פרק ג, א
ואלה תולדות אהרן ומשה וגו'.
פירש רש"י:

לפי שמשה למדם תורה דומה כאילו ילדם ונעשו תולדותיו ביום שדבר ה' אתו בהר סיני.

וקשה, דאם כן כל ישראל תולדותיו, כי לכולם למד תורה.
ועוד, למה חזר ואמר אלה שמות בני אהרן ולא הזכיר את משה?
ונראה לי לפי שנאמר (דברים ט כ): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין השמדה אלא כילוי בנים כו', כמו שפירש רש"י פרשת עקב (ט כ), והועילה תפלת משה לחצאין, נמצא שאותן ב' בנים שהציל משה בתפלתו, דומה כאילו ילדם, ונעשו תולדותיו ביום דבר ה' את משה בהר סיני. לך רד וגו' (שמות לב ז) ואחר כך התפלל עליהם בהר ונעתר לו ה' שם על ההר, וכשאמר: אלה תולדות אהרן ומשה, הזכיר משה בעבור אלעזר ואיתמר שהציל מן המיתה, ומה שאמר: אחר כך אלה שמות בני אהרן, ולא הזכיר משה, אמר כלפי נדב ואביהוא כי אותם לא הציל מן המיתה. ובזה מיושב מה שהזכיר כאן מיתת נדב ואביהוא והשארות אלעזר ואיתמר.
ומה שאמר: ובנים לא היו להם, ואיתא למאן דאמר שמתו בעון שלא היו להם בנים (יבמות סד), כבר פרשנו פרשת שמיני (י יא), שבעבודה זרה כך המדה, שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. ורצה לומר, לפעמים הקב"ה ממתין עד דור שני, ולפעמים עד דור שלישי או רביעי ואילו היה להם בנים, אז לכבודו של אהרן היה הקב"ה ממתין עוד דור אחד או שנים; אך מאחר שבנים לא היו להם היה הענין מוכרח לפקוד העון עליהם.

פסוק יג
כי לי כל בכור וגו'. שואל אני שאלה אחת וזה תוארה. אם נתן ה' ללוים במינוי זה מעלה ושררה, כי הבדיל אותם מעדת ישראל לעמוד לשרת לפניו, אם כן מהו שאמר כי לי כל בכור ביום הכותי וגו'?
וכי בזמן ההוא נתן ה' לבכורים שררה זו?
הלא גם מימים קדמונים היתה העבודה בבכורות.
ועוד, שביום הכותו כל בכור לא נתן לבכורים שום שררה, ואדרבה הטיל עליהם עול הפדיון, וחייבם ליתן ה' סלעים בעבור שהצילם ממכת בכורות, ואם כן מה ענין קידוש הבכורות לקידוש הלוים?
כי ללוים נתן מעלה ושררה, ועל הבכורות הטיל עול הפדיון, ואם נאמר שהטיל על הלוים עבדות במה שיעמדו לפני אהרן ושרתו אותו. וכתיב נתונים נתונים המה לו. ולפי זה שפיר קאמר כי לי כל בכור וגו'. לומר שבאותו זמן היה הדין נותן להטיל עבדות זה עליהם, מכל מקום קשה למה יטיל ה' עבדות זה על הלוים וכי בשביל שלא נפסלו בעגל יטיל עליהם עבדות זה?
אמנם לבבי לא כן ידמה, כי בודאי שררה נתן ה' ללוים ולא עבדות, כמו שכתוב (במדבר טז ט) המעט מכם כי הבדיל ה' וגו'. ולפנים היתה עבודה זו בבכורות ונפסלו בעגל, ונתנה ללוים, אך שהיה גלוי לפניו יתברך, שאע"פ שכל בכור יתן לוי תחתיו, מכל מקום סוף שישארו רע"ג בכורים שלא יוכלו להעמיד במקומם לוים, ויצטרכו לפדיון ה' שקלים לגלגולת, ויש כאן מקום ללון אל הבכור ולומר: וכי בשביל שאין כאן במקומי לוי אצטרך ליתן ה' שקלים?
וכי לא די בזו שקנס אותי לפסלני מן העבודה, ולמה זה אתן עוד תמורתי ה' שקלים?
על זה אמר כי לי כל בכור ביום הכותי וגו' על כן דין יש לי עליהם מאז וגם עתה להטיל עליהם פי שנים מן הקנסות, א' בעבור חוב ישן שיש לי עליהם שהצלתים מן המות, ואחד בעבור שחטאו בעגל. ופירוש זה נכון מצד הענין.

