{א} ותשא וגו' ויבכו העם. אומרו העם ולא הספיק במה שזכר הנושאים קולם, לומר כי לא כל העדה בכו בלילה ההוא אלא חלק מהם הגם שבכללות כלם נשאו קולם לדברי המרגלים אשר הפליאו להפחיד.

עוד יתבאר על פי דבריהם ז''ל (סוטה לה. תענית כט.) שאמרו וזה לשונם:

אמר הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות, עד כאן.

מאמר הכתוב ותשא כל העדה וגו' פירוש שהיתה אז וזה גרם לעם בכיה בלילה ההוא לדורות, ואם אמר הכתוב ויבכו בלילה היו חוזרים הדברים לעדה הנזכרת אשר שמעו דברי המרגלים.

{ב} וילונו וגו' כל בני ישראל וגו' כל העדה. טעם כפל זכרון המלינים, גם שינוי הזכרון, לצד שכללות ישראל היו בכלל המלינים. אבל דברים שבאו בטענה, היו מפי כללות העדה, הראוים לדבר בטענה עם משה. ואמרו סדר בחירת הרע. חלוקה ראשונה, לו מתנו בארץ מצרים, וזה נמנע מהם שכבר יצאו, ובחרו ברעה יותר ממנה שימותו במדבר, וזה ישנו במציאות כי ימיתם במדבר, למה ה' מביאם למדרגה רעה יותר למות בחרב ולשבות נשיהם וגו', וגמרו אומר הלא טוב פירוש אם ה' לא ימיתם במדבר מסכימין לשוב מצרימה, שאפשר שלא ימיתום מצרים ותהיה נפשם להם לשלל, ולא פחדו שיגזור ה' עליהם וימיתם במדבר ולא יגיעו למצרים, כי זה הוא מבוקשם, כאומרו או במדבר הזה וגו'.

{ו} ויהושע וגו' מן התרים את הארץ. הוצרך לומר שהיו מן התרים, לתת טעם לקריעת בגדיהם, כי האומר מי אתם יהושע וכלב לעשות מעשה זה, מה שלא עשו כל גדולי ישראל, ואמר הטעם כי לא היה לצד שהחשיבו עצמן יותר מכל גדולי ישראל, אלא לצד היותם מן התרים שתרו אותה וראו מעלתה ועשו ההרגשה.

גם נתכוון בזה לומר כי נתכוונו בקריעתם זו כדי , לומר אלו תרו אותה וקרעו בגדיהם על מאיסתה בעיני ישראל, ויכחישו דברי הממאנים.

{ז} ויאמרו לאמר. אומרו תיבת לאמר אחר שאמר אל כל בני ישראל. אולי כי לצד שגם המרגלים גם הם אמרו ארץ זבת חלב וגו' שהוא שבח הארץ, וכוונתם היתה להרע להצדיק מאמר הדופי, לזה העיד הכתוב כי יהושע וכלב נתכונו לרומם ולפאר הארץ, ותיבת לאמר כאן, לשון רוממות על דרך אומרו (פ' תבא) האמרת והאמירך.

טובה הארץ וגו'. נתכוונו לסתור דברי המרגלים שאמרו ארץ אוכלת וגו', ואמרו טובה מאד מאד בין בענין פירותיה בין ביישובה, וכנגד הפלגת המניעה אמרו אם חפץ וגו' ונתנה בתורת מתנה לא בכח יגבר איש וגמרו אומר לחמנו הם.

{ח} אם חפץ בנו ה'. נתחכמו לדבר בלשון ספק, כדי שיניחו להם לגמור הדברים. כי יאמרו שאין דבריהם אלא לגדר האפשרות ולא בבחינת ההחלט ולזה הניחום לומר כל הדברים ובגמרן אמרו לרגום, [וכאן הבן שואל למה לא רגמו על תחלתן של דברים שהרי אין בדבריהם האחרונים תוספת ושינוי מתחילת דבריהם?

אלא לצד שבתחילת דבריהם אמרו אם, היו יושבים ומצפים גמרן של דברים וכשעמדו בהן, אמרו לרגום].

ארץ אשר וגו'. כאן גזירת מאמר, אם חפץ.

היא זבת חלב ודבש. פירוש היא ולא אחרת כיוצא בה, והמרגלים אמרו זבת חלב ודבש היא אין תיבת היא מופלגת מהארץ שוללת מציאות כיוצא בה, אלא לזכרון אשר עליו בא מאמר זבת חלב ודבש.

{ט} ואתם אל וגו'. פירוש כל הפלגות המורא ישנו בערך זולתכם אבל לא אתם, ודקדק לומר וא''ו של ואתם לרמוז אפילו אחר שהצדיקו דברי המרגלים ודברו דברים בלתי הגונים.

כי לחמנו הם. טעם שהוציאו הדבר בלשון לחם, יתבאר על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים, שכל חי אוכל ושותה, שהיה ה' יכול עשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, והנה לפניך מין בריה ששואפת רוח, והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה, היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים, אשר יסובבו מצורכי המחיה והכלכלה, ולזה הייתי מתרץ מעצמי כי רצה ה' לזכות ישראל בתרי''ג מצות, אשר רובם תלוים במיני המאכל והמשתה, התרומות, מעשרות, חלה, מצות שמיטה, ושבזריעה, ושבחרישה, ושבקצירה, וכדומה, אבל חכמי האמת (שער הגלגולים פ''ד) הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך כלל, כי כל עיקרי הנבראים מעלין בקודש בסוד הבירורין של ניצוצי הקדושה, הן הנה המתבררים באמצעות המאכלים, ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו לחם עַם ה'. גם אמרו ז''ל כי כל נברא יש בו ניצוץ קדוש, ואפילו בנבראים בלתי טהורים, והאנשים הרשעים, וגם בס''מ הרשע, אין מהם שאין בו חלק החיוני שהוא בחינת הטוב, שהוא דבר המעמיד שזולתו לא יתקיים כל דבר. ובהפרד ניצוץ החיוני ממקומו, יתבטל ויאבד כל הבנין.

גם אמרו (שם פי''ח) כי בחינת הקדושה בטבעה להמשיך מינה כאבן השואבת, ובזה תשכיל להבין מאמרם ז''ל (שבת לד.) שאמרו:

יהיב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות והבן.

ועל פי הדברים יכוין אומרו אל תיראו וגו' כי לחמנו הם וחזרו ופירשו מין הלחם שאנו אומרים הוא סר צלם מעליהם והוא ניצוץ המחיה אותם, כבר הוסר מעליהם. ועוד וה' אתנו שהוא בחינת כללות הקדושה ובזה נעשה כאבן השואבת לכל ניצוצין המחיים אותם, ונאבדים כלם יחד, ומעתה אין מקום לירא מהם כאומרו אל תיראום.

