בשבילי התנ"ך

ספרי בהעלותך פרק י

פיסקא עב
[י, א-ב]
וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף -

למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו
(במדבר ט'), שומע אני הואיל ונוסעים על פי הדבור וחונים על פי הדבור, יכול לא יהיו צריכים חצוצרות?
תלמוד לומר: עשה לך
, מגיד הכתוב שאע"פ שנוסעים על פי ה' וחונים על פי ה' צריכים חצוצרות.

עשה לך -

משלך.

ויקחו אליך -

משל צבור, דברי רבי יאשיה.

ר' נתן אומר: אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב מדבר.
ומה תלמוד לומר עשה לך,
קח לך?

בשלך אני רוצה מבהם.

אבא חנין אומר משום רבי אלעזר:
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: בעת ההיא אומר ה' פסל לך
(דברים י'), לא היו אלא משל צבור, הא מה תלמוד לומר: קח לך
עשה לך?

משל צבור הכתוב מדבר.

חצוצרות -

מיעוט חצוצרות שתים.
או אם רצה להוסיף מוסיף?
תלמוד לומר: שתי חצוצרות
, שלא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם.

שתי חצוצרות -

שהיו שוות במראה ובקומה ובנוי.

מקשה -

אין מקשה אלא מעשה אומן, ומין קשה ומעשה קורנס.

והיו לך למקרא העדה -

שתהא מזמן העדה ומסיע את המחנות.
(סליק פיסקא).

פיסקא עג
[י, ג-ד]
ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה ואם באחת יתקעו -

אבל לא שמענו להיכן.
הרי אני דן, נאמר תקיעה בעדה,

ונאמרה תקיעה בנשיאים,

מה תקיעה
האמורה בעדה
בפתח אוהל מועד,
אף תקיעה
האמורה בנשיאים
בפתח אוהל מועד.

יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר: וידבר משה אל ראשי המטות
(במדבר ל'), הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו נשיאים קודמים.

ר' יונתן אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר: ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה ואחרי כן נגשו בני אהרן
(שמות לד), הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל הדברות שבתורה שיהו הנשיאים קודמים, אלא מה תלמוד לומר וידבר משה אל ראשי המטות?

בא הכתוב ללמדך שאין התרת נדרים אלא מפי מומחים.

ותקעתם תרועה -

תרועה בפני עצמה, ותקיעה בפני עצמה.
אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה, או תקיעה ותרועה כאחת?
כשהוא אומר: ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו,
הרי תקיעה אמורה, הא מה תלמוד לומר: ותקעתם תרועה?

תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה.
או אין לי אלא תקיעה לפני תרועה, תקיעה לאחר תרועה מנין?
תלמוד לומר: תרועה יתקעו למסעיהם.

נאמרה כאן תרועה,

ונאמרה להלן תרועה,

מה תרועה
האמורה להלן תקיעה לאחר תרועה,
אף תרועה
האמורה כאן תרועה לאחר תקיעה.
ומה כאן תקיעה לפני תרועה,
אף כאן תקיעה לאחר תרועה.
הא למדנו שתוקע ומריע ותוקע.

ר' יוחנן בן ברוקה אומר:
ותקעתם תרועה -

שאין תלמוד לומר [שנית]
, אלא זה בנה אב לתקיעה שתהא שנייה לתרועה, הא למדנו שתוקע ומריע ותוקע.
אין לי אלא במדבר, בראש השנה מנין?
נאמרה כאן תרועה

ונאמרה להלן תרועה,

מה תרועה
האמורה להלן תוקע ומריע,
אף תרועה
האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע.

ג' תרועות נאמרו בראש השנה:

שבתון זכרון תרועה
(ויקרא כ"ג),
והעברת שופר תרועה
(שם כ"ה),
יום תרועה יהיה לכם
(במדבר כ"ט),
שתי תקיעות לכל אחד ואחד, נמצינו למדים לראש השנה ג' תרועות ושש תקיעות, שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים.

שבתון זכרון תרועה,
והעברת שופר תרועה,
מן התורה.

יום תרועה יהיה לכם

לתלמודו הוא בא.

ר' שמואל בר נחמני אומר:
אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים.
שבתון
זכרון תרועה,
מן התורה.
והעברת שופר תרועה,
יום תרועה יהיה לכם
מדברי סופרים ולתלמודו הוא בא.

