פיסקא קז

[טו, א-ב]
דבר אל בני ישראל כי תבאו אל ארץ מושבותיכם -

בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך, אחר ירושה [וישיבה] הכתוב מדבר.
אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתם לארץ מיד?
תלמוד לומר:

כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה

(דברים י"ז) הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה, ללמדך שבכל מקום שנאמר:

מושבותיכם

בארץ הכתוב מדבר. [דברי ר' ישמעאל].

אמר לו: ר' עקיבא:
לפי שהוא אומר:

שבת הוא לה' [בכל מושבותיכם]

(ויקרא כ"ג), שומע אני בין בארץ בין בחו"ל.

אמר לו: ר' ישמעאל:
אין צריך, מה מצוות קלות נוהגות בחו"ל ובארץ, שבת חמורה אינו דין שתהא נוהגת בארץ ובחו"ל?

אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל:
בא הכתוב ללמדך שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתן לארץ.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
בא הכתוב ללמדך על נסכים שיהו קרבים בבמה.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
למה נאמר?
לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד, כך ריבה נסכי בית עולמים מנסכי אהל מועד?
תלמוד לומר:

ועשיתם אשה לה' עולה או זבח,

מגיד הכתוב שאע"פי שריבה [כלי] בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה בנסכים.

[טו, ג]
ועשיתם אשה לה' -

שומע אני שכל הקרב לאשים יטעון נסכים?
תלמוד לומר:

עולה.

אין לי אלא עולה, מנין לרבות השלמים?
תלמוד לומר:

זבח,

משמע מביא אלו ומביא חטאת ואשם?
תלמוד לומר:

לפלא נדר או נדבה,

לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה.
משמע מוציא אני את אלו ומוציא את עולת חובה הבאים ברגלים, כשהוא אומר

במועדיכם

להביא את עולת חובה הבאים ברגלים, מביא את עולת חובה הבאה ברגלים ומביא את חטאת חובה הבאה ברגלים?
תלמוד לומר:

כי תעשה בן בקר עולה או זבח

[בן] בקר היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה בן בקר שהוא בא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים, יצאו חטאת ואשם שאין באין בנדר ובנדבה, שלא יטענו נסכים.

לעשות אשה ריח ניחח לה' מן הבקר או מן הצאן -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ועשיתם אשה עולה לה' עולה או זבח,

שומע אני אף עולת העוף יטעון נסכים?
תלמוד לומר:

מן הבקר או מן הצאן,

יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר

או זבח

, מה זבח מין בהמה, אף עולה מין בהמה.
ומה תלמוד לומר

לעשות ריח ניחח לה' מן הבקר או מן הצאן?

לפי שהוא אומר:

ועשיתם אשה לה' עולה או זבח,

שאם אמר: הרי עלי עולה ושלמים, שומע אני יביא משניהם כאחת?
תלמוד לומר:

מן הבקר או מן הצאן,

מגיד שמביא מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.
או יביא משניהם כאחת?
תלמוד לומר:

ואם מן הצאן קרבנו

(ויקרא א').
והרי דברים קל וחומר: ומה עולה חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל דין הוא שיוכשר לבא מין אחד, הא מה תלמוד לומר

מן הכבשים ומן העזים תקחו

(שמות י"ג) ?
מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.

איסי בן עקביא אומר:

לעשות אשה ריח ניחח לה' -

מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.
אתה אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו, או יביא משניהם כאחד?
אמרת קל וחומר ומה כבשי עצרת שהם זקוקים לבא שנים, כשרו לבא מין אחד, עולה שאינה זקוקה לבא שנים, אינו דין שתכשר לבא מין אחד?
תאמר בעולה שריבה הכתוב על הבאתה, לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים, והרי שעירי יום הכפורים יוכיחו שריבה הכתוב על הבאתה, תכשר לבא מין אחד.
לא, אם אמרת בשעירי יו"הכ שומע אני שמיעט הכתוב בהבאתה ואין באים בכל השנה, לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב על הבאתה וכשרה לבא בכל השנה ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבא מין אחד, והיא תוכיח לעולה שאף על פי שריבה הכתוב על הבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבא מין אחד.
לא, אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב על הבאתה ואינה באה בנדר ובנדבה לפיכך לא תכשר לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב על הבאתה ובאה בנדר ובנדבה, לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים.
הא מה תלמוד לומר

לעשות אשה ריח ניחח לה'

?
מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.

[טו, ד]
והקריב המקריב -

אין לי אלא איש, אשה מנין?
תלמוד לומר:

והקריב המקריב,

מכל מקום.

והקריב המקריב -

ר' נתן אומר: זה בנה אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון ולוג שמן.

והקריב המקריב קרבן לה' ויין לנסך רביעית ההין -
שמן –

לבילה,

ויין -

לנסך.

תעשה על העולה או לזבח -

למה נאמר לפי שהוא אומר:

ועשיתם אשה לה' עולה או זבח,

שאם אמר: הרי עלי עולה הרי עלי מנחה הרי עלי שלמים, שומע אני יביא נסך אחד לשנים?
תלמוד לומר:

תעשה על העולה או לזבח,

מגיד שמביא לזו בפני עצמו ולזה בפני עצמו.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
למה נאמר?
לפי שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש עולה לא שוה לו בנסכים, מקום שלא שוה לו [מעשה] כבש עולה למעשה כבש שלמים, אינו דין שלא ישוה לו בנסכים?
תלמוד לומר:

תעשה על העולה או לזבח,

מגיד הכתוב שאעפ"כ שלא שוה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים, שישוה לו בנסכים.

רבי נתן אומר:

תעשה על העולה -

זו עולת מצורע לזבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו.

ר' יונתן אומר:

[טו, ה]
לכבש האחד -

להביא עולת יולדת שתטעון נסכים, שלא שמענו בכל התורה כולה.
או אינו מדבר אלא באיל?
כשהוא אומר

או לאיל תעשה מנחה,

הרי איל אמור, ומה תלמוד לומר:

לכבש האחד?

להביא את עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה.

דבר אחר:

לכבש האחד -

להביא את אחד עשר במעשר.

