{א} וירא בלעם כי טוב וגו'. ולדבריהם ז''ל (מד''ר) שאמרו בפירוש פסוק כי ברוך הוא שאמר ה' לבלעם לא תברכם, נתכוון לומר על זה הדרך, טוב בעיני ה' לברך, פירוש ה' שהזכיר בסמוך ואינו חוזר על בלעם, כי כבר אמר לו ה' כי ברוך הוא ואינו צריך לברכם, והגם שמצינו שהיה מברכם, זה היה להפך קללתו לברכה, ולפי מה שפירשתי בפסוק (כ''ג ה') וישם ה' דבר בפי בלעם לא בלעם היה מברך אלא מלאך היה מברכם בפיו, בהפסק דבר לפיו. ואומרו ולא הלך כפעם וגו', פירוש החליט שאין תקוה מה', להסכים להרע לישראל, גם לא הלך כפעם וגו', משום שאין תוחלת מהנחשים. לזה נתחכם בעצה רעה והוא וישת אל המדבר פניו פירוש לראות מה שהכעיסו במדבר, אולי דרך שם יוכל לקלל.

או יתבאר לשון דיבור, כדרך שפירש בזוהר (ח''ג רה:) בפסוק אבינו מת במדבר לשון דיבור, והכוונה לפי שכל העשר נסיונות שניסו ישראל את המקום היו בדיבור:

על ים סוף,
בעגל,
במתאוננים,
במרגלים,
בעדת קרח,
מי מריבה וכו',

כולם היו חוטאים בדיבור, וחשב כי בכללות ישראל שהיו לנגד פניו ימצאון רבים מכתות המדברים, ודרך שם יקלל.

עוד ירצה על פי דבריהם ז''ל (זוח''ב קנז.) שאמרו כי המדבר הוא מקום חנות ס''מ הרשע, ונתכוון לעורר כוחותיו, והוא אומרו וישת אל המדבר פניו, ששם הוא ראש הקליפה ס''מ וחיילותיו שונאי עם בני ישראל. ודקדק לומר פניו, אולי שתתעורר הקליפה באמצעות הכעס כדרך שתתעורר הקדושה בשמחה ובלב טוב, כי כל אחד יתעורר למינו, והוא אומרו פניו לשון כעס, על דרך אומרו (שמות לג) פני ילכו, שהוא לשון כעס.

או אפשר לפרש הכתוב על זה הדרך וירא בלעם, כי מי שהוא טוב הוא בעיני ה' ראוי לברך ישראל, על דרך אומרו (משלי כב) טוב עין הוא יבורך. ואמרו ז''ל (סוטה לח:) לא תקרי יְבוֹרַךְ אלא יְבָרֵךְ, והכוונה בזה כי הוא להיותו רע עין כידוע, לא נתנו ה' לברך כרמוז במאמר, כי ברוך הוא. ומזה הרגיש כי נפסל, להיותו רע עין, והמברך הוא המלאך שמדבר בפיו, לזה חשב שלא ילך כפעם בפעם לקראת נחשים שהוא חלק הרע, וישת אל המדבר, פירוש אשר הוא חונה שם האלהים, מקום מחנה שכינה. ומרד בשרש נשמתו, וחשב שבזה יוכשר להיות טוב, ויברך את ישראל. והודיע הכתוב כי לא עשה זה מרצונו ומלבו, אלא לפנים הוא שעשה את הדבר הזה, שחשב לרמות בוחן לבות.

ואולי שדעתו היתה עד שיאמין בו המלאך, להסיר חכה מפיו לדבר כחפצו, ואז יחשוב מחשבות להתחכם בסדר הברכה עצמה להרע, כמו שכן עשה, כאומרם ז''ל (סנהדרין קה:) בפירוש אומרו כנחלים וגו' כאהלים וגו' והיתה רוח הקודש מבטלת מחשבתו ואומרת, לא כמו שאתה חושב וגו'.

{ב} וישא בלעם וגו'. הוצרך לומר וישא, גם הוצרך להזכיר שמו, ולא סמך על זכרונו בסמוך. לפי מה שקדם לנו, שישראל היו מסובבים בעננים, ולא היתה עין שולטת בהם, לזה אמר שנשא בלעם וגו' פירוש נשא נביאותו כי הוא היה נביא אומות העולם, ומחזה נבואה יחזה. ולזה דקדק לומר, בלעם לרמוז נשיאות עין, שאינה בזולתו אלא בו. ובזה העיר שבמחזה הנבואה הכתוב מדבר, ובזה השיג לראות ישראל שהיו נסתרים בענני הכבוד.

וירא וגו' לשבטיו ותהי עליו וגו'. פירוש שראה בהם ב' ענינים גדולים:

א' שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו.

