בשבילי התנ"ך

ספרי פנחס פרק כז

פיסקא קלג
[כז, א]
ותקרבנה בנות צלפחד -

כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה.
אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום.
בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות רחמיו על הכל, שנאמר: טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו
(תילים קמ"ה).

בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה -

מגיד הכתוב שכשם שהיה צלפחד בכור כך היו כולן בכורות, וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי, וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק, וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לגנאי, הרי זה רשע בן רשע.

ר' נתן אומר:
בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו, להודיע כמה צדיק גדול שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו, וכל רשע שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו, להודיע כמה רשע גדול שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו.
עשו גדל בין שני צדיקים בין יצחק ובין רבקה ולא עשה כמעשיהם.
עובדיה גדל בין שני רשעים בין אחאב ואיזבל ולא עשה כמעשיהם, ונתנבא על עשו שגדל בין ב' צדיקים בין יצחק לרבקה ולא עשה כמעשיהם, שנאמר: חזון עובדיה כה אמר ה' אלוהים לאדום
(עובדיה א').

למשפחות מנשה בן יוסף -

כשם שחיבב יוסף את א"י כך חיבבו את בנות צלפחד.

ואלה בנות צלפחד מחלה נועה חגלה ומלכה ותרצה -

או כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר: ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד
(במדבר ל"ו), מלמד שכולם שקולות זו כזו.

[כז, ב]
ותעמודנה לפני משה -

מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים, בשנה שמת בה אהרן, שנאמר: ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים.

לפי משה ולפני אלעזר הכהן -

אם משה לא היה יודע אלעזר היה יודע?!
אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם.

[כז, ג]
אבינו מת במדבר -

ר' עקיבא אומר:
נאמר כאן מדבר,

ונאמר להלן מדבר,

מה מדבר
האמור כאן צלפחד,
אף מדבר
האמור להלן צלפחד.

והוא לא היה בתוך העדה -

זו עדת מלינים.

הנועדים על ה' -

זו עדת מרגלים.

בעדת קרח-

זו עדה של קרח.

כי בחטאו מת -

שלא החטיא את אחרים עמו.

ובנים לא היו לו -

שאם היה לו בן לא היינו תובעות.

[כז, ד]
למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו -

ר' יהודה אומר:
נאמר כאן שֵׁם,

ונאמר להלן שֵׁם,

מה שֵׁם
האמור להלן נחלה,
אף האמור כאן נחלה.

ומה שֵׁם
האמור להלן זרע,
אף שֵׁם
האמור כאן זרע.

כי אין לו בן -

למה נאמר, והלא כבר נאמר: ובנים לא היו לו?
!
מה תלמוד לומר כי אין לו בן?

שהיו חכמות ודורשות, הא אם היה לו בת בן לא היינו תובעות.

תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו -

ר' נתן אומר:
יפה כח נשים מכח אנשים.
אנשים אומרים: נתנה ראש ונשובה מצרימה
(במדבר י"ד).
ונשים אומרות: תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו.

[כז, ה]
ויקרב משה את משפטן לפני ה' -

אמר ר' חידקא שמעון השקמוני:
היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא ואמר יודע היה משה שהבנות נוחלות, על מה נחלקו?
אם ירשו בראוי כבמוחזק ואם לאו.
ראויה הייתה פרשת נחלות שתאמר על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד שנאמרה על ידן, לכך מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
(סליק פיסקא)

פיסקא קלד
[כז, ו-ז]
ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות -

יפה תבעו בנות צלפחד שכך כתובה פרשה לפני במרום, אשר אדם שהמקום מודה לדבריו.
כיוצא בו אתה אומר: כן בני יוסף דוברים
(במדבר ל"ו).
כיוצא בו אתה אומר: ויאמר ה' סלחתי כדבריך
(שם י"ד).
או עתידות אומות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו.

נתון תתן להם אחוזת נחלה זו נחלת אביהם בתוך אחי אביהם -

זו נחלת אחי אביהם.

והעברת את נחלת אביהן להן -

מגיד שבנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלה חלק אביהם וחלק אבי אביהם וחלק אביהם שהיה בכור.

ר' אליעזר בן עקיבא אומר:
אף חלק אחי אביהם נטלו.

ואל בני ישראל תדבר לאמר איש -

אין לי אלא לשעה, לדורות מנין?
תלמוד לומר: ואל בני ישראל תדבר לאמר.

בכולם הוא אומר ונתתם וכאן הוא אומר והעברתם.