[טו, ו]
או לאיל תעשה מנחה -

בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל.
שהיה בדין,

בן בקר

טעון נסכים

ובן הצאן

טעון נסכים, אם למדתי שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור, כך לא תחלק בין נסכי כבש לנסכי איל?
תלמוד לומר:

או לאיל תעשה מנחה,

בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
למה נאמר?
שהיה בדין, ומה אם במקום שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור, מקום שמיעט בנסכים אינו דין שלא נרבה בין כבש לאיל?
תלמוד לומר:

או לאיל תעשה מנחה,

מגיד הכתוב שאע"פ שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל

דבר אחר:

או לאיל תעשה -

להביא איל עולה כו'.

תעשה מנחה סולת שני עשרונים -

למה נאמר?
להביא שהיה בדין, הואיל וכבש העומד טעון ב' עשרונות ואיל עולה טעון ב' עשרונות, אם למדתי לכבש העומד שאף על פי שכפל עשרונתיו לא כפל נסכיו?
תלמוד לומר:

לאיל תעשה מנחה.

[טו, ז]
ויין תקריב לנסך שלישית ההין -
שמן –

לבילה,

ויין –

לניסוך.

תקריב ריח ניחח לה' -

נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

[טו, ח]
וכי תעשה בן בקר -

בן בקר היה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד על הכלל.
מה בן בקר שהוא בא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים, יצאו חטאת ואשם שאין באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים.

עולה או זבח -

למה נאמר?
לפי שהיא אומר:

ועשיתם אשה לה' עולה או זבח,

שאם אמר: הרי עלי עולה הרי עלי שלמים, שומע אני יביא נסך אחד לשניהם?
תלמוד לומר:

עולה או זבח,

מגיד הכתוב שמביא לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו.
או אפילו אמר: הרי עלי ה' שוורים לשלמים, שומע אני יביא נסך אחד לכולם?
תלמוד לומר:

עולה או זבח

, מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו.

אבא חנין אומר משום רבי אליעזר:
למה נאמר?
שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה כבש עולה למעשה שור עולה לא שוה לו בנסכים, קל וחומר שלא ישוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים, אינו דין שלא ישוה לו בנסכים?
תלמוד לומר:

עולה או זבח

מגיד הכתוב שאעפ"כ שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים שוה לו בנסכים.

[טו, ט-י]
וכי תעשה בן בקר והקריב על בן הבקר ויין תקריב לנסך -
שמן –

לבילה,

ויין –

לניסוך.

אשה ריח ניחח לה' -

על גבי ספלים.
אתה אומר על גבי ספלים, או אינו אלא על גבי האשים?
אם אמרת כן נמצאת מכבה את המנורה והתורה אמרה:

אש תמיד תוקד

(ויקרא ו').
הא מה תלמוד לומר

אשה לה'.

ריח ניחח לה' -

נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

[טו, יא]
ככה יעשה לשור האחד -

מגיד הכתוב שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור.
שהיה בדין, בן צאן טעון נסכים ובן הבקר טעון נסכים, אם למדתי שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלק בין נסכי עגל לנסכי שור?
תלמוד לומר:

ככה יעשה לשור האחד,

מגיד שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור.

אבא חנין אומר משום רבי אליעזר:
למה נאמר?
שהיה בדין, ומה אם במקום שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל, מקום שריבה בנסכים אינו דין שריבה בין עגל לשור?
תלמוד לומר:

ככה יעשה לשור האחד,

מגיד הכתוב שאף על פי שריבה הכתוב [בנסכים] לא ריבה בין עגל לשור.

או לאיל האחד -

למה נאמר?
שהיה בדין, הואיל ומצינו ומה במקום שמיעט בנסכים שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שתים, כך תחלק לנסכי בני שתים לנסכי בני שלש?
תלמוד לומר:

או לאיל תעשה מנחה,

מגיד הכתוב שאע"פ שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שנים לא תחלק בין נסכי בני שנים לנסכי בני שלש.

או לשה בכבשים או בעזים -

למה נאמר?
שהיה בדין, הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלק בין נסכי כבשה לנסכי רחל?
[תלמוד לומר]:

או לשה בכבשים.

בכבשים או בעזים -

למה נאמר?
שהיה בדין, הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבשים לנסכי איל, כך תחלק לנסכי גדי או לנסכי תיש?
תלמוד לומר:

או בעזים.

מקיש גדול שבעזים לקטן שבכשבים, מה זה שלשה לוגין אף זה שלושה לוגין.

[טו, יב]
כמספר אשר תעשו -

אין לי אלא אלו, תמורותיהם מנין?
שנאמר:

כמספר אשר תעשו,

שלא ימעיט.
או אם רצה לרבות ירבה?
תלמוד לומר:

ככה תעשו לאחד כמספרם

, דברי ר' יאשיה.

[טו, יג]

ר' יונתן אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר:

כל האזרח יעשה ככה את אלה

שלא ימעיט ולא ירבה.
ומה תלמוד לומר:

כמספר אשר תעשו,

יכול אם רצה לכפול יכפול?
תלמוד לומר:

ככה תעשה לאחד כמספרם.

מכאן אמרו:
מערבים נסכי פרים בנסכי פרים, נסכי אילים בנסכי אילים, נסכי כבשים בנסכי כבשים, של יחיד בשל צבור, של יום בשל אמש, אבל אין מערבים נסכי כבש בנסכי פרים ואילים.

מכאן אמרו:
האומר: הרי עלי יין דמשמע לוג אחד יביא שנים, שנים יביא שלושה, שלושה יביא ארבעה ארבעה יביא חמישה, חמישה יביא שישה, מכאן ואילך יביא כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב חובה.

דבר אחר:

ככה תעשו לאחד כמספרם -

להביא את אחת עשר שבמעשר.

כל האזרח יעשה ככה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ומעוך וכתות ונתוק וכרות

(ויקרא כ"ב), אלה אי אתה מקבל אבל אתה מקבל מהם תמידים, אחר שלמדנו שהגוי מביא עולה זכיתי לדין כבתחלה, ישראל מביא עולה והגוי מביא עולה.
אי מה ישראל מביא נסכים אף גוי מביא נסכים?
תלמוד לומר:

כל האזרח יעשה ככה

את אלה,

ישראל מביא נסכים ואין גוי מביא נסכים.