{י} ויאמרו וגו' לרגום וגו'. צריך לדעת למה לא נרגשו במאמר ראשון שאמר כלב, עלה נעלה וירשנו וגו' נוכל לה, ונראה כי לדברי כלב לא חששו לפי שדבריו בטלים מעצמן, שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים, דכתיב (דברים יט): על פי שני עדים יקום דבר, לזה לא חשו לדבריו, מה שאין כן כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים, כי דין ב' עדים כדין מאה עדים (מכות ה:) ועדות שקולה היא זאת. ואין כאן עדות לא של מרגלים ולא של יהושע וכלב וחזר הדין למה שהיה קודם שלוח המרגלים, לזה חשו להם ואמרו לרגום אותם.

וצריך לדעת למה לא השכילו לדון על פי משפט התורה, להכחיש דברי העשרה בדברי הב'?

כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי. ואפשר שדנו ביהושע שהוא פסול לעדות, במה שנוגע למשה כי היה משרתו מבחוריו.

{יא} ויאמר ה' וגו'. המאמר כאן בא למנוע משה מלהתפלל על ישראל, כדרך שאמר לו במעשה העגל, (שמות לב) הניחה לי, כמו כן במעשה זה הקדים לומר אליו ענין האמור בסמוך, כדי שימנע מלהתפלל עליהם, ולזה לא אמר לאמר.

עד אנה ינאצוני וגו' ועד אנה לא יאמינו וגו'. קשה אם הם מנאצים, מה מקום להתרעם על העדר האמונה?

ואולי שכנגד המרגלים אמר ינאצוני וכנגד שהאמינו להם אמר לא יאמינו בי שהבטחתים לתת להם את הארץ.

עוד לצד שהיו בישראל כת אחת מנאצים שהרשיעו ופקרו. ומה גם לדבריהם ז''ל שאמרו (סוטה לה.) בפסוק לרגום אותם באבנים וכבוד ה' וגו' שהיו זורקים אבנים גם כנגד מעלה, וכנגדם אמר ינאצוני, וכת אחת מתפחדים מהעמים וכנגדם אמר לא יאמינו, וכנגד ב' בחינות אמר אכנו בדבר ואורישנו, כנגד שלא האמינו אמר אכנו בדבר, ונתכוון לגמור כנגד המנאצים ואורישנו פירוש מעולם הבא וב' גזירות אלו נתקיימו במרגלים, שהכה אותם ה' בדבר, דכתיב: (ל''ז) וימותו האנשים וגו' במגפה ואין להם חלק לעולם הבא כמאמרם ז''ל (סנהדרין קח:) ואומרו ואעשה אותך פירוש ישפיע בו ובענפיו כל ניצוצי הקדושה הראוי לבא, מה שלא היה בכוחו קודם, ואומרו ממנו פירוש שהגוי עצום יהיה מהעם המוזכר בתחלה, שיטה ה' כל נשמות התלויות בעם, ויטעם בשורש נשמתו של משה.

עוד יתבארו הכתובים על זה הדרך, והוא לצד שכבר קדם מעשה העגל, ומאמר ה' שם ותשובת משה, שבה נצח את הדין, ובטל את הגזירה, בטענות האמורים שם, בעבור זה בא האלהים לדבר נגד טענות הראשונות, והתחיל לומר עד אנה, פירוש אין קצבה לניאוץ האנשים האלה, לומר העבר להם זאת ואפס כח הסבל, ובזה דחה גם כן לטענת משה, שיאמרו מצרים ברעה הוציאם כי זה יהיה ניאוץ הגוים פעם אחת וניאוץ של ישראל אין לו קצבה, גם בזה דחה טענת זכות אבות, כי אין ראוי למלך גדול ורם ברוך הוא לסבול כל כך ניאוצין מבניהם.

ותמצא שאמרו רז''ל (שבת פט:) שהשיבו האבות להקדוש ברוך הוא כשאמר להם בניכם חטאו, אמרו לו ימחו על דבר כבוד שמך, שגם הם לא יחפצו בהכעסות ה' ברוך הוא, וכנגד טענות אשר הוצאת מארץ מצרים שאמר משה במעשה העגל, שנתכוין לומר, שלא ישוה הגוי אשר יצא ממנו, להביא ראשו בעול האלהות, כעם היוצא ממצרים, אשר להם נעשו המסות הגדולות, לזה אמר כי לא הועיל להם, מה שראו ביציאת מצרים. והוא אומרו ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות וגו', ומעתה אין הפרש להם לצד פרט זה אם כן אכנו וגו', ואם תאמר ומה אעשה לשבועת האבות?

ואעשה אותך שאתה מבניהם לגוי גדול וגו'.

ועדיין ישנה לקושיא ובמה תהיה בטוח מהבאים תחתיהם שלא ינאצו גם הם?

לזה אמר ואעשה וגו' לגוי גדול ועצום פירוש שיהיו הנשמות גדולות ועצומות יותר ממנו, פירוש מהעם הנמצאים, שיהיו קרובים לקדושה ביותר מהעם ההוא, שיוכל עמוד במצות ה'. ותמצא כי באמצעות נפש קדושה, יסתייע עשות מעשה קודש וימאס עשות רע.

ועיין מה שפירשתי בפסוק (בראשית מט) ראובן בכורי אתה וגו', והעם היוצא ממצרים, לצד שהיו תוך קליפת מצרים ושמלת שבים לא נטהרו ממנה בהחלט, וזה סיבה לנאץ, מה שלא יהיה כן העם היוצא ממשה.

{יג} ושמעו מצרים וגו'. צדיך לדעת למה אומר ושמעו בתוספת וא''ו בתחלה, היה לו לומר ישמעו מצרים,?

עוד צריך לדעת כוונת אומרו כי העלית?

אם רצונו לומר ישמעו שהעלה, זה אין לו שחר. כי הלא המה ראו מעשי ה' ונפלאות אשר עשה בתוכם.

ועוד מה יסובב הריגתם לשמיעת מצרים שהעלה בכחו וגו'?

ואם הכוונה היא לציין מי הם מצרים אשר ישמעו, ואמר אותן אשר העלית בכחך וגו' קשה, וכי יש מצרים אחרים לטעות בהם, ולו יהיה שיש מצרים אחרים, עם כל זה מן הסתם אינו חוזר אלא על מצרים הידוע.

ונראה שהכוונה היא במה שנעיר על משה עליו השלום, למה לא הזכיר טענות שטען לפני ה' במעשה העגל, והגם שפירשתי בפסוק עד אנה ינאצוני וגו', שה' סתר טענה זו בטענת נלאתי נשוא, גם לצד שאין לניאוץ זה קצבה, עם כל זה היה למשה להזכיר זכות אבות, בצירוף הטענות שהזכיר כאן, שבהם נצח הדין כאשר אבאר.