ב' ותהי עליו וגו' שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו מלכו בראשו, והטעם שכל שבט, יש לו הדרגה בפני עצמו. או לצד הזכות שיש לאחד יותר מחברו, או לפי המנין. גם רמז בקשר ב' דברים על פי דבריהם ז''ל (ב''ב ס.) שאמרו, שבאמצעות שנסדרו ישראל בדרך זה כל שבט בפני עצמו, שכנה עליהם שכינה ונעשו מרכבה לה, והוא מה שדקדק לומר ותהי עליו רוח אלהים.

{ג} וישא משלו וגו' נאום בלעם וגו' ונאום וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר וישא משלו?

עוד מה צורך לומר נאום בלעם, פשיטא כי פיו המדבר?

עוד למה הוצרך להודיע שם אביו כאן?

עוד למה הוצרך לסמן עצמו בסימנים שבגופו?

גם במאמר שומע וגו' מה נתכוון בזה, ואם לשבח עצמו למה לא שבח בפעם ראשונה?

אכן לפי שעד עתה היה מדבר מה שישים ה' בפיו הפך רצונו, שהדיבור היה יוצא מפיו בעל כורחו, ועתה רצה שיסכים הוא על הדברים היוצאים מפיו, כאלו הוא אומר אותם מרצונו הפשוט. וכוונתו בזה, גם כן שאם יקלל יבא כח המברך ויברך, אבל אם יברך, לא יברך כח המברך, ומה גם, לפי מה שפירשתי בפסוק וישת אל המדבר פניו וגו', בפירוש ב', שנתכוון להכשיר עצמו לברך ישראל, יתיישב הכתוב על זה הדרך וישא משלו, פירוש המשל שהוא ממנו ומדעתו. ובזה יתיישבו דברי רז''ל (סנהדרין קה:) שאמרו, שהוא אמר כנחלים וגו' בקש לכנותן כנחל שפוסק בימות החמה וכו', ורוח הקודש משיבתו לא כמו שאתה חושב אלא נטיו, פירוש כנהר שאינו פוסק והולך, כאהלים, פירוש, שהם מטולטלים ונעקרים ממקומם, ורוח הקודש משיבתו נטע ה' וגו' וכן כל דבריו הם ברכה שפנימיותה קללה, ואם הם דברי רוח הקודש, למה תאמר דבר שיש בו דופי, אלא ודאי שהם דברי עצמו.

ולזה אמר וישא משלו ויאמר נאם בלעם, פירוש דברים אלו הם מִשָׁלַי, ואינם כשאר הדברים שקדמו שלא היו ממני, ופירש מי הוא המדבר דברים אלו כדי שיוחקו לעולם מי בעל דברים. ואמר ג' סימנים, כדרך אומרו במשנה (פאה פ''ז מ''א)

כל זית שיש לו שם וכו' בשמו ובמעשיו ובמקומו.

כנגד בשמו אמר בנו בעור, ואמר בנו ולא אמר בן, לומר שהיה אביו למטה ממנו וראוי להיות במדרגת בנו, לגבי בחינת ההשגה. או אפשר לומר שלא היה לבעור אלא בלעם, לזה אמר בנו פירוש יחידו של בעור. ולכשתמצא לומר שהיו לו אחרים, אמר שכולם נחשבים כאין לפניו, וכאלו אין לו כי אם בלעם.

כנגד מעשיו אמר הגבר שתום העין, שהיה ניכר במעשה עיניו שכל מקום שהיה מסתכל בעיניו, היה לוקה, ולכן היה סותם עינו הרעה לבל יזיק, ואפשר שהיתה לו עין השמאלית מיוחדת לזה. ואם נפרש שתום העין הוא לשון פתיחה, ירצה שהיה מסומן, בפתיחת עינו להרע.

כנגד מקומו אמר שומע אמרי אל שהיה עומד לנס עמים, ואין אדם אחר עומד במקום זה של נבואה.

עוד ירצה בהעיר למה אמר ג' פעמים נאום, ולא הספיק באחת?

אכן לפי שיש בבלעם ג' הדרגות מכוחות הנעלם:

א' כח שבא בבריאתו אשר פעל בו המוליד.

ב' אשר קנה בכח מעשיו, כי האדם ימשוך לנפשו כחות כפי המפעל ממנו.

ג' אשר הקנהו ה' לסיבה ידועה להיות נביא לגוים, כדי שלא יתרעמו האומות כאמור בדבריהם ז''ל (מד''ר ריש פ' זו). ונתכוון בלעם לומר דבריו בהסכמת כוחותיו יחד.

כנגד כח הבא מכח המוליד אמר נאם בלעם בנו בעור, ודקדק לומר בנו ולא אמר בן, כי אז היה נשמע שמציין מי ילדו והוא נתכוון לומר על החלק שבו ממה שהוא בנו ולא על מה שיש בכחו הן היום.

וכנגד חלק אשר קנה בכחו אמר נאם הגבר, פירוש הגבר מה שקנה בהיותו גבר מעצמו, גם רמז לתעצומותו מלשון גבורה, שתום העין שפקח עיניו