[כח, א-ב]
וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם

.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיתה אשתו נפטרה מן העולם, הייתה מפקדתו על בניה.
אמרה לו: בבקשה ממך הזהר לי בבני.
אמר לה: על שאתה מפקדני על בני, פקדי בני עלי שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון.
כך אמר לו הקב"ה, עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר.
מהו אומר?

כי אביאם אל האדמה

(דברים ל"ג), עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי, לכך נאמר:

צו את בני ישראל.

צו -

צווי מיד בשעת מעשה ולדורות כדאית בריש וידבר.

קרבני -

זה הדם.

לחמי -

אלו אמורים.
אתה אומר

קרבני

-

זה הדם

לחמי -

אלו אמורים, או

קרבני לחמי -

זה הדם?
תלמוד לומר:

והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח

(ויקרא ד').
הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון,

קרבני -

זה הדם,

לחמי -

זו אמורים.

לאישי -

אלו קומצים ולבונה.

ריח ניחוחי -

אלו בזיכי לחם הפנים.

תשמרו -

שלא יביא אליו אלא מתרומת הלשכה.

תשמרו -

שיהיו כוהנים ולוים וישראלים עומדים עליהם.

תשמרו -

נאמרה כאן

שמירה,

ונאמר להלן

שמירה,

מה

שמירה

האמורה להלן מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו,
אף

שמירה

האמורה כאן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו.

תשמרו להקריב לי במועדו -

למה נאמר.
לפי שהוא אומר: (שמות י"ב), שומע אני בן בחול בין בשבת, ומה אני מקיים

מחלליה מות יומת

(שם ל"א)?
בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח.
או אף בשחיטת הפסח, ומה אני מקיים:

ושחטו אותו

בשאר כל הימים חוץ מן השבת.
או אף בשבת?
תלמוד לומר:

ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו

(במדבר ט').
במועדו ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה.

נאם לו רבי יונתן:
כמשמע זה עדין לא שמענו.

נאם לו ר' יאשיה:
לפי שהוא אומר:

צו את בני ישראל.

למה נאמר?
אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת אין צריך, שהרי כבר נאמר:

וביום השבת שני כבשים בני שנה

(שם כ"ח).
ומה תלמוד לומר

במועדו?

מופנה להקיש לדון הימנו גזירה שוה.
נאמר כאן

במועדו

,
ונאמר להלן

במועדו,

מה

מועדו

האמור להלן דוחה את השבת,
אף

מועדו

האמור כאן דוחה את השבת.

[כח, ג]
ואמרת להם -

הרי זו אזהרה לבית דין.

זה האשה אשר תקריבו לה' -

שנים ליום כנגד יום.

שמעון בן עזאי אומר:
שנים ליום כנגד יום.
אתה אומר שנים ליום כנגד יום, או כשמעו שנים ליום?
תלמוד לומר:

ואת הכבש האחד תעשה בבקר,

ומה תלמוד לומר שנים ליום?
כנגד יום.

מכאן אמרו:
של שחר היה נשחט על קרן צפונית מזרחית ונתון על טבעת, שנייה ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מערבית דרומית ונתון על טבעת שנייה שאמרה תורה

שנים ליום,

כנגד יום.

את הכבש האחד -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

ואמרת להם זה האשה,

וזה אשר תעשה על המזבח

(שמות כ"ט),
שומע אני יקריב ד'?
תלמוד לומר:

את הכבש האחד

, שלא להוסיף ושלא לגרוע.

ועשירית האיפה -

אחד מעשרה באיפה.

סולת –

מן החטים.
אתה אומר סולת מן החטים, או אינו אלא מן השעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון?
תלמוד לומר: (שם).
הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינה אלא מן החטים, אף פורטני כל סלתות שבתורה שלא יהו אלא מן החטים.

למנחה בלולה בשמן -
בלולה בשמן,

להוציא את השלוק.
אין לי אלא למנחות, למנורה מנין?
תלמוד לומר:

צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך

(ויקרא כ"ד) להוציא את השלוק.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמג

[כח, ו]
עולת תמיד -

העשויה בהר סיני.
מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני.
מה עולת הר סיני טעונה נסכים,
אף

עולת התמיד

יטעון נסכים.

ר' יוסי הגלילי אומר:

לריח ניחח -

לריח ניחוח הקשתיה, ולא הקשתיה לנסכים.

[כח, ז]
ונסכו רביעית ההין לכבש האחד -

אי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג.

בקדש הסך נסך שכר לה' -

שכר שיתנסכו בקודש, ובקדש יבלעו.

