פיסקא קנג

[ל, ב]
וידבר משה אל ראשי המטות -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

ותקעו בהם ונועדו אליך כל העדה ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים

(במדבר י'), לא שמענו להיכן.
הריני דן, נאמרה כאן

תקיעה

בעדה,
ונאמרה

תקיעה

בנשיאים,
מה

תקיעה

האמורה בעדה פתח אהל מועד,
אף

תקיעה

האמורה בנשיאים פתח אהל מועד.

או כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר:

אל ראשי המטות,

הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם, ופרט באחד מהם שהנשיאים קודמים לעדה, אף פורטני בכל הדברות שיהיו הנשיאים קודמים לעדה.
ומה תלמוד לומר:

אל ראשי המטות?

מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי מומחים.

זה הדבר -

מגיד שכשם שנתנבא משה

בכה אמר

(שמות יא), כך נתנבאו נביאים

בכה אמר

ומוסיף עליהם

זה הדבר.

דבר אחר:

זה הדבר אשר ציווה ה' -

הבעל מפר ואין חכם מפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שאינו מפר מתיר, מי שהוא מפר אינו דין שיהא מתיר?! והרי דברים קל וחומר אם מי שאין מתיר מפר, מי שהוא מתיר אינו דין שיפר?
תלמוד לומר:

זה הדבר אשר ציווה ה',

הבעל מיפר ואין חכם מיפר, חכם מתיר ואין הבעל מתיר.

[ל, ג]
איש -

להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ואת בן י"ג ויום אחד?!
הרי אתה דן, נאמר כאן

נדר

ונאמר להלן

נדר,

מה

נדר

האמור להלן נדר ונדבה עמו,
אף

נדר

האמור כאן נדר ונדבה עמו.

מכאן אמרו:
בן י"ג ויום אחד דבריו קיימים.

כי ידור נדר לה' -

את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו הרי זה נדר, ואם לאו אינו נדר.
או אינו עד שיזכיר לשם?
תלמוד לומר:

לאסור אסר על נפשו

מכל מקום, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, את שהסמיך את נדרו לדבר שאפשר לו הרי זה נדר, ואם לאו אינו נדר.
או כשם שהנדרים שוים את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו הרי זה נדר ואם לאו אינו נדר, כך אף בשבועה?
תלמוד לומר:

לאסור אסר

מכל מקום.
מה הפרש בין נדרים לשבועה?
בנדרים כנודר בחיי המלך,
בשבועה כנשבע במלך עצמו,
אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר,

חי ה' וחי נפשך אם אעזבך

(מלכים ב' ד').

לאסור אסר על נפשו -

על נפשו הוא אוסר ואינו אוסר על אחרים.
שהיה בדין, ומה אם במקום שאין מפר דברי עצמו משנודר, הרי הוא מפר נדרי עצמו עד שלא ידור, מקום שמפר נדרי אשתו משנדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?!
תלמוד לומר:

לאסור אסר על נפשו,

על נפשו הוא אוסר ואינו אוסר על אחרים.

דבר אחר:

לאסור אסר על נפשו -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר ככל היוצא מפיו יעשה, אין לי אלא שהוציא מפיו, קיבל עליו בנדר ובשבועה מנין?
תלמוד לומר:

לאסור אסר על נפשו.

יכול אפילו נשבע לאכול נבלות וטרפות ושקצים ורמשים קורא אני עליו

ככל היוצא מפיו יעשה?

תלמוד לומר:

לאסר אסר,

לאסור את המותר ולא להתיר את האסור.

לא יחל דברו -

לא יעשה דברו חולין, הרי שהיה חכם לא יפר לו לעצמו.
והדין נותן, אם מיפר לאחרים לא יפר לעצמו?
תלמוד לומר:

ולא יחל דברו,

ולא יעשה דבריו חולין.

לא יחל דברו -

מגיד שעובר על בל יחל, ועל בל תאחר מנין?
תלמוד לומר: (דברים כ"ג) מגיד שעובר על בל תאחר ועל בל יחל.

ולא יחל דברו -

רבי אליעזר אומר:
לעשות הבטאה כשבועה.