אכן משה עליו השלום נתחכם בנועם דבריו שאמר ושמעו בתוספת וא''ו, לומר מלבד טענות הראשונות שאמר כשהתפלל על מעשה העגל, שחוזר הוא וטוען ומוסיף עליהם להשיב על מאמר ה', והוא אומרו ושמעו מצרים וגו', ונתן טעם לדבריו שאמר הדבר בהחלט שישמעו ואם תאמר מי אמר לך שישמעו, ודאי ואפשר שלא ישמעו, לזה אמר כי העלית בכחך הגדול וגו' ודקדק לומר מקרבו לומר, שהגם שנסי מצרים היו ידועים לכל, עם כל זה ישתנה הדבר, לאותם שהיו בקרבם. ואומה כזו, לא תמנע מחקור מהנעשה מישראל וענייניהם, ולזה אני מחליט שידעו אשר יעשה מהם בדקדוק, וכפי זה תיבת כי היא נתינת טעם למאמר ושמעו.

עוד ירצה על זה הדרך שבא ליתן טעם למה לא חש אלא לשמיעת מצרים, ולהנסבב ממנה, ולא לשאר העמים?

לזה אמר כי העלית בכחך וגו' פירוש הם שידעו אומה זו, שאין בה יכולת ולא יכלה עלות ממצרים אלא בכחך הגדול, כשישמעו שמתו כאחד, הגם שה' יקיים הבטחתו ויכניס לארץ זרעו של משה, אף על פי כן יתלו כי המשפחה ההיא, היה בת כח היכול עמוד מפני יושב הארץ. וזה הוא מדברים הרגילים, כי אומה חזקה תמשול בלמטה ממנה, אבל העם היוצא ממצרים שאין לו אלא כח ה', לא היה כח בה' ח''ו להביאם, והוא מה שדקדק לומר העלית בכוחך את העם הזה, מראה באצבע העם היוצא שלא היה בו כח זולת כח עליון, לשלול עם הבא במקומו, שאין ממנו מופת לסתור טענת מבלתי יכולת ה'. ומיחוש זה אינו אלא מצד מצרים, אבל שאר האומות, אם לא היה טעם שמצרים ידעו העם ואיכותו, לא היה חילול ה'. נמצאת אומר מתוך דברי משה ב' דברים מוכרחים:

הא' שישמעו מצרים הנעשה מישראל,

והב' כי מצרים ידעו שישראל אין בהם כח לעמוד במלחמות גדולות זולת כחו יתברך.

{יד} ואמרו אל יושב וגו' שמעו וגו'. צריך לדעת מה יאמרו ליושב הארץ?

ואם כוונתו לומר שיאמרו מבלתי יכולת ה' ח''ו להם, היה לו להסמיך הדברים על זה הדרך, אל יושב וגו' מבלתי יכולת ה' והיה לו להקדים מאמר שמעו וגו' או לאחרו.

אכן כוונת המאמר הוא על זה הדרך ואמרו וגו', פירוש כשישמעו מצרים יתלו הדבר, לטעם יושב הארץ, פירוש לצדם היה הדבר, ולהיות שיש כאן ב' דרכים:

האחד הוא שלא היה העם ראוי לכל כך מעלה בעיני ה' להאביד לפניו יושב הארץ גוים גדולים ועצומים, והגם שאבדה מצרים בשבילם, אין למידין ממצרים ליושב הארץ ז' גויים גדולים ועצומים, ולא היו כל כך אהובים אצלו עם בני ישראל, אז לאבד מפניהם עמים רבים.

והב' הוא שה' היה חפץ בעם ואוהבם אלא שלא השיגה ידו חס ושלום ליושב הארץ, לזה אמר שמעו כי אתה ה' בקרב וגו', פירוש לא יאמרו שהסיבה שנולדה מיושב הארץ, הוא לצד שגם הם אהובים וחביבים אצל הבורא ברוך הוא, כנזכר. שהרי שמעו חביבות ישראל אצלך, כי אתה ה' בקרב העם אשר עין בעין וגו', הרי נפלאה אהבתם לה', ופרסם כי שמו הגדול נקרא עליהם, ואילו היה יכול לעשות עמהם טובות לא היה נמנע ממיחוש אומות, שלא באו לכלל חלק מריבוא מאהבת ישראל, גלוי לכל העולם. ומעתה כשתמית את העם הזה, לא יתלו הדבר לצד מיעוט השגת אהבתך בהם, ואם תעשה את הדבר הזה והמתה וגו' ואמרו וגו'.

{טו} והמתה וגו' כאיש אחד וגו'. גילה דעתו עליו השלום בזה שאינו מבקש שיסלח ה' על החטא, אלא שלא יבא לידי חילול השם, ורמז בדבריו כי ההרגש שממנו יומשך האמור בדבריו הוא, דוקא אם ימיתם כאיש אחד, אבל מעט מעט לא יורגש הדבר, וכן מצינו שעשה ה'.

ואמרו הגוים וגו'. פירוש לא מצרים לבד אלא כל הגוים ששמעו שמעך, לאמר פירוש לשון מעלה ורוממות רום יכולת ה', עתה יאמרו מבלתי וגו' ויתהפך קידוש ה' לחילול ח''ו בפי כל העמים, ולזה דקדק לומר ואמרו בתוספת וא''ו, לומר כי מלבד מצרים וכו' גם כל הגוים.

עוד טעם אומרו לאמר, לצד שאין ידוע מבטא הדברים הנאמרים מהגוים וסדרן, לזה אמר ואמרו אמירה, שהכוונה בה לומר מבלתי וגו'.

עוד אומרו לאמר, פירוש הגם שלא יצדיקו הם עצמן, הדברים בדעתן, אף על פי כן יאמרו המתחייב מהמעשה, וזה הוא שיעור הענין ואמרו וגו', ודבר זה אין בו אלא אמירה לבד, ולא הצדקת הדברים בדעתם.

{טז} מבלתי יכולת ה' וגו'. פירוש או שאין בו כח ח''ו כנגד יושבי הארץ, או על דרך אומרו (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלהים, פירוש שאפס היכולת שהיה קודם לזה ח''ו, ויש בזה חילול ה' גדול.

העם. בא מאמר זה לסתור טענת הכנסת זרעו של משה, ואמר כי חילול ה' יהיה גם בזה, כל שלא מכניס העם הזה, וכמו שכתבתי בפסוק ושמעו מצרים, וכח טענת משה היא שהגם שהם מנאצים אותו, אם יהרגם בבת אחת יש חילול ה' גדול בכל העולם. ואולי כי הוא זה שרמז הכתוב בתחילת דברי משה שאמר ויאמר משה אל ה' פירוש אמירה זו היתה לסיבת דברים הנוגעים אל ה', כדי שלא יתחלל שמו ח''ו.

וישחטם במדבר. טעם שדבר בלשון זה, לרמוז את אשר יגשימו הדברים באלהי עולם, והטעם, כי כשתהיה הסיבה כי ח''ו הוגבל בכח, הנה הוא בגדר הגשם ח''ו.

