פיסקא כב

[ו, א-ב]
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר

נזיר להזיר לה' -

למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר:

איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו

(במדבר ל), שאם נדר יום אחד אסר יום אחד, שנים אסור שנים, מאותו המין שנדר מאותו המין אסור, שומעני אף בנזירות?
תלמוד לומר:

דבר אל בני ישראל,

שאם נדר נדר יום אחד או שעה אחת אסור שלשים יום, ואסור לשתות יין וליטמא למתים, ואסור בתגלחת, לכך נאמרה פרשה זו.

איש או אשה -

לעשות נשים כאנשים.
שהיה בדין, מה אם במקום שעשה קטנים כגדולים לא עשה נשים כאנשים, כאן שלא עשה קטנים כגדולים אינו דין שלא נעשה נשים כאנשים?
תלמוד לומר:

איש או אשה,

לעשות נשים כאנשים.

איש -

ולא קטן.
שהיה בדין, ומה אם במקום שלא עשה נשים כאנשים עשה קטנים כגדולים, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים כגדולים?
תלמוד לומר

איש

ולא קטן.
אם כן למה נאמר:
להביא את מי שיודע להפלות.

מכאן אמרו:
[בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין] בן שלוש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים.

כי יפליא -

לרצונו ולא אנוס, או אפילו אנוס.
הרי אתה דן, נאמר כאן הפלאה,
ונאמר להלן הפלאה,
מה הפלאה האמורה להלן בנדר ובנדבה,
אף הפלאה האמורה כאן בנדר ובנדבה.

מכאן אמרו:
בן שלוש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים.

כי יפליא לנדור נדר -

או אפילו נדר בקרבן יהיה נזיר?
תלמוד לומר:

לנדור,

עד שינדור בנדרו של נזיר.
יכול אפילו יזיר את אחרים?
תלמוד לומר:

נזיר,

את עצמו מזיר ואין מזיר את אחרים.
אם כן למה נאמר:

נדר נזיר להזיר?

לעשות כינוי נזירות כנזירות, אף בנדרים כיוצא בהם.
מה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו, אף בנזירות כיוצא בהם.

רבי יהושע בן קרחה אומר:

להזיר -

אף את אחרים.

להזיר לה' -

המצוה להנזר לשם.

אמר רבי שמעון הצדיק:
לא אכלתי אשם נזירות מעולם אלא אחד, כשבא אחד מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נאמתי לו: מה ראית להשחית שער נאה?
ונאם לי: רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין, ונסתכלתי בבואה שלי פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם, נאמתי לו: רשע, הרי את מתגאה בשאינו שלך, של עפר ושל רמה ושל תולעת הוא, הרני מגלחך לשמים.
מיד גלחתי את ראשי ונשקתיו על ראשו נאמתי לו: כמותך ירבו בישראל עושים רצון המקום, ועליך נתקיים

איש או אשה כי יפליא לנדור נדר להזיר ליי'.

(סליק פיסקא).

פיסקא כג

[ו, ג]
מיין ושכר יזיר וחומץ שכר לא ישתה וגו' -

לעשות יין מצווה כיין רשות.
שהרי בדין, הואיל ואונן אסור בשתיית יין, ונזיר אסור בשתיית יין, אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצווה כיין רשות, אף נזיר לא נעשה בו יין מצווה כיין רשות.
קל וחומר, ומה אם אונן שעשה בו אכילת מצווה כיין מצוה, לא עשה בו יין מצווה כיין רשות, נזיר שלא עשה בו אכילת מצווה כיין מצוה, אינו דין שלא נעשה בו יין מצווה כיין רשות?!
הרי העובר יוכיח, שלא עשה בו אכילת מצווה כיין מצווה ועושה בו יין מצווה כיין רשות, והוא יוכיח לנזיר שאף על פי שלא עשה בו אכילת מצווה כיין מצווה נעשה בו יין מצווה כיין רשות.

ועוד קל וחומר, מה עם עובר [גירסת הגר"א עובד] שלא עשה בו פסולת האוכל כאוכל, אכילה כשתייה ואכילת ענבים כשתיית יין, עשה בו יין מצווה כיין רשות, נזיר שעשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתייה ואכילת ענבים כשתיית יין, אינו דין שנעשה בו יין מצווה כיין רשות?!
לא, אם אמרת בעובד שנענש בו מיתה, לפיכך עשה בו יין מצווה כיין רשות, תאמר בנזיר שלא ענש בו מיתה, שלא נעשה בו יין מצווה כיין רשות?
תלמוד לומר:

מיין ושכר יזיר,

לעשות יין מצווה כיין רשות.

רבי יוסי הגלילי אומר:

מיין ושכר יזיר -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם

(דברים י"ג), אף הנזירות במשמע, ומה אני מקיים:

ואכלת לפני ה' אלהיך?

בשאר כל היינין חוץ מיין מצוה, או אף ביין מצוה.
ומה אני מקיים:

ואכלת לפני ה' אלהיך?

בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר, או אף בנזיר?
תלמוד לומר:

מיין ושכר יזיר,

לעשות מצווה כיין רשות.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
למה נאמר

מיין ושכר יזיר?

שהיה בדין, הואיל ואסור בטומאה אסור ביין,אם למדתי לטומאה שלא עשה בהמת מצווה כמת רשות, אף היין לא נעשה בו יין מצווה כיין רשות.

מיין ושכר יזיר -

והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין?
אלא שדברה תורה שתי לשונות.
כיוצא בו אתה אומר שחיטה היא זביחה, וזביחה היא שחיטה,
קמיצה היא הרמה,
הרמה היא קמיצה,

עמוקה היא שפלה,
שפלה היא עמוקה,

אות הוא מופת
ומופת הוא אות,
אלא שדברה תורה שתי לשונות, אף כאן אתה אומר:

מיין ושכר יזיר,

והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין?
אלא שתי לשונות דברה תורה.

רבי אלעזר הקפר אומר:
יין זה מזוג שכר זה חי.
אתה אומר יין זה מזוג שכר זה חי, או אינו, יין זה חי ושכר זה מזוג?
תלמוד לומר:

ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחד בקודש הסך נסך שכר לה'

(במדבר כ"ח), חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, יין זה מזוג שכר זה חי.

יזיר -

אין נזירה בכל מקום אלא פרישה.
וכן הוא אומר:

וינזרו מקדשי בני ישראל

(ויקרא כ"ב),
ואומר:

ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור

(שם כ"ה),
ואומר:

והמה באו בעל פעור וינזרו לבושת

(הושע ט'),
ואומר:

האבכה בחודש החמישי הנזר

(זכריה ז'),
הא אין הזירה בכל מקום אלא פרישה של יין.

יזיר -

שומע אני מסחורתו ומרפואתו?
תלמוד לומר:

מיין ושכר יזיר

, מותר הוא בסחורתו וברפואתו.

