פיסקא קלא

[כ, א]
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות -

אין ישיבה בכל מקום כי אם קלקלה, שנאמר:

וישב העם לאכל ושתה

(שמות ל"ב).
ואומר:

וישבו לאכול לחם

(בראשית ל"ז).

ר' עקיבא אומר:
כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למידה הימנה.

רבי אומר:
הרבה פרשיות סמוכות זו לזו, ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב.
כיוצא בו אתה אומר:

הן בני ישראל לא שמעו אלי

(שמות ו').
אמר לו המקום:

ושמעו לקולך

(שם ג')

כיוצא בו אתה אומר:

ובת איש כוהן כי תחל לזנות

(ויקרא כ"א).

והכהן הגדול מאחיו

(שם).
וכי מה עניין זה לזה?
אף הוא נשרף.
משל למה הדבר דומה?
לקיטרון שהשלים שניו ולא שימש פלומופילון שלו, אלא ברח והלך לו. שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו, עד שלא יצא ליהרג אמר המלך: מלאו לו מדה של דינרים זהב והוציאו לפניו.
אמרו לו: אלו עשית כדרך שעשו חביריך היית נוטל מדה של דינרי זהב ונפשך שלך, עכשיו אבדת את נפשך ואבדת את ממונך.
כן בת כוהן שזנתה, יוצא כוהן גדול לפניה, ואומר לה אלו עשית כדרך שעשו אמותיך זכית שיוצא ממך כוהן גדול. כיוצא בזה ועכשיו אבדת את עצמך ואבדת את ממונך ואת כבודך, לכך נאמר:

ובת איש כוהן הגדול מאחיו.

כיוצא בו אתה אומר:

אתם לא עמ

י (הושע א).
ואומר

והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר

והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם (

שם ב').
וכי מה עניין זה לזה?
משל למלך שכעס על אשתו, שלח סופר אחד לכתוב לה גט, ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו.
אמר המלך: אפשר שיצא סופר זה מכאן חלוק?!
אלא אומר לו בוא כתוב שאני כופל לה כתובתה, לכך נאמר:

כי אתם לא עמי.

ואומר:

והיה מספר בני ישראל כחול הים.

כיוצא בו אתה אומר:

תאשם שומרון כי מרתה באלהיה

(שם י"ד).
ואומר

שובה ישראל עד ה' אלוהיך

(שם).
וכי מה עניין זה לזה, משל למה הדבר דומה?
למדינה שמרדה על המלך, שלח המלך לפולימרכוס ואמר להחריבה. היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב, אמר להם: טלו לכם מים, ואם לאו, הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאפרכיא פלונית ולחברותיה, לכך נאמר:

תאשם שומרון כי מרתה באלהיה.

ואומר:

שובה ישראל.

דבר אחר:

וישב ישראל בשטים -

במקום השטות, לפי שהיו ישראל במדבר לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, בא ועשו מלחמה עד סיחון ועוג ונפלו בידו ונטלו כל מה שלהם. מלכות זו מתגאה ומשתחצת אין לה אלא ד' מדינות שראויות למלכות ואלו הם: אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיה, ואלו היו להם שישים עיר וכולם ראויות למלכות, שנאמר:

שישים עיר כל חבל ארגוב ממלכתו עוג בבשן

(דברים ג), ובאו ישראל ועשו מלחמה עימהם ונפלו בידם ונטלו כל מה שלהם, אבל משנתמלאו ישראל מן הבזה, התחילו מבזים את הבזה, מקרעים כסות ומשליכים ומקרעין בהמה ומשליכים, לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר:

וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו

(שם).

באו וישבו להם בשיטים במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולים מבית הישימות ועד הר השלג, והושיבו שם נשים ומוכרים כל מיני בשמים, והיו ישראל אוכלים ושותים, באותה שעה אדם יוצא לטייל ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה, והיתה מוכרת לו בשוויו.
וקטנה קוראה ואמרה לו: מבפנים בוא וקח לך בפחות, והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני וביום הג' אמרה לו: היכנס לפנים וברור לך לעצמך אי אתה בן בית?!
והיה נכנס אצלה והצרצור מלא יין אצלה מיין העמוני, שעדין לא נאסר יינן של גויים לישראל, אמרה לו: רצונך שתשתה יין והוא היה שותה, והיה היין בוער בו.
ואומר לה: השמעי לי, והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסוקין שלה.
ואומרת לו: רבי רצונך שאשמע לך השתחווה לזה,
ואומר לה: וכי לעבודה זרה אני משתחוה?
אמרה לו: וכי מה איכפת לך, אינו אלא שתגלה עצמך לו.

מכאן אמרו:
המפער עצמו לבעל פעור הרי זו עבודה, והיה היין בוער בו ואומר לה השמיעי לי.
ואומרת לו: רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה, והוא נזור, שנאמר:

וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם

(הושע ט).
באחרונה חזרו לעשות להם מרזיחים והיו קוראים להם ואוכלים, שנאמר:

ותקראן לעם לזבחי אלהיהן

.

ר' אלעזר בן שמוע אומר:
כשם שאי אפשר למסמר לפרוש מן הדלת בלא עץ, כך א"א לישראל לפרוש מן הפעור בלא נפשות.
מעשה בפינחס בן גובתא דאריח שהיה מעגיל בחביות ובא עליו שרו של פעור ושמט עליו את השפוד וברח והלך לו, ובא עליו בלילה שני, אמר לו: אף אתה מקללני.
אמר לו: שוב איני מקללך מעתה.