רבי אומר:
אין לך מעביר בנחלה אלא בת, מפני שבנה ובעלה יורשים אותה.
מנין שהאב קודם לאחיו בנחלה?

היה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר:
הרי הוא אומר והעברתם את נחלתו לבתו,
מפני הבת מעביר אתה את האב, ואי אתה מעביר מפני האחים.
ומנין שהאב יורש?
אמרת קל וחומר, ומה אחים מן האב שאינן באים אלא מכח אב, הרי הם יורשים את האב, שאין אחים באים אלא מכח האב ודין הוא שיורש.
ומנין לעשות את בת הבן כבן?
אמרת קל וחומר הוא, ומה בנות צלפחד שלא היו אלא לשעה, עשה את בת הבן כבן, קל וחומר לדורות.
מנין לעשות נקבות כזכרים?
הרי אתה דן, הואיל והבנים יורשים ואחי האב יורשים, מה בנים עשה נקבות כזכרים, אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים.
ומה בנים הקדים זכרים לנקבות, אף בכל היורשים הקדים זכרים לנקבות.
ומה בגואלים עשה בנים כאבותם, אף בכל היורשים נעשה בנים כאבותם.
ומנין שהבת יורשת?
הרי הוא אומר: וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל.

אין לי אלא בת, בת הבן מנין?
אמרת קל וחומר, ומה בת שהורע כחה במקום הבן הרי היא יורשת, בת הבן בן שיפה כחו במקום הבן, דין שהוא שתירש.
מנין שהאיש יורש את אשתו?
תלמוד לומר: ממשפחתו וירש אותה,
דברי ר' עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר: וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל
(במדבר ל"ו).
ואומר: ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה
למטה אחר
(שם).
ואומר: ואלעזר בן אהרן מת [ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים]
(יהושע כ"ד), וכי מנין היה לפנחס בהר אפרים?
אלא שנשא אשה מבני אפרים ומתה וירשה.
כיוצא בו: ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד
(דהי"א ב'), שנשא אשה מבני מנשה ומתה וירשה.

[כז, יא]
ואם אין אחים לאביו, ממשפחתו -

ממשפחת אביו.
או אינו אלא ממשפחת אמו?
תלמוד לומר: למשפחותם לבית אבותם
(במדבר א), מגיד שמשפחות הולכת אחרי אבות.

וירש אותה -

לענין שאמרנו.

והיתה לבני ישראל לחקת משפט -

נתנה תורה דעת לחכמים לדרוש ולומר כל הקרוב בשאר כשר הוא בנחלה.
(סליק פיסקא).

[כז, יב]
ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה -

[זה] הר נבו.

[העברים] -

זו נחלת בני ראובן ובני גד.
בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח ואמר: דומה אני שהותר לי נדרי התחיל שופך תנחומים לפני המלך.
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לטרקלים הוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור.
כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר: דומה אני שהותר לי נדרי, התחיל שופך תחנונים לפני המקום.
והלא דברים קל וחומר ומה אם משה חכם גדול אב החכמים ואב הנביאים, אע"פ שיודע שנגזרה עליו גזירה לא מנע עצמו מן הרחמים, קל וחומר לשאר בני אדם, [שנאמר] ואתחנן אל ה'
(דברים ג'), במיני תחנונים.
בעת ההיא לאמר -
שאין תלמוד לומר [לאמר], אלא אמר לו: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו, אדוני -
אדון לכל באי העולם.
אלוהים -
בדין בראת את העולם.
אתה החילות -
אתה החילותה לפתוח פתח לעבדך בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד.

דבר אחר:

אתה החלות -
את השבועה כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם (שמות, כב), ובניך עבדו עבודה זרה ובקשתי רחמים ממך וסלחת, אתה החילות את השבועה.

דבר אחר:

אתה החלות להראות את עבדך -
נסים וגבורות, שנאמר: ויאמר משה אסורה נא ואראה
(שמות ג') את גדלך זו מידת טובך שנאמר ועתה יגדל נא כח ה'
(במדבר י"ד).
ואת ידך -
זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר: ימינך ה' נאדרי בכח
(שמות ט"ו).
ואומר: ימינך וזרועך ואור פניך
(תילים מ"ד).
ואומר: בי נשבעתי
(ישעי' מ"ה).
החזקה -
שאתה כובש ברחמים את מידת הדין, שנאמר: מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע.