חומץ יין וחומץ שכר -

מגיד שעשה בו יין חומץ.
שהרי בדין, הואיל ועובר אסור בשתיית יין, ונזיר אסור בשתיית יין, אם למדתי לעובר שלא עשה בו חומץ כיין, אף נזיר לא עשה בו חומץ כיין.

ועוד קל וחומר, ומה אם עובר שנענש בו מיתה לא עשה בו חומץ כיין, נזיר שלא נענש בו מיתה אינו דין שלא נעשה בו חומץ כיין?
תלמוד לומר:

חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה,

מגיד שעשה בו חומץ כיין, וכשם שעשה בו יין מצווה כיין רשות, כך עשה בו חומץ מצווה כחומץ רשות.

וכל משרת ענבים לא ישתה -

וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והרי כבר נאמר:

מיין ושכר יזיר, חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה,

ומה תלמוד לומר:

וכל משרת ענבים לא ישתה?

מגיד שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם.

ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה:
ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם, ואין איסורו איסור הנאה, ואין היתר להם אחר איסורם, אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר.

וענבים -

למה נאמר?
יש לי בדין, עד שלא יאמר אם חייב על היוצא מן הפרי לא נחייב על פרי עצמו, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין?
תלמוד לומר:

וענבים,

ללמדך שאין עונשין מן הדין.

לחים -

להביא את הבוסר.
אתה אומר

לחים

להביא את הבוסר, או

לחים

להוציא את היבשים, כשהוא אומר:

ויבשים,

הרי כל יבשים אמורים, הא מה תלמוד לומר:

לחים?

להביא את הבוסר.
שהיה בדין, הואיל וחייב ביין חייב בענבים, מה יין פרי גמור, אף ענבים פרי גמור?
תלמוד לומר:

לחים,

להביא את הבוסר.

איסי בן עקביא אומר:
אילו נאמר

יבשים,

הרי כל יבשים במשמע, כשהוא אומר

: לחים ויבשים

, במה עניין מדבר? ביוצא מן הגפן.
(סליק פיסקא).

פיסקא כד

[ו, ד]
כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין -

בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים.

ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה:
ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורם איסור עולם, ואין איסורם איסור הנאה, ויש היתר לאחר איסורו, הרי הם מצטרפין זה עם זה בכזית, שאר איסורים שבתורה שאיסורם איסור עולם, ואיסורם איסור הנאה, ואין להם היתר לאחר איסורם, דין הוא שיצטרף זה עם זה בכזית.

מכל אשר יעשה מגפן היין -

שומעני מן העלים והלולבים במשמע?
תלמוד לומר:

מחרצנים ועד זג,

מה הפרט מפורש פרי ופסולת, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא את העלין ואת הלולבין שאינו פרי ופסולת פרי.

ר' אליעזר אומר:

כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין -

אף העלים והלולבים במשמע.
אם כן למה נאמר:

מחרצנים ועד זג לא יאכל?

מיעוט חרצנים שנים וזג אחד, דברי ר' אלעזר בן עזריה.

אלו הן החרצנים ואלו הם הזגים?

החרצנים -

אלו החיצונים.

והזגים -

אלו הפנימים, דברי ר' יהודה.

רבי יוחנן אומר:
שלא תטעה בזוגים של בהמה החצונים זג והפנימי עינבל.

מחרצנים ועד זג לא יאכל -

מגיד שלא פטר אכילת צער.
שהיה בדין, ומה כיפורים חמור פטור בו אכילת צער, נזיר הקל אינו דין שיפטור בו אכילת צער?
תלמוד לומר:

מחרצנים ועד זג לא יאכל.

מחרצנים ועד זג לא יאכל -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר

פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי.
או מה הפרט מפורש פרי גמור אף אין לי אלא פרי גמור, אמרת וכי איזהו פרי גמור שלא אמרו?
הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להביא את החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי, אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר

מחרצנים ועד זג לא יאכל

?
אלא ללמדך כלל שאתה מוסיף על הפרט אי אתה יכול לדונו כעין הפרט להוציאו מן הכלל, עד שיפרוש לך הכתוב כדרך שפירש לך בנזיר.

כל ימי נזרו -

לעשות ימים שלאחר נזירתו כימים שבתוך נזירתו עד הבאת קרבן, שיכול לא יהיה חייב עד שישלם את נזירותו?
תלמוד לומר:

ואחר ישתה הנזיר יין,

אחר כל המעשים, דברי ר' אליעזר.
(סליק פיסקא):

פיסקא כה

[ו, ה]
כל ימי נדר נזרו -

הרי הכתוב מוציאו מכלל היין ובא לו ללמד על התגלחת.

כל ימי נדר נדרו -

נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו תלוויה בנדרו:

תער לא יעבור על ראשו -

לעשות המגלח כמתגלח.

תער לא יעבור על ראשו -

אין לי אלא תער, תלש סיפסף וסיפר מנין שהוא לוקח את הארבעים?
תלמוד לומר:

קדוש יהיה

מכל מקום, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
בתער הכתוב מדבר, הא אם תלש וסיפסף וסיפר אינו לוקה את הארבעים.

עד מלאות הימים אשר יזיר לה' -

מנין אתה אומר שאם אמר: הריני נזיר סתם, מגלח יום שלשים ואחד, ואם גילח יום שלשים יצא?
תלמוד לומר:

עד מלאות הימים אשר יזיר לה'

וכבר מלאו ימי נזירותו.
או אפילו אמר הריני נזיר ק' ימים, אם גילח ביום שלשים ואחד יצא?
תלמוד לומר:

עד מלאות הימים

ועדין לא מלאה ימי נזירותו, אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין?
תלמוד לומר:

כל ימי נזרו קדוש הוא,

להביא את נזיר עולם.

קדוש יהיה -

זו קדושת שער.
אתה אומר זו קדושת שער, או אינו אלא קדושת הגוף, כשהוא אומר:

קדוש הוא לה',

הרי קדושת הגוף, הא מה תלמוד לומר:

קדוש יהיה?

זו קדושת שער.

קדוש יהיה -

למה נאמר לפי שהוא אומר:

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד,

אין לי אלא המגלח כמצוותו ששערו אסור ואוסר, גלחוהו ליסטים מנין?
תלמוד לומר:

קדוש יהיה

מכל מקום.

קדוש יהיה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

גדל פרע שער ראשו,

אין לי אלא מי שיש לו שער שינהוג בו קדושת שער, מי שאין לו שער מנין?
תלמוד לומר:

קדוש יהיה

מכל מקום, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נצמר כי נזר אלוהיו על ראשו, בין שאין לו שער ובין שיש לו שער, הא מה תלמוד לומר

קדוש יהיה?

לענין שאמרנו סתם נזירות ל' יום, שנאמר:

קדוש יהיה,

יהיה

בגימטריא ל' יום.

גדל פרע שער ראשו -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו

(ויקרא י"ד) אף הנזיר במשמע, ומה אני מקיים:

גדל פרע שער ראשו?

בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע.
או אע"פ מנוגע ומה אני מקיים:

יגלח את כל שערו,

בשאר כל המנוגעים חוץ מן הנזיר.
או אף הנזיר?
תלמוד לומר:

וגלח,

אע"פ נזיר.

גדל פרע שער ראשו –
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיו פרוע.

פרוע יגדל פרע –

אתה אומר:

פרוע יגדל פרע

, או אינו אלא פרוע כמשמעו?
הרי אתה דן, נאמר כאן

פרוע,

יאמר להלן

פרוע,

מה

פרוע

האמור להלן גידול שער,
אף

פרוע

האמור כאן גידול שער.

כל ימי נזרו -

לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.
או לא יהיה חייב אלא עד שישלם נזירותו?
הרי אתה דן, הואיל ואסור ביין ובשכר ואסור בתגלחת, אם למדתי שעל היין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף תגלחת נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר, מה היין שאינו מותר, עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תגלחת שמותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן?
לא, אם אמרת ביין שלא הותר מכללו, לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שהותרה מכללה, לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
הרי טומאה תוכיח, שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, והיא תוכיח לתגלחת שאעפ"י שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
לא, אם אמרת בטומאה שהיא מתרת את הכל, לפיכך עשה בה ימים שלאחר הנזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שאינה מתרת את הכל, לפיכך לא נעשה בה בימים שלאחר נזירות כימים בתוך הנזירות עד הבאת קרבן, לא זכיתי מן הדין?
תלמוד לומר:

ואחר ישתה הנזיר יין,

וכי הנזיר שותה יין?
אלא מופנה לדין להקיש גזירה שוה.
נאמר כאן

נזיר

,
ונאמר להלן

נזיר,

מה

נזיר

האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שלפני נזירות עד הבאת קרבן,
אף

נזיר

האמור כאן עשה ימים שלאחר נזירות כימים שלפני נזירות עד הבאת קרבן.

גדל פרע שער ראשו -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

עד מלאות הימים,

שאם אמר: הריני נזיר סתם, קורא אני עליו

עד מלאות הימים

שומע אני מיעוט ימים שנים?
תלמוד לומר:

גדל פרע שער ראשו

.
כמה הוא גדול פרע?
אין פחות משלשים יום, אבל מחודש ולמעלה אי חודש ויום אחד אי חודש ושני ימים.
(סליק פיסקא).

פיסקא כו

[ו, ו-ז.]
כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא -

הרי הכתוב משיאו מכלל תגלחת ובא לו ללמדך על הטומאה.

על נפש מת לא יבוא -

שומע אני נפשות בהמה במשמע?
תלמוד לומר:

לאביו ולאמו.

במה עניין מדבר?
בנפשות אדם.

ר' ישמעאל אומר:
אינו צריך, שכבר נאמר לא יבוא בנפשות המטמא הכתוב מדבר, אלו הם?

אילו נפש אדם.

מה תלמוד לומר:

לאביו ולאמו לא יטמא?

לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה.
הא עד שלא יאמר יש לי בדין, הואיל וכהן גדול בל יטמא לקרוביו, ונזיר בל יטמא לקרובים, אם למדתי לכהן גדול שמטמא למת מצוה, אף נזיר מטמא למת מצוה.

ועוד קל וחומר, ומה כוהן גדול שקדושתו קדושת עולם, הרי הוא מטמא למת מצוה, נזיר שקדושתו קדושת שעה, אינו דין שיטמא למת מצוה?
לא, אם אמרת לכהן גדול שאינו מביא קרבן על טומאתו, לפיכך מטמא למת מצוה, תאמר בנזיר שמביא קרבן על טמאתו שלא יטמא למת מצוה?
תלמוד לומר:

לאביו ולאמו לא יטמא,

לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה.

או

לאביו ולאמו לא יטמא

, אבל מטמא הוא לשאר מתים?
אמרת קל וחומר, ומה כוהן הדיוט שמטמא הוא לקרובים אין מטמא לשאר מתים, נזיר שאין מטמא לקרובים אינו דין שלא יטמא לשאר מתים, הא מה תלמוד לומר:

לאביו ולאמו לא יטמא?

לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה.
הא עד שלא יאמר יש לי בדין,
נאמר כלל בכהן גדול,
ונאמר כלל בנזיר,
מה כלל האמור בכהן גדול בל יטמא לקרובים
אף כלל האמור בנזיר בל יטמא לקרובים.

את דן מכהן גדול ואני אדון מכהן הדיוט.
נאמר כלל בכהן הדיוט
ונאמר כלל בנזיר
מה כלל האמור בכהן הדיוט הרי הוא מטמא לקרובים,
אף כלל האמור בנזיר הרי הוא מטמא לקרובים.

אתה דן מכהן הדיוט ואני אדון מכהן גדול?
תלמוד לומר:

לאביו ולאמו ולאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם.

אם היה כוהן גדול, לאביו ולאמו אין מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אם הלך לשחוט את פסחו, לאחיו אין מטמא אך מטמא הוא למת מצוה.
אם היה כוהן הדיוט, לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים ניזורים.

לא יטמא להם במותם -

במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בניגעם ובזיבתם.
אין לי אלא בנזיר בכהן גדול מנין?
תלמוד לומר:

לאמו

בכהן גדול, שלא הייתי צריך, שכבר קל וחומר הוא ומה אם במקום שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו אין כוהן גדול מטמא לאביו, מקום שאין כוהן הדיוט מטמא לאחיו מאמו, דין הוא שלא יהא כוהן גדול מטמא לאמו?
אם זכיתי מן הדין ,מה תלמוד לומר

לאמו

בכהן גדול?
מופנה להקיש ולדון גזירה שוה:
נאמר כאן

אמו

,
ונאמר להלן

אמו

מה

אמו

האמור להלן, מטמא בניגעם ובזיבתם,
אף

אמו

האמור כאן, מטמא בניגעם ובזיבתם:

לא יטמא לה במותם -

במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה.

כי נזר אלהיו על ראשו -

בין שיש לו שער ובין שאין לו שער, דברי רבי נתן.
(סליק פיסקא).

פיסקא כז

[ו, ח]
כל ימי נזרו קדוש הוא לה' -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר: עד מלאות הימים אין לי אלא שיש לו פסק לנזירותו, נזיר עולם מנין?
תלמוד לומר:

כל ימי נזרו,

להביא נזיר עולם.

קדוש הוא לה' -

זו קדושת הגוף.
אתה אומר זו קדושת הגוף או אינו אלא קדושת שער, כשהוא אומר

קדוש

יהיה

הרי קדושת שער אמורה, הא מה תלמוד לומר

קדוש הוא לה'?

זו קדושת הגוף.
(סליק פיסקא).