מכאן אמרו:
גוי ששלח עולותיו ממדינת הים ולא שילח עמם נסכים יקרבו משל צבור.
(סליק פיסקא).

פיסקא קח

[טו, יד]
וכי יגור -

אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין?
תלמוד לומר:

או אשר בתוככם לדורותיכם.

ועשיתם אשה -

מין הדמים.
אתה אומר מין הדמים, או אינו אלא מין המנחה?
תלמוד לומר:

ככם,

מה אתם מין דמים אף הגרים מין דמים.
אי מה ישראל בדם בהמה, אף הגרים בדם בהמה?
תלמוד לומר: לכם הקדשתים ולא הגרים הקדשתים בדם בהמה.

רבי אומר:
מה ישראל שלא באו לברית אלא בשלושה דברים:
במילה,
ובטבילה,
ובהרציית קרבן,
אף הגרים כיוצא בהם.
אי מה ישראל בדם מילה ובזבחי שלמים, אף הגרים בדם מילה ובזבחי שלמים?
תלמוד לומר:

ועשה אשה ריח ניחח לה'.

אמרת צא וראה איזה מין דמים שכולו עולה לאשים ואין לך הימנו היתר, אי אתה מוצא אלא בעולת העוף, אמר להביא פרידה אחת אין יכול שלא מצינו פרידה אחת קריבה בכל התורה כולה.

מכאן אמרו:
כל הקנין שבתורה חציין עולה חציין לחטאת, חוץ מן הגר, מפני שכולו לאישים.

כאשר תעשו כן יעשה -

למה נאמר?
לפי שהיה בדין, הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנות כך תחלק את נסכיו?
תלמוד לומר:

כאשר תעשו כן יעשה,

מה אתם ששה לפר וארבעה לאיל ושלושה לכבש, אף הגרים כיוצא בהם.
(סליק פיסקא).

פיסקא קט

[טו, טו]
הקהל -

אין לי אלא אנשים, נשים מנין?
תלמוד לומר:

חקה אחת יהיה לכם.

ולגר הגר -

להביא שבמעשה כישראל צריך להביא את הגרים.

חקת עולם לדורותיכם -

שינהוג הדבר לדורות:

כגר יהיה לפני ה' -

למה נאמר?
לפי שנאמר:

והיה על מצח אהרן, תמיד לרצון לפני ה'

(שמות כ"ח), אין לי אלא הציץ מרצה לישראל, לגרים מנין?
תלמוד לומר:

ככם כגר יהיה לפני ה'.

[טו, טז]
תורה אחת ומשפט אחד -

בא הכתב והשוה הגר לאזרח בכל מצוות שבתורה.
(סליק פיסקא)

פיסקא קי

[טו, י-יח]
וידבר ה' אל משה בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה -

ר' ישמעאל אומר:
שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכל ביאות שבתורה הוא אומר:

והיה כי תבאו אל הארץ והיה כי יביאך ה'

וכאן הוא אומר:

בבואכם,

ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה.

אשר אני מביא אתכם שמה -

מכאן אתה אומר: פירות חו"ל שנכנסו בארץ חייבים בחלה ובמעשר.
יצאו מכאן לשם -
ר' אליעזר
מחייב.

ור' עקיבא
פוטר.

ר' יהודה אומר:
אפילו פירות חו"ל שנכנסו לארץ –
ר' אליעזר
פוטר, שנאמר:

והיה באכלכם מלחם הארץ.

[טו, יט]
[מלחם הארץ] -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ראשית עריסותיכם,

שומע אני אף שאר פירות במשמע.
הרי אתה דן, נאמר כאן

לחם עוני

,
ונאמר להלן

לחם,

מה

לחם

האמור להלן חמשת המינין,
אף

לחם

האמור כאן חמשת המינין.
ואלו הן:
חיטים,
ושעורים,
וכוסמים,
ושבולת שועל,
ושיפון,
יצאו אורז ודוחן והפרגים והשומשמים, שאינן באים לידי מצה וחמץ, אלא לידי סרחון.

[טו, כ]
תרימו תרומה -

בתרומה גדולה הכתוב מדבר.
או אינו אלא בתרומת חלה?
כשהוא אומר:

חלה תרימו תרומה,

הרי חלה אמורה.
הא מה אני מקיים

תרימו (תרומת ה',

בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי רבי יאשיה.

רבי יונתן אומר:
לפי שהוא אומר:

והיה באכלכם מלחם הארץ,

שומע אני אף הקמחים במשמע?
תלמוד לומר:

מראשית עריסותיכם,

משיתערס.

מכאן אמרו:
אוכלים עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחיטים ותטמטם בשעורים, בלבלה בחטים וטמטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה, כאן שנותנת מים מגבהת חלתה, ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח ועוד, כדי שיהיה כשיעור, שאין מפרישים קמח מן החלה.
איזו היא גמר מלאכתה?
קרימתה בתנור, דברי ר' עקיבא.

ר' יוחנן בן נורי אומר:
עד שיתגלגל בחיטים ומטמטם בשעורים, הרי שלא הפריש חלה מן העיסה, שומע אני שלא יפריש חלה מן הלחם?
תלמוד לומר:

והיה באכלכם מלחם הארץ.

כתרומת גורן כן תרימו אותה -

מה

תרומת גורן

אחת,
אף

חלה

אחת.

מה

תרומת גורן

מדמעת עולה באחד ומאה
אף זו.
אם נפלה לתוך מאה מדמעת וחייבים בחומש,
אף

תרומת חלה

כיוצא בה, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
אתה מקישו לתרומת גורן סתומה, אני אקשנו לתרומת מעשר המפורשת.
אמר לו: ותינטל אחד מעשרה.
אמר לו: תינטל.
אמר לו: הרי הוא אומר בתרומת גורן

כן תרימו אותה

לתרומת גורן הקשתה ולא הקשתה לתרומת מעשר.

[טו, כא]
מראשית עריסותיכם -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ראשית עריסותיכם,

שומע אני את הראשונה שבעיסות?
תלמוד לומר:

מראשית עריסותיכם,

מקצתה ולא כולה.