רבי עקיבא אומר:
ככל היוצא מפיו יעשה.

[ל, ד]
ואשה -

מקיש אשה לאיש.
מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר, אף אשה עוברה על בל תאחר ועל בל יחל.

ואשה -

שומע אני משתבגור?
תלמוד לומר:

בנעוריה בית אביה,

אי בנעוריה שומע אני אפילו קטנה?
תלמוד לומר:

אשה,

הא כיצד?
יצתה מכלל קטנה ולכלל בגרות לא באת.

מכאן אמרו:
חכמים בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימים.

[כי תדר נדר לה' ] -

את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר להינדר הרי זה נדר, ואם לאו אינו נדר.
אתה אומר את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה להינדר הרי זה נדר, או עד שתדור לשם? תלמוד לומר:

ואסרה אסר מכל מקום,

הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה, הרי זה נדר, ואם לאו אינו נדר.

ואסרה אסר -

אין אסר אלא שבועה.
וכן הוא אומר:

ואסרה אסר על נפשה

בשבועה.

בית אביה -

ברשות אביה.
אתה אומר בית אביה ברשות אביה, או בית אביה כמשמעו?
תלמוד לומר:

בנעוריה בית אביה

, שכל נעוריה בבית אביה.
אמרתי ולא נעוריה בבית הבעל, להוציא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין, אתה אומר מן האירוסין, או אינו אלא מן הנשואין?
תלמוד לומר:

בנעוריה בית אביה

שכלו נעוריה בבית אביה, יצאתה שנתארמלה או שנתגרשה מן הנשואין, שאין כל נעוריה בבית אביה.

[ל, ה]
ושמע אביה -

להוציא את החרש.

ושמע אביה -

אין לי אלא ששמע אביה, השמיעוהו אחרים מנין?
תלמוד לומר:

וקמו כל נדריה.

והחריש -

שהוא מתכוון לה, שאם נדרה בתו, ואמר סבור הייתי שאשתי, הרי זה יחזור ויפר, שנאמר:

והחריש לה,

שיהיה מתכוון לה.

וקמו כל נדריה וכל אסר -

שאם נדרה וקיים וחזר והפר שומע אני יהיה מופר, ומה אני מקיים

וקמו כל נדריה?

עד שלא יפר, או אף משיפר, ומה אני מקיים

וקמו כל נדריה,

עד שלא קיים, או אף משקיים? תלמוד לומר:

יקום,

מגיד הכתוב שכל נדר אם קיים שעה אחת אין רשאי להפר.

[ל, ו]
ואם הניא אביה אותה -

איני יודע הנאה זו מה היא.
כשהוא אומר:

ואם ביום שמוע אישה יניא אותה,

בבעל הוי אומר הנאה זו הפרה, לימד בבעל שהנאה היא הפרה, ולימד בבעל שעשה חרישה ושמיעה כיום נדר להקם, מנין?
הרי אתה דן, הואיל ורשאי להקם ורשאי להפר, אם למדתי לענין הפרה שעשה הנאה כהפרה, חרישה ושמיעה כיום נדר, אף להקם נעשה הנאה כהפרה, וחרישה ושמיעה כיום נדר.
לא, אם אמרת בהפר שחלק מכללו, לפיכך עשה בה חרישה ושמיעה כיום נדר, תאמר בהקם שלא חלק מכללו, לפיכך לא נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, לא זכיתי אדוננו מן הבעל, הואיל והבעל מיפר והאב מיפר, מה הבעל עשו בו חרישה כשמיעה כיום נדר, אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר.

ועוד קל וחומר הוא, ומה הבעל שאין הרשות מתרוקנת לו עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, האב שאין הרשות מתרוקנת לו, אינו דין שנעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר.
לא, אם אמרת בבעל שמפר בבגר, לפיכך עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, לא זכיתי מן הדין? תלמוד לומר:

אלה החקים אשר ציווה ה' את משה

, על כרחך אתה מקיש את האב כבעל, מה בעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר.