פיסקא כח

[ו, ט]
וכי ימות מת עליו בפתע פתאום -

להוציא את הספק.
שהיה בדין, ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כוודאי, כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספר כוודאי?
תלמוד לומר:

וכי ימות עליו

להוציא את הספק.

בפתע פתאום

להביא את האונס.
שהיה בדין, ומה אם במקום שעשה ספק כוודאי לא עשה אונס כרצון, כאן של א עשה ספק כוודאי אינו דין שלא נעשה אונס כרצון?
תלמוד לומר:

בפתע,

להביא את האונס.

פתאום -

להביא את השוגג.
והדין נותן ומה אם במקום שלא חייב את המזיד חייב את השוגג, כאן שחייב את המזיד אינו דין שנחייב את השוגג.
ומניין שחייב את המזיד?
אמרת קל וחומר, ומה שבועת הפיקדון שלא חייב את השוגג חייב את המזיד, כאן שחייב את השוגג אינו דין שנתחייב את המזיד?
לא, אם אמרת בשבועת הפקדון שאינו לוקה, תאמר כאן שלוקה, הואיל ולוקה לא יביא קרבן? תלמוד לומר:

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש,

דברי רבי יאשיה.

ר' יונתן אומר:

בפתע -

זה שוגג.

פתאום -

זה אונס.

וטמא ראשו נזרו -

במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה חייב בהעברת שער ובהעברת קרבן, ולפטור את שנזר בבית הקברות.
שהיה בדין, מי שהיה טהור ונטמא הרי זה חייב בהעברת שער ובהעברת קרבן, מי שהיה טמא מתחילתו אינו דין שיהיה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן?
תלמוד לומר:

וטמא ראש נזרו,

במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שניזור בקבר.

וגלח ראשו ראשו -

ראשו הוא מגלח ואין מגלח כל שערו.
שהיה בדין, הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן, ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדתי למצורע שמגלח כל שערו, אף נזיר יגלח כל שערו?
לא, אם אמרת במצורע שמגלח תגלחת שנייה, לפיכך יגלח כל שערו, תאמר בנזיר שאין מגלח תגלחת שנייה, לפיכך לא יגלח כל שערו.
לוויים יוכיחו, שאין מגלחין תגלחת שנייה ומגלחים כל שערו, והם יוכיחו לנזיר, אע"פ שאין מגלח תגלחת שנייה יגלח את כל שערו?
תלמוד לומר:

וגלח ראשו,

ראשו הוא מגלח ואין מגלח כל שערו.

ביום טהרתו -

ביום הזייתו

בשביעי.

אתה אומר ביום הזייתו

בשביעי,

או בשמיני?
תלמוד לומר:

בשביעי,

אי בשביעי ואע"פ שלא הזה?
תלמוד לומר:

ביום טהרתו

-

ביום הזייתו.

בשביעי -

אין לי אלא ז' שמיני תשיעי ועשירי מנין?
תלמוד לומר:

יגלחנו.

ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו -

אין לי אלא ביום, בלילה מנין?
תלמוד לומר:

יגלחנו.

אין לי אלא תגלחת טומאה, תגלחת טהרה מנין?
תלמוד לומר:

יגלחנו

.

מכאן אמרו:
תגלחת טומאה כיצד?
מגלח ואח"כ מביא ואם הביא ואחר כך גלח לא יצא.
(סליק פיסקא).

פיסקא כט

[ו, י]
וביום השמיני -

להוציא את השביעי.
אתה אומר להוציא את השביעי, או אינו אלא להוציא את התשיעי?
אמרת קל וחומר הוא, אם הסמוך לאסור מותר, אינו דין שיהיה מותר, והרי זמן אכילת פסח יוכיח, שהסמוך לאסור מותר והסמוך למותר אסור, אף אתה את תתמה על זה שאף על פי שהסמוך לאסור מותר והסמוך למותר יהיה אסור, לא זכינו אדונינו מן הקריבים, קבע זמן לקריבים וקבע זמן למקריבים, מה זמן שנאמר לקריבים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה.

ועוד קל וחומר, ומה זמן שנאמר בקריבים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה.


ועוד קל וחומר: ומה זמן שנאמר בקריבים שריבה הכתוב את הפסולים, הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, זמן שנאמר במקריבים שמיעט הכתוב את הפסולין, אינו דין שנכשיר בו משמיני והלאה?
לא, אם אמרת בזמן שנאמר בקריבים שנוהג בכל הקרבנות, לפיכך הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, תאמר במקריבים שאין נוהג בכל הקרבנות, לפיכך לא הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה. לא זכיתי מן הדין?
תלמוד לומר:

שמיני.

נאמר כאן

שמיני

ונאמר להלן

שמיני,

מה

שמיני

האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה
אף

שמיני

והאמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה.

שתי תורים או שני בני יונה -

מכאן אמרו:
אין מביאים תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים.

אל הכהן אל פתח אהל מועד -

מלמד שיהא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד.
(סליק פיסקא).

פיסקא ל

[ו, יא]
ועשה הכהן אחד לחטאת -

שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה אין לי אלא הפרשה בכהן, הפרשה בבעלים מנין?
אמרת קל וחומר היא, אם מי שאין רשאי בהקדשתו רשאי בהפרשתו, מי שרשאי בקדושתו אינו דין שיהא רשאי בהפרשתו?
וכן הוא אומר ביולדת:

ולקחה שתי תורים או שני בני יונה

(ויקרא י"ב), נמצינו למדים הפרשה בכהן והפרשה בבעלים, נמצינו למדים קן סתומה וקן מפורשה.

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש -

וכי על איזו נפש חטא בה שצריך כפרה?
על שציער נפשו מן היין.
והלא דברים קל וחומר, ומה אם המצער מן היין צריך כפרה, קל וחומר למצער נפשו על כל דבר.

רבי ישמעאל אומר:
בנזיר טמא הכתוב מדבר, שנאמר:

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש,

שמטמא למתים.

[ו, יא-יב]
וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר לה' את ימי נזרו -

נמצינו למדים שמתחיל למנות מיום שגילח.
(סליק פיסקא):

פיסקא לא

והזיר לה' את ימי נזרו -

כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה.

רבי ישמעאל אומר:
אף זה מעכב, שנאמר:

והזיר לה'.

אימתי והזיר?
בזמן

שהביא כבש בן שנתו לאשם.

והימים הראשונים יפלו -

מי שיש לו אחרונים סותר.
מניין אם אמר הריני נזיר מאה ימים, נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל?
תלמוד לומר:

והימים הראשונים יפלו,

מי שיש לו אחרונים סותר או אפילו נטמא בתחילת מאה סותר את הכל?
תלמוד לומר:

והימים הראשונים יפלו,

מי שיש לו ראשונים סותר.

כי טמא נזרו -

הטמא סותר את הכל, ואין תגלחת סותר את הכל.
שהיה בדין, הואיל ואסור בטומאה ואסור התגלחת, אם למדתי לטומאה שסותרת אה הכל, אף תגלחת תסתור את הכל.