רבי נתן אומר:

הסך נסך שכר -

למה נאמר?
להביא נסוך המים.

[כח, ח]
ואת הכבש השני תעשה בין הערבים -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

את הכבש האחד,

הרי שלא הקריב של שחר שומע אני שלא יקריב בין הערבים?
תלמוד לומר:

השני תעשה בין הערבים,

מגיד שאם לא הקריב בתמיד של שחר מקריב בתמיד של בין הערבים.

ר' שמעון אומר:
אימתי?
בזמן שבית דין שוגגים או אנוסים, אבל אם היו מזידים לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים, לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים, וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב אלא בקטורת סמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים.

אמר ר' שמעון:
אעפ"י שנגמרו כלים שלא בזמנם אין מחנכים אותם אלא בזמנם.
וכן הוא אומר:

וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה ה' כן עשו ויברך אותם משה

(שמות ל"ט).
מה ברכה ברכם?
אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
והם אומרים:

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

(תלים צ').
ואע"פ שאין כתוב בתורה מפורש בכתובים, שנאמר:

יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם

(שם).

ואת הכבש השני -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים

(שמות י"ב), איני יודע אי זה יקדים אם תמיד אם פסחים?
תלמוד לומר:

שני,

שני לתמיד ולא שני לפסחים.

מכאן אמרו:
אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם.

במנחת הבוקר וכנסכו תעשה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ואת הכבש השני,

שומע אני יקריב תמידים ואח"כ נסכיהם?
תלמוד לומר:

כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה

, מגיד כשהזבח קרב נסכים קרבים עמו.

אשה -

אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים.

אשה ריח ניחח לה' -

נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

שמעון בן עזאי אומר:
בוא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלוהים ולא אלוהיך ולא שדי וצבאות, אלא יו"ד וה"י שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות, ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה, וכשם שנאמר

ריח ניחוח

בשור, כך נאמר בבן הצאן וכך נאמר בבן העוף, ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה אלא שאמר ונעשה רצונו.
וכן הוא אומר:

אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי

(תהילים נ'), שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנאמר:

האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה

(שם) אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי?
בשביל לעשות רצוני.
וכן הוא אומר:

וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו

(ויקרא כ"ב).
(סליק פיסקא).

פיסקא קמד

[כח, ט]
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

את הכבש האחד תעשה בבוקר

והיתה בו שבת בכלל, שנאמר:

את הכבש האחד

והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר ולדון בקבועה.

וביום השבת שני כבשים -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו

(ויקרא כ"ו), שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת.
אתה אומר שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או שתהא שבת דוחה את העבודה?
תלמוד לומר:

וביום השבת שני כבשים.

הא מה תלמוד לומר

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו,

שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או אחת של יחיד ואחת של צבור, אמרת, במה עניין?
מדבר בשל צבור.

עולת שבת בשבת -

ולא עולת שבת בערב שבת.

[כח, י]
עולת שבת בשבתו -

ולא עולת שבת זו בעולת שבת אחרת, הרי שלא הקריב לשבת זו, שומע אני יקריב לשבת הבאה?
תלמוד לומר:

עולת שבת בשבתו,

מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו.

על עולת התמיד ונסכו -

מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בינתים.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמה

[כח, יא]
ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ואת הכבש השני,

שומע אני אף ראשי חדשים בכלל היו, שנאמר:

ואת הכבש האחד,

הרי הכתוב מוציאו מכללם להחמיר עליהם ולדון במוספים וילמדו משבת.
והדין נותן, או מה שבת שני כבשים אף בראשי חדשים שני כבשים?
תלמוד לומר:

ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה'

, במנין אחד הכתוב מדבר.

ונסכיהם חצי ההין יהיה -

ר' אלעזר ברבי צדוק אומר:
הין היה במקדש וכמין שנתות היו בו עד כאן לפר ועד כאן לאיל ועד כאן לכבש.

ר' ישמעאל אומר:
לא היה שם הין אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היה, שבו היה חולק מנחת כוהן גדול לוג ומחצה בערב ולוג ומחצה בבוקר.

[כח, יד]
זאת עולת חודש בחדשו -

ולא עולת חודש זה בחודש אחר, הרי שלא הקריב בחודש זה שומעני יקריב בחודש אחר?
תלמוד לומר:

זאת עולת חודש בחדשו,

מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו.