וה' סלח לה -

הרי שנדרה ובטלה בלבה והלכה ועשתה מזידה, מנין שצריכה סליחה?
תלמוד לומר:

וה' יסלח לה.

והרי דברים קל וחומר, ומה אם נדרים המופרים צריכים סליחה, קל וחומר לנדרים שאינן מופרים והרי דברים קל וחומר, למה הדבר דומה?
למתכוון לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה, ומה אם מתכוון לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה צריך סליחה, קל וחומר למתכוון לאכול ואכל.

[ל, ז]
כי הניא אביה אותה -

ואם הפר האב - מופר ואם לאו - אין מופר.
אמרה יודעת אני שכל נדרים שהיה אבא שומע היה מיפר, שומע אני יהיה מופר?
תלמוד לומר:

כי הניה אביה אותה,

אם הפר האב - מיפר ואם לאו - אין מופר.
אמר לאפוטרופוס כל נדרים שתהא בתי נודרת מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני היפר לה, והפר לה, שומע אני יהיה מופר?
תלמוד לומר:

ואם הניא אביה.

ואם היפר אביה –

מופר ואם לאו אינו מופר, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו.

ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה -

זו ארוסה.
אתה אומר זו ארוסה, או אינו מדבר אלא בנשואה?
כשהוא אומר:

ואם בית אישה נדרה,

הרי נשואה אמורה.
הא מה תלמוד לומר:

ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה?

זו ארוסה, דברי ר' יאשיה.

רבי יונתן אומר:
אחת זו ואחת זו לא בא הכתוב לחלק אלא רשותו שכל זמן שהיא בבית אביה אביה ובעלה מפירים נדריה, ניסת אין האב מיפר את נדריה.

ונדריה עליה -

נדרים שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה.
אתה אומר נדרים שבא עמה מבית אביה לבית בעלה, או אינו אלא נדרים שנדרה ברשותו? אמרת קל וחומר הוא, אם נדר שנדרה שלא ברשותו הרי הוא מיפר, קל וחומר לנדר שנדרה ברשותו.

דבר אחר:

ונדריה עליה -

נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו, או אינו אלא נדרים שהוקמו ושהופרו?
הרי אתה דן, הואיל והבעל מיפר והאב מיפר, מה האב אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו, כך הבעל.

ועוד קל וחומר, ומה האב שהרשות מתרוקנת לו אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו, הבעל שאין הרשות מתרוקנת לו אינו דין שלא יפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו?!
לא, אם אמרת באב שאין מיפר בבגר, לפיכך אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו, תאמר בבעל שאין מיפר בבגר, לפיכך יפר כל נדר. לא זכיתי מן הדין?
תלמוד לומר:

אלה החקים אשר ציווה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו,

ע"כ אתה מקיש את הבעל לאב, מה האב אינו מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו, אף האב אין מיפר אלא שלא הוקמו ושלא הופרו.

או מבטא שפתיה -

אין ביטוי אלא שבועה, כענין שנאמר:

או נפש כי תשבע לבטא בשפתים

(ויקרא ה').

[ל, ח]
ושמע אישה -

להוציא את החרש.

ושמע אישה -

אין לי אלא ששמע הוא, השמיעוהו אחרים מנין?
תלמוד לומר:

וקמו כל נדריה.

והחריש לה –

עד שיהיה מתכוון לה, שאם נדרה אשתו ואמר סבור הייתי שהיא בתו, הרי זו יחזור ויפר, שנאמר:

והחריש לה,

עד שיהא מתכוון לה.

וקמו כל נדריה -

שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר, ומה אני מקיים:

וקמו כל נדריה

עד שלא יפר, או אף משיפר, ומה אני מקיים

והפר את נדריה

עד שלא קיים, או אף משקיים?
תלמוד לומר: יקומו מגיד הכתוב שכל נדר שקיים שעה אחת אין יכול להפר:

[ל, ט]
ואם ביום שמוע אישה יניא אותה -

לימד בבעל שהנאה היא הפרה, ולימד בבעל שעשה חרישה ושמיעה כיום נדר.