ואומר: ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו
תתן אמת ליעקב
(מיכה ז').
אשר מי אל בשמים ובארץ -
שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם, מידת בשר ודם הגדול מחבירו מבטל גזירת חברו, אבל אתה מי יכול למחות על ידך.
וכן הוא אומר: והוא באחד ומי ישיבנו
(איוב כ"ג).

רבי יהודה בן בבא אומר:
משל באדם שנתן בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר: מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך
(ישעיה מ"ד).

רבי אומר:
אשר מי אל בשמים ובארץ -
חוץ מיכן ישראל אומר: וידעת היום והשבות אל לבבך
אין עוד
(דברים ד'), אלא אף באומות העולם.
אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך -
כמעשיך במצרים וכגבורותיך על הים.

דבר אחר:

כמעשיך וכגבורותיך -

על נחלי ארנון.

אעברה נא ואראה -

אין נא אלא לשון בקשה.
הארץ הטובה -
אשר בעבר הירדן וזו היא שרבי יהודה אומר: ארץ כנען היא טובה, ולא נחלת בני ראובן ובני גד.
ההר הטוב -
זו ירושלם.
והלבנון -
זה בית המקדש.
וכן הוא אומר: פתח לבנון דלתיך
(זכריה יא).
ואומר: והלבנון באדיר ייפול
(ישעיה י')

ויש אומרים:
לבנון מינה עליהם את מלכיהם.
(סליק פיסקא)

פיסקא קלה

ויתעבר ה' בי -

כאדם שאומר נתעבר בי פלוני ונתמלא עלי חימה.
למענכם -
שאתם גרמתם.
וכן הוא אומר: ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם
(תילים ק"ו).
ולא שמע אלי -
ולא קיבל תפילתי.

ר' נתן אומר:
הרי הוא אומר: הן אל כביר לא ימאס תם
(איוב ל"ו), אין הקב"ה מואס תפלתם של רבים אבל כאן לא קיבל תפלתי.
ויאמר ה' אלי -
אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך
, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה.

מכאן היה ר' ישמעאל אומר:
משל להדיוט לפום גמלא שיחנא.

דבר אחר:
אם משה חכם חכמים גדולים אבי נביאים לא נשא לו פנים, קל וחומר לשאר כל אדם המענים את הדין והמעותין את הדין על אחת כמה וכמה.

רב לך -
אמר לו: הרבה שמור לך הרבה צפון לך, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך
(תילים ל"א).
ואומר: ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו
(ישעיה ס"ד).

דבר אחר:

רב לך -
אמר לו: הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח, שנאמר: לך לקץ הימין ותנוח
(דניאל י"ב).
אמר לו: אם לאו אכנס כהדיוט.
אמר לו : אין המלך נכנס כהדיוט, אם לאו אעשה תלמיד ליהושע.
אמר לו: רב לך,
הרב נעשה תלמיד לתלמידו.
אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר או דרך חלל.
אמר לו:: ושמה לא תבוא
(דברים ל"ג).
אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן.
אמר לו:: כי לא תעבור את הירדן הזה
(שם ג).
וכי המת יכול לעבור, אלא אמר לו משה אף עצמותיך לא יעברו את הירדן, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.

אמר לו:: בדבר הזה אל תבקש ממני אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה.
משל למה הדבר דומה?
למלך שגזר על בנו גזרה קשה והיה הבן ההוא מבקש מאביו.
אמר לו:: בדבר הזה על תבקש ממני אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, [הה"ד]: ותגזר אומר ויקם לך
.(איוב כב)
אמור לו: אם לאו הראני.
אמר לו:: בדבר זה אני עושה, עלה ראש הפסגה,
מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי א"י, שנאמר: ויראהו ה' את הארץ, ואת נפתלי, ואת הנגב ואת הככר.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלו
ויאמר ה' אליו זאת הארץ
(דברים ל"ד) -
ר' עקיבא אומר:
מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך, שנאמר: ויראהו ה' את הארץ
.

רבי אליעזר אומר:
נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו.
וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: מלך ביופיו תחזנה עינך
(ישעיה לג).
ונמצאתה אתה אומר שני ראיות הם:
אחת ראייה של נחת,
ואחת ראייה של צער.
באברהם הוא אומר: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם
(בראשית י"ג), זו היא ראייה של נחת.
במשה הוא אומר:

עלה אל הר העברים

(דברים ל"ב) עלה ראש הפסגה
(שם ג'), זו היא ראייה של צער.
נמצאת אתה אומר שתי קריבות הם:
אחת קריבה שהוא לשום שמים.
ואחת קריבה (ואחת) שאינה לשום שמים.
ותקריבון ותעמדון תחת ההר
(שם ד') זו קריבה לשום שמים.
ותקריבון אלי כלכם
(שם א) זו קריבה שאינה לשום שמים.
וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו -
צוהו על דברי תלמוד.

