פיסקא סד

[ט, א]
וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר -

בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהיה להם אחד עשר חודש שהיו חונים לפני הר סיני, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שבתחילת הספר הוא אומר:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד,

וכאן הוא אומר:

בחודש הראשון,

ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

רבי אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת

(שמות טז)

ועדין לא אכלו, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ללמדך שהיו מונים עם יציאתם ממצרים, שנאמר:

בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים.

באו לארץ התחילו מונים לביאתם, שנאמר:

כי תבואו אל הארץ

(ויקרא כ"ג).
נבנה הבית התחילו מונים לבניינו, שנאמר:

ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה

(מלכים אחד ט').
חרב הבית התחילו מונים לחורבנו, שנאמר:

אחרי אשר הוכתה העיר

(יחזקאל כ"ו).
תקף עליהם עול השיעבוד התחילו מונים לשיעבודם, שנאמר:

בשנת שתים לדריוש המלך

(חגי א'),

ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר

(דניאל ב').
וכשם שמונים לשָנים כך היו מונים לחדשים.
(סליק פיסקא).

פיסקא סה

[ט, ב-ג]
ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

ושחטו אותו כל הקהל עדת בני ישראל

(שמות כ"ה), שומע איני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים

מחלליה מות יומת?

בשאר כל המלאכות חוץ משחיטת הפסח.
או אף בשחיטת הפסח, ומה אני מקיים בשאר כל הימים חוץ מן השבת, או אף בשבת?
תלמוד לומר

ויעשו [במועדו]

, דברי ר' יאשיה.

אמר לו ר' יונתן:
ממשמע הזה עדין לא שמענו?

נאם לו רבי יאשיה:
מפני שהוא אומר:

צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני

(במדבר כ"ח) אם ללמד על התמיד שדוחה השבת אינו צריך, שהרי כבר נאמר

וביום השבת שני כבשים בני שנה

(שם), ומה תלמוד לומר

במועדו?

אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה.
נאמר כאן

במועדו,

ונאמר להלן

במועדו

,
מה

מועדו

האמור כאן דוחה את השבת
אף

מועדו

האמור להלן דוחה את השבת.

בארבעה עשר יום לחודש הזה -

למה נאמר?
והלא כבר נאמר

ויעשו

, מה תלמוד לומר

במועדו?

אלא בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה, הא עד שלא יאמר יש לי בדין.
ומה פרה שאינה דוחה את השבת דוחה הטומאה, פסח ראשון שדוחה את השבת אינו דין שידחה את הטומאה?!
הרי פסח שני יוכיח שדוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה, והוא יוכיח לפסח ראשון שאע"פ שדוחה את השבת לא ידחה את הטומאה?
תלמוד לומר:

במועדו,

בה הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה.

ככל חקותיו -

אלו מצוות בגופו,
שה תמים,
זכר,
בן שנה:

וככל משפטיו -

אלו מצוות שעל גופו,
לשבעה,
ולמצה,
ולביעור חמץ.
(סליק פיסקא).

פיסקא סו

[ט, ד]
וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

וידבר משה את מועדי ה'

(ויקרא כ"ג).
ומה תלמוד לומר:

וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח

?
אמר להם: שמרו את הפסח בזמנו נמצאת מועדים בזמנם.

דבר אחר:
מלמד ששמע פרשת מועמדות מסיני ואמרה לישראל וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.

דבר אחר:
אמר להם הלכות פסח בפסח,
הלכות עצרת בעצרת,
הלכות חג וחג.

מכאן אמרו:
משה תקן להם לישראל להיות שואלים ודורשים בענין.
(סליק פיסקא).

פיסקא סז

[ט, ה]
ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש -

בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה בלבד.
וכן הוא אומר:

הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר

(עמוס ה').

ר' שמעון בן יוחי אומר:
ישראל לא היו מקריבים.
ומי היה מקריב?
שבטו של לוי, שנאמר:

ישימי קטורה באפך

(דברים ל"ג).
ואומר:

ויעמד משה בשערי המחנה ויאמר מי לה' אלי

(שמות ל"ב).
ישראל עבדו עבודה זרה ולוים לא עבדו עבודה זרה [שנאמר]:

כי שמרו אמרתיך ובריתיך ינצורו

(דברים ל"ג).