והפר את נדרה -

נדריה שעליה מיפר, ולא נדרים שאין עליה.
שר' אליעזר אומר:
יפר.
והדין נותן, ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר, הרי זה מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור, מקום שמיפר נדרי אשתו משנדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור.
אמר לו: לא אמרה תורה אלא

והפר את נדרה אשר עליה,

נדרים שעליה מיפר ולא נדרים שאין עליה.

דבר אחר:
אישה יקימנו ואישה יפרנו, את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר.

והר יסלח לה -

הרי שנדרה ובטילה.
(סליק פיסקא)

פיסקא קנד

[ל, י]
ונדר אלמנה וגרושה -

מן הנישואין.
אתה אומר מן הנישואין או אינו אלא מן האירוסין?
הרי אתה דן, הואיל ובעולה אין אביה מיפר נדריה, ואלמנה אין אביה מיפר נדריה, מת בעולה שיצאת מרשות אביה, אף אלמנה וגרושה שיצאת מרשות אביה, או אפילו נתארמלה או נתגרשה וניסת לזה, קורא אני עליה:

ונדר אלמנה וגרושה,

באלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט?
תלמוד לומר:

ואם בית אישה נדרה,

מכל מקום.

[ל, יא]
ואם בית אישה נדרה -

זו נשואה.
או אינו אלא ארוסה?
כשהוא אומר:

ואם היו תהיה לאיש,

הא ארוסה אמורה.
ומה תלמוד לומר:

ואם בית אישה נדרה?

זו נשואה, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
זו יתומה בחיי האב.

[ל, יב]
ושמע אישה -

להוציא את החרש.

ושמע אישה -

אין לי אלא ששמע הוא, השמיעוהו אחרים מנין?
תלמוד לומר:

וקמו כל נדריה.

והחריש לה -

זו חרישה לקיים.
אתה אומר זו חרישה לקיים, או אינו אלא חרישה למיקט?
כשהוא אומר:

ואם החריש יחריש לה אישה,

הרי חרישה למיקט אמור.
ומה תלמוד לומר:

והחריש לה

?
זו חרישה לקיים.

וקמו כל נדריה -

שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר.
ומה אני מקיים:

וקמו כל נדריה

עד שלא יפר, או אף משיפר, ומה אני מקיים:

והפר את נדרה

עד שלא קיים, או אינו אלא אף משקיים?
תלמוד לומר:

יקום,

מגיד הכתוב שנתנה רשות להפר כל היום.

[ל, יג]
כל מוצא שפתיה לנדריה ולאיסר נפשה לא יקום -

להוציא את אפוטרופוס.

אישה הפרם וה' יסלח לה -

אם הבעל מיפר מופר, ואם לאו אינו מופר.
אמרה יודעת אני שכל נדרים שהיה בעלי שומע היה מפר, שומע אני יהיה מופר?
תלמוד לומר:

אישה הפרם,

אם הפר הבעל מופר ואם לאו אינו מופר.
אמר לאפוטרופוס: כל נדרים שהיא נודרת אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני היפר לה, והפר לה, שומע אני יהיה מופר?
תלמוד לומר:

אישה הפרם,

אם הפר הבעל מופר ואם לאו אינו מופר, דברי רבי יאשיה.

ר' יונתן אומר:
מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו.

וה' יסלח לה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קנה

[ל, יד]
כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

והפר את נדרה אשר עליה,

שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהם ענוי נפש?
תלמוד לומר:

וכל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו

, לא אמרתי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש, נדרים שהם בינו לבינה מנין?
תלמוד לומר:

אלה החקים אשר ציווה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו,

שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהן ענוי נפש?
תלמוד לומר:

כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש.

ומה זה נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים הוא מפר, כך כל נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים הוא מיפר, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
מצינו נדר שאינו מתחלל על ידי אחרים אלא בו הרי הוא מפר, כאיזה צד, אמר קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר, קונם פירות מדינה זו עלי יביא לה מן מדינה אחרת, פירות חנוני זה עלי אין יכול להפר, אלא מה זה נדר?
שאין מתחלל על ידי אחרים, אלא בו הוא מפר.
אין לי אלא בעל שאינו מפר אלא נדר שיש בינו לבינה ונדרים שיש בהם עינוי נפש, והאב מנין? הרי אתה דן, הואיל והאב מפר והבעל מפר, מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם עינוי נפש, אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש.
או חלוף, הואיל והאב מיפר והבעל מפר, מה האב מפר כל נדר אף הבעל מפר כל נדר.
הא מה אני מקיים:

כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש?