[י, ה-ו]
ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים תימנה –

או בשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב?
תלמוד לומר: תרועה יתקעו למסעיהם
תקיעה אחת ולשתיהם.

ויש אומרים:
שלש לכל ירח.
(סליק פיסקא).

פיסקא עד
[י, ז]
ובהקהיל את הקהל -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר ותקעו בהן ונועדו אליך.

מה הקהל את העדה בשתים,
אף הקהל את הקהל בשתים,

אי מה הקהל את העדה תוקע ומריע תוקע,
אף הקהל את הקהל תוקע ומריע ותוקע?
תלמוד לומר: ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו.

(סליק פיסקא).

פיסקא עה
[י, ח]
ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אם באחת יתקעו,
שומעני אף ישראל במשמע?
תלמוד לומר: ובני אהרן.

הכהנים -

בין תמימים בין בעלי מומים, דברי ר' טרפון.

ר' עקיבא אומר:
תמימים ולא בעלי מומים.
נאמר כאן כוהנים
ונאמר להלן כהנים,

מה כוהנים האמור להלן תמימים ולא בעלי מומין,
אף כאן תמימים ולא בעלי מומין.

אמר לו ר' טרפון:
עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו עקיבא אינו יכול לסבול, אקפח את בניי אם לא ראיתי שמעון אחי אמא שהיה חגר ברגלו שהיה עומד ומריע בחצוצרות.
אמר לו: הין, שמא בר"ה וביום הכיפורים וביובל?
אמר לו העבודה שלא בידיתה, אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא, טרפון ראה ושכח, עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.

והיו לכם לחוקת עולם -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרות כסף,
שומע אני הואיל ועשה אותם יהיו ירושה לבניו? תלמוד לומר: לכם לחוקת עולם.

לחקת עולם -

לחקה ניתנו ולא לדורות.

מכאן אמרו:
כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות, חוץ מן החצוצרות.
(סליק פיסקא).

פיסקא עו
[י, ט]
וכי תבאו מלחמה בארציכם -

בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם יוצאים עליכם.

[על הצר הצורר] -

במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר.
אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, או בכל המלחמות שבתורה?
תלמוד לומר: ונושעתם מאויבכם.

אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד?
אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג.
וכן הוא אומר: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם
(זכריה י"ד).
מהו?
והיה ה' למלך על כל הארץ.

ר' עקיבא אומר:
אין לי אלא מלחמת גוג מגוג, מלחמת שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין?
תלמוד לומר: על הצר הצורר אתכם
, על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור.

והרעותם בחצוצרות וגו' -

ר' עקיבא אומר:
וכי חצוצרות מזכירות?
אלא שאין יכולים להריע ולא הריעו, מעלה עליהם הכתוב כאלו לא הוזכרו לפני המקום.

ונזכרתם ונושעתם -

הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות.
(סליק פיסקא).

פיסקא עז
[י, י]
וביום שמחתכם ובמועדיכם-

אילו שבתות.

ר' נתן אומר:
אלו תמידים.

ובמועדיכם -

אלו שלוש רגלים.

ובראש חדשיכם -

כמשמעו.

ותקעתם בחצוצרות -

בשל צבור הכתוב מדבר.
אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר, או אחד לצבור ואחד ליחיד?
אמרת במה עניין מדבר?
בשל צבור.

ר' שמעון בן עזאי אומר:
בשל צבור הכתוב מדבר.
או אחד צבור ואחר יחיד?
תלמוד לומר: על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם,
מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קודשים.
אי מה עולות אחד של ציבור ואחד של יחיד, אף שלמים אחד של ציבור ואחד של יחיד?
תלמוד לומר: על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם
מה עולות משל ציבור אף שלמים משל צבור.

והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ותקעתם בחצוצרות,
שומע אני קרבן שתקעו עליהם לא יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים?
תלמוד לומר: והיו לכם לזכרון
, לזכרון נתנו ולא נתנו להכשר קרבן.

אני ה' אלהיכם -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בחודש השביעי
(ויקרא כ"ד), אבל מלכות לא שמענו?
תלמוד לומר: ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו
(במדבר כ"ג) זה שופרות ומלכיות.

