פרק ל, ב
וידבר משה אל ראשי המטות. מה דבר אל ראשי המטות?
לבני ישראל לאמר, דבר אל ראשי המטות שיאמרו איזו דבר לבני ישראל, ולא פירש עדיין מה יאמרו ראשי המטות אל בני ישראל, עד שהגיד להם פרשת נדרים, שחייב ראש המטה לאמר אל הנודר מותר לך, וזו היא האמירה שצוה לראשי המטות שיאמרו לבני ישראל. ועליה אמר: לא יחל דברו הוא עצמו לא יחל אבל אחרים מחלין את דברו, ועל זה אמר ככל היוצא מפיו של החכם המתיר לו, כן יעשה, אם לקיים, או להתיר.

פרק ל, ג
איש כי ידור נדר לה'. שני מיני נדרים הם. כי הנודר בכעסו לאסור על עצמו איזו דבר נדר, זה אינו לה', ודווקא איש כי ידור כשהוא איש מיושב בדעתו קרינן ביה האדם בשבועה (שבועות כו), והוא הנודר לה', אבל הנודר בכעסו מאחר שכעס בחיק כסילים ינוח (קהלת ז ט), אם כן אינו איש ונמשל כבהמה. ורז"ל (נדרים כב) ספרו בגנות הנודר ואמרו שהנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאלו הקריב עליה. וכדמות ראיה לדבריהם, כי רש"י פירש: נאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ זה הדבר כו', ואומר אני, דון מינה ומינה: מה להלן במה אף כאן במה, כי שחוטי חוץ היינו המקריב בבמה, אף זה הדבר הנאמר כאן בנודר, מדבר במקריב בבמה, כי הנודר דומה כאילו בנה במה. וטעמו של דבר הוא שירדה התורה לסוף דעת הנודר, כי הוא אוסר על עצמו מה שכל העולם נוהגין בו היתר, מסתמא רום לבבו השיאו שמכל העדה יבדל, והוציא את עצמו מן הכלל.

ובדרך זה מצינו בלשון רז"ל (חגיגה כב) שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, כי כל זה דרך גאה וגאון כמו שאמרו רבותינו ז”ל (סוטה ד) כל מי שיש בו גסות הרוח כאילו בנה במה, שנאמר (ישעיה ב כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי בַמֶּה אלא בָּמָה. מה ענין הגס רוח אל הבונה במה?
אלא ודאי שמצד גסות רוחו הוא בונה במה לעצמו כאמור, וכן במה לשון גבוה, ואותו דרך גאה וגאון המצוי בבונה במה מצוי גם בנודר, כי מסתמא כוונתו כדי שיהיה מוחזק בחסיד ופרוש, אך יש מקום לומר נודר בכעסו יוכיח כי מסתמא בכעסו לא נתכוין לשם יוהרא וצריך אתה לחלק בין נודר מתוך ישוב הדעת ובין הנודר בכעסו, ובמה תדע איפה אם זה הנודר דומה לבונה במה או לא?
כי אם נדר בכעסו, ודאי אינו דומה לבונה במה, על זה אמרו והמקיימו כאלו הקריב עליה, נתן סימן מובהק על זה, כי כל מה שהאדם עושה מתוך כעס, מסתמא כשך חמתו הוא בא לידי חרטה ואינו מקיימו אלא הולך אל החכם שיתיר לו, על כן אמר אם הוא נודר ואינו מקיימו, אלא נשאל על נדרו, ודאי בכעסו נדר ומתחרט, ואז אינו דומה כאילו בנה במה, וכמו שאמרו רבותינו ז”ל (חגיגה י) אשר נשבעתי באפי וגו' באפי נשבעתי וחזרתי כשך האף והחימה.
אבל המקיימו ואינו בא לידי חרטה ואינו נשאל עליו, סופו מוכיח שמתוך ישוב הדעת נדר, וחשדה אותו התורה שרום לבבו הביאו לידי מדה זו שלקח את עצמו לצד אחר, על כן הוא דומה כאלו הקריב עליה, כי הקיום הוא גמר דעתו, כמו שהקרבה תכלית בנין הבמה, וזהו שמסיק שם (נדרים כב):

אמר שמואל כל הנודר נקרא רשע מאי קרא?
שנאמר (דברים כג כג): כי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, וילפינן חדלה חדלה: כתיב וכי תחדל, וכתיב התם (איוב ג טז): שם רשעים חדלו רוגז.

ונראה לומר, דון מינה ומינה: מה להלן בחדלת הרוגז משתעי, אף כאן בחדלת הרוגז, כי אינו נקרא רשע כי אם באופן זה שכבר חדל רגזו ואף ע"פ כן הוא עומד בנדרו ואינו נשאל עליו, אגלאי מילתא למפרע שלא מתוך כעס נדר, כי כבר נשתהא כשיעור זמן חדלת הרוגז, ועל זה אמר שם רשעים, רצה לומר הוא נקרא רשע, כשחדל הרוגז ואינו נשאל עליו, ואם כן ודאי מתוך ישוב הדעת נדר, כדי לבנות במה לעצמו, על כן המקיימו נקרא רשע, כי דרך גאה וגאון לו, ואני מוסיף עוד גזרה שוה לילף חדלה זו מן חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב, מה להלן במה אף כאן במה.
וזה שאמר כאן איש כי ידור נדר לה', כשהוא איש בנדרו ושפוי בדעתו ומתוך ישוב הדעת נדר, עליו אמר דרך הודעה ככל היוצא מפיו יעשה, כי אין סופו לבא לידי חרטה. אבל הנודר מתוך כעס, ההוא אמר ולא יעשה, כי סופו להיות נשאל עליו כשך חמתו, ואומר נדר לה' למעט שלא ידור לשום יוהרא, לבנות במה לעצמו, אלא לשם ה' ידור.

לא יחל דברו. אבל אחרים מחלין דברו. טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בג' הדיוטות שנקראו בית דין, אנו למדין מן הפרת האב והבעל, כי כשם שהאב והבעל, לכך יש בידם להפר, מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אביה, ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם, ודומה כאלו התנו בשעת הנדר על מנת שיסכימו הבעל או האב, וכשאינן מסכימים - אז למפרע בטל הנדר מעיקרו, כי מסתמא על דעתם נדרה, או כאלו נדרה על דעתם. כך כל איש מישראל הוא ברשות בית דין, ומחוייב לעשות ככל אשר יורו לו הבית דין, וכל נודר דומה כאלו התנה בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הבית דין עמו, וכשאינן מסכימין - נעקר הנדר מעיקרו. וכל יחיד מומחה נקרא בית דין, וכל שלשה הדיוטות, על כן בידם להתיר נדרו, למנעו מן החטא, כי כל נודר נקרא חוטא, ממה שנאמר: (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא.

ומה שהבעל והאב בלשון הפרה, וחכם בלשון התרה, לפי שהאשה יותר רשות בעלה ואביה עליה ממה שכל ישראל ברשות בית דין, על כן המה בלשון המורה על ביטול הנדר מעיקרו, כאלו לא היה שם נדר כלל, אבל לשון התרה, מורה על דבר שהיה נאסר בו מתחילה זמן מה, ואותו איסור הותר, כי אינו מופר מכל וכל, שהרי הדבר תלוי בחרטה (עיין רמב"ם הל' נדרים פי"ג.טו וברדב"ז שם).