{ב} עשה לך וגו'. צריך לדעת, למה הוצרך לחצוצרות למסע המחנות, הלא עיני כל ישראל על הענן וכשיראוהו נוסע נוסעים?

ואולי כי לצד שלא היו נוסעים יחד אלא יקדים דגל יהודה ואחריו בני גרשון נושאי המשכן ואחריו דגל ראובן וכו', לזה היה צריך לחצוצרות, כדי שכל אחד ידע הזמן בדיוק שיסע בו, בזה אחר זה.

עוד נראה בדקדוק עוד אומרו תיבת לך, שלא היה צריך לומר, ויתבאר ע''פ דבריהם ז''ל שכתבנו בסמוך שלא היה מזדקף הענן עד שהיה משה אומר לו קומה וגו' והיה הדבר תלוי ביד משה. ומעתה נוכל לומר גם כן שיצו ה', שכמו כן תהיה נסיעת ישראל על פי משה, לכבודו של משה, כדרך שחלק לו כבוד למסע הענן, שלא יסע עד שיאמר לו קומה, והוא מה שרמז במאמר לך פירוש לרשותך ולמאמרך.

ורז''ל דרשו (ספרי כאן)

עשה לך - משלך.

גם דרשו (במד''ר פט''ו)

לך אתה משמש ולא אחר יכול להשתמש בהם.

וע' פנים לתורה.

{ו} ותקעתם תרועה שנית. ולא היה מספיק בתקיעה אחת לכלן, כדרך שתוקע למערב וצפון, תקיעה אחת לשניהם כאומרם בספרי, (ח''ב ע''ג). הטעם, לצד שהיו מורידים המשכן ונוסעים בני גרשון קודם שיסעו דגל בני ראובן תימנה, לזה צריך תקיעה בפני עצמה, אחר נסיעת המשכן.

{יא} בשנה השנית בחודש וגו'. הקדים זכרון השנה לזכרון החודש, כדי להסמיך מאמר נעלה הענן למאמר בעשרים לחודש, כי כן הוא יופי שיעור הדיבור.

{כט} נוסעים אנחנו וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר זה הלא ידוע היה הדבר להם, ורז''ל הרגישו מזה ואמרו (ספרי כאן) שנתכוין במאמר זה לומר, שלא נשאר להם אלא נסיעה אחת, ויגיעו למחוז חפצם.

ויתבאר עוד הכתוב בהעיר במאמר אותו אתן לכם שלא היה לו לומר תיבת אותו?

אכן לצד שלא הבטיח ה' בהבטחותיו לאבותינו לתת לנו אלא ארץ כנען ולא ארץ סיחון ועוג, וכמאמרם ז''ל (ספרי ח''ב רצ''ט) וכתבנוהו למעלה (ז' מ''ב), ולצד שהיו אז נוסעים לארץ סיחון ועוג אמר לחובב נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן גם כן לכם הגם שלא נתנו לאבותינו יתן אותו לנו, כי ידע בנבואה מה שעתיד להיות, והגם שאמרו בספרי (שם) וזה לשונם:

פרט לארץ סיחון ועוג שנטלתם מעצמיכם ע''כ.

אף על פי כן הסכים ה' ונתנה להם.

עוד נתכוון במאמר אותו אתן לכם רמז כי ארץ סיחון ועוג יתנם ה' להם בכינוי, לרמוז גם אל משה, כי הוא לכדה, והורישה לב' המטות וחצי המטה, ודקדק לומר אותו, למעט ארץ כנען כי לא למשה יתננה אלא ליהושע.

לכה אתנו והטבנו לך וגו'. כוונת הדברים הוא לצד שאמרו ז''ל (ספרי ח''א קל''ב) ארץ ישראל נתחלקה לשבטים ולא לגרים, ומעתה אין מקום לתת חלק ונחלה לבני חובב תוך ישראל, זולת בדרך מתנה מחלקם. ולזה כשבא משה להבטיחו דקדק לומר לו והטבנו לך פירוש, מחלק ישראל יתנו לו בתורת הטבה, ולצד שחש משה, שלא יחפצו במאמר משה מה' סיבות אשר יסובבו מהדבר, ג' יסובבו מבחינת המתנה, וב' מבחינת ההבטחה.

ג' מבחינת המתנה:

א' לצד שיתבייש הנשפע מהמשפיע על דרך אומרם (ירושלמי ערלה פ''א ה''ג)

מאן דאכיל דלאו דיליה וכו',

ב' לצד שיתמעט כבוד המקבל מתנה בעיני הנותן ולא יהיה עומד בעיניו בכבוד הראשון.

ג' לצד המעטת המתנה בערך אדם גדול תהיה לו לחרפה וימאס מציאותה מהעדרה.

ב' מבחינת ההבטחה:

א' מצד שיש לחוש שינחם מדברו הטוב אשר דיבר לעשות, או מצד צרות עין כי תרע עינו מתת מטובו, או כי יתמעט אהבת המובטח ממנו בלבו.

