פרשת במדבר

{א} במדבר סיני וגו'. רז''ל דרשו (במד''ר פ''א) הבנות יקרות בפסוק זה, ונשאר להעיר למה לא השוה ה' מדותיו יתברך בשיעור הדברים, כי כשהזכיר הודעת המקום הקדים מחברת הכללות שהוא מדבר סיני ואחר כך הזכיר פרט המקום ואמר באהל מועד, וכשהזכיר הודעת הזמן הקדים זכרון פרט הזמן ואמר באחד לחודש השני ואחר כך הזכיר מחברת כללות הזמן ואמר בשנה השנית?

ונראה כי הכתוב אדרבא השכיל לדבר בשיעור שוה, והוא על דרך אומרם (ב''ר פס''ח) הנה מקום אתי שמקומו של הקדוש ברוך הוא הוא טפל לו, ולערך זה יהיה טפל כל המקום, לגבי המקום אשר חונה שם האלהים, ומעתה מחברת הכללות הוא אהל מועד, והמדבר הוא פרט טפל לו, ולהעירך הכתוב בכוונה זו סדר סמוך לזה מאמר באחד לחודש וגו' בשנה השנית, אם כן מאמר באהל מועד, הוא מחברת הכללות, ולזה נסדר באחרונה כסדר שנה השנית שנסדר אחר מאמר באחד לחדש, ותדע כמה הוא מופלג מקום אשר ה' שם, ממה שמצינו שבב' אמות שבין בדי הארון, עמדו רווחים ס' ריבוא של ישראל (ב''ר פ''ה), הרי שהגם שהוא לעין מועט, הוא מרובה לצד השוכן בו ברוך הוא.

{ב} שאו את ראש וגו'. צריך לדעת מספר זה למה?

ורש''י ז''ל הביא דברי המדרש שאמרו:

כי כשבא להשרות שכינתו בתוכם חזר למנותם ע''כ,

וזה לא יספיק ליישוב הפשט, כי היה לו למנותם קודם חודש ניסן לא אחר כך, גם בהפלגת זמן חודש ימים, ונראה לי בהקדים לחקור זאת, כי במספר שאחר העגל, שהוא מספר שבפרשת פקודי, באו לכלל חשבון ו' מאות אלף וג' אלפים וה' מאות ונ'. שיש במספר זה נוסף על מספר יוצאי מצרים שלשת אלפים וה' מאות וחמישים בהמשך זמן ששה חדשים הגם שכילה בהם העגל בג' מיני מיתות:

מגפה,
חרב בני לוי,
השקאת אפר העגל,

ובמספר שלפנינו, שהוא אחר ו' חדשים אחרים ממספר הב', רואני שלא הוסיפו על מספר הקודם לו, אפילו אחד. והדבר כמעט זר למאוד, שלא הוסיפו, שאיך יתכן שבהמשך זמן זה, לא יבואו מהם לכלל עשרים?

ומה גם שלא אירע להם חסרון ונוסף שהיו עסוקים במלאכת המשכן.

ויגדל הקושי לפי מה שאמרו בפסיקתא (זוטרתא) וזה לשונם:

ויהיו כל הפקודים וגו' ולהלן הוא אומר בקע וגו' לשש מאות אלף וגו', למדנו שכל זמן שהיו ישראל עסוקין במלאכת המשכן לא חסרה מהם נפש אחת, ע''כ.

דבריהם ז''ל לפי הנראה רחוקים, שהלא אדרבא בהשכיל על דבר, אנו רואים שחסרו יותר ממה שחסרו במעשה העגל, הגם שלא היו עסוקים במלאכת המשכן?!

אכן לפי מה שעלה בידינו שכל שבט לוי שוקלים שקלים (שקלים פ''א מ''ג) אין קושיא, כי במספר שבפרשת פקודי, היו הלוים בכלל המספר, אבל במספר שלפנינו, לא נכנסו הלוים, ומעתה הרי שהוסיפו, כל מספר הלוים. ולזה אמר בסמוך למספר והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל, ולא היה צריך לומר, שהנני רואה שלא התפקדו במספר הקודם, והן אמת אם אמר הכתוב כאשר צוה ה' כמו שאמר הכתוב אחר פרשת הדגלים, הייתי אומר כי בא להשמיענו שקיימו מאמר ה' שצוה שלא יפקדו אותם. וממה שלא אמר אלא והלוים לא התפקדו בתוכם הרי זה מראה באצבע כי נתכוון לומר אל תתמה על המספר שהוא בשוה למספר הקודם, בלא תוספת והלוים לא התפקדו והרי לפניך היתרון.

