהושפע להם, ועל כן היה מאסף לכל המחנות. וקנין זה הפחות שבכולם, לכך נאמר בו לאחרונה יסעו ופניית כולם אל השכינה שבאמצע, כי כולם כאחד טובים כשמשמשין בהם לשם שמים. ויהודה ראש דגל, כי הוא מלך ונקרא גור אריה. על כן דינו לילך בראש במלחמה, וכן דן גור אריה. הלך באחרונה כי עיקר המלחמה פנים ואחור, וראובן בכור ראש דגל, וכן אפרים ראש דגל כי יוסף הבכור.