ועוד קל וחומר, אם טומא שלא עשה בה המטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת
שעשה בה המגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל?
תלמוד לומר:

כי טמא נזרו,

הטומאה סותרת את הכל.
אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין?
ודין הוא, הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן, וימי חלוטו טעון תגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין? לא, אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים, לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי חלוטו שאין מבטל את הקודמים, לפיכך יעלו לו מן המנין?
אמרת קל וחומר הוא, אי מי שנזור בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לגלחת נזירות אינו דין שלא יעלו מן המנין?
הוא הדין לימי ספרו.
או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין כך ימי הסגירו לא יעלו לו מן המנין, והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב וימי הסגירו מטמא משב ומושב, אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין, אף ימי הסגירו לא יעלו לו מן המנין?
לא, אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן, לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המניין.

מכאן אמרו:
ימי חלוטו של מצורע וימי ספירו כיוצא בהם, אבל ימי הזב והזבה וימי הסגירו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם, הרי אלו עולים מן המנין.

והזיר לה' את ימי נזרו -

לעשות ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ומנין שיהיה חייב על הטומאה עד שישלים את נזירותו?
הרי אתה דן, הואיל ואסור ביין ואסור לטומאה, אם למדתי ליין שעשה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, אף טומאה נעשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר, ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותר את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת הקורבן?
לא, אם אמרת אמרת ביין שלא הותר מכללו, לפיכך עשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת הקורבן, תאמר בטומאה שהותר מכללו, לפיכך לא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן?
הרי תגלחת תוכיח, שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת הקורבן, היא תוכיח לטומאה שאעפ"י שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר, ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כבימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קורבן.
לא, אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח, לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמטמא, לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
והרי היין יוכיח, שלא עשה בו המשקה כשותה, ועשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
(ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ"י שלא עשה המטמא מטמא, נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר, ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותר את הכל דין הוא שנעשה בו ימים של אחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
לא, אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר כטומאה שהותרה מכללו, לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר ניזרות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, הרי תגלחת תוכיח, שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, היא תוכיח לטומאה, שאע"פ שהותרה מכללהנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר, ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר ניזרות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל, דין הוא שנעשה בה ימים שלאר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
לא, אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח, לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמטמא, לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
והרי היין יוכיח, שלא עשה בו המשקה כשותה, ועשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירותעד הבאת קרבן.

(ועוד קל וחומר), והיא תוכיח לטומאה שאע"פ שלא עשה המטמא מטמא, נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר, ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
לא, אם אמרת ביין שלא הותר מכללו, לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה, לפיכך נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, הואיל וחזר הדין חלילה?
תלמוד לומר:

ואחר ישתה הנזיר יין

.
וכי נזיר שותה יין?!
אלא מופנה להקיש ולדון גזירה שוה.
נאמר כאן

נזיר

,
ונאמר להלן

נזיר,

מה

נזיר

האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן,
אף

נזיר

האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
(סליק פיסקא).

פיסקא לב

[ו, יג]
זאת תורת הנזיר -

אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם,

זאת –

לקרבן טהרה, או אף לקרבן טומאה?
תלמוד לומר:

ביום מלאת ימי נזרו,

לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזרו.

יביא אותו -

אחרים מביאים אותו והלא הוא מביא את עצמו?!
זה אחת משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה.
כיוצא בו אתה אומר:

והשיאו אותם עון אשמה

(ויקרא כ"ב),
וכי אחרים משיאים אותם, והלא הם משיאים את עצמם.

כיוצא בו אתה אומר:

ויקבור אותו בגיא

(דברים ל"ד),
וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר עצמו, אף כאן אתה אומר

יביא אותו

, הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאים אותו.
(סליק פיסקא).

פיסקא לג

[ו, יד]
והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים -

להוציא את בעל מום.

וכבשה אחת בת שנתה תמימה -

להוציא בעלת מום.

ואיל אחד תמים לשלמים -

לימד בנזיר שיטען בשלש בהמות.
(סליק פיסקא)

פיסקא לד

וסל מצוות -

כלל.

סולת חלות-

פרט.
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.
שהיה בדין, הואיל ותודה טעונה לחם, ואיל נזיר טעון לחם, אם למדתי לתודה שטעונה ארבעת מינים, אף נזיר יטען ארבעת מינים?
תלמוד לומר:

וסל מצוות

כלל,

סולת חלות בלולות בשמן,

פרט,
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.

ומנחתם ונסכיהם -

לעולה ולשלמים.
או אף לחטאת ולאשם?
והדין נותן, הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן, אף נזיר יהיה חטאתו ואשמו טעונים נסכים?
תלמוד לומר:

ואת

האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות,

איל היה בכלל, יצא מוצא על הכלל ולימד על הכלל, מה איל מיוחד שהיא בא בנדר ונדבה טעון נסכים, כך כל הבא בנדר ונדבה טעון נכסים, יצאו חטאת ואשם שאינם באים בנדר ונדבה, שלא יטענו נסכים, מפני שהיה בכלל יצא לדון בלחם החזירו הכתוב לכללן.
(סליק פיסקא)

פיסקא לה

[ו, יח]
וגלח הנזיר פתח אוהל מועד -

בשלמים הכתוב מדבר, שנאמר:

ושחטו פתח אוהל מועד

(ויקרא ג').
אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או

פתח אוהל מועד

כמשמעו?
אם אמרת כן הרי זו דרך בזיון, הא מה תלמוד לומר:

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד?

בשלמים הכתוב מדבר.
אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או

פתח אוהל מועד כמשמעו?

אמרת אמרה תורה:

לא תעלה במעלות על מזבחי

(שמות כ') קל וחומר שלא יגלח הוא, מה תלמוד לומר:

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד?

בשלמים הכתוב מדבר.

רבי יצחק אומר:
בשלמים הכתוב מדבר.
אתה אומר בשלמים הכ' מדבר, או אינו אלא

פתח אהל מועד

כמשמעו?
תלמוד לומר:

ולקח את שער ראש נזרו,

מקום שהיה מבשל שם היה מגלח.

אבא אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:

וגלח הנזיר פתח אהל מועד -

הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח.

ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש תחת זבח השלמים -

מכל מקום אין לי אלא תחת זבח השלמים, תחת חטאת תחת אשם מנין?
תלמוד לומר:

תחת זבח

מכל מקום אין לי אלא במקדש בגבולים מנין?
תלמוד לומר:

ונתן על האש

מכל מקום.
(סליק פיסקא)

פיסקא לו

[ו, יט]
ולקח הכהן את הזרוע בשלה -

אין בשלה אלא שלימה.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל.

וחלת מצה אחת -

אם נפרסה או נחסרה פסולה.

ורקיק מצה אחת -

מן הסל היה, שאם נפרס או חסר פסול.

ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו -

אין לי אלא זה אחר התגלחו את נזרו, ואין הבאת קרבנות אחר התגלחו.
(סליק פיסקא).

פיסקא לז

[ו, כ]
והניף אותם תנופה לפני ה' -

מולך מביא מעלה ומוריד, שנאמר:

אשר הונף ואשר הורם

(שמות כ"ט)
מקיש הרמה לתנופה,
מה

תנופה

מוליך ומביא,
אף

הרמה

מוליך ומביא.

ומה

הרמה

מעלה ומוריד,
אף

תנופה

מעלה ומוריד.

מכאן אמרו:
מצוות

תנופה -

מוליך ומביא מעלה ומוריד זוהי מצוות תנופה.

לפני ה' -

במזרח, שבכל מקום שנאמר

לפני ה'

הוי אומר במזרח, עד שיפרוט לך הכתוב.

קודש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי

(ויקרא ז'), אף שלמי נזיר במשמע, הרי הכתוב מוציאם מכללם, שמענו הפרשת זרוע, אין לי אלא הפרשת הזרוע, והפרשת חזה ושוק מנין?
ודין הוא, ומה אם שלמי יחיד שאין טעונין הפרשת הזרוע טעונין חזה ושוק, שלמי נזיר שטעונה הפרשת הזרוע אינו דין שיהיה טעון חזה ושוק?
אם זכיתי מן הדין, מה תלמוד לומר

קודש הוא לכהן על חזה התנופה?

אלא כל דבר שהיה בכלל, יצא לדון בדבר החדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו, דברי ר' אליעזר.
(סליק פיסקא).

פיסקא לח

[ו, כא]
זאת תורת -

אין לי אלא לשעה, ולדורות מנין?
תלמוד לומר:

זאת תורת,

דברי רבי יאשיה.

ר' יונתן אומר:
כחותם הדברים.

קרבנו לה' על נזרו -

ולא נזרו על קרבנו.

קרבנו לה' על נזרו -

ולא קרבן אחר על נזרו.

מלבד אשר תשיג ידו -

מנין אתה אומר שאם אמר: הריני נזיר על מאה עולות ועל מאה שלמים, קורא אני עליו:

כפי נדרו אשר ידור כן יעשה על תורת נזרו.

או אפילו אמר: הריני נזיר ע"מ לגלח על ק' חטאות ועל מאה אשמות, קורא אני עליו:

כפי נדרו אשר ידור

?
תלמוד לומר:

מלבד אשר תשיג ידו,

לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה.

או אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים, קורא אני עליו:

כפי נדרו אשר ידור?

תלמוד לומר:

כן יעשה על תורת נזרו.

או אפילו אמר: הרי עלי חמש נזירות שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולם, קורא אני עליו

כפי נזרו

?
תלמוד לומר:

כן יעשה על תורת נזרו.

שאלו רבי אליעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר את ר' שמעון בן יוחי:
הרי שהיה נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו.
אמר להם: וכי אפשר, אילו זה מגלח לגדל שער וזה מגלח לגדל שער יפה אתם אומרים, אלא שהמצורע מגלח לגדל שער, ונזיר מגלח להעביר שער, היאך אפשר לו לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירתו ולצרעתו?!
אמרו לו: אם כן לא עולה לו בטהור עולה לו בטמא.
אמר להם: וכי היאך אפשר? אלו זה מגלח לפני דמים וזה מגלח לפני דמים, יפה אתם אומרים, אלא שמצורע מגלח לפני דמים ונזיר מגלח לאחר זריקת דמים, היאך אפשר שיגלח תגלחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו?!
אמרו לו: תקין הדבר לא עולה לו בימי גמרו, עולה לו בימי ספרו, לא עולה בטהור עולה בטמא. (סליק פסיקא).

פיסקא לט

[ו, כב-כג]
וידבר ה' אל משה דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו -

לפי שכל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן והביא את בניו לכלל דיבור.
שזה כלל:
שכל זמן שדיבר לכהנים מעשה לכהנים,
דיבר בישראל כולו מעשה בישראל,
דיבר לישראל מעשה בכל אדם צריך להביא מן הגרים.

כה תברכו את בני ישראל -

בעמידה.
אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה?
תלמוד לומר:

ואלה יעמדו לברך את ישראל

(דברים כ"ז).
נאמר

כאן

ברכה,
ונאמר להלן

ברכה,

מה

ברכה

האמורה להלן בעמידה.
אף

ברכה

האמורה כאן בעמידה .

ר' נתן אומר:
אינו צריך, שכבר נאמר:

ונגשו הכהנים בני לוי ולברך בשם ה'

(דברים כ"א).
מקיש ברכה לשירות,
מה שירות בעמידה,
אף ברכה בעמידה.

כה תברכו את בני ישראל -

בנשיאות כפים.
אתה אומר בנשיאות כפים או בנשיאות כפים ושלא בנשיאות כפים?
תלמוד לומר:

וישא אהרן את ידיו

(ויקרא ט').
מה אהרן בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים.

רבי יונתן אומר:
מה להלן ראש חודש וקרבן צבור וכהן גדול, אף כאן ראש חודש וקרבן צבור וכהן גדול?
תלמוד לומר:

כי בו בחר ה' אלוהיך

(דברים י"ח).
מקיש בניו לו,
מה הוא בנשיאות כפים,
אף בניו בנשיאות כפים.

כה תברכו את בני ישראל -

בשם המפורש.
אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי?
תלמוד לומר:

ושמו את שמי על בני ישראל,

בשם המפורש ובמדינה בכינוי, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
הרי הוא אומר:

בכל המקום אשר אזכיר את שמי

(שמות כ'), זה מקרא מסורס, בכל מקום שאני נגלה עליך שם תהיה מזכיר את שמי.
איכן אני נגלה עליך?
בבית הבחירה, אף אתה לא תזכיר את שמי כי אם בבית הבחירה.

מכאן אמרו:
שם המפורש אסור לומר בגבולים.

כה תברכו את בני ישראל -

אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לגרים מנין?
ולעבדים ולנשים מנין?
תלמוד לומר:

ואני אברכם.

ברכה לכהנים מנין?
[תלמוד לומר]:

ואני אברכם.

כה תברכו את בני ישראל -

פנים כנגד פנים.
אתה אומר פנים כנגד פנים, או מול כנגד פנים?
תלמוד לומר:

אמור להם,

פנים כנגד פנים.

כה תברכו את בני ישראל -

שיהיה כל הקהל שומע, או בינו לבין עצמו?
תלמוד לומר:

אמור להם

, שיהיה כל הקהל כולו שומע.
ומנין שחזן צריד לומר להם אמורו?
תלמוד לומר:

אמור להם.

(סליק פיסקא).

פיסקא מ

[ו, כד]
יברכך ה' -

בברכה המפורשת.
וכן הוא אומר:

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה

ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך.

אימתי.