מראשית עריסותיכם -

להביא לקט שכחה ופאה שחייבים בחלה.
שהיה בדין, ומה שאר הפירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה, לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר אינו דין שיהו פטורים מן החלה?
תלמוד לומר:

מראשית עריסותיכם,

להביא לקט שכחה ופאה שחייבים בחלה.

מראשית עריסותיכם -

להביא שאר פירות שפטורים מן החלה.
שהיה בדין, ומה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר וחייבים בחלה, שאר פירות שחייבים במעשר אינו דין שיהו חייבים בחלה?
תלמוד לומר:

לחם.

מה לחם האמור להלן מחמשת המינים אף לחם האמור כאן מחמשת המינים:

מראשית עריסותיכם -

שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע?
תלמוד לומר:

חלה תרימו תרומה,

את שמורם קודש והשאר חולין, ולא שזה וזה קודש, אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה.

תתנו לה' תרומה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

חלה תרימו תרומה,

אבל לא שמענו שיעור חלה?
תלמוד לומר:

תתנו לה' תרומה,

עד שיהא בה כדי מתנה לכהן.

מכאן אתה אומר:
שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד,
ושל נחתום אחד ממ"ח,
לפי שהאיש עינו יפה, והאשה עינה רעה, וכשתפחות לא תפחות ממ"ח, לכך נאמר:

תתנו לה' תרומה

עד שיהא בה כדי תרומה לכהן ובזה כדי מתנה לכהן.

מכאן אמרו:
בעל הבית שעושה משתה לבניו אחד מכ"ד והאשה שהיא עושה ומוכרת בשוק אחד ממ"ח, נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה, אחד ממ"ח. נטמאת מן ידה נוטלת אח' מכ"ד כדי שלא יהיה חוטא נשכר.

רבי שמעון בן יוחי אומר:
אפילו לא עלה אלא אחד מס' יצא, ובלבד שלא יתכוון.

לדורותיכם -

להביא את עיסת שביעית שהיא חייבת בחלה.
שהיה בדין, מה שאר פירות שחייבים במעשר ופטורים מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דין שתהא פטורה בחלה, והרי לקט שכחה ופאה יוכיחו, שפטורים מן המעשר וחייבים בחלה, והן יוכיחו לעיסת שביעית שאף על פי שפטורה מן המעשר שתהיה חייבת בחלה.
לא, אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חייבים במעשרות, לפיכך חייבים בחלה, תאמר בעיסת [פירות] שביעית שמינן פטורים מן המעשרות, לפיכך תהיה פטורה מן החלה?
תלמוד לומר:

לדורותיכם,

להביא את עיסת שביעית שתהא חייבת בחלה.

מכאן אמרו:
האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה.
(סליק פיסקא).

פיסקא קיא

[טו, כב]
וכי תשגו ולא תעשו -

עבודה זרה הייתה בכלל כל המצוות שהצבור מביאים עליה פר, והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולדון בקבועה, שיהא צבור מביא עליה פר לעולה ושעיר לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו.

וכי תשגו ולא תעשו -

בעבודה זרה הכתוב מדבר.
אתה אומר בעבודה זרה, או אינו אלא באחת מכל מצוות האמורות בתורה?
תלמוד לומר:

והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה,

יחד הכתוב מצווה זו בפני עצמה.
ואיזו זו?
עבודה זרה.
אתה אומר עבודה זרה, או אינו אלא אחת מכל מצוות האמורות בתורה?
תלמוד לומר:

וכי תשגו ולא תעשו,

באו כל המצוות ללמד על מצווה אחת, מה העובר על כל המצוות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה.
ואיזו?
זו עבודה זרה, שפורק עול ומפר ברית, אף העובר על מצווה אחת פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה, שנאמר:

לעבור בריתו

(דברים י"ז), ואין ברית אלא תורה, שנאמר:

אלה דברי הברית

(שם כ"ח).

[טו, כג]

רבי אומר:
נאמר כאן

כל,

ונאמר להלן

כל

,
מה

כל

האמור להלן בעבודה זרה מדבר,
אף

כל

האמור כאן בעבודה זרה מדבר.

אשר ציווה ה' אל משה -

מנין אתה אומר שכל המודה בעבודה זרה כופר בעשרת הדברות?
תלמוד לומר:

אשר דיבר ה' אל משה.

ולהלן הוא אומר:

וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר

(שמות כ'),

אחת דבר אלוהים

(תילים ס"ב)

הלא כה דברי כאש נאם ה'

(ירמיה כ"ג)
מנין אף במה שנצטוה משה?
שנאמר:

את כל אשר ציווה ה'

אליכם

ביד משה.

מנין אף במה שנצטוו נביאים?
שנאמר:

מן היום אשר ציווה ה'

.
ומנין אף במה שנצטוו אבות?
תלמוד לומר:

והלאה לדורותיכם

.
ומהיכן שהתחיל הקב"ה לצוות את האדם, שנאמר:

ויצו ה' אלוהים על האדם

(בראשית ב') מגיד הכתוב שכל המודה בעבודה זרה כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו אבות, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה.

[טו, כד]
והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה -

יחד הכתוב מצווה זו אמורה בפני עצמה.
ואיזו?
זו עבודה זרה.

ועשו כל העדה פר בן בקר -

למה נאמר?
שהיה בדין, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא פר לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שמביא פר לחטאת?
תלמוד לומר

ועשו כל העדה פר.

ומנחתו ונסכו -

לעולה, או אף לחטאת?
תלמוד לומר:

כמשפט,

כסדר האמור.

ושעיר עזים אחד -

למה נאמר?
שהיה בדין, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא שני שעירים לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שיביא שני שעירים לחטאת?
תלמוד לומר:

ושעיר עזים אחד לחטאת.

[טו, כה]
וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל -

מנין אתה אומר שאם עיכב אחד מן השבטים ולא הביא שהיה מעכב את הכפרה?
תלמוד לומר:

וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל.

ונסלח להם -

שומע אני בין שוגג בין מזיד?
תלמוד לומר:

כי שגגה היא.