שוב מעשה בסבטיא מאולם שהשכיר את חמורו לאשה גויה, כיון שיצתה לפתחה של מדינה, אמרה לו המתן עד שתכנס לבית עבודה זרה שלה, לאחר שיצתה אמר לה: המתיני לי עד שאכנס ואעשה כדרך שעשיתה.
אמרה לו: אפשר אתה יהודי?!
נכנס וקינח עצמו בחוטמו של פעור, והיו כל הגוים משחקים לו ואומרים, לא עשה אדם אחד כיוצא בזה.

[כה, ב-ג]

שוב מעשה בשלטון אחד שבא ממדינת הים להשתחוות לפעור.
אמר להם: הביאו פר אחד שאנו מקריבים לו או איל אחד שאנו מקריבים לו.
אמרו לו: אין אנו נזקקים לו בכך, אלא שתגלה עצמך.
גירה בהם סנגדודים והיו מפצעים את ראשיהם.
אמר להם: אוי לכם ולטעותיכם [אבל ישראל]

ויצמד ישראל.

באותה שעה

ויחר אף ה' בישראל.

[כה, ד]
ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם -

[הושב] דיינים, והיו צולבים את חטאים כנגד השמש.

[כה, ה-ו, יא]
ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור -

בא לו שבטו של שמעון אצל זמרי. הרי אתה יושב בשלוה ואנו נדונים בהריגה.
עמד וכינס כ"ד אלף משבטו, ובא לו אצל כזבי אמר לה: השמעי לי.
אמרה לו: איני נשמעת אלא לגדול שבכם כיוצא כמשה רבך.
אמר לה: אף אני רב השבט כמו כן, ונשמעה לו, ולא עוד אלא שאני גדול משבטו, שאני לשני והוא לשלישי. אחזה בידו והעמידה באמצע כל ישראל שנאמר:

והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהל מועד

.
נענה פינחס באותה שעה ואמר: אין אדם כאן שיהרג ויהרג, היכן הם אריות?

גור אריה יהודה

(בראשית מ"ט)

דן גור אריה

(דברים ל"ג). התחיל צווח, כיון שראה שהיו הכל שותקים, עמד מתוך סנהדרי שלו ושמט את הרומח והניחו בפונדתו, והיה מסתמך במקלו והולך.
אמרו לו: פינחס, להיכן אתה הולך?
אמר להם: אין לוי גדול משמעון בכל מקום.
אמרו לו: הניחו לי ויכנס התירו פרושים את הדבר.
כיון שנכנס עשה לו המקום נסים שישה:
נס ראשון, שדרכן לפרוש זה מזה ודבקן המלאך זה בזה.
נס שני, שסתם פיהם המלאך ולא היו יכולים לדבר.
נס שלישי, שכיון הרומח לתוך זכרות שלו ולתוך נקבות שלה, והיו הכל רואים את זכרות שלו בקיבה שלה בשביל התיקרנים, שלא יהו אומרים לא הייתה שם טומאה, אף הוא נכנס לעשות צרכיו.
נס רביעי, שלא נשמטו מן הרומח אלא עמדו במקומם.
נס חמישי, שהגביה המלאך פתח שקוף כדי שיראו על כתיפו.
נס שישי, שהיה המלאך מחבל לפניו ויוצא.
כיון שיצא וראה פינחס את המלאך שהיה מחבל יותר מדאי, השליכן לארץ ועמד ופלל, שנאמר:

ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה

(תילים ק"ז).

ועוד שישה נסים אחרים נעשה לו.
נס שביעי, שנארך חנית של רומח עד שנכנס בשני גולמים ויצא למעלה.
נס שמיני, שנתחזק זרועו של פינחס.
תשיעי, שלא נשבר הרומח.
עשירי, שלא ירד מדמם על פינחס שלא יטמא.
אחד עשר, שדרך העליון להמית התחתון על הרומח, ונעשה נס ונהפך זמרי על כזבי בשעת מעשה וחייבום מיתה.
באו שבטו של שמעון אצל שבטו של לוי [ואמרו]: וכי בן בתו של פוטי היה מבקש לעקור שבט אחד מישראל? וכי אין אנו יודעים בן מי הוא?!
כיון שראה המקום שהכל מזלזלים בו, התחיל מייחסו בשבח, שנאמר:

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל,

כוהן בן כוהן קנאי בן קנאי משיב חימה בן משיב חימה השיב את חמתי מעל בני ישראל.
(סליק פיסקא)

[כה, יב]
לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום -

מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כוהנים גדולים, ובשביל שהיו מוכרים אותו בדמים התחילו שנותיהם מתקצרות.
מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם זהב.
שוב מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מדות של זהב ומחוקיהם זהב, אמרו כפה סייח את המנורה.

[כה, יג]
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם -

אלו כ"ד מתנות כהונה שניתנו לכהנים:

תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל -

תחת אשר הערה למות נפשו

(ישעיה נ"ג) לכפר על בני ישראל לא נאמר כאן, אלא

ויכפר על בני ישראל,

שעד עכשיו לא זז אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים.

(סליק פיסקא)