כי תשמע בקול ה' אלוהיך

(דברים כ"ח).

יברכך ה' -

בנכסים.

וישמרך -

בנכסים.

ר' נתן אומר:

יברכך –

בנכסים.

וישמרך –

בגוף.

רבי יצחק אומר:

וישמרך -

מיצר הרע.
וכן הוא אומר:

כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגליך מלכד

(משלי ג').

דבר אחר:

וישמרך -

שלא ישלטו אחרים עליך.
וכן הוא אומר:

יומם השמש לא יככה וירח בלילה.

ואומר:

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

ואומר:

ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך.

ואומר:

ה' ישמרך מכל רע.

ואומר:

ה' ישמור צאתך ובואך

(תהילים קכ"א).

דבר אחר:

וישמרך -

מן המזיקים.
וכן הוא אומר:

כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך

(שם ל"א).

דבר אחר:

וישמרך -

ישמור לך ברית אבותיך, שנאמר:

ושמר ה' את הברית ואל החסד אשר נשבע לאבותיך

(דברים ו').

דבר אחר:

וישמרך -

ישמר לך את הקץ.
וכן הוא אומר:

משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה

(ישעי' כ"א).

דבר אחר:

וישמרך -

ישמר את נפשך בשעת המיתה.
וכן הוא אומר:

והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים

(שמואל א כ"ה), שומע אני בין הצדיקים בין הרשעים?
שנאמר:

ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע

(שם).

דבר אחר:

וישמרך -

ישמר לך מגיהנם.
וכן הוא אומר:

רגלי חסידיו ישמור

(שם ב').

דבר אחר:

וישמרך -

בעולם הזה.
וכן הוא אומר:

קווי ה' יחלפיו כח יעלו אבר כנשרים

(ישעיה מ').
(סליק פיסקא).

פיסקא מא

[ו, כה]
יאר ה' פניו אליך -

יתן לך מאור עיניים.

ר' נתן אומר:
זה מאור השכינה, שנאמר:

קומי אורי כי בא אורך, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים

(ישעיה ס').
[ואומר]: אלוהים

יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה

(תהילים ס"ז).
ואומר: (שם קי"ח).

דבר אחר:

יאר -

זה מאור תורה, שנאמר:

כי נר מצווה ותורה אור

(משלי ו').

ויחונך -

במשאלותיך.
וכן הוא אומר:

וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם

(שמות ל"ג).

דבר אחר:
יתן חנך בעיני הבריות.
וכן הוא אומר:

ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר

(בראשית ל"ט).
ואומר:

ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה

(אסתר ב').
ואומר:

ויתן האלהים את דניאל לחן ולחסד ולרחמים

(דניאל א).
ואומר:

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם

(משלי ג').

דבר אחר:

ויחונך -

בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה.

דבר אחר:

ויחונך -

יחנך בתלמוד תורה.
וכן הוא אומר:

תתן לראשך לוית חן

(משלי ד').
ואומר:

כי לוית חן הם לראשך וענקים הם לגרגרותך

(שם אחד).

דבר אחר:

ויחונך -

במתנת חנם.
וכן הוא אומר:

הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה

כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחונינו

(תהילים קכ"ג).
ואומר:

חננו כי רב שבענו בוז

(שם).
ואומר:

ה' חננו כי לך קוינו

(ישעי' ל"ג).
(סליק פיסקא).

פיסקא מב

[ו, כו]
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום -

בשעה שאתה עומד ומתפלל שנאמר:

ויאמר אליו הנה נשאתי פניך

(בראשית י"ט).
והרי דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך?!
וזה הוא שאמר הכתוב:

ישא ה' פניו אליך.

כתוב אחד אומר:

ישא ה' פניו אליך.

וכתוב אחד אומר:

אשר לא ישא פנים

(דברים י')
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
כשישראל עושים רצונו של מקום -

ישא ה' פניו אליך,

וכשאין עושים רצונו של מקום -

אשר לא ישא פנים.

דבר אחר:
עד שלא נחתם גזר הדין -

ישא ה' פניו אליך

.
ומשנחתם גזר דין -

אשר לא ישא פנים.

כתוב אחד אומר:

שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו

(תהילים ס"ה).
וכתוב אחד אומר:

סכותה בענן לך מעבור תפילה

(איכה ג').
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
עד שלא נחתם גזר דין -

שומע תפילה

משנחתם גזר דין –

סכותה בענן לך.

כתוב אחד אומר:

קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

וכתוב אחד אומר:

למה ה' תעמוד ברחוק.

כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
עד שלא נחתם גזר דין –

קרוב.

משנחתם גזר דין - הוא

ברחוק.

כתוב אחד אומר:

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

(איכה ג').
וכתוב אחד אומר:

וישקוד ה' על הרעה

(דניאל ט').

כתוב אחד אומר:

כבסי מרעה ליבך ירושלים למען תוושעי.

(ירמיה ד)
וכתוב אחד אומר:

אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם.

(שם ב).

כתוב אחד אומר:

שובו בנים שובבים

(שם ג').
וכתוב אחד אומר:

אם ישוב ולא ישוב

(שם ח')
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
עד שלא נחתם גזר דין -

שובו בנים שובבים.

משנחתם גזר דין-

אם ישוב ולא ישוב.

כתוב אחד אומר:

דרשו ה' בהמצאו

(ישעיה נ"ה).
וכתוב אחד אומר:

חי ה' אם אדרש לכם

(יחזקאל כ').
כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו?
עד שלא נחתם גזר דין -

דרשו ה' בהמצאו.

משנחתם גזר דין -

חי ה' אם אדרש לכם

(יחזקאל כ)

כתוב אחד אומר:

כי לא אחפוץ במות המת.

וכתוב אחד אומר:

כי חפץ ה' להמיתם.

(שמואל א ב)

כתוב אחד אומר:

ישא ה' פניו אליך.

וכתוב אחד אומר:

אשר לא ישא פנים.

כיצד יתקיימו ב' מקראות הללו?

ישא ה' פניו -

בעו"הז.

אשר לא ישא פנים -

לעולם הבא.

דבר אחר:

ישא ה' פניו-

יעביר כעסו ממך.

וישם לך שלום -

בכניסתך שלום ביציאתך שלום עם כל אדם.

ר' חנניה סגן הכהנים אומר:

וישם לך שלום -

בביתך.

ר' נתן אומר:
זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר:

למרבה המשרה ולשלום אין קץ

(ישעיה ט').

דבר אחר:
זה שלום תורה, שנאמר:

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

(תהילים כ"ט).
גדול השלום ששינה מעשה שרה, שנאמר:

ואני זקנתי

(בראשית י"ח).
גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום.
גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום.
גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה על המים מפני שלום, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

רבי אלעזר אומר:
גדול השלום שלא טענו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום.

ר' שמעון בן חלפתא אמר:
שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר:

ה' עוז לעמו יתן

(תהילים כ"ט).

