ספרי לפרשת בהעלותך
פיסקא נט

[ח, א-ב]
[וידבר ד' אל משה לאמר וגו'] -

למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר:

והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה

(שמות כ"ה), שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה?
תלמוד לומר:

אל מול פני המנורה יאירו

, שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות, הא כיצד?
שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע, נמצאו כולם מקבילים את האמצעי.

מכאן היה רבי נתן אומר:
האמצעי מכובד.

דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וגו' -

לפי שכל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן לכלל דבור.

ואמרת אליו -

הרי אזהרה לאהרן.

בהעלותך את הנרות -

עשה לה מעלות.

אל מול פני המנורה-

עשה לה מול פנים.

יאירו שבעת הנרות -

שומע אני שיהיו דולקים לעולם?
תלמוד לומר:

מערב ועד בוקר

(ויקרא כ"ד), אי מערב ועד בוקר.

לפני ה' תמיד

–

שיהו נר מערבי תדיר, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים.
(סליק פיסקא).

פיסקא ס

[ח, ג]
ויעש כן אהרן -

להודיע שבחו של מקום, שכשם שאמר לו משה כן עשה.

אל מול פני המנורה -

עשה לה מול פנים.

העלה את נרותיה -

עשה לה מעלה.

מכאן אמרו:
אכן הייתה לפני המנורה ובה שלוש מעלות שעליהן הכהן עומד ומטיב את הנרות, הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.

כאשר צרה ה' את משה -

חצי לוג לכל נר ונר.
אין לי אלא מנורה שעשה בה את הבנים כאב, הקטורת מנין?
הרי אתה דן, נאמר עבודה באהל מועד ובמנורה, ונאמר עבודה באהל מועד ובקטורת, אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב, אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב.
הרי עבודת יום הכיפורים תוכיח, שאעפ"י שנאמר בה עבודה באהל מועד, לא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטורת שאעפ"י שנאמר בה עבודה באהל לא נעשה בה הבנים כאב.
לא, אם אמרת בעבודת יום הכיפורים שלא נאמר בו בגדי זהב באהרן, נילף דבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב מדבר שנאמר בו עבודה באהרן, אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב.
והרי פר עבודת העלם דבר של משיח יוכיח, שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב, ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטורת שאע"פ שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב לא עשה בה את הבנים כאב, אמרת הפרש אדין שלושה לשונות כאחד, נאמר עבודה באהל ובמנורה ובבגדי זהב ונאמר בה תמיד,ונאמרה עבודה באהל מועד ובקטורת ובבגדי זהב ונאמרה בה תמיד, ואל תבוא עבודת יום הכיפורים ותוכיח שנאמר בה עבודת אהל אבל אינה בבגדי זהב, ולא פר העלם דבר של משיח שאע"פ שנאמר בו עבודה באהל ובבגדי זהב אבל לא נאמר בו תמיד, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר, אלמוד דבר מדבר ששוה בשלושה דרכים מדבר ששוה בשלושה דרכים, ואל אלמוד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר שאינו שוה בשלשה דרכים אלא בדרך אחד או בשנים, אם למדתי את המנורה שעשה בה את הבנים כאב, אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב.
(סליק פיסקא).

פיסקא סא

[ח, ד]
וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא כמראה וגו -

רבי עקיבא אומר:
זה אחד מג' דברים שהקשה בהם משה והראה לו הקב"ה באצבע.
כיוצא בו אתה אומר:

החודש הזה לכם ראש חדשים

(שמות י"ב).
כיוצא בו אתה אומר:

וזה לכם הטמא.

(ויקרא יא)

מקשה -

אין מקשה אלא מין קשה, מעשה אומן מעשה קורנס.

עד ירכה עד פרחה -

אין לי אלא ירכה ופרחה גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין?
תלמוד לומר: (שמות כ"ה).
או יעשה איברים איברים?
תלמוד לומר:

ממנה יהיו

(שם).

מקשה היא -

עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר

מקשה זהב

ומה תלמוד לומר

מקשה היא?

לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאין להם מין קשה עושים מין גרוטי, שומע אני אף במנורה כן?
תלמוד לומר:

מקשה היא

שינ' עליו הכתוב לפסול.

מכאן אמרו:
אין של זהב עושים של כסף ושל ברזל ושל עופרת דברי רבי.

ר' יוסי בר' יהודה אומר:
אף של עץ ושל חרס, אבל אין להם מין קשה, אל יעשו מין גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות, אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אין להם מין קשה עושים מין גרוטי.
נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות.
כשר בחצוצרות פסול במנורה.
אין לי אלא מנורה נרות גביעיה כפתריה ופרחיה מנין?
אלא בזמן שהוא מין הככר מין זהב מין קשה.

כמראה אשר הראה ה' את משה -

להודיע שבחו של משה, שכשם שאמר לו המקום כן עשה.

רבי נתן אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר

וראה ועשה

(שמות כ"ה), מגיד הכתוב שהראהו הק"בה למשה כלים עשוים ומנורה עשויה ונעשית, כמה שנאמר

כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה.

(סליק פיסקא).

פיסקא סב

[ח, כד]
זאת אשר ללוים -

שָנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים.
שהיה בדין, ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומין, כאן שפסלו שָנים אינו דין שיפסלו במומים?
תלמוד לומר:

אשר ללוים,

שָנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם.
(סליק פיסקא).

פיסקא סג

[ח, כה]
ומבן חמישים שנה-

כתוב אחד אומר:

ומבן חמש ועשרים שנה ומעלה,

וכתוב אחד אומר

מבן ל' שנה

(במדבר ד'),
כיצד יתקיימו שני כתובים?

מבן חמש ועשרים שנה –

לתלמוד.

ומבן שלשים –

לעבודה.

ומבן חמישים שנה ישוב -

שומע אני מכל עבודה במשמע?
תלמוד לומר:

ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד

, מלמד שחזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשום.

רבי יהודה אומר:
הואיל ואמרה תורה ואמרה

לא יעבוד עוד

אני למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד בעשרים וחמשה, כך הכהן לא יעבוד בעשרים וחמשה?
תלמוד לומר:

ולא יעבוד עוד.

ושרת את אחיו באהל מועד ועבודה לא יעבוד -

שָנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהנים.
שהיה בדין, ומה במקום שלא פסל שָנים, כאן שפסל מומים אינו דין שיפסול שָנים?
תלמוד לומר:

ושרת את אחיו

, שָנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהונה, שעד שלא נכנסו לוים לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים שנה ועד חמישים שנה, והכהנים משיביאו שתי שערות עד עולם, אבל משנכנסו לארץ, אין הלוים נפסלים אלא בקול.
(סליק פיסקא).