ר' נתן אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר: ותקעתם בחצוצרות -
הרי שופרות,
והיו לכם לזכרון
- זה זכרונות.
אני ה' אלהיכם -
זה מלכיות.
אם כן מה ראו חכמים לומר מלכות תחילה ואחר כך זכרונות ושפרות?
אלא המליכהו עליך תחילה ואחר כך בקש מלפניו רחמים, כדי שתזכר לו.
ובמה?
בשופר של חירות, ואין שופר אלא של חירות, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול
(ישעיה כ"ז).
אבל איני יודע מי תוקעו?
תלמוד לומר: והאלהים בשופר יתקע
(זכריה י"ג)
ועדין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאה?
זה שנאמר: קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו
(ישעיה ס"ו).
(סליק פיסקא).

פיסקא עח
ויאמר משה לחובב -
חובב
היה שמו, רעואל
היה שמו, שנאמר: ותבואנה אל רעואל אביהן
(שמות ב').
כשהוא אומר וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה
(שופטים ד').
וכי חובב היה שמו והלא רעואל היה שמו, ומה תלמוד לומר ותבאנה אל רעואל אביהן?

מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
רעואל
היה שמו, ריע של אל שנאמר: ויבא אהרן וכל זקני ישראל.

ר' דוסתאי אומר:
קיני
היה שמו, ולמה נקרא שמו קיני?
שפירש מעשה קניי, דבר שמקנאים בו שנאמר: הם קנאוני בלא אל
(דברים ל"ב).
ואומר: אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה.
(יחזקאל ח)

ר' יוסי אומר:
קיני
היה שמו, ולמה נקרא שמו קיני?
שקנה שמים וארץ.

ר' ישמעאל בר' יוסי אומר:
רעואל
היה שמו, ולמה נקרא שמו רעואל?
שריעה לאל, שנאמר: ריעך וריע אביך אל תעזוב
(משלי כ"ז).

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
שני שמות היו לו: חובב
ויתרו
.
יתרו -
על שם שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר: ואתה תחזה מכל העם
(שמות י"ח), והלא אף בידי משה היו מסיני, שנאמר: אם את הדבר הזה תעשה
(שם).
ולמה נתעלם מעיני משה?
לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.

חובב -
על שחיבב את התורה, שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חבבו בניו את התורה, שנאמר: הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'
(ירמיהו ל"ה).
הואיל ובית זה עתיד ליחרב ראוים אותו כאלו הוא חרב עכשיו, ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו [וגו'] ונשמע לקול יונדב בן רכב [וגו'] ונשב באהלים ונשמע ונעשה ככל אשר צונו יונדב אבינו

על ששמעו למצוות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים, שנאמר: ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים
(דה"י א ב').
תרעתים -
על ששמעו תרועה מהר סיני.
תרעתים -
על שם שהיו מתריעים ומתענים.
תרעתים -
על שם שלא היו מגלחים.
תרעתים -
על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים.

שמעתים -
על שם ששמעו מצוות אביהם.
סוכתים -
על שם שלא סכו את השמן.
סוכתים -
על שם שהיו יושבי בסוכות.

יושבי יעבץ -
שהניחו את יריחו המה הקנים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערוד ללמד הימנו תורה, שנאמר: ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ויבא לו אלוהים את אשר שאל
(דה"י ד') הם חסידים.
ממי ילמדו?
והוא חסיד למי ילמד?
באו חסידים ללמוד אצל חסיד, שנאמר: ובני קיני חותן משה
(שופטים א).
ומנין שבניו של יונדב בן רכב הן הן בניו של יתרו?
שנאמר: המה הקינים הבאים מחמת.

מה שכר נטלו על כך?
ולבית הרכבים אמר ירמיה כה אמר ה' צבאות יען אשר שמרתם מצוות אביכם לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים
. (ירמיה לה).

ר' יהושע אומר:
גרים נכנסים להיכל, והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל?!
אלא שהיו יושבים כסנהדרין ומורים דברי תורה.

ויש אומרים:
מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח.
והרי הדברים קל וחומר, ומה אלו שקרבו את עצמם כך קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה.
וכן אתה מוצא ברחב הזונה, מהו אומר?
ומשפחות בית עבודת הבוץ לבית אשבוע
(דה"י אחד ז').
עבודת הבוץ -
שהטמינה את המרגלים.
עבודת הבוץ -
שנשבעו לה המרגלים.