בימי הבגר, אבל בימי הנעורים יפר כל נדריה?
תלמוד לומר:

בנעוריה בית אביה,

נעורים בבית אביה אמרתי ולא נעורים בבית הבעל.
דנתי וחלפתי בטל וזכיתי לדין כבתחילה, הואיל והבעל מפר והאב מפר, מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש, אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש.

ועוד קל וחומר, מה הבעל שמפר בבגר אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש, האב שאין מפר בבגר אינו דין [שלא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש]?!
לא, אם אמרת בבעל שאין הרשות מתרוקנת לו, לפיכך אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש, תאמר באב שהרשות מתרוקנת לו, לפיכך יפר כל נדר, לא זכיתי לדין?
תלמוד לומר:

אלה החקים,

על כרחך אתה מקיש את האב לבעל, מה הבעל אין מפר אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש אף האב יכול.

אישה יקימנו ואשה יפרנו -

נדרה מן התאנים ומן הענבים קיים בתאנים כולו קיים, היפר לתאנים אין מופר עד שיפר אף לענבים, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
קיים לתאנים ולא קיים לענבים, שנאמר:

נדרה מן התאנים ומן הענבים, ונשאל לחכם והתיר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים כולו מותר.
אסר לה לתאנים ולא לענבים לענבים ולא לתאנים [כולו] אסור.
הפר לה בעלה לתאנים ולא לענבים לענבים ולא לתאנים, כולו מופר.
קיים לה לתאנים ולא לענבים לענבים ולא לתאנים, כולו קיים.
אימתי?
בזמן שהוא נדר אחד, אבל אם אמר שאני טועם, ועוד ענבים שאני טועם, ונשאל לחכם והתיר לו לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים. הפר לה בעלה לתאנים ולא לענבים לענבים ולא לתאנים, קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים, הקיום בקיומו וההפר בהפירו. (סליק פיסקא)

פיסקא קנו

[ל, טו]
ואם החריש יחריש לה אישה מיום אל יום -

זה חרישה למקט.
אתה אומר חרישה למקט, או אינו אלא חרישה לקיום?
כשהוא אומר:

והחריש לה,

הרי חרישה לקיום אמור.
ומה תלמוד לומר:

ואם החריש יחריש לה?

זה חרישה למקט.

מיום אל יום -

שומע אני מעת לעת?
תלמוד לומר:

אשר הקים אותה כי החריש לה ביום שומעו.

רבי שמעון בן יוחי אומר:
מעת לעת, הרי אמרה תורה

מיום אל יום:

[ל, טז]
ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו -

אחרי קיום הנדר.
אתה אומר אחרי קיום הנדר, או אחרי שמעו כמשמעו?
כשהוא אומר:

כי החריש לה ביום שמעו,

הרי שומע אמור.
ומה תלמוד לומר:

ואם הפר יפר אותם אישה אחרי שמעו?

אחר קיום הנדר.

ונשא עונה -

מגיד הכתוב שהוא מוכנס תחתיה לעון.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מידת פורענות מועטת, הגורם תקלה לחבירו הרי הוא מוכנס תחתיו, קל וחומר למדת הטובה שהיא מרובה.

[ל, יז]
אלה החקים אשר ציווה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו -

על כורחך אתה מקיש את האב לבעל ואת הבעל לאב בכל מדות שאמרנו.

בנעוריה בית אביה -

נעוריה בבית אביה אמרתי ולא נעוריה בבית הבעל.

רבי ישמעאל אומר:

בנעוריה בבית אביה -

בנערה המאורסה הכתוב מדבר, שיהיו אביה ובעלה מפירים נדריה.
(סליק פיסקא)