ר' אליעזר אומר:
בא הכתוב לעשות זדון הצבור כשגגה, לכך נאמר:

כי שגגה היא.

רבי אומר:
מנין אתה אומר שאם היו מקצת צבור שוגגים ומקצת מזידים, שיהיו לפניו כשגגה?
תלמוד לומר:

כי שגגה היא.

והם הביאו את קרבנם אשה לה' -

ר' יאשיה אומר:
שבט שעשה על הוראת בית דין ועשו שאר שבטים, מנין שיהו מביאים על ידיו?
תלמוד לומר:

והם הביאו את קרבנם אשה לה'.

ר' יונתן אומר:
אין לי אלא שבט שעשה על הוראת בית דין, אותו שבט חייב שהוא מביא, עשה על הוראת בית דין הגדול, מנין ששאר שבטים מביאים על ידו?
שנאמר:

והם הביאו את קרבנם אשה לה'.

רבי יהודה אומר:
שבט שעשה על הוראת בית דינו, אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורים, עשה על הוראת בית דין הגדול, אותו שבט מביא פר ושאר כל השבטים מביאים על ידי מה הן מביאים על ידיו.
ומה הם מביאים?
שנים עשר פרים.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
פר אחד לבית דין, במה דברים אמורים?
בשאר מצוות, אבל בעבודה זרה מתחייב פר ומתחייב שעיר לעולה ושעיר לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו, רוב השבט ככל השבט רוב הצבור ככל הצבור.

והם הביאו את קרבנם אשה לה' -

זו עולה.

וחטאתם -

זו חטאת.

על שגגתם -

זו חטאתן כשגגתן.
ומה שגגתן ככל המעשים, אף חטאתם בכל המעשים.

[טו, כו]
ונסלח -

אין לי אלא אנשים, נשים מנין?
תלמוד לומר:

ונסלח לכל עדת בני ישראל בשגגה.

ולגר הגר בתוכם -

לפי שמעשה בישראל, צריך להביא את הגרים.

כי לכל העם בשגגה -

להוציא את המשיח.
שהיה בדין, הואיל והצבור מביאים קרבן על כל המצוות ומביאים קרבן על עבודה זרה, ומשיח מביא קרבן על המצוות ומביא קרבן על עבודה זרה, אם למדתי לצבור כשם שמביא קרבן על כל המצוות, אף משיח הואיל ומביא קרבן על כל המצוות, יביא קרבן על עבודה זרה.

ועוד קל וחומר, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר, כאן שהצבור מביא פר, אינו דין שמשיח מביא פר?
תלמוד לומר:

כי לכל העם בשגגה,

להוציא את המשיח.(
סליק פיסקא).

פיסקא קיב

[טו, כז]
ואם נפש אחת תחטא בשגגה -

עבודה זרה הייתה בכלל כל המצוות שהיחיד מביא עליהם כשבה או שעירה, נשיא שעיר, משיח ובית דין מביאים פר, הרי הכתוב מוציאה מכללם להחמיר עליה ולידון בקבועה, שיהו יחיד ונשיא ומשיח מביאים עליה עז בת שנתה לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו.

[ואם נפש אחת תחטא] -

בעבודה זרה הכתוב מדבר.
אתה אומר בעבודה זרה הכתוב מדבר, או אינו [אלא] באחת מכל מצוות האמורה בתורה?
אמרת במה עניין מדבר בעבודה זרה.

ר' יצחק אומר:
בעבודה זרה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא באחת מכל מצוות האמורות בתורה?
הרי אתה דן, צבור בכלל היתה והוציאו הכתוב מכללו ושינה את קרבנותיו ויחיד היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו ושינה את קרבנותיו, מה להלן בעבודה זרה הכתוב מדבר, אף כאן בעבודה זרה הכתוב מדבר.

ואם נפש אחת תחטא בשגגה -

להוציא את המזידה.

והקריבה עז בת שנתה -

זה בנה אב: כל מקום שנאמר עז צריך שתהא בת שנתה.

[טו, כח]
וכפר הכהן על הנפש השוגגת -

חטאים שבידו הם גרמו לו שיבוא לידי החטאת.

בחטאה בשגגה -

להוציא את דקדוקי עבודה זרה.
שהיה בדין, ומה אם מצוות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהם, עבודה זרה חמורה אינו דין שיהיה חייב בדקדוקיה?
תלמוד לומר:

וחטאה בשגגה,

להוציא את דקדוקי ע"ז.

וכפר עליו -

להוציא את הספק.
שהיה בדין, ומה אם מצוות קלות הרי הוא חייב על ספיקן, עבודה זרה חמורה אינו דין שיהא חייב על ספיקם?
תלמוד לומר:

לכפר,

להוציא את הספק.

ונסלח לו -

צבור ומשיח אין מביאין אשם תלוי.

ונסלח לו -

סליחה חמורה בכל סליחות שבתורה.

[טו, כט]
האזרח בבני ישראל -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות,

(ויקרא כג), שומע אני אף הנשים במשמע? תלמוד לומר:

בבני ישראל

.
זה בנה אב: בכל מקום שנאמר אזרח זכרים הכתוב מדבר.

דבר אחר:

האזרח בבני ישראל -

למה נאמר?
שהיה בדין, ישראל נצטוו על עבודה זרה, והגרים נצטוו על עבודה זרה, אם למדתי לישראל שמביא על שגגת עבודה זרה, אף הגרים מביאים על שגגת עבודה זרה?
תלמוד לומר:

האזרח בבני ישראל,

ישראל מביא על שגגת עבודה זרה ואין הגרים מביאים על שגגת ע"ז.

תורה אחת יהיה לכם -

ליחיד ולנשיא ולמשיח.
שהיה בדין, הואיל וצבור מביא קרבן על המצוות ומביא קרבן על עבודה זרה, אם למדתי לצבור שכשם שמביא קרבן על כל המצוות מביא על עבודה זרה.

ועוד קל וחומר, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, אינו דין שיהא המשיח מביא פר? תלמוד לומר:

תורה אחת יהיה לכם,

ליחיד ולנשיא ולמשיח.