כי מולים היו כל העם היוצאים

(יהושע ה'), ישראל לא היו מולים ומי היה?
שבטו של לוי, שנאמר:

ובריתך ינצורו

(דברים ל"ג).

ככל אשר ציווה ה' את משה -

להודיע שבחן של ישראל, שכשם שאמר להם משה כן עשו.
(סליק פיסקא).

פיסקא סח

[ט, ו]
ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם -

מי היו?
נושאי ארונו של יוסף היו, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
מישאל ואלצפן היו, שנטמאו לנדב ואביהוא.

ר' יצחק אומר:
אין צריך, אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים ליטהר, ואם מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר, למי היו?
למת מצווה נטמאו, שנאמר:

ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא,

אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו, נמצינו למדים שחל שביעי שלהם להיות ערב פסח.

ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא -

שאלו את משה לא היה יודע, אהרן היה יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה.

דבר אחר:
ר' אבא אומר משום ר' אליעזר בבית המדרש:
באו ועמדו לפניהם.

[ט, ז]
ויאמרו האנשים ההמה אליו -

מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצות.

רבי אומר:
אין צריך, הרי הוא אומר:

ויאמרו האנשים ההמה אליו

, שאין תלמוד לומר

ההמה,

אלא מגיד שאין נשאלים אלא לבעל המעשה.

למה נגרע -

אמרו להם: אין קדשים קרבים בטומאה.
אמרו לו: אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים.
והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים, דמה נזרק על הטומאה ובשרה נאכל לטהורים, פסח שהוא קדשים קלים, דין היא שיזרק הדם על הטמאים והבשר נאכל לטהורים.
אמרו להם: אין קדשים קרבים בטומאה.
אמרו לו: אם קדשים שיש להם אחריות יהיו קרבים, קדשים שאין להם אחריות לא יהו קרבים?
אמר להם: לא שמעתי.

[ט, ח]
עמדו ואשמעה -

כאדם שאומר אשמע דבר מפי רבי, אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עמו.

אמר ר' חידקא השקמוני:
היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא ואמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח.
על מה נחלקו?
אם יזרק הדם עליהם אם לאו.
ראויה הייתה פרשת טמאים שתיאמר על ידיהם, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
(סליק פיסקא).

פיסקא סט

[ט, ט-י]
וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש -

וזה דבר ששאל.

או בדרך רחוקה -

זה דבר שלא שאל.

כי יהיה טמא לנפש -

אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין?
תלמוד לומר:

או בדרך רחוקה.

הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם, לא ראי טמא מת כראי דרך רחוקה, ולא ראי דרך רחוקה כראי טמא מת, הצד השוה שבהם שלא עשה את הראשון ועשה את השני, כך שלא עשה את הראשון יעשה את השני.

בדרך רחוקה -

איני יודע איזו דרך רחוקה?
ושיערו חכמים:
כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים, וכן כל מדתה.

ר' עקיבא אומר:
נאמר:

טמא מת,

ונאמר:

דרך רחוקה,

מה

טמא מת

רצה לעשות ואין יכול,
אף

דרך רחוקה

רצה לעשות ואין יכול.

ר' אליעזר אומר:
נאמר ריחוק מקום במעשר,
ונאמר ריחוק מקום בפסח,
מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו,
אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו.
איזהו מקום אכילתו.
מפתח ירושלים ולפנים.

ר' יהודה אומר:
נאמר ריחוק מקום בפסח,
ואומר ריחוק מקום במעשר,
מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשירו,
אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום הכשירו.
ואיזה מקום הכשירו?
מפתח עזרה ולחוץ.

או בדרך רחוקה -

נקוד על הה"א, אפילו בדרך קרובה, והוא טמא, לא היה עושה עימהם את הפסח.
כיוצא בו:

ישפט ה' ביני ובינך

(בראשית ט"ז) שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד.