ר' אלעזר הקפר אומר:
גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא שלום, שנאמר:

יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר:
גדול השלום שאפילו עובד עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אין השטן נוגע בהם, שנאמר:

חבור עצבים אפרים הנח לו

(הושע ד'), אבל משנחלקו מה נאמר?

חלק לבם עתה יאשמו

(שם), הא גדול השלום ושנוי המחלוקת.

גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום, שנאמר:

כי תקרב אל עיר להלחם עליה לתפשה וקראת אליה לשלום

(דברים כ).

ואשלח מלאכים ממדבר קדימות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת

(שם ב').

וישלח יפתח מלאכים

מהו אומר ועתה השיבה אתהן בשלום (שופטים יש אומרים:).

גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום, שנאמר:

ואתה תבוא את אבותיך בשלום

(בראשית ט"ו)
ואומר:

בשלום תמות ובשרפות אבותיך

(ירמיה ל"ד).

גדול השלום שניתן לעושי תשובה, שנאמר:

בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב

(ישעיה נ"ז).
גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים, שנאמר:

יבא שלום ינוח על על משכבותם

(שם).
גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים, שנאמר:

אין שלום אמר ה' לרשעים

(שם).
גדול השלום שניתן לאוהבי תורה, שנאמר:

שלום רב לאוהבי תורתיך

(תהילים קי"ט).
גדול השלום שניתן לענוים, שנאמר:

וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום

(שם ל"ז).
גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר:

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך

(ישעיה נ"ד).
גדול השלום שניתן אל עושי צדקה, שנאמר:

והיה מעשה הצדקה שלום

(שם ל"ב).
גדול השלום ששמו של הקב"ה קרוי שלום, שנאמר:

ויקרא לו ה' שלום

(שופטים ו').

רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר:

כי הנה יוצא הרים ובורא רוח

(עמוס ד)

עושה שלום ובורא רע

(ישעיה מה).
גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר:

המשל פחד עמו עושה שלום במרומיו

(איוב כ"ה)

והרי דברים קל וחומר, ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבא צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המדות הללו.

כתוב אחד אומר:

עושה שלום במרומיו

. (שם)
וכתוב אחד אומר:

היש מספר לגדודיו

(שם)
וכתוב אחד אומר:

אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי

(דניאל ז'),
כיצד יתקיימו הפסוקים הללו?
עד שלא גלו מארצם -

היש מספר לגדודיו.

משגלו מארצם -

אלף אלפין ישמשוניה

כביכול נטמעטה פמליה של מעלה.

רבי אומר משום אבא בן יוסי:
כתוב אחד אומר:

היש מספר לגדודיו.

וכתוב אחד אומר:

אלף אלפין ישמשוניה.

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

אלף אלפין ישמשוניה -

זה גדוד אחד.
וכמה הן גדודיו?

היש מספר לגדודיו

.

כתוב אחד אומר:

מונה מספר לכוכבים

(תהילים קמ"ז).
וכתוב אחד אומר:

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם [לכלם שמות יקרא]

(ישעיה מ').
כשהקב"ה קורא הכל עונים מה שאי אפשר לבשר ודם לקרוא שתי שמות כאחד.
וכן הוא אומר:

וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר

(שמות כ').
ואומר:

אחת דבר אלוהים שתים זו שמענו

(תהילים ס"ב).
ואומר:

הלא כה דברי כאש נאום ה'

[וכפטיש יפוצץ סלע] (ירמיה כ"ג).

רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי:
כתוב אחד אומר:

המוציא במספר צבאם.

וכתוב אחד אומר:

מונה מספר לכוכבים.

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
מגיד שאין אדם שם שינוי לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן.
וכן הוא אומר:

ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי

(שופטים י"ג), איני יודע לאיזה שם אני מתחלף.

כתוב אחד אומר:

ויקן דוד את חלקת הגורן בכסף שקלים חמישים

(שמואל ב' כ"ד).
וכתוב אחד אומר:

ויתן דוד לארונה היבוסי במקום שקלי זהב משקל שש מאות

(ד"ה אחד כ"א) כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
מקום הגורן -

בשש מאות

מקום מזבח –

בחמישים.

רבי אומר משום אבא יוסף בן דוסתאי:
כתוב אחד אומר:

ויקן דוד את הגורן

.
וכתוב אחד אומר:

ויתן דוד לארונה היבוסי במקום שקלי זהב משקל שש מאות.

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
הן שנים עשר שבטים היו ולקח מכל אחד ונטל חמישים שקל מכל שבט ושבט, נמצא שש מאות שקלים מכל השבטים.

רבי אלעזר אומר:

ויקן דוד את הגרן ואת הבקר,

כמפורש בענין.
ומהו מפורש בענין?
, אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בחמשים שקלים.

כתוב אחד אומר:

ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים

(מלכ'א ה).
וכתוב אחד אומר:

ארבעת אלפים אורוות סוסים

(דבה"יב ט).
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

ארבעת אלפים

טסבלאות של

ארבעים אלף.

כתוב אחד

מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל

(שם ד').
וכתוב אחד אומר:

אלפים בת יכיל

(מלכים אחד ו').
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

אלפים

בלח שהן

שלשת אלפים

ביבש.

מכאן אמרו חכמים:
ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש.
וכן הוא אומר:

בושי צידון כי אמר ים מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי בתולות

(ישעיה כ"ג).
אמר הים: ומה אני שאיני מתיירא שמא אוחיל שמא אוליד בנים ובנות ושמא אקבור חתנים וכלות.
מה אומר:

האותי לא תיראו נאום ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם לא יעברנהו

(ירמיה ה).
אמר הים: ומה אני שאין בי כל המדות הללו הרינו עושה רצון קוני, על אחת כמה וכמה בושי צידון.
(סליק פיסקא).

פיסקא מג

[ו, כז]
ושמו את שמי -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

כה תברכו

את בני ישראל בשם המפורש.
אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי?
תלמוד לומר:

ושמו את שמי.

במקדש - בשם המפורש,
במדינה - בכינוי.

ואני אברכם –

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

כה תברכו,

אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לגרים ולנשים ולעבדים מנין? תלמוד לומר:

ואני אברכם.

ואני אברכם -

שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהניהם?!
תלמוד לומר:

ואני אברכם,

שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך ישראל,
תלמוד לומר:

ואני אברכם,

אני אברך את עמי ישראל, שנאמר:

כי ה' אליהך ברכך בכל מעשה ידיך כאשר דבר לך

(דברים ט"ו).
ואומר:

ברוך תהיה מכל העמים

(שם ז').
ואומר:

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב מן השמים

(שם כ"ח).
ואומר:

במרעה הטוב ארעה אתכם

(יחזקאל ל"ד).
ואומר:

אני ארעה את צאני

(שם).
(סליק פיסקא).

(מן רישא ועד כאן צ"ח ברייתות(