{יז} ועתה יגדל נא וגו'. יש להעיר א' אומרו ועתה?

ב' אומרו יגדל משמע שיעשה איזה דבר שבו יגדל עוד, ולא מצינו שעשה דבר בענין זה להתגדל?

ג' אומרו נא אם הכוונה היא עתה, הלא אמר עתה יגדל ואם לשון בקשה, למה לא הקדימה?

ד' אומרו כאשר דברת מה דבר ה' והיכן דבר?

ה' תיבת לאמר למי יאמרו הדברים?

אכן לצד שנתחכם משה בטענה הנשמעת כי יש חילול ה' גדול בהמיתם, הוסיף לדבר כי עתה יש יתרון לגדולתו יתברך אם ישוב מחרון אפו, ויכנסו ישראל לארץ, מה שלא היה מקודם ענין זה, והוא שאחר שספרו המרגלים הפלאת תוקף הארץ וגבורת הגבורים, ואף על פי כן הורישם לפני ישראל, בזה יגדל כח ה'.

ואומרו כאשר דברת הוא מאמר שלח לך וגו' אשר אני נותן לבני ישראל ופירשנוהו במקומו, שנתכוון במאמר זה כי הוא מושלל מבחינת ההשגה, כפי בחינת היכולת, אלא בתורת מתנה אשר הוא הבורא נותן לבני ישראל, כמו שכתבנו שם. ופרט זה אמר ה' אליו לאמר לישראל והוא מאמר דברת לאמר.

ואומרו נא פירוש עתה, וכפל לומר ב' פעמים עתה, יתבאר על פי דבריהם (ב''ר פכ''א) שאמרו אין ועתה אלא תשובה, ולפי שאמר משה לפני ה' דברים, שאין כדאי ליאמר על האדון, הגם שהיה אומר דברי הגוים ולא דברי עצמו ח''ו, אף על פי כן אינו מן המוסר, ותמצא כיוצא בדבר, שהשומע ברכת ה' מפי עדים, הגם שאינם אלא מעידים, מה שאמר הרשע המברך, אף על פי כן קורע השומע (סנהדרין ס.). וכמו כן כשאמר משה מאמר הגוים נגד כבודו יתברך, התודה ועשה תשובה על שהוציא מפיו דברי זלזול כנגד הבורא ברוך הוא, והוא מאמר ועתה.

גם רמז הכתוב במאמר ועתה שיקח תשובתם של ישראל, ואומרו יגדל נא על דרך אומרם ז''ל (ברכות לד):

במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

והטעם שיותר מתקדש שמו יתברך כשמטיבים הרשעים את דרכיהם, והוא אומרו יגדל נא פירוש יהיה יותר גדולת ה' עתה כשיחזרו בתשובה אחר המרד, גם רמז בתיבת נא, על דרך אומרם (אבות פ''ד מי''ז)

יפה שעה אחת בתשובה וכו'.

עוד יתבאר הכתוב על זה , ועתה יגדל פירוש מה שאני מבקש מה', לא להחליט המחילה לכל המנאצים, אלא ועתה יגדל נא כח ה' פירוש להתנקם מהמנאצים הרשעים שהם המרגלים, כי כשה' עושה משפט ברשעים שמו מתגדל ומתרומם, ואומרו כאשר דברת הוא מה שאמר (י''ב) אכנו בדבר, ופירשנוהו במקומו באחד מהדרכים שחוזר למרגלים. ודקדק לומר נא, פירוש עתה בשעת מעשה העבירה ולא יתלה להם זמן, וכמו שכן היה, דכתיב (ל''ז): וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', ועיין מה שפירשתי שם.

ואומרו לאמר אולי שבקש משה מה' שיאמר הדברים להם קודם שימותו, כדי שיראו ויחתו. או ירצה לאמר לישראל ראו אלו שדברו שקר מה עלתה בידם, להחרידם לבל ישובו להכעיס. וכן אמר דוד (תהלים ט): בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה. ורמז בראשי תיבות ועתה יגדל נא כח שם אלהים, ושם אדני שרשם הכתוב גם כן יגיד משפט, ואחר כך חזר לעורר הרחמים על כללות העם, דכתיב: סלח נא לעון העם הזה.

עוד נתכוון משה במאמר ועתה וגו' על מה שאמר אליו ה' ואעשה אותך לגוי גדול ועצום, שהגם שינחם ה' מהרעה אשר אמר, לא מפני זה ישוב ה' מדברו הטוב, ותמצא שאמרו ז''ל (מכות יא.) קללת חכם אפילו על תנאי וכו', ומכל שכן ברכה, ומכל שכן דברי אלהים חיים, והוא אומרו ועתה פירוש וגם עתה יגדל נא כח ה' שדיבר לאמר ואעשה אותך לגוי גדול לקיים גוי גדול שישנו עתה ויגדיל עשות להוסיף גוי גדול ממשה, ותמצא שכן היה, דכתיב: ובני רחביה רבו למעלה ואמרו ז''ל (ברכות ז.) למעלה מס' ריבוא, ודקדק לומר דברת לאמר, לצד שבעת אשר דבר קשות כנגד ישראל, האמיר את משה במדה טובה, לזה אמר דברת דבור קשה לישראל, לאמר אמירה רכה למשה.

עוד ירצה כאשר דברת שיהיה לגוי גדול, ואומרו לאמר פירוש כנגד מה שאמר ועצום ממנו שתהיה בחינתם חזקה יותר מהם.

ויש לנו לחקור זאת למה לא שאל משה דבר זה כשאמר לו כן כשעשו העגל, כי גם שם נאמר לו (שמות לב) ואעשה אותך לגוי גדול, ואפשר כי כאן בא בטענה, לפי שיצא הדבר מפי עליון שני פעמים, והוא מה שדקדק במאמרו כאשר דברת לאמר פירוש דברת במעשה העגל ואמרת עתה במעשה המרגלים.

עוד נראה שבמאמר ראשון לא אמר ה', אלא ואעשה אותך לגוי גדול, ולא אמר ועצום ממנו, ולפי אחד מהדרכים שפירשתי במאמר ועצום ממנו, הכוונה היא שהגוי גדול שיהיה ממשה, הוא מהעם עצמו, כמו שכתבתי. ולזה אחר שהתפלל שתעמוד העטרה במקומה, בעם היוצא ממצרים, חש על טובתו שאמר אליו ה' ואעשה אותך וגו' שתתבטל, כי ה' לא אמר לעשותו גוי גדול אלא מהעם, לזה אמר יגדל נא כח ה' וגו', מה שאין כן במעשה העגל לא אמר ה' אלא ואעשה אותך לגוי גדול, מן הסתם הגם שחזר בו ה' וניחם על הרעה אשר דבר על עמו, לא מפני זה יתבטל הטוב אפילו היה על תנאי, ויטע ה' ברוך הוא נטעי נשמות חדשות, לפרות ולרבות.