ולעושה בשגגה -

ר' יהודה בן בתירה אומר:
הרי כל העושה בשגגה בעבודה זרה כעושה בזדון, מה עבודה זרה מיוחדת מעשה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כל העושה מעשה בשגגה מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

[טו, ל]
והנפש אשר תעשה ביד רמה -

זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה

את ה' הוא מגדף,

שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום, אמר לא היה לו לכתוב בתורה:

וילך ראובן בימי קציר חטים

(בראשית ל') ולא היה לו לכתוב:

ואחות לוטן תמנע

(שם ל"ו), עליו מפורש בקבלה

תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי

אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך

(תילים נ'), כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום?

אוכיחך ואערכה לעיניך

(שם).
בא ישעיה ופירש בקבלה

הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבותות העגלה חטאה

(ישעיה ה'), תחילתו של חטא הוא דומה לחוט של כוכיא אבל סופו היות כעבותות העגלה חטאה.

רבי אומר:
העושה מצווה אחת לשמה, אל ישמח על אותה מצווה, שלסוף גוררת מצוות הרבה, והעובר עבירה אחת אל ידאג עליה, לסוף שגוררת עבירות הרבה, שמצוה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירות.

את ה' הוא מגדף -

ר' אלעזר בן עזריה אומר:
כאדם שאומר לחבירו גררת מן הקערה וחסרתה.

איסי בן עקביא אומר:
כאדם שאומר לחבירו גררתה את כל הקערה כולה ולא שיירתה ממנה כלום.

ונכרתה -

אין הכרתה אלא הפסקה.

והנפש ההיא -

מזידה, דברי ר' עקיבא.

מעמיה -

ועמה שלום.

[טו, לא]
כי את דבר ה' בזה -

זה צדוקי.

ואת מצותו הפר -

זה אפיקורוס.

דבר אחר:

כי את דבר ה' בזה -

זה המגלה פנים בתורה.

ואת מצותו הפר -

זה המפר ברית בשר.

מכאן אמר ר' אלעזר המודעי:
המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו, אע"פ שיש בידו מצוות הרבה כדי הוא לדחותו מן העולם.
אמר: כל התורה כולה אני מקבל חוץ מדבר זה,

כי את דבר בזה.

אמר: כל התורה אמר מפי הקודש ודבר זה משה מפי עצמו אמרו, [זהו:

כי דבר ד' בזה

].

דבר אחר:

כי דבר ה' בזה -

רבי מאיר אומר:
זה הלמד ואינו שונה לאחרים.

ר' נתן אומר:
זה היכול ללמוד ואינו לומד.

ר' נהוראי אמר:
זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר.

רבי ישמעאל אומר:
בעבודה זרה הכתוב מדבר, שנאמר:

כי את דבר ה' בזה

שביזה על דבור הראשון, שנאמר למשה מפי הגבורה:

אנכי ה' אלוהיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני

(שמות כ').

הכרת תכרת -

הכרת בעה"ז תכרת לעוה"ב, דברי ר' עקיבא.
אמר לו: ר' ישמעאל:
לפי שהוא אומר

הכרת תכרת הנפש ההיא,

דברה תורה כלשון בני אדם.

עונה בה -

כל המתים במיתה מתכפרים, אבל זו

עונה בה,

כענין שנאמר:

ותהי עוונתם על עצמותם

(יחזקאל ל"ב), או אפילו עשה תשובה?
תלמוד לומר:

עונה בה,

ולא כל זמן שעשה תשובה.
וכן הוא אומר:

שחת לו לא בניו מומם

(דברים ל"א), כשמומם בם - אינו בניו, וכשאין מומם בם - הם בניו.

ר' ישמעאל אומר:

עונה בה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

פוקד עון אבות על בנים

(שמות כ').
יכול אף עבודה זרה נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים?
תלמוד לומר:

תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים.

ר' נתן אומר:
סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו, מת לא נספד ולא נקבר, אכלתו חיה, או שירדו עליו גשמים, הרי זה סימן טוב שנפרעים ממנו לאחר מיתתו, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר:

בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ושטחום לשמש ולירח

(ירמיה ח').

[הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה] -

אמר ר' שמעון בן אלעזר:
מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו אומרים: אין מתים חיים.
אמרתי להם: הרי הוא אומר:

הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה,

שאין תלמוד לומר:

עונה בה,

אלא שעתידים ליתן את החשבון ליום הדין.
(סליק פיסקא).

פיסקא קיג

[טו, לב-לג]
ויהיו בני ישראל במדבר -

בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא שמרו אלא שבת ראשונה ושניה חללו.

וימצאו איש מקושש עצים -

תולש מן הקרקע.
אתה אומר תולש מן הקרקע ,או איש עצמו ושמו מקושש?
תלמוד לומר:

ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים

.
הא מה תלמוד לומר:

וימצאו איש מקושש עצים?

תולש מן הקרקע.
ומי היה?
צלפחד, דברי ר' עקיבא.
נאמר כאן

מדבר,

ונאמר להלן

מדבר,

מה

מדבר

האמור להלן צלפחד,
אף

מדבר

האמור כאן צלפחד.

ר' יהודה בן בתירה אומר:
עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפחד מקושש היה, אם מי שאמר והיה העולם כיסה עליו ואתה מגלה עליו?!
אלא מאין היה?
מן המעפילים היה, שנאמר:

ויעפילו לעלות אל ראש ההר

(במדבר י"ד).

וימצאו איש מקושש עצים -

מגיד שמינה משה שומרים ומצאו אותו מקושש.

ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש -

עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר:

וימצאו איש,

ומה תלמוד לומר

ויקריבו אותו?

מגיד שהתרו בו מעין מלאכתו.
מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרים בהם מעין מלאכתם.

ר' יצחק אומר:
אינו צריך, מה עבודה זרה חמורה אינו חייב עד שיתרו בו, קל וחומר לכל מצוות שבתורה.
ומה תלמוד לומר:

ויקריבו

?
מלמד שהתרו בו ואחר כך הביאוהו.

אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל -

אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיהו.

רבי חנין אומר משום ר' אליעזר:
בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם.
(סליק פיסקא).

פיסקא קיד

[טו, לד]
ויניחו אותו במשמר -

מגיד שכל חייבי כריתות נחבשים.

