פרק לה, ו
ארבעים ושתים עיר. כנגד ארבעים ושתים חניות שישראל חנו בהם, והיו בכולם כגרים, כך נתנו ללוים שלא היה להם חלק בארץ ארבעים ושתים עיר. וערי המקלט יהיו מן ערי הלוים, לפי שהנָּס אל עיר מקלטו הרי הוא שמה גר, ויש לחוש פן יאמרו לו יושבי הארץ: גר אתה בארץ. על כן צוה שיהיו ערי מקלט מן ערי הלוים, כי גם הלוים כגרים בארץ, ויאמרו לו: מום שבך אל תאמר לחברך. על דרך שנאמר (שמות כג ט): ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם, וכדרך שנאמר (בראשית טו יג): כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, היינו בארץ שהוא לא להם של יושבי הארץ, כי יוסף העבירם לערים שיהיו כגרים שמה, כדי שלא יוכלו לומר לישראל: גרים אתם.

פרק לה, כה
עד מות הכהן הגדול. ומה שאמרה תורה ברוצחים שישב שם עד מות הכהן הגדול, לפי שאהרן מדתו השלום, על כן היה לו להתפלל על בני דורו, שאך שלום ואמת יהיה בימיו ולא תקראנה כאלה מקרה בלתי טהור זה, על כן ישב שם עד מות הכהן הגדול, ואז יתפלל הוא וכל ביתו על מיתת הכהן הגדול, כדי שיחזור מהרה לביתו. ומטעם זה אמר עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן המשחה. וכי עדיין לא ידענו שהכהן גדול נמשח בשמן המשחה?
אלא לפי שכהן זה שנעשה רציחה בימיו, זה הרוצח כיבה נר אלהים נשמת אדם, וכיבה נר מצוה ותורה אור, ודאי לא זכר כהן זה בשמן משחת קודש שעליו שהיה מחציתו חמשים ומאתים, דהיינו שתי פעמים נר, כי כל כהן צריך לעמוד על שמירת שתי נרות אלו בימיו ולהתפלל על זה; ומאחר שמעשה זה קרה בימיו, על כן ישב שם עד מות הכהן הגדול.

פרק לה, לג
ולא תחניפו את הארץ. ביאור הענין כך הוא, כי הארץ דומה כאילו פערה פיה לבלי חוק, לבלוע את כל מה שעליה, כמו שנאמר (ישעיה ה יד): לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וגו', וכתיב (משלי ל טז): ארץ לא שבעה מים, כי באמת הארץ אינה שבעה לעולם, והרשעים הרוצחים מחניפים את הארץ ליתן לה דבר לבלוע, וזה החנופה, כי כל הנותן דבר אל הבלתי ראוי לו, כדי שיחזור גם הוא ויתן לו דבר מה, זהו נקרא חנופה, וכן הדבר שהארץ מחנפת לרשעים ליתן להם את יבולה לכל צורכיהם אשר מן הארץ מוצאם, וכן מקום לדור ולהתקומם עליה, אף על פי שהרשעים אינן ראוין לכל זה, כמו שנאמר (ישעיה כד ה): והארץ חנפה תחת יושביה. וזה שאמר: כי הדם יחניף את הארץ, כי הרשע נותן לה הדם לבלוע כדי שהארץ תתן לו לעומת זה מסלתה ומשמנה, על כן לא יכופר לארץ כי אם בדם שופכו, וכפרה זו על מה שהחזיקה הרוצח אפילו רגע אחד, כי חנופה תחשב לה הדבר, ויאמרו ששניהם מחניפים זה לזה. ומה שלא נהרג קין, מפני יישוב העולם, כי הוא היה לבדו בעולם, ומכל מקום הוציאה הארץ את עצמה מן חשד זה, שהצמיחה לו קוץ ודרדר, ונע ונד היה בארץ, ואם כן לא נתנה לו עוד שני מיני תועלת שהיו לו מן הארץ. ואף זה על צד החסד עם קין דוקא כאמור, אבל לדורות לא יכופר לה, כי אם בדם שופכו להוציאה מידי חנופה זו.