ואולי כי זו היתה כוונת דבריהם ז''ל שאמרו (שם לב):

שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כסא של ג' רגלים לא יכול לעמוד, של רגל א' וכו' ישראל שיש להם ג' עמודים וכו' עד כאן.

וקשה, וכי משה לא מהם הוא, שיאמר על בניו שהם של רגל אחד?!

ולדברינו יוצדקו הדברים, לצד שהגוי העומד ממשה הם נטעי נשמות שלא באו מאברהם יצחק ויעקב, וכפי זה אין להם אלא רגל אחד.

עוד נראה טעם שהתפלל כאן, לצד שהובטח בגוי היוצא ממנו, שיהיה עצום במדרגת הקדושה וטהרה שלא ינאץ ה'. לזה הוא שהתפלל יגדל כח ה' על פרט זה, ודקדק לומר יגדל נא פירוש שמצינו (ברכות לג:) שבחירת מעשה הטוב אינה ביד הקדוש ברוך הוא, ועתה יגדל נא כח ה' אפילו בבחינת דבר זה, להמציא נפש נוטה למעשה הטוב.

{יח} ה' ארך אפים. צריך לדעת למה לא אמר לפניו כל הי''ג מדות הנאמרים בפרשת כי תשא, ויתבאר על פי דבריהם ז''ל בראש השנה פרק א' דף י''ז וזה לשונם:

ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, עד כאן.

ובפרשת תשא (שמות לד ו) כתבתי דברי הרא''ש ז''ל בזה ומה שעלה בידי בפירוש הענין, הא למדת שמדת רחמים הראשונה הוא קודם שיחטא, לזה כאן שהיה צריך משה למדה שאחר החטא, לזה לא אמר אלא ה' פעם אחת.

ולהר''ן גאון שהביאו דבריו התוספות (ר''ה יז:) והרא''ש שה' ראשון אינו מחשבון המדות אלא מודיע מי הוא הקורא, כפי זה יש טעם נכון למה לא אמר משה כאן אלא פעם אחת ה', אלא דקשה, איך יחלוק הר''ן על דברי רבותינו.

ואפשר לפרש הדברים לפי דברי הר''ן כי מה שאמרו קודם שיחטא ואחר שיחטא, פירוש שה' רחמן, אפילו אחר שיחטא האדם, כמו שהיה רחמן קודם שיחטא, ואין חידוש לרחמים אלא אחר החטא, וכפי זה אין קושית הרא''ש שהקשה קודם החטא למה צריך לרחמים, כי כפי האמת כן הוא, גם דילג ג' מדות אל, רחום, וחנון, לצד שג' מדות אלו צריכין להם מי שחסר הצלה מצרה, או מי שחסר טוב, או מי שנתון במכאובים, ועתה לא הוצרך בתפלה למדות אלו, והתחיל מארך אפים להאריך אפו גם לרשעים, וכדבריהם ז''ל שאמרו (סנהדרין קיא.)

כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה כותב ארך אפים וגו'

יעויין שם דבריהם, הרי כי לארך אפים קרא, גם אמר רב חסד להטות משפטם כאומרם ז''ל (ר''ה שם) רב חסד מטה כלפי חסד, ולא הזכיר אמת, ולא נוצר חסד לאלפים, כי אינו צריך למדות אלו על מה שלפנינו, והזכיר נושא עון ופשע כי להם צריך, ולא הזכיר וחטאה, שלא היו אז שוגגין אלא מזידין, והזכיר כל שאר המדות לצד שהם מדות שנוגעות למה שלפניו.

{כ} ויאמר ה' סלחתי כדברך. פירוש לא סלחתי על העון בהחלט, אלא כדבריך, שלא אהרגם כאחת מהטעמים שרשם במאמרו שלא יאמרו מבלתי יכולת וגו', אבל על כל , יעשה בהם משפט באריכות אפים, והוא מאמר הסמוך כל האנשים וגו' אם יראו את הארץ וגו', ואומרו חי אני, פירוש נשבע בחיי המלך כביכול, גם נשבע ואמר וימלא כבוד וגו', פירוש כן ימלא כבוד ה' את הארץ עד שנעשה זה, והוא גם כן שבועה על הדבר.

עוד נראה לפרש הכתוב על זה הדרך סלחתי כדברך פירוש לצד דבריך שחלית פני, ולצד שנאמר בדברי משה מיחוש מאמר הגוים מבלתי יכולת ה' וגו' ופירשנו במקומו ב' דרכים:

הא' כי אין אלהים ח''ו עוד,

והב' שאין בו כח נגד יושבי הארץ,

לזה אמר ואולם חי אני, פירוש כנגד מה שיאמרו שאין בנמצא המציל ח''ו ואמר חי אני,

וכנגד מה שיאמרו שאין בו כח ח''ו לעמוד בפני יושבי הארץ אמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ פירוש במעשה אשר יפליא לבסוף בא' ושלשים מלכים, הגם שיעשה זה לזרעו של משה, והכוונה בדברים אלו לומר, שלא עשה אלא לכבוד משה שבקש ממנו סליחה, ולא למיחוש מאמר הגוים.

{כב} ולא שמעו בקולי. פירוש לצד ששמע עם קול אלהים חיים פנים בפנים דבר ה' עמהם, לזה יקפיד על שלא קבלו ולא חשו על קולו יתברך, אשר שמעו.

{כג} אם יראו וגו' וכל מנאצי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לפרש המנאצים, מנין יעלה על הדעת שלא יהיו בכלל הגזירה שהוצרך לפרטם?

ואפשר כי לפי שה' אמר וינסו אותי זה עשר פעמים, שזה יגיד כי כל שלא ניסה עשר פעמים, והם אותם שיצאו ממצרים פחות מכ' אינם בכלל הגזירה. לזה הוציא המנאצים מהכלל, שהגם שיהיה בהם שלא ניסו עשר פעמים, נחתמו בגזירה זו,. ומנאציו הם המרגלים, או אותם שהיו זורקין אבנים בענן ה' כדברי רז''ל (סוטה לה.):

גם נתכוין הכתוב לרשום פרט חדש במרגלים שלא יהיו ראויים לארץ, פירוש שלא יטלו חלק בה, וכמו שאמרו במסכת בבא בתרא דף קי''ז:

שבניהם של מרגלים לא נטלו חלק המרגלים בארץ אלא חלק אבי אביהם עד כאן.

מה שאין כן כל הדור ההוא שנטלו חלקם בניהם, ופירוש יראוה פירוש שלא יהיו ראויים לה, ולזה גמר אומר ועבדי כלב וגו' וזרעו יורישנה, וידיעת ההפכים מושכלת מהנאמר.

{כד} ועבדי כלב עקב וגו'. צריך לדעת למה לא הזכיר אלא כלב ולא יהושע?