והב' לצד שלא תשיג ידו עשות, וכמאמר רז''ל (ויק''ר פכ''ו) בפסוק אמרות ה' אמרות טהורות, ולזה נתחכם משה בנועם דבריו והסיר כל הה' חששות הנזכרים.

ופתח דבריו האירו במאמר לכה אתנו והטבנו וגו' פירוש בעד הליכתך עמנו הטבנו לך, ומעתה ההטבה אינה בחנם ויכול לתבוע ולהוציא בדיינים, ובדרך זה הוסר מיחוש הבושה דמאן דאכיל דלאו דיליה.

גם מיחוש המעטת בכבודו לצד שנהנה ממנו.

גם מיחוש ביטול ההבטחה כי יתנחם שהרי, אינו הולך עמם, ועוזב ארצו ונחלתו, אלא בתנאי זה.

ואומרו והטבנו לך כאן פירוש שיעור ההטבה, שיהיה חלק בני חובב מובחר וטוב, מכל חלק עם בני ישראל, שיתנו לו חלק המובחר, וכן אמרו רז''ל (ספרי כאן) שנתנו לו דושנה של יריחו. ואומרו כי ה' דבר טוב בזה סתר ב' המיחושים שנשארו, מהמיחושים שרשמנו, והם המעטת ההטבה ומניעת השג יד לקיים הבטחון. כי ה' דבר טוב וטובת ה' מופלאת היא, ולשיעור זה תהיה ההטבה גדולת הערך וראויה להתכבד, גם חזקה ובריאה, ואין בה חזרה, כי ה' לא איש הוא וגו' ויתנחם ובפרט מדברו הטוב, כי דוקא על הרעה הוא שניחם, דכתיב (שמות לב) וינחם ה' על הרעה, ודקדק לומר על ישראל לתוספת חיזוק הטוב, לצד שהוא לישראל ולא לאומות העולם ולא ינחם על הטובה להם.

{ל} כי אם אל ארצי וגו' אלך. צריך לדעת, למה הוצרך לומר תיבת אלך והלא מובן הוא מאומרו לא אלך כי אם וגו'?

יתבאר על דרך אומרם ז''ל (מכילתא יתרו) וזה לשונם:

וישלח משה את חותנו - ר' יהושע אומר: שלחו מכבודו של עולם.
ר' אלעזר המודעי אומר: אמר לו: כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, מה אני מהנה בין חמה ולבנה?

אלא אני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינה ואביאם ללמוד וכו'.

יכול הלך ולא עשה כן?

הרי אומר (שופטים א) ובני קני וגו'.

מתוך דבריהם משמע שרבי יהושע סובר שיתרו לא נתגייר ושלחו משה מכבודו של עולם, ולר' אלעזר נתגייר, ולדברי שניהם יתיישב יתור אלך על נכון, לר' יהושע נתכוון לומר על זה הדרך לא אלך כי אם אל ארצי ולא לטעם חביבות ארצי לבד אבל זולת זה הייתי יושב, לא כן הוא אלא אלך על כל פנים, ולסברת ר' אלעזר על זה הדרך לא אלך פירוש לחלוטין בהליכה זו כי אם אל ארצי ואל מולדתי פירוש אל אשר יאות לבני ארצי ומולדתי אלך לגיירם ולשוב, וכפל לומר ארצי ומולדתי לומר אם אמצא מקום אגייר כל בני מדינתי ולפחות בני מולדתי.

{לא} אל נא תעזוב אותנו וגו'. לדברי ר' אלעזר יתבאר על זה הדרך שמבקש ממנו שלא ילך אפילו לפי שעה, הגם שדעתו לחזור, והוא מה שרמז בתיבת נא, וכנגד טענת שרגא בטיהרא, שלא קבלה ממנו, אמר הטעם, כי על כן ידעת חנותנו במדבר ועל ידך האירו דרכינו בעצתך דכתיב (שמות יח) ואתה תחזה מכל העם וגו' והסכים ה' על עצתך וכתיב ויבחר משה וגו' אם כן יכול אתה להאיר אפילו לפני חמה ולבנה.

ולדברי ר' יהושע יתבאר על זה הדרך אל נא פירוש אין נכון עתה לעזוב אותנו, והטעם כי על כן ידעת וגו', פירוש בשלמא אם לא באת אצלנו כל עיקר אין אני חושש לך, אבל עתה שבאת וידעת חנותנו במדבר פירוש לצד שישראל מכוסים בעננים ואין אדם יודע מקומם כמאמרם ז''ל (במד''ד פי''ט ר''ה ג.) בפסוק כי גוע אהרן וגו' וישמע הכנעני כי בא ישראל וגו', ואמרו רז''ל כי לצד שנסתלקו ענני כבוד הוכר מקומן של ישראל, אמור מעתה קודם לכן לא נודע תחנותם וחובב הודיעו ה' חנותם של ישראל.