לחדשי השנה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ובראשי חדשיכם תקריבו עולה

לה',

שומעני מיעוט חדשים שנים?
תלמוד לומר:

לחדשי השנה.

[כח, טו]
ושעיר עזים אחד לחטאת לה' -

לכפר על קבר התהום.

על עולת התמיד יעשה ונסכו -

מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמו

[כח, טז]
ובחודש הראשון בארבעה עשר יום -

קבעו הכתוב חובה.

שבעת ימים מצוות יאכל -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

שבעת ימים מצוות תאכלו

(ויקרא כ"ג), שומעני כל מצה במשמע?
תלמוד לומר:

לא תאכל עליו חמץ

(דברים ט"ז) לא אמרתי אלא הבא לידי מצה וחמץ, אלו חמשת המינים, ואלו הם:
החטים,
והשעורים,
והכוסמים,
ושבולת שועל,
ושיפון.
יצא אורז ודוחן והשומשמים והפרגים שאינן באים לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמז

[כח, יח]
וביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם -

אירעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.

כל מלאכת עבודה לא תעשו -

מגיד שאסור בעשיית מלאכה.
ומנין להתיר בו אוכל נפשות?
נאמר כאן

מקרא קודש,

ונאמר להלן

מקרא קודש,

מה

קודש

האמור להלן, להתיר בו אוכל נפש,
אף

מקרא קודש

האמור כאן, להתיר בו אוכל נפש.

והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר -

הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שיקריב כולם?
תלמוד לומר:

שבעת ימים תקריבו אשה

(ויקרא כ"ג).
אפילו אחד מהם, או אפילו כולם מצויים?
תלמוד לומר:

פרים בני בקר שנים ואיל אחד.

מלבד עולת הבוקר כאלה תעשו ליום שבעת ימים -

למה נאמר?
שהיה בדין, הואיל וחג טעון חגיגה והפסח טעון חגיגה, מה החג פוחת והולך אף פסח פוחת והולך?
תלמוד לומר:

כאלה תעשה ליום,

שלא להוסיף ושלא לגרוע.

[כח, כד]
על עולת התמיד יעשה ונסכו -

מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמח

[כח, כו]
וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום,

יכול מנה חמישים והקריב מנחה בחמשים ואחד?
תלמוד לומר:

וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדש לה'.

ועדין אני אומר עשה יום טוב בחמשים ואחד והקריב מנחה בחמשים?
תלמוד לומר:

בשבועותיכם מקרא קודש,

הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, מנה חמישים והקריב מנחה בחמשים.

מנחה חדשה לה' -

שתהא חדשה לכל המנחות שלא תקדמנה מנחה אחרת.

מכאן אמרו:
אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר, ואם הביא פסול.
קודם לשתי הלחם לא יביא, ואם הביא כשר.
מה הפרש בין עומר לשתי הלחם?
הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו לא יעלו.
הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט, לפיכך אם קרבו יעלו.

ר' טרפון אומר:
הואיל ועומר מתיר ושתי הלחם מתירות, אם למדתי למנחות הבאות קודם לעומר שהם פסולות, אף מנחות הבאות קודם לשתי הלחם יהיו פסולות.

אמר לו רבי יהודה בן נחמן:
לא, אם אמרת במנחות הבאות קודם לעומר שלא כשרו לא לגבוה ולא להדיוט, תאמר בשתי הלחם שהם פסולות, שאע"פ שלא הוכשרו לגבוה הוכשרו להדיוט.
נסתכל בו ר' עקיבא וצהבו פניו.

אמר לו יהודה בן נחמן:
צהבו פניך שהשבת את הזקן, תמיה אני עליך אם תאריך ימים בעולם.

אמר רבי אלעזר ברבי יהודה:
בפסח היה מדבר וכשבאתי לעצרת אמרתי היכן יהודה בן נחמן אמרו לי הלך לו.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמט

[כח, כז]
והקרבתם עולה לריח ניחח לה' -

אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כוהנים.
אתה אומר אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כוהנים, וכי שוים הן?
אין עליך לומר כלשון אחרון כי אם כלשון ראשון, אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים.

פרים בני בקר שנים ואיל אחד -

הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן?
תלמוד לומר: (ויקרא כ"ג) אפילו אחד מהם, או אפילו כולם מצויים?
תלמוד לומר:

מלבד עולת התמיד ומנחתו ונסכו תמים יהיה לכם ונסכיהם -

מקיש נסכים לבהמה
מה בהמה נפסלת במומים בחסר ויתר,
אף נסכים נפסלים במומים וחסר ויתר.
(סליק פיסקא)