ר' אליעזר אומר:
זו רחב הזונה, שהייתה עסוקה באכסנאי.
שמונה כוהנים ושמונה נביאים עמדו מרחה הזונה, ואלו הם:
ירמיהו,
חלקיהו,
ושריה,
ומחסיה,
וברוך ונריה,
וחנמאל,
ושלום.

ר' יהודה אומר:
אף חולדה הנביאה הייתה מבני בניה של רחב הזונה שנאמר: וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשיה [אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה]
(מלכים ב' כ"ב).
ואומר: הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני וזה תקשרו
(יהושע ב').

והרי דברים קל וחומר, ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו: לא תחייה כל נשמה
(דברים כ') על שקירבה עצמה כך קירבה המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה.

וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר?
ויהויקים ואנשי כוזיבא
(דה"י א ד'),
ויהויקים -
שקיים להם יהושע.
כוזיבא -
שכיזבו ליהושע ואמרו: מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך
ולא באו מארץ ישראל.

והרי דברים קל וחומר, ומה אלו שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמן קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה.

וכן אתה מוצא ברות המואביה, מה אמרה לחמותה?
עמך עמי ואלהיך אלהי באשר תמותי אמות
(רות א).
אמר המקום: לא הפסדת כלום הרי המלוכה שלך היא בעה"ז ובעה"ב.
ויואש ושרף אשר בעלו למואב.

יואש ושרף -
זה מחלון וכליון.
יואש -
שיתייאשו מן הגאולה.
יואש -
שנתייאשו מדברי תורה.
שרף -
ששרפו בינהם לעבודה זרה.
אשר בעלו למואב -
שנשאו נשים מואביות.
אשר בעלו למואב -
שהניחו א"י ונהפכו בשדה מואב.
והדברים עתיקים -
כל אחד ואחד מפורש במקומו.
ויושבי נטעים -
זה שלמה שהיה דומה לנטיעה במלכותו.
וגדרה -
זו סנהדרין שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה.
עם המלך במלאכתו ישבו שם -
נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר: במלאכתו ישבו שם
.

והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו: לא תבואו בם והם לא יבואו בכם
על שקירבה את עצמה קירבה המקום, ישראל שעושים רצונו של מקום אחת כמה וכמה.
ואם תאמר בישראל לא הייתה כן, והרי כבר נאמר: ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות
(שמות א) שפרה -
זו יוכבד
פועה -
זו מרים.
שפרה -
שפרה ורבה.
שפרה -
שמשפרת את הוולד.
שפרה -
שפרו ורבו ישראל בימיה.
פועה -
שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו
(שם ב').
ויאמר בילדכן את העבריות ותראן המילדות את האלהים וגו' -

בתים אלו איני יודע מה הם, שנאמר: מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים,
(מלכים א ט').

את בית ה' -

זו כהונה,
ואת בית המלך -
זו המלכות.
זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות, שנאמר: ותצאן כל הנשים אחריה
(שמות ט"ו)
בן הרום -
זו יוכבד, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה
(במדבר י"ח).
נשאת מרים לכלב, שנאמר: ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור
(דה"י א ב') ואלה היו בני כלב בן חור

ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה
(שמואל אחד י"ז).
נמצא דוד מבני בניה של מרים, הא כל המקרב עצמו מן השמים מקריבים אותו.

חותן משה -

זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך.

נוסעים אנחנו -

נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לאל כשם שבראשונה נוסעים וחונים אלא מיד לארץ ישראל.

וחכמים אומרים:
מפני מה שיתף משה עצמו עימהם?
נתעלם מעיני משה וכסבור שנכנס עימהם לארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר: כי אנכי מת בארץ הזאת
(דברים ד'), שאין תלמוד לומר אינני עובר את הירדן, אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן אלא מפני מה שיתף משה עצמו עימהם?
אמר עכשיו ישראל אומרים אם מי שהוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס אף אנו אין נכנסים.

דבר אחר:
מפני מה שיתף משה עצמו עמהן?
שלא יאמר יתרו משה אינו נכנס אף אני איני בא.

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם -

ואין לגרים בו חלק.
ומה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו?
(יחזקאל מ"ז)
אלא אם אינו עניין לירושה תניהו עניין לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן מתכפר לו בשבט בנימין.