כי לא פורש מה יעשה לו -

והלא כתוב:

מחלליה מות יומת

(שמות ל"א), ומה תלמוד לומר:

כי לא פורש?!

אלא לא היה יודע באיזו מיתה יומת, עד שנאמר לו מפי הקודש.

[טו, לה]
ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש -

לדורות.

רגום אותו באבנים -

לשעה.

כל העדה -

במעמד כל העדה.
אתה אומר במעמד כל העדה או כל העדה כשמועו?
תלמוד לומר:

יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו

(דברים י"ז).
הא מה תלמוד לומר

כל העדה?

במעמד כל העדה.

[טו, לו]
ויוציאו אותו -

מלמד שכל חייבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין.

וירגמו אותו באבנים -

כתוב אחד אומר:

באבנים

וכתוב אחד אומר:

אבן

(ויקרא כ"ד),
כיצד יתקיימו שני כתובים?
בית הסקילה גבוה שתי קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו, נהפך על לבו הופכו על מתניו, ואם מת יצא העד נוטל את האבן ונותנה על לבו, ואם מת בה יצא, ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו, אם מת יצא, ואם לאו רוגמים אותו כל ישראל, שנאמר:

יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה

(דברים י"ז).
נמצאת מקיים:

רגום אותו באבנים,

ונמצאת מקיים

וירגמו אותו אבן.

כאשר ציווה ה' את משה -

אמר להם: סקלוהו וסקלו, תלו ותלו, אבל לא שמענו שיתלו, שנאמר:

כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ

(שם כ"א), דברי ר' אליעזר.

אמר רבי חידקא שמעון השקמוני:
היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: יודע היה משה שמקושש במיתה אבל לא היה יודע באיזו מיתה יומת, ראויה הייתה פרשת מקושש שתכתב, אלא שנתחייב מקושש שתיאמר על ידיו, לכך מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
(סליק פיסקא).

פיסקא קטו

[טו, לז-לח]
ויאמר ה' אל משה וגו' ועשו להם ציצית -

אף הנשים במשמע?
ר' שמעון:
פוטר את הנשים מן הציצית, מפני שמצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות, שזה הכלל:
א"ר שמעון:
כל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ונוהג באנשים ולא בנשים, בכשרים ולא בפסולים.

ר' יהודה בן בבא אומר:
בייחוד פטרן נוטלים חכמים את הדרדור של אשה מן הציצית ולא חייבן בטלית אלא מפני שפעמים שבעלה מתכסה בו.

ועשו להם ציצית -

אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא, וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירה ואמרו: ציצית אין לה שיעור.
כיוצא בו אמרו: לולב אין לו שיעור.

ועשו להם ציצית -

שומע אני יעשה חוט בפני עצמו?
תלמוד לומר:

גדילים

(דברים כ"ב).
מכמה גדילים אתה עושה?
אין פחות משלשה, דברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים:
שלושה של צמר ורביעית של תכלת והלכה כבית שמאי, במה דברים אמורים?
בתחילתו, אבל שיריה וגרדומיה כל שהוא.

ועשו להם ציצית -

שומע אני יעשה כולה

גדילים?

תלמוד לומר:

ציצית,

הא כיצד?
שתהא גדילה יוצא מן הכנף וציצית מן הגדילים.

על כנפי בגדיהם -

שומע אני אף בעלי שלוש ובעלי חמש ובעלי שבע ובעלי שש ובעלי שמנה במשמע?
תלמוד לומר:

על ארבע כנפות כסותך

(שם), יצאו בעלי שלוש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמנה מן המשמע.
משמע מוציא את אלו ומוציא כרים וכסתות?
תלמוד לומר:

אשר תכסה בה

(שם).
שומע אני כסות לילה במשמע?
תלמוד לומר:

וראיתם אותו

, ביום ולא בלילה.
ואם הייתה מיוחדת ליום ולילה תהא חייבת בציצית.
משמע מוציא את אלו ומוציא את כסות סומא?
תלמוד לומר:

והיה לכם לציצית,

מכל מקום.

ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת טווי ושזור לבן מנין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור:

ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת -

טווי ושזור, אין לי אלא תכלת טווי ושזור, לבן מנין?
הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן, מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור.

ונתנו -

על מקום הארוג ולא על מקום הפתיל, נתנה על מקום הפתיל כשרה.

ר' יהודה:
פוסל על הקרן ועל הגדיל.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
פוסל שאמרה תורה

על ארבע כנפות כסותך

ולא על שמונה.

ונתנו על ציצית הכנף -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

ועשו להם ציצית,

שומע אני יארגנה עמה?
תלמוד לומר:

ועשו,

הא כיצד?
תופרה עמה, שארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצווה אחת הן.

ר' ישמעאל אומר:
ארבע מצוות הם.

[טו, לט]

ר' אליעזר ברבי שמעון אומר:
למה נקרא שמה

תכלת?

ע"ש שנתכלו המצרים בבכורות, שנאמר:

ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור

(שמות יב).

דבר אחר:
על שם שכלו המצרים בים.

דבר אחר:
למה נקרא שמה

ציצית?

על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר:

קול דודי הנה זה בא.

ואומר:

דומה דודי לצבי,

ואומר:

הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים

(שה"ש ב').

ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר:
כל המקיים מצוות ציצית מהו אומר?

בימים ההמה נאמר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי

(זכריה ח').
וכל המבטל מצוות כנף מהו אומר?

לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה

(איוב ל"ח).

ר' מאיר אומר:
וראיתם אותם לא נאמר אלא

וראיתם אותו

, מגיד הכתוב שכל המקיים מצוות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה.

שהתכלת

דומה לים,
וים דומה לרקיע,
והרקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר:

וממעל לרקיע אשר על ראשיהם

(יחזקאל א).