גם כוונת אומרו היתה רוח אחרת עמו, גם אומרו וימלא אחרי, גם אומרו והביאותיו בתוספות וא''ו בגזרת הכתוב:

אכן פירוש הכתוב הוא על זה הדרך ועבדי כלב, וטעם שאני קורא אותו עבדי הוא עקב פירוש שכר אשר היתה רוח אחרת עמו, שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים, אף על פי כן, זה היה לו סיבה תפלת משה הצילתו מיצר הרע ומכוחותיו, שהם המרגלים, לבל יטעוהו. מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה, ותחל רוח רעה לפעמו. והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, והוא אומרו רוח אחרת עמו ואף על פי כן וימלא אחרי, פירוש השלים אחר רצונו יתברך, ודקדק לומר בדרך זה, לצד שיש באדם ב' יועצין יועץ רע ויועץ טוב ללכת אחרי ה', והוא השלים ומילא אחרי חלק ה'. וזה הוא על דרך אומרם ז''ל (קידושין לט):

מי שבאה עבירה לידו וניצול ממנה נותנין לו שכר כעושה מצוה,

וזה אינו ביהושע, כי לא היתה רוח אחרת עמו להטעותו מדרך השכל, כי משה מנעו, ויש כח בתפלת הצדיקים גם לבחינה זו בסוד (שמואל ב כג) צדיק מושל יראת אלהים והבן. אשר על כן זכה כלב שיקרא עבד ה' כמשה רבינו עליו השלום.

והוסיף עוד לומר מלבד המעלה הנזכר עוד והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה פירוש להתפלל על עצמו, וכאן רמז התעצמותו עד שמילא אחרי ה', וכוונת הטבה זו היא, שלא בלבד שלא נכנס בגדר הגזירה אלא הבטיחו בחיים, שהגם שהיה בן ארבעים שנה אז וגזר ה' שישבו ארבעים שנה במדבר, הבטיחו שיחיה עד בואו שמה, והוא אומרו והביאותיו הרי הובטח בחייו ארבעים שנה, מה שלא נעשה לשום צדיק בעולם.

ואולי כי לזה הקדים לקרותו עבדו לומר שהגם שיודיעהו הבטחת החיים ארבעים שנה, לא יזור אחור מעבודת ה', לצד שארך יום קיצו, וכבר פירשתי (בחפץ ה' שבת ל') במעשה חזקיה שהוסיף לו ה' ט''ו שנה שנשאלתי ישוב מאמרם ז''ל שהשיב ה' לדוד כששאל ממנו:

הודיעני ה' קצי ומדת ימי וגו' ואמר לו גזירה היא מלפני, שאין מודיעין לו לאדם קיצו וכו' עד כאן.

ולמה הודיע ה' לחזקיה, והשבתי כי דוקא קץ שהאדם מביא עמו החרוץ, דכתיב (איוב יד) אם חרוצים ימיו. אבל תוספות ימים לא נכלל בכלל גזירה זו, וחפץ ה' להודיע, על דרך אומרם בגמרא (שבת י:) בפסוק לדעת כי אני ה' מקדשכם שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, לזה מודיע ה' חסדו כשמוסיף ימים על ימי אדם, והוא מאמר והביאותיו וגו'. וכן תמצא שאמר הכתוב ביהושע סימן י''ד ויאמר אליו כלב וגו' ועתה הנה החיה ה' אותי כאשר דבר והם דברינו עצמם. ואמר עוד וזרעו יורישנה לומר כי עשה ה' חסד זה גם לזרעו.

עוד יתבאר הכתוב על זה הדרך עקב אשר עשה ב' דברים טובים:

א' היתה רוח אחרת עמו פירוש שלא הלך אחר עצת המרגלים,

והב' וימלא אחרי שהשתיק העם וסתר דברי המרגלים,

ושתים שלם לו ה':

אחד והביאותיו וגו',

ב' יורישנה,

וטעם שלא הזכיר יהושע, לצד שהוא זכה מצד תפלת משה ולא הוצרך להתעצם מכחו.

{כה} והעמלקי והכנעני וגו'. כוונת הודעה זו כאן, גם תוספת וא''ו, לצד שהחליט ה' שכל הדור לא יבואו לארץ וימותו במדבר והוא אמר שלא ימיתם כאיש אחד, ולזה צריכין להתעכב במדבר זמן ארוך, כמו שכן גילה הדברים בסמוך. ויש צד לומר, שישבו שם כל הזמן ההוא, לזה אמר והעמלקי וגו' פירוש ואינם יכולין להתעכב במקום זה, שאתם עלולים ליפול לפניהם, על דרך אומרם (ב''ר פ' צ''א) השטן מקטרג בשעת הסכנה, לזה מחר פנו וגו', והגם שמצינו שישבו אחר כך שם ימים רבים, דכתיב (דברים א) ותשבו בקדש ימים רבים ואמרו ז''ל (בסדר עולם) י''ט שנה, זה היה בחזרה, שאז כבר נתצמצם והוקטן העון אשר לא כן קודם, ובזה מצאנו טעם למה לא נתעכבו אז שם, מה שנתעכבו אחר כך; וטעם אומרו והעמלקי בתוספות וא''ו לקשור הדברים עם תחלת הדיבור של אם יראו וגו', שמוסיף עוד גזירת המסעות כאומרו מחר פנו שהוא''ו נמשכת עם מאמר מחר פנו.

{כו} וידבר ה' וגו'. שיעור הדיבור יגיד כי עתה מתחיל לדבר אליו ה' בענין זה ולא כן הוא, שהלא כבר דיבר ה' דברים רבים בזה, כאמור בסמוך. אכן לצד שהדברים שעברו מה' למשה עד עתה, היו דברים בינו לבין משה, לא בשליחות לישראל, והמשכיל במה שפירשנו, יצדיק הדברים שלא היה אלא כמלך שמדבר עם עבדו, בדברים שרצונו לעשות. ולזה לא אמר שם לאמר כל עיקר. וכאן מתחיל לדבר אליו דברי שליחות לישראל, ולזה אמר וידבר ה' וגו' לומר לישראל הדברים ככתבן.

{כז} עד מתי לעדה וגו'. הם המרגלים, וכן אמרו במשנה דסנהדרין (קח.) ואומרו את תלונות בני ישראל הם שאר העדה, ואומרו עד מתי, נתכוון לומר שעדיין היו מפחידים ישראל לסור מאחרי ה', ולזה קראם עדה רעה לומר שעודנה ברשעה עומדת, ואומרו אשר המה מלינים עלי פירוש מלבד רעת עצמן עוד מלינים ישראל עלי.

את תלונות בני ישראל וגו' שמעתי. הוצרך להודיע ששמע, לומר כי לא שמע אלא תלונות בני ישראל ולא דברי רשע המרגלים, ושיעור הכתוב הוא, על זה הדרך, את תלונות בני ישראל אשר המרגלים מלינים עלי שמעתי, פירוש תלונות בני ישראל לא הלנת המרגלים, כי דברי המרגלים עצמן נמאסו ומנעם מבוא לאזניו.