פרק ג, לט
שנים ועשרים אלף. כבר אמרנו, לפי שהם מחנה שכינה, ואין השכינה שורה בפחות מן כ"ב אלף, על כן מיעטם הקב"ה והעמידם על מספר זה להורות שאין מחנה שכינה פחותה מכ"ב אלף. והרמב"ן כתב:

לפי שלא היו בכלל עינוי מצרים על כן לא היו בכלל הריבוי כי כל מי שהיה בכלל פן ירבה היה בברכת כן ירבה.

אע"פ שזה דרך דרש, מכל מקום נראה להוסיף בו ביאור, כי לא הרבה אותם ה' נגד הטבע, רק כדי להפר עצת גוים אשר בקשו להמעיטם ע"י העינוי, ורצה ה' שיבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואדרבה הרבה אותם חוץ מן הטבע כי הולידו ששה בכרס אחד אבל שבט לוי שלא היו בכלל העינוי, ועל כן לא היה צורך להרבותם כנגד הטבע, ופרו ורבו כדרך כל העולם, וזה באמת טעם נכון ויכול להיות שזהו דעת הרמב"ן.

ויש אומרים:
שלכך לא נתרבו כדי שיהיה נקל לישראל לפרנסם, וזה טעם רחוק, כי אין מעצור לה' להושיע ולפרנס משרתיו עושי רצונו.

ויש אומרים:
שהיה הארון מכלה בהם, והיינו ארונו של יעקב, והוא דעת הרמב"ן שהזכרנו, וכמבואר למעלה פרשת ויצא (כט לד) בפסוק על כן קרא שמו לוי.

ויש אומרים:
שצפה הקב"ה שלא יהיו כולם צדיקים, על כן העביר רבים מהם מן העולם ונשארו קב ונקי, כדי שיהיו כל העוסקין עם הארון צדיקים וזה שאמר שהיה הארון מכלה בהם.

ולי נראה לפי שמצינו בגזירת פרעה, שגירש עמרם את אשתו ועמד זמן רב בלא פריה ורביה, שהרי בת ק"ל שנה היתה יוכבד כשעשה בא ליקוחין שניים ומה שאמר רז"ל (סוטה יב) עמדו כולם וגרשו נשותיהם מסתמא לא כל ישראל עשו כן, כי איך היו יכולין לעמוד זמן רב בלא אשה, שהרי אמרו רבותינו ז”ל (שם יא) בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו כו', ומסיק שם כל הטובות שעשו לבעליהן כשהיו בעבודת פרך, שמע מינה שהבעלים לא היו יכולין לעמוד זולת הנשים.
ועוד מסיק שם שהיו פרים ורבים בשדה, שמע מינה שאפילו בשעת הגזירה לא גרשו נשותיהם, אלא ודאי מה שמסיק עמדו כולם וגרשו נשותיהם, היינו כל בני שבט לוי, שלא היו בכלל השעבוד, ומכל מקום היו יראים מן גזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. שהרי על יום אחד צוה אפילו על בני המצרים, על כן יראו גם המה פן יעבור עליהם כוס זה, ועמדו רוב שבט לוי זמן רב בלא נשים, כמו שעמד עמרם זמן רב בלא אשה, ועל כן היה שבט לוי מתי מספר. וזה טעם נכון ומתישב על הלב יותר מכולם. ובחר ה' בהם מצד היותם מועטים, כי כן מצינו בהרבה מקומות שהקב"ה בוחר במועט, כמו שכתוב (דברים ז ז) לא מרבכם וגו' כי אתם המעט. וכן בג' משפחות אלו גרשון קהת ומררי היה מררי מרובה באוכלסין, על כן נתרחק מן משא של הקדש וניתן למועטים, ודבר זה מבואר מעצמו.