ופירוש דברי הפסיקתא, יציץ וזרח, כי מה שמצינו חשבון עצום כזה, ששוה במספר ב' לשלפנים זה יגיד, כי הן הנה שהיו במספר הראשון, ובששה חדשים שבין ב' המספרות, לא נעדר מהם אחד, והמוספין במספר, מלאו חסרון מספר הלוים שהיו בכלל הראשון, ולא בכלל מספר השני. ולזה נתחכם ה' לומר למשה לשאת את ראש בני ישראל ביום אחד לחודש הב' וגו' שכיוון שהיה זמן שהגיע המספר למספר הראשון לבד הלוים, להעירך במה שאמר בפסיקתא שהמספר עצמו הא' היה כמספר הב' ולא מת א' ונכנם אחר במקומו.

והטעם, לצד שהיו עסוקים במלאכת המשכן על דרך (דברים ד') ואתם הדבקים בה' חיים כלכם, ונוכל לומר גם לדברי המדרש שהביא רש''י, שכשבא להשרות שכינתו בתוכם וכו' שבחר בזמן זה לטעם הנזכר.

{ג} תפקדו אותם. חזר לומר כן ולא הספיק במה שקדם לומר שאו את ראש וגו'. להעירך בכוונת אומרו שאו שיכוין על פי דבריהם ז''ל (ילקוט כאן) שאמרו:

שנתקנאו אוה"ע בישראל מה ראו להתקרב וכו' אמר להם הקדוש ברוך הוא הביאו לי ספר איקונין שלכם ונמצא כל אחד אינו יודע מאיזו משפחה הוא עד כאן.

הרי כי יקפיד ה' על היחוס ויושפל כל החסר ספר איקונין, לזה כשבא ה' לצוות לפקוד בני ישראל קדם לומר שאו לשון נשיאות ורוממות למצוא לכל א' ספר איקונין מה שאין כן באוה"ע, ואחר כך ביאר מה היא המעלה מבן עשרים שנה וגו' תפקדו אותם, ומעתה צריכה לגופה.

{יח} ואת כל העדה וגו' באחד לחודש. יודיע הכתוב כי ביום עצמו נקהלו היהודים על הדבר, והדבר יגיד שכל אחד היה לו יחוסו אצלו בלא טורח הראיה והעדיות, גם שבו ביום הוכרו היחוסין של כולן, והוא אומרו ויתילדו סמוך למאמר באחד לחודש וגו'.

ויתילדו וגו'. כתב רש''י ז''ל:

הביאו ספר יחוסיהן ועידי חזקת לידתן כל אחד ואחד להתיחס על השבט.

והשיג רמב''ן:

כי לא היו צריכין לכל זה עד כאן.

ואולי כי הוצרכו לחזקת לידה למיחוש ממזר שמכיר אביו, והכרת ממזרתו תהיה מהלידה, וצריך להביא חזקת לידה פירוש שנולד בכשרות, וזולת זה יוכל הממזר לומר ספר יוחסין עד יעקב אשר הודיעתו אמו.

{כ} כל יוצא צבא. אמר הכתוב כן בכל פרטי המספר, לומר שלא היה אחד מכל הבאים לכלל המספר שלא היה ראוי לצאת בצבא אלא כולן גבורי כח, והוא אומרו כל פירוש כל אחד מהם יוצא צבא. וזה נס שאינו באומות שאי אפשר שלא ימצא בכל המספרים שלהם אחד שאינו ראוי לצאת בצבא.

{מז} והלוים לא התפקדו וגו'. פירשתי למעלה (ב') כוונתו במאמר זה.

{מט} לא תפקוד וגו' לא תשא. פירוש בין על ידי כופר נפש בין שלא על ידי כופר נפש. ועיין מה שפירשתי בפרשת כי תשא.

עוד יכוין לומר שהגם שיבא לידך מספר של נשיאות ומעלה שהוא מספר הדגלים אף על פי כן לא תשא.