דבר אחר:
אם אינו עניין לירושה תניהו עניין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל.

לכה אתנו והטבנו לך -

וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו?
והרי דברים קל וחומר, לבן ביתו של אדם מטיבים לו, קל וחומר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם.

כי ה' דבר טוב על ישראל -

וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל, והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל?!
פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענווה.
(סליק פיסקא).

פיסקא עט
[י, ל]
ויאמר אליו לא אלך -

אמר להם: אם מפני נכסים או מפני ארץ איני בא. יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי משפחה ויש לי ארץ ויש לי נכסים, ודיינא הייתי בארצי אם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסיי ואם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסיי אלך מפני מולדתי.
(סליק פיסקא).

פיסקא פ
[י, לא]
ויאמר אל נא תעזוב אותנו -

אין נא אלא לשון בקשה.
אמר לו: אם אין אתה מקבל עליך גוזר אני גזירה עליך, עכשיו אומרים ישראל לא נתגייר יתרו מחיבה, כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו.

דבר אחר:
כסבור אתה שאתה מרבה כבוד, אין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים עתידים להיכנס תחת כנפי השכינה.

והיית לנו לעינים -

שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים, לומר אם יתרו חתנו של מלך לא קיבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם.

כי על כן ידעת חנותינו במדבר -

אמר לו: אילו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר והניח וילך כדיי הוא הדבר, אתה שראית תניח ותלך?!

אל נא תעזוב וגו' -

ר' יהודה אומר:
אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים, שנאמר: וה' נתן את חן העם בעיני מצרים
(שמות י"ב) תניח ותלך?!

דבר אחר:

והיית לנו לעינים -

אפילו אין דיינים אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו, כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם
(שם י"ח).
והלא אף ביד משה היה מסיני, שנאמר: וצוך אלוהים ויכלת עמוד
(שם).
ולמה נתעלם ממשה?
לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.

דבר אחר:
שתהא חביב עלינו כגלגל עינים, שנאמר: ואהבתם את הגר
(דברים י')
וגר לא תלחץ
(שמות כ"ג)
וגר לא תונה ולא תלחצנו
(שם כ"ב).
(סליק פיסקא).

פיסקא פא
[י, לב]
והיה כי תלך עמנו -

וכי מה טובה הטיבו לנו?
אמרו: כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה.
אמר להם: כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו, נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה, שנאמר: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים
(מלכים א ו') צא מהם ארבעים שנה הלכו במדבר, נמצא אוכלים אותו ארבעים שנה וארבע מאות שנה, וכיון ששרתה שכינה בחלקו. של בנימן, באו בני בנימין ליטול חלקם באו ופינו אותו מפניהם, שנאמר: ובני קיני חותן משה.
(שופטים א).
(סליק פיסקא):

פיסקא פב
[י, לג]
ויסעו מהר ה' שלשת ימים -

אין צריך לומר שהרי כבר נאמר: אחד עשר יום מחורב
(דברים א).
ומה תלמוד לומר ויסעו מהר ה'?

מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו לארץ.
משלו משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שיוצאים למלחמה בשעה שהם יוצאים הם שמחים וכל זמן שהם מתיגעים ידיהם מתרשלות, אבל ישראל אינו כן, אלא כל זמן שהן מיגעים הם שמחים ואומרים נלך נירש את ארץ ישראל.

וארון ברית ה' נוסע לפניהם -

ארון זה שיצא עימהם במחנה היו בו שברי לוחות, שנאמר: וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה
(במדבר יד).

ר' שמעון בן יוחי אומר:
וארון ברית ה' נוסע לפניהם -

למה נאמר?
אלא וארון ברית ה'
?
משל לאנטיקוסר שהיה מקדים חיילותיו מתקן להם מקום שישרו, כך הייתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו.

לתור להם מנוחה -

מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: וישמע הכנעני מלך ערד
(במדבר כא) כיון ששמעו כנענים שמתו מרגלים, אמרו מתו מרגלים שלהם נלך ונלחם בם.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
כי בא ישראל דרך האתרים,
כיון שמת אהרן אמרו מת כוהן גדול שלהם, הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה עימהם מלחמה, הרי שעה שנלך ונלחם בם.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
גנות גדולה הייתה בידן של ישראל בשעה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו
(דברים א).
אמר להם המקום: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים בארץ טובה ורחבה בארץ זבת חלב ודבש על אחת כמה וכמה שאזון ואפרנס אתכם.
(סליק פיסקא).