{כח} אמור וגו' כאשר דברתם באזני וגו'. כאן ביאר דבריו שעל בני ישראל הוא אומר, שהם אותם שהגיעו דבריהם ושמעם ה' באזניו, לאלה הוא שהגביל זמן מבן עשרים וגו'. אבל המרגלים לא באה להם הודעת הגזירה כי לעיני כל ישראל שם שם ינגפו מיתה משונה, כמו שכן היה.

{כט} מבן עשרים וגו' אשר הלינותם. צריך לדעת כוונת אומרו אשר הלינותם?

ואם רצה לומר על אשר הלינותם חסר תיבת על, גם לא היה צריך לומר שכבר אמר את תלונות וגו' שמעתי וגו'.

ונראה שכוונת הדברים היא לצד שאמר ה' מבן עשרים שנה חש שיבינו שכוונת הדברים היא כל מי שהיום בן עשרים, וכפי זה נכללים בכלל הגזירה, גם מי שיצא ממצרים פחות מעשרים, כיון שבשנה ב' באו לכלל כ', לזה אמר אשר הלינותם, פירוש מזמן שהתחילו להלין, ושיעור הכתוב הוא אותם שהלינו עלי מבן עשרים, וכפי זה חוזר להלנה ראשונה כשיצאו ממצרים, שאם על הלנתם אז לא היה צריך לדייק דבריו ולומר בן עשרים בזמן ההלנה, כיון שהוא מדבר באותו זמן שהוא זמן שהלינו, והוא מה שאמר למעלה וינסו אותי זה עשר פעמים, הא למדת כל שהיה בכלל עשרים בחטא ראשון, הוא שנכלל בכלל הגזירה.

ואולי כי דיוק זה לא הרגישו בו הדור ההוא, וחשבו הדברים כפשטן שבאה הגזירה על אותן שהיו אז בן כ', ולזה שנת המ' כשיצאו לחפור בליל ט' באב ולא מת מהם א' ובדקו בי' וי''א וי''ב וי''ג וי''ד ועשו יום ט''ו שמחה (פתיחתא איכה רבה), וקשה, למה חשבו שימותו עוד אחר שהיו ידועים אותם שהיו בן עשרים כשיצאו ממצרים, ומה מיחוש עוד להם לגזירה?

אלא שהם חשבו שהגזירה היתה על אותן שהיו אז בן כ'.

ואולי כי גם ה' אמר דבריו שקולין, כמנהגו שאומר דברים סובלים ב' דרכים:

אם זכו יהיה לטובה לא זכו וכו', וכן תמצא כשאמר לאדם (בראשית ב) ביום אכלך ממנו מות תמות הזכיר יום סתם, תוכל לומר יומו של אדם ותוכל לומר יומו של הקב''ה אלף שנה, וכשעשה אדם תשובה הטה ה' הכוונה לזכות שהוא יומו של הקב''ה. כמו כן במה שלפנינו נתכוון במאמר אשר הלינותם ב' דרכים:

א' על אשר הלינותם, וא' הוא הבדל להתחלת ההלנה כדברינו, אם זכו יתפרש הדבר לזמן יציאה כדברינו, ואם לא זכו תתקיים הגזירה גם על אותם שהיו כשיצאו פחות מכ', ומה שאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ידבר על רוב המלינים, ולזה כשראו בשנת המ' שלא מת אחד מהם עשאוהו יום טוב על שנתבטלה הגזירה מעל אותם שיצאו פחות , והיו בשעת הגזירה בן עשרים.

{לא} וטפכם אשר וגו'. לצד שאמר כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם והם דברו גם על טפם רעה, לזה בא ה' והוציאם מהכלל ואמר וטפכם וגו' והבאתי וגו', ואמר והבאתי בתוספת וא''ו, לומר מלבד שלא יהיו לבז אלא עוד להם טובה שיביאם ה' אל הארץ וגו'.

{לב} ופגריכם אתם וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר כן, אחר שכבר אמר במדבר הזה יפלו פגריכם?

ואפשר שנתכוון לומר שלא יכניסו בניהם עצמותם לארץ, כמו שהעלו עצמות יוסף ועצמות השבטים לארץ, אלא יפלו במדבר.

עוד נראה שיכוין לומר שמלבד שיפלו פגריהם כמו שאמר למעלה, פירוש שיפלו פגרים מתים, אמר עוד שהגופות גם כן תהיה להם נפילה במדבר ,שיהיו ביד ס''מ שר המדבר, שאין לך נפילה גדולה מזו כידוע ליודעי מדע, ולזה דקדק לומר ופגריכם אתם יפלו, שאחר שקראם פגרים אמר יפלו. ואם על המיתה הוא אומר היה לו להקדים הנפילה שהיא הסובבת בהם שם הפגר, וכמו שאמר למעלה יפלו פגריכם, אלא ודאי על השפלת ונפילת הגופות אחר מיתה הוא אומר,. ודקדק לומר אתם שלא יבינו מאמר פגריכם שבא לומר על בני בניהם, שגם עליהם יאמר בכינוי כי הבן חלק מאביו, לזה אמר אתם.

וחכמי קאשטיליה המגורשים שמעתי משמם שפירשו שחוזר על משה ואהרן שגזר ה' עליהם גם כן שימותו במדבר, ולזה אמר תיבת אתם למשה ואהרן שעמהם הוא מדבר. ונתן ה' טעם לדבריו במה שגמר אומר, אם לא זאת אעשה לכל העדה וגו' יתמו ושם ימותו, על דרך אומרם ז''ל (במד''ר פי''ט) בפסוק ויתא ראשי עם שטעם שנקבר משה בעבר הירדן להביא דור המדבר לעולם הבא, ולזה אם לא היו מתים משה ואהרן במדבר, לא היו חיים דור המדבר, וזה דרך רמז, כי ודאי שלא יאמר פגר על משה ואהרן שגופן זך כמלאכים, גם לא יאמר לשון נפילה על ב' מאורי עולם.

{לה} אני ה' דברתי אם לא וגו'. צריך לדעת מה כוונת מאמר אני ה' דברתי הלא יודעים אנו כי ה' הוא המדבר?

עוד מה כוונת אומרו אם לא זאת וגו', ומה הוא אומרו ושם ימותו?