ויש אומרים:
על המטילים מריבה בינו לבינה.
כיוצא בו:

ויאמרו אליו איה שרה אשתך

(שם י"ח), שהיו יודעים היכן היא.
כיוצא בו:

ולא ידע בשכבה ובקומה

(שם י"ט) נקוד על

ובקומה,

לומר ובשכבה לא ידע ובקומה ידע.
כיוצא בו:

וישקהו

(שם לג) שלא נשקו בכל לבו.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
כיוצא בו: ו

ילכו אחיו לרעות את צאן אביהם

(שם ל"ז), נקוד עליו, שלא הלכו אלא לרעות את עצמם.
כיוצא בהם:

ונשים עד נופח אשר עד מידבא

(במדבר כ"א), נקוד עליו שאף מלהלן היה כן. כיוצא בו:

כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן

(שם ג'), נקוד עליו, שלא היה אהרן מן המנין.
כיוצא בו:

עשרון עשרון

(שם כ"ט), נקוד על עשרון, שלא היה אלא עשרון אחד בלבד.
כיוצא בו:

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם

(דברים כ"ט) נקוד, אמר להם עשיתם הגלוים אף אני אודיע לכם את הנסתרות.
אף כאן אתה אומר:

בדרך רחוקה,

נקוד עליו, שאפילו היה בדרך קרובה והיה טמא, לא היה עושה עימהם את הפסח.

דבר אחר:

בדרך רחוקה -

שינהג הדבר לדורות.

[ט, יא-יב]
בחדש השני בארבעה עשר יום -

הוסיף בו הכתוב שני מצוות חוץ ממצוה האמורה לגופו.
ואיזה זה?

ועצם לא תשברו בו.

[ככל חקת הפסח יעשו אותו] -

במצוות שבגופו הכתוב מדבר.
אתה אומר במצוות שבגופו הכתוב מדבר, או אינו אלא במצוות שעל גופו, כשהוא אומר

ככל חקתיו וככל משפטיו יעשו אותו

הרי מצוות שעל גופו אמור, והא מה תלמוד לומר

ככל חקתיו?

במצוות שבגופו הכתוב מדבר.
או אף לשבעה ולמצה ולביעור חמץ?
תלמוד לומר:

ועצם לא תשברו בו

.
עצם היה בכלל, יצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל.
מה עצם מצווה שבגופו הכתוב מדבר, אף כשהוא אומר:

ככל חקותיו,

במצוה שבגופו הכתוב מדבר.

איסי בן עקביא אומר:
חוקה האמורה בפסח אינה אלא בגופו.
(סליק פיסקא).

פיסקא ע

[ט, יג]
והאיש אשר הוא טהור -

שומע אני אחד ויחיד ואחד צבור עושה פסח שני?
תלמוד לומר:

ויהי אנשים,

היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושה פסח שני.

ר' נתן אומר: אין צריך, שהרי כבר נאמר

והאיש,

היחיד עושה פסח שני ואין צבור עושים פסח שני.

וחדל מעשות הפסח -

אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה.

שיערו חכמים:
כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים וכן לכל מדתה.

ונכרתה -

אין ונכרתה אלא הפסקה.

הנפש ההיא -

מזידה, דברי ר' עקיבא.

מעמיה –

ועמה שלום.

כי קרבן ה' לא הקריב במועדו -

על פסח הראשון ענש כרת.
אתה אומר על פסח ראשון שדוחה את השבת ידחה את הטומאה, או לא אמר אלא על פסח שני?
אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה.

חטאו ישא האיש ההוא -

אין לי אלא איש, אשה מנין?
תלמוד לומר:

ונכרתה הנפש ההיא,

להביא את האשה.
(סליק פיסקא):

פיסקא עא

[ט, יד]
וכי יגור אתך גר -

שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד?
תלמוד לומר:

כאזרח,

מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
הרי שנתגייר בין שני פסחים, שומע אני יעשה פסח שני?
תלמוד לומר:

כאזרח,

מה אזרח שלא עשה את הראשון יעשה את השני, כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני.

כחוקת הפסח -

אין לי אלא הפסח שוה הגר לאזרח, בכל מצוות שבתורה מנין?
תלמוד לומר:

חוקה אחת יהיה לכם,

בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצוות שבתורה. (סליק פיסקא).