פיסקא פג
[י, לד]
וענן ה' עליהם יומם -

מכאן אמרו:
ז' עננים הם:
וענן ה' עליהם יומם,
ועננך עומד עליהם
(במדבר י"ד),
ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם
(שם),

ובהאריך הענן

(שם ט),
ובהעלות הענן
(שם),
ואם לא יעלה הענן
(שם),
כי ענן ה' על המשכן
(שמות מ'),
ז' עננים היו ארבע מארבע רוחותם ואחת למעלה ואחת למטה ואחת מלפניהם, הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו ומכבד את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם.

ורבי יהודה אומר:
י"ג היו, ב' מכל רוח ורוח ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם.

ר' יאשיה אומר:
ארבע.

רבי אומר:
שנים.

וענן ה' עליהם יומם -

על החיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים.

וענן ה' עליהם יומם -

מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן נמשך עמו לאחוריו עד שעה שחוזר?
תלמוד לומר: וענן ה' עליהם

או כשם שמגן עליהם ביום כך מגן עליהם בליל?ה
תלמוד לומר: יומם,
ביום מגן ואין מגן בלילה.
אמור מעתה עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה, יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום? תלמוד לומר: ואש תהי' לילה בו
(שמות מ'), בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום.
או כשם שמאיר לישראל כך מאיר לאומות העולם?
תלמוד לומר: ואש תהיה לילה בו לעיני כל ישראל
(שם), על ישראל הוא אומר ואינו מאיר לאומות העולם.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
מנין אתה אומר כל אותם כל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר, אלא אפילו נכנס אדם חדר לפנים מן החדר כמו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר?
תלמוד לומר: לעיני כל ישראל בכל מסעיהם
(שם).
הא אפילו אדם נכנס חדר לפנים מן החדר עמוד האש מאיר לפניו.
(סליק פיסקא).

פיסקא פד
[י, לה]
ויהי בנסוע הארון -

נקוד עליו מלמעלה ומלמטה מפני שלא היה זה מקומו.

רבי אומר:
מפני שהוא ספר בעצמו.

מכאן אמרו:
ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון,
מטמא את הידים.

ר' שמעון אומר:
נקוד עליו מלמעלה ומלמטה מפני שלא היה זה מקומו.
ומה היה ראוי לכתוב?
ויהי העם כמתאוננים,
משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שאמרו למלך הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו, הגיע לעכו הלך לו לצור, הגיע לצור הלך לו לצדון, הגיע לצידון הלך לו לאנטוכיה, הגיע לאנטוכיה התחילו בני אדם מתרעמים על המלך שנתלבטו על דרך זו, המלך צריך להתרעם עליהם בשבילם נתלבט על דרך זו.
כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו והמקום צריך להתרעם עליהם שבשבילם הילכה שכינה ל"ו מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ.

ויאמר משה קומה ה' -

וכתוב אחד אומר: ע"פ ה' יחנו וע"פ יסעו
(במדבר ט').
כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו?
משל למלך בשר ודם שאמר לעבדו הנראה שתעמידיני בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני.

דבר אחר:
למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו, כשהוא נוסע אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי, וכשהוא חונה אמר: איני חונה עד שיבא אוהבי, נמצאת מקיים: על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו.

קומה ה' ויפוצו אויביך -

אלו המכונסים.

וינוסו משנאיך -

אלא הרודפים.

מפניך -

הם נסים ואין אנו כלים לפניהם, אלא כשפניך אתנו אין אנו נסים לפניהם, וכשאין אתנו אנו כלים לפניהם.
וכן הוא אומר: אם אין פניך הולכים
(שמות ל"ג).
ואומר: ובמה יודע אפוא
(שם).
ואומר: ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות
(יהושע י').
[ואומר]: אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים
(תילים פ"ג).