ר' יהודה אומר:
צוהו על הגבעונים, צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות.
כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם -
מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שינחיל לישראל את הארץ.

את הארץ אשר תראה -
מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו.

ונשב בגיא מול בית פעור -

אמר להם: ראו איזו עבירה עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי.

רבי יהודה בן בבא אומר:
מג' מקומות שבאו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל.
כיוצא בו אתה אומר: ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל
(שמות י"ז) מהו אומר?
ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלוהיך והישר בעניו תעשה
(שם ט"ו)
ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה [וגו'] (דברים ט') ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך
(שם י') וכאן הוא אומר: ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים.

[כז,יג]
וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה -

מגיד שנתאוה משה למיתתו של אהרן, שנאמר:
כאשר נאסף אהרן אחיך.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלז
על אשר מריתם פי במדבר מריבה במדבר סין –

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
אף משה ואהרן בהיכרת מיתו, שנאמר: על אשר לא קדשתם (דברים לב), הא אם קדשם אותי עדין לא הגיע זמנם להיפטר.
שני פרנסים עמדו:
אחד אמר: אל יכתב סורחני.
ואחד אומר: יכתב סורחני.

דוד אמר: אל יכתב סורחני, שנאמר: לדוד משכיל אשר נשוי פשע כסוי חטאה
(תילים ל"ב) משה אמר: יכתב סורחני [שנאמר]: על אשר מריתם פי במדבר סין במריבת העדה להקדישני,
משל למה הדבר דומה?
לב' נשים שהיו לוקות בבית דין, אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית, זו שגנבה פגי שביעית אומרת: בבקשה מכם הודיעו סורחני שלא יהיו העומדים סבורים לאמר כשם שזו קלקלה אף זו קלקלה. תלו לה הפגים בצוארה והיו מכריזין לפניה על הפגים זו לוקה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב"ה, שבכל מקום שמזכיר מיתתם שם מזכיר סרחונם. וכל כך למה?
לפי שלא יהיה להם פתחון פה לבאי עולם לומר, מעשים מקולקלים היו בהם בסתר לפיכך מתו, וכך בארבע מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחונם, להודיע שלא היה בהם אלא זו בלבד.
והרי דברים קל וחומר ומה אם כך חס המקום בשעת הכעס קל וחומר בשעת רצון, שנאמר: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך
(ישעיה מ"ט).
(סליק פיסקא)

פיסקא קלח
[כז, טו]
וידבר משה אל ה' לאמר -

להודיע שבחן של צדיקים שכשהם נפטרים מניחים עצמן ועוסקין בצורך צבור.

לאמר -

אין תלמוד לומר לאמר,
מה תלמוד לומר לאמר?

אלא אמר לו הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה ואמר לו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלוהים בו וסמכת את ידך עליו
.

ר' אלעזר בן עזריה אומר:
בארבע מקומות בקש משה לפני הקב"ה והשיבו את שאלותיו.
כיוצא בו אתה אומר: וידבר משה לפני ה' [לאמר] הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים
(שמות ו'), שאין תלמוד לומר לאמר,
מה תלמוד לומר לאמר?

אלא אמר לפניו: הודיעני נא אם אתה גואלם ואם לאו, עד שהשיבו המקום על שאלותיו שנאמר: ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם
וביד חזקה יגרשם מארצו
(שם).

כיוצא בו אתה אומר: ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה
(במדבר י"ב), שאין תלמוד לומר לאמר,
ומה תלמוד לומר לאמר?

אלא אמר לפניו הודיעני נא אם אתה רופא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה על שאלתו שנאמר: ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם ז' ימים
(שם).

כיוצא בו אתה אומר: ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר
(דברים ג'), אין תלמוד לומר לאמר,
אלא אמר לו: הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום: ויאמר ה' אליו רב לך
(שם).
אף כאן אין תלמוד לומר לאמר,
אלא אמר לו הודיעני נא אם ממנה אתה עליהם פרנסים ואם לאו, עד שהשיבו המקום קח לך את יהושע בן נון.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלט
[כז, טז]
יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר -

מגיד הכתוב שכל הרוחות אין יוצאות אלא מלפניו.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
סימן זה יהיה בידך, שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי
(איוב י"ב), מת נתונה באוצר, שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים
(שמואל א כ"ה) ,שומע אני בין צדיקים בין רשעים?
תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע
(שם).