אכן ירצה על זה הדרך אני ה' שהוא מדת החסד והרחמים, גם היא הסכימה על המשפט כתוב, והוא אומרו דברתי דברים קשים אלו, ואם תאמר איך תסכים מדה זאת על הצרה לישראל? לזה אמר אם לא זאת אעשה, ואאריך עמהם להטיב, יודע אני תכליתם, שיאבדו מעולם הזה ומעולם הבא, על ידי ניאוציהם אשר יוסיפו לחטוא, והוא אומרו במדבר הזה יתמו, פירוש כולם יהיו כלים בשלימות, ושם לעולם הבא ימותו, לזה דבר ה' משפט זה שימותו במדבר ולא יתמו, כי בניהם הקים תחתם, וגם לעולם הבא לא ימותו כמאן דאמר (סנהדרין קח.) יש להם חלק לעולם הבא, ומעתה רחום הוא בדין זה.

{לו} והאנשים אשר שלח וגו'. כל הכתוב מיותר שכבר השמיענו כי משה שלח האנשים וגו' וכל מה שאמר הכתוב, ואולי כי לצד שרצה לומר הכתוב המשפט שנעשה בהם תכף ומיד, ויאמר האומר והלא מדת ארך אפים ישנה גם לרשעים, ולמה לא האריך ה' אפו קצת לאלו? לזה סדר הפלגת חטאם שמנעו אריכות אפים.

דע כי לצד ה' דברים יחרה אף ה' ויתנקם מהרה:

א' האדם גדול וחשוב כי ימרוד בקונו לא יאבה ה' סלוח לו, שאינו דומה לאדם בינוני כי יחטא. ב' אדם שחברתו נאה וחסודה והוא מתעוות והולך בדרך לא טוב.

ג' כשיהיה לאדם הרגש גדול להעירו לבל יחטא וכמעשה אותו שטפחו לו ציציותיו על פניו וכו' (מנחות מד.) ולא יחוש להערה.

ד' אם חטא והחטיא את הרבים.

ה' אם יהיה חטא גדול ורחוק מטבע הרגיל, כמעשה אמון שאמרו לו יש לך הנאה וכו' (סנהדרין קג:):

והודיע הכתוב כאן טעם שלא האריך ה' אפו להם, שבהם נתקבצו ה' דברים המפליגים מדת ארך אפים, והתחיל לומר:

כנגד הא' והאנשים, ואמרו ז''ל (במד''ד כאן) כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות כי ראשי אלפי ישראל המה,

וכנגד חברת משלחם אמר אשר שלח אותם משה בשליחות מצוה לחפור את הארץ, הרי כי הם שלוחי חברה ומחברת משה יחשבו,

וכנגד ג' אמר וישובו פירוש שנעשה להם נס עצום ששבו ולא נאבדו בהליכתם. וצא ולמד מאומרם ז''ל (תדא''ר פכ''ט) מהעובר עליהם מהענקים ולא נגעה בהם יד אדם, וזה היה מספיק להעירם לבל עשות רשע ויכירו כי גדול אלהינו אשר הראם נפלאותיו.

וכנגד ד' אמר וילינו כל העדה פירוש חטאו הם והחטיאו הרבים.

וכנגד הה' אמר להוציא דבה על הארץ מי זה אמר ותהי שיאמר על הארץ כלילת יופי, כי רעה היא, אין לך רשע רחוק מעשות כזה. כי איך מין האנושי יעיז פניו כל כך לדבר דברים הפכיים בתכלית ההפכיות, לומר דבה רעה על השלימות הטוב, אשר על כן חרה אף ה' והרגם מיד, ולא האריך אפו להם.

{לז} וימותו האנשים מוציאי דבת וגו'. פירוש והם מוציאי דבה מתו, על דרך אומרו (תהלים ט) בפועל כפיו נוקש רשע.

עוד ירצה לתת טעם למה מתו במגפה?

לפי שהם הוציאו דבה על הארץ מדה כנגד מדה הם דברו דבר רע וה' הכם בדבר.

לפני ה'. פירוש וכבוד ה' עומד שם קודם עלותו, ומשונה רשות שניתנה למשחית כאן מרשות שניתנה כשחרה אף ה' באהרן ומרים שלא נגעה צרעת בהם עד שהלך, מה שאין כן כאן, שלפניו ניתנה רשות לנגוף אויבי ה'.

{לח} ויהושע בן נון וגו' חיו וגו'. לא היה צריך לומר אחר שפרט הכתוב ואמר האנשים מוציאי דבת הארץ רעה הא למדת שלא מתו אלא אותם שהוציאו דבה רעה.

עוד למה הוצרך לומר מן האנשים?

ויתבאר על פי מה שאמרו במס' בבא בתרא (קכא:)

תניא: יאיר בן מנשה נולד בימי יעקב, והקשו ממה שמצינו שנכנס לארץ, דכתיב ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש וגו' זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין,

ותירץ רב אחא:

שלא נגזרה גזירה לא על פחות מכ' ולא על יותר מס' עד כאן.

והנה ממה שלא תירץ הגמרא שיאיר היה צדיק גמור, הראת לדעת כי צדקת הצדיק לא הצילתו מהגזרה ההיא, והוא מאמר הכתוב ויהושע וגו' חיו וגו' פירוש טעם שחיו הוא להיותם מן האנשים ההולכים לתור היא שעמדה להם, אבל אם לא היו מהתרים והיו נשארים בכלל ישראל, היתה באה הגזירה גם עליהם, הגם שהם צדיקים גמורים לצד שהיו למעלה מעשרים כשיצאו ממצרים ולמטה מס'.

עוד רמז על דרך אומרם ז''ל (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, כמו כן יהושע וכלב הוסיפו חלקם בחיים מן האנשים ההולכים לתור, כי להם משפט ליטול חלק המרגלים, גם אמרו ז''ל (ב''ב קיז:) שהם נטלו חלקם בארץ.

{מב} אל תעלו וגו'. נתן להם ב' טעמים למונעם מהעליה:

א' הוא כי אין ה' בקרבם וכיון שכן הרי זה מהמרד בה'. ותמצא שאמר הכתוב במשנה תורה (דברים א) ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי ה'.

וטעם ב' ולא תנגפו לפני אויביכם, פחד האויב.

{מג} כי העמלקי וגו' כי על כן שבתם וגו'. פירוש כיון שהמרד היה על מה שאמרו המרגלים עמלק יושב בארץ הנגב וגו' והכנעני וגו' ואמרו ולמה ה' מביא אותנו לנפול בחרב, ואם כן איך תבטחו שיעשה ה' לכם נס במקום הרשע עצמו?

ולזה אמר ונפלתם בחרב בודאי, כי על כן פירוש על היות עמלק יושב וגו', ולחששת נפילה בחרב, זה היה סיבה שעליה שבתם מאחרי ה', ובודאי שלא יהיה ה' עמכם.

{מד} ויעפילו וגו'. טעו בהוראת דעתם, כי לצד שהם מרדו בה', כאומרם שאינו יכול לתת בידם העמים הרמים, לזה חשבו לתקן לבטוח בה' ולהחליט האמונה כי הצל יציל ועלו ההרה, ולא נתרצה ה', כי מכתם טריה וכבר נגזרה גזרה, ועיין מה שכתבתי בפרשת דברים.