וינוסו משנאיך -

וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם?!
אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום.
כיוצא בו אתה אומר: וברוב גאונך תהרוס קמיך
(שמות ט"ו), וכי יש קמים לפני המקום?! אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל כאלו קם על המקום.
וכן הוא אומר: אל תשכח קול צורריך שאין קמיך עולה תמיד
(תילים ע"ד), מפני מה?
כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש
(שם פ"ג), מפני מה?
על עמך יערימו סוד
(שם).
כי הנה רחיקך יאבדו
(שם ע"ג).
הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי
(שם קל"ט).
וכן הוא אומר: כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו
(זכריה ב') בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו
של מקום, כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא
(איוב ז'), אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: והנה שולחים את הזמורה אל אפם
(יחזקאל ח'), אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא אמות
(חבקוק א'), אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב
(תילים קל וחומר), אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו: ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
(במדבר יא), אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו
(שם י"ב), אלא שכינה הכתוב.

וכל העוזר לישראל כאלו עוזר למקום, שנאמר: אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים
(שופטים ה').

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
אין לי חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל, ומה שאדם לוקה על ראשו אינו אומץ אלא עיניו, הא אין לך חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל.
וכן הוא אומר: מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי
(משלי ל"א).
ואומר: כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי
(שם ד').

ר' יוסי בן אלעזר אומר:
כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה.

פרעה שנגע מה עשיתי לו?
מרכבות פרעה וחילו ירה בים
(שמות ט"ו).

סיסרא שנגע מה עשיתי לו?
שנאמר: מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא
(שופטים ה').

סנחריב שנגע מה עשיתי לו?
ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור
(ישעיה ל"ו מלכים ב' י"ט).

נבוכדנצר שנגע מה עשיתי לו?
ועשבא כתורין יאכל
(דניאל ד') .

המן שנגע מה עשיתי לו?
ואותו תלו על העץ
(אסתר ח').

וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדים שכינה עימהם משועבדת, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר
(שמות כ"ד).
וכן הוא אומר: בכל צרתם לו צר
(ישעיה ס"ג) אין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין?
תלמוד לומר: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה
(תילים ל"א).
וכן הוא אומר: ויקח אדני יוסף אותו, ויהי ה' את יוסף
(בראשית ל"ט).
וכן הוא אומר: מפני עמך אשר פדית לך ממצרים וגוי ואלוהיו
(שמואל ב' ז').

ר' אליעזר אומר:
עבודה זרה עברה בים עם ישראל, ואיזה?
זה פסלו של מיכה.

ר' עקיבא אומר:
אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו.
אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך.
את מוצא שכל מקום שגלו שכינה עימהם, שנאמר: הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה
(שמואל אחד ב')

גלו לבבל שכינה עימהם, שנאמר: למענכם שולחתי בבלה
(ישעיה מ"ג).
גלו לאדום, שכינה עימהם, שנאמר: מי זה בא מאדום
(שם ס"ג).

וכשהם חוזרים שכינה חוזרת עימהם, שנאמר: ושב ה' אלוהיך את שבותך
(דברים ל'), והשיב לא נאמר אלא ושב ה'.

ואומר: אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי
(שה"ש ד').

[י, לו]
קומה ה' -

רבי אומר:
כאן אתה אומר: קומה ה'
,
וכאן אתה אומר שובה,

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
מגיד הכתוב כשהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מקופל ולא היה פורס, עד שהיה אומר: קומה ה'
נמצאת מקיים קומה ה'
ונמצאת מקיים שובה ה'.

ובנחה יאמר וגו' -

מגיד הכתוב כשהיו ישראל נוסעים אלפים וחונים רבבות, אמר משה אינני מניח את השכינה עד שתעשה לישראל רבבות ואלפים, שמתשובה שאמר אתה יודע מה אמר להם ה': אלהי אבותיכם [וגו'] יוסיף עליכם ככם אלף פעמים,
(דברים א').
אמרו לו משה רבינו: הרי אנו מובטחים לברכות הרבה ואתה נותן קצבה לברכותינו?
אמר להם: אני בשר ודם יש קצבה לברכותי, זו משלי, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם כחול ימים וכצמחי אדמה וכדגי הים וככוכבי השמים, אבל הוא יברך כאשר דבר לכם לרוב.

ובנחה יאמר -

מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים ורבבות, שנאמר: רכב אלוהים רבותים אלפי שנאן
(תילים ס"ח) וכשם שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות, כך אין שכינה שורה למטה אלא באלפים ורבבות.
(סליק פיסקא).

הפרק הבא הפרק הקודם