איש על העדה -

זה יהושע, שנאמר: לחם אבירים אכל איש
(תילים ע"ח).
ולמה פירשו הכתוב?
שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין [בני] אחיו.

[כז, יז]
אשר יצא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם -

לא כדרך שאחרים עושים שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף, אלא כשם שעשה משה, שנאמר: ויאמר ה' אליו אל תירא אותו
(במדבר כ"א) וכשם שעשה יהושע, שנאמר: וירץ יהושע ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו
(יהושע ה') וכשם שעשה פנחס, שנאמר: וישלח אותם משה אלף למטה לצבא.
(במדבר ל"א).

אשר יצא לפניהם -

בראש.
ואשר יבוא לפניהם -

בראש, שנאמר: ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש
(דה"יא יא) .א

אשר יצא לפניהם -

בגדוד.
ואשר יבוא לפניהם -

בגדוד.

אשר יצא לפניהם -

בכרך.
ואשר יבא לפניהם -

בכרך.

אשר יוציאם -

בזכיותיו.
ואשר יביאם -

בזכיותיו.

אשר יוציאם -

במנין.
ואשר יביאם -

במנין, שנאמר: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש וגו'
(במדבר ל"א)
ולמה הוצרכו כפרה?
לפי שזנו עיניהם מן הערוה.

ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה -

ועליו מפורש בקבלה הגידה לי שאהבה נפשי
(שה"ש א), כענין שנאמר: ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו
(ירמיה מ"ג) שלמה אהיה כעוטיה על עדרי אברהם יצחק ויעקב. צא וראה מה הקב"ה השיבו: אם לא תדעי לך היפה בנשים
מעולה שבנביאים, צאי לך בעקבי הצאן,
בעקבים אני עושה עימהם, ורעי את גדיותיך.

מנין אתה אומר שהראהו המקום למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל מיום שיצאו מן המדבר עד שיחיו המתים?
שנאמר: צאי לך בעקבי הצאן
[אלו תלמידי חכמים שהן עקבו של עולם].
(סליק פיסקא)

פיסקא קמ
[כז, יח]
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון -

את שבלבך.

קח לך -

מה שבדוק לך, ועליך מפורש: נוצר תאנה יאכל פריה
(משלי כז)

איש אשר רוח בו -

שיכול להלוך כנגד רוחות של כל אחד ואחד.

וסמכת את ידך עליו -

אמר לו: תן תורגמן ליהושע להיות שואל ודורש ומורה הוראות בחייך, כשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים בחיי רבו לא הורה ועכשיו הוא מורה, מיד העמידו מן הארץ והושיבו אצלו על הספסל.

רבי נתן אומר:
כיון שהיה יהושע נכנס לארץ היה משתיק את התורגמן עד שנכנס ויצא וישב במקומו.

ונתת מהודך עליו -

ולא כל הודך, נמצינו למדים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה.
(סליק פיסקא).

פיסקא קמא
[כז, כא]
ולפני אלעזר הכהן יעמוד -

שהיה יהושע צריך לאלעזר ואלעזר ליהושע.

ושאל לו -

שומע אני בינו לבין עצמו?
תלמוד לומר: במשפט האורים.

שומע אני בקול גדול?
תלמוד לומר: ושאר לו,
הא כיצד?
עומד ומדבר בשפתותיו וכהן גדול משיבו על שאלותיו.

[כז,כב]
ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו -

הלך ועשה בשמחה ולא הירע בעיניו בין בנו לבין בן אחיו.

ויקח את יהושע -

לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא.

[כז, כג]
ויסמוך את ידיו עליו -

ככלי מלא וגדוש.
וכן הוא אומר: ומשרתו יהושע בן נון נער
.
כיוצא בו אתה אומר: לא ימוש ספר התורה הזה
(יהושע א).
והלא דברים קל וחומר, מה יהושע שנאמר לו ומלא אותו רוח חכמה
(דברים ל"ד) נאמר בו: לא ימוש,
שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

ויצוהו כאשר ציווה ה' את משה -

מה ציווה הקב"ה את משה בשמחה, כך ציווה משה ליהושע בשמחה.
שומע אני שחסר משה?
תלמוד לומר: בן מאה וכ' שנה אנכי היום
(שם ל"א), שנאמר: לא כהתה עינו
(שם ל"ד) בין טמא לטהור בין איסור להיתר, ולא נס ליחה בעמלו בתורה.
(סליק פיסקא)

הפרק הבא הפרק הקודם