ועוד לו שהסכים ה', למה שהאיר עיניהם בעצתו, והוא אומרו והיית לנו וגו', ואין נכון לעזוב אותם אחר כל זה, כי יש בזה חילול ה', כי יאמרו שעמד על אמונתם והחשיבוהו כל כך ועזב אותם. אין זה אלא שלא הוצדקו אצלו מופתי האמונה ואין נכון עשות כן, וכשלא קבל, גרשו משה מכבודו של עולם.

{לב} והיה כי תלך וגו' והיה וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר והיה פעם ב'?

עוד כל הכתוב מיותר שהן הן הדברים הנאמרים במאמר ראשון, ויתבאר לב' הסברות, לסברת ר' אלעזר תיבת והיה וגו' נמשכת עם מה שלמעלה על זה הדרך והיית לנו לעינים, והיה כמו כן כי תלך עמנו תחשב במדרגה זו ולא תהיה בגדר נר לפני חמה ולבנה כמאמרך לדברי ר' אלעזר.

ולדברי ר' יהושע ירצה שתעמוד במצב זה גדול בעינינו, ואומרו והיה הטוב ההוא וגו' פירוש לדברי ר' אלעזר שרצה ללכת ולחזור, אמר אליו אין נכון ללכת ולחזור, כי אני רוצה שתהא מצוי בעת אשר ה' יתן הטוב לעמו כדי שנטיב לך בחלק היפה ממנו, אשר לא כן, אם לא תהיה מצוי בעת חילוק הארץ, ונתרצה על הדבר, אלא שאחר זמן כשראה שנגזרה גזירה על ישראל, להתעכב במדבר מ' שנה, הלך לעשות דברו הטוב לגייר בני עירו, וחזר ונמצא בעת הטבת ה' לישראל, כמאמר משה.

ולדברי ר' יהושע גם כן נתכוון לומר לו, שלא יראה בעיני עצמו היותו גר, שיהיה במדרגה שפלה מהעם, כמאמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי, שיורה שחפץ ללכת במקום שיש לו מכירין, לזה אמר לא כן הוא אלא והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' יהיה עמנו, פירוש עם כולנו יחד, שלא יחשבוהו במדרגה שפלה מהם. ועוד שיהיה לך חלק הטוב והמובחר שבחלקים, והוא מאמר והטבנו לך.

{לה} ויהי בנסוע הארון וגו' קומה ה' וגו'. צריך לדעת כוונת המאמר, ויתבאר הכתוב על פי דבריהם (ע''ח של''ב פ''א) שרשמנו בכמה מקומות, שטעם הליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה השבויות ברשות שוכן מדבר ציה, וצריך אתה לדעת כי החיצונים ישנם בב' הדרגות:

א' הוא בחינת המסית והמפתה לנדבק בו להרע ולהשחית.

ב' בחינת המזיק והמחבל ואין בטבעו לפתות.

ובא המאמר כאן ויהי בנסוע הארון כי כשנוסע ומתדבקים בו כל ניצוצי הקדושה וכשמתבררים ניצוצי הקדושה מתפוצצים ומשתברים הקליפות, והוא מאמר קומה ה', ויפוצו אויביך, שהם הקליפות הנאחזות בניצוצי הקדושה יתפוצצו, ואליהם רמז בתיבת ויהי לשון צער, וכנגד בחינת הרע המפתה את האדם אמר וינוסו משנאיך מפניך פירוש אותם בחינות המשניאים דרך ה' בלבות בני אדם, ינוסו, ואומר לשון רבים, לצד היותם רבים המפתים כמאמרם ז''ל ביומא (סט:) שיש יצר הרע של עבודה זרה ושל זנות וכו', וכל זה בנסוע פירוש בדרך נסיעה, וכשהיה חונה היה אומר באופן אחר, כי ה' כשחונה במקום אחד, יגיד בזה כי המקומות שלא חנה שם לא היה שם בירור ניצוצי הקדושה שיצטרך לחנות שמה, ויספיק מעבר דרך שם, ובמקום אשר יחנה שם יגיד כי שם יש ניצוצי הקדושה, שצריך להתעכב בשבילם שם, ועל זה היה מכוין משה ואומר בנחה שובה ה' רבבות אלפי ישראל, פירוש שישיב ניצוצי הקדושה לקבץ כל הרבבות ואלפים הנקראים ישראל, כי כל ניצוצי הקדושה יקראו ישראל, ואולי שרמז בתיבת אלפי לשון מעלה ורבנות, ותמצא כי ניצוצי הקדושה אשר שבה ס''מ הרשע היו רבים ונכבדים. וצא ולמד רות מנין יצתה, ויכוין משה בזה להתפלל להתעצם כח קדושת ישראל בעזר ה' לנצח ולברר כל אשר ימצא במקום ההוא.