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם -

זו פרשת שמע.
אתה אומר פרשת שמע, או אינו אלא פרשת והיה אם שמוע?
אמרת צא וראה איזו היא פרשה שיש בה מלכות שמים ומיעט בה עבודה זרה, אין אתה מוצא אלא פרשת שמע, ותקדום פרשת והיה אם שמוע תשמע לפרשת שמע.
אמרת תקדום פרשה שיש בה קיבול מלכות שמים ומיעט בה עבודה זרה, לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד.
תקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע.
אמרת תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה, לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום?
או יהא קורא שלושה בערב כדרך שקורא שלוש בשחר?
תלמוד לומר:

וראיתם אותו,

ביום ולא בלילה.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
תקדום פרשת שמע שהיא ללמוד, לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד, ותקדום ללמוד וללמד לשמור ולעשות, לפרשת ציצית שאינה אלא לעשות, שעל כך ניתנה תורה ללמוד וללמד ולשמור ולעשות.

וראיתם אותו וזכרתם -

מגיד שכל המקיים מצוות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצוות.
והרי דברים קל וחומר, ומה מקיים מצוות ציצית מעלים עליו כאלו מקיים כל המצוות, קל וחומר לכל מצוות שבתורה.

ולא תתורו אחרי לבבכם -

זו מינות, כענין שנאמר:

ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה

(קהלת ז').

והמלך ישמח באלהים

(תלים ס"ג).

ואחרי עיניכם -

זו זנות, שנאמר:

אותה קח לי כי היא ישרה בעיני

(שפטים י"ד).

אשר אתם זונים אחריהם -

זו עבודה זרה, כענין שנאמר:

ויזנו אחרי הבעלים

(שם ח').

ר' נתן אומר:
שלא יהיה שותה בכוסו ומשמש בכוסו של חברו.

דבר אחר:

ולא תתורו אחרי לבבכם -

מגיד שהעינים הולכים אחר הלב, או הלב אחר העינים?
אמרת, וכי יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם, הא מה תלמוד לומר

ולא תתורו אחרי לבבכם?

מגיד שעינים הולכים אחר הלב.

ר' ישמעאל אומר:

ולא תתורו אחרי לבבכם -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

שמח בחור בילדותך

(קהלת יא), בדרך ישר או בדרך שתרצה?
תלמוד לומר:

ולא תתורו אחרי לבבכם.

[טו, מ]
למען תזכרו ועשיתם -

לעשות זכרון כמעשה.

והייתם קדושים לאלהיכם -

זו קדושת כל המצוות.
אתה אומר זו קדושת מצוות, או אינו אלא קדושת ציצית?!
אמרת במה עניין מדבר?
בקדושת כל המצוות.

רבי אומר:
זו קדושת ציצית.
אתה אומר זו קדושת ציצית, או אינו אלא קדושת הגוף?
כשהוא אומר:

קדושים תהיו

(ויקרא י"ט), הרי כל המצוות אמורות
הא מה תלמוד לומר

והייתם קדושים לאלהיכם?

זו קדושת ציצית, מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל.

[טו, מא]
אני ה' אלהיכם -

וכי מה עניין יציאת מצרים בכאן?
אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת.
ומי מודיע עלי בגלוי?

אני ה' אלהיכם,

דעו מה עשיתי למצרים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים בגלוי.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מידת פורענות מועטת, העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי, קל וחומר למדת הטוב מרובה.

דבר אחר:
למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצווה ומצוה?
למה הדבר דומה?
למלך שנשבה בן אוהבו ומשפדאו לא פדאו לשום בן, אלא לשום עבד, שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו, אמר לו: עבדי אתה, כיון שנכנס למדינה, אמר לו: נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ, התחיל הבן ההוא מנתק, הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה.
כך כשפדאו הקב"ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים, כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם, אמר להם עבדיי אתם, כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות, כגון שבת ועריות ציצית ותפלין, התחילו ישראל להיות מנתקים, אמר להם עבדיי אתם, על מנת כן פדיתי אתכם, על מנת תנאי שאהיה גוזר ואתם מקיימים.

אני ה' אלהיכם -

עוד למה נאמר?
והלא כבר נאמר:

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

ומה תלמוד לומר:

אני ה' אלהיכם,

עוד?
כדי שלא יהו ישראל אומרים, מפני מה צונו המקום לא שנעשה וניטול שכר, לא עושים ולא נוטלים שכר, כענין שאמרו ישראל ליחזקאל, שנאמר:

יצאו אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני

(יחזקאל כ').
אמרו לו: עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו.
אמר להם: הין.
אמרו לו: הואיל שמכרנו המקום יצאנו מרשותו לאומות העולם.
אמר להם: הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא חוץ לרשותו,

והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים אשר סביבותינו וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם

(שם).

ביד חזקה -

זו דבר, שנאמר:

הנה יד ה' הויה

(שמות ט').

בזרוע נטויה -

זו חרב, שנאמר:

וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם

(דה"י א' כ"א).

ובחימה שפוכה -

זו רעב.
אחר שאני מביא עליכם שלושה פורעניות הללו זו אחר זו, ואחר כך אמלוך עליכם על כרחכם.

רבי נתן אומר:
אין כל מצווה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה, צא ולמד ממצוות ציצית.
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים והיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן,, כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה, נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו האיש שקבעתי לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית.
אמרה לה: יכנס, כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות אחת של כסף ואחת של זהב, והיא הייתה בעליונה, ובין כל אחת ואחת ספסליו של כסף ועליון של זהב, כיון שהגיע לאותו מעשה, באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נדמו לו כארבעה אנשים, מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע.
אמרה לו: גפה של רומי, איני מניחתך עד שתאמר מה ראית בי.
אמר לה: העבודה, לא ראיתי בך מום שאין כיופיך בכל העולם, אלא מצווה קלה צונו ה' אלהינו וכתב בה

אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם

שני פעמים,

אני ה' אלהיכם,

אני עתיד לשלם שכר,

אני ה' אלהיכם,

עתיד ליפרע.
אמרה לו: העבודה, איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה, וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה.
עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה, ובאתה ועמדה בבית מדרשו של רבי חייא.
אמרה לו: רבי גיירני.
אמר לה: שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים?
הוציאה לו כתב שבידה.
אמר לה: זכי במקחך, אותן המצעות שהציעה לך באיסור תציע לך בהיתר, זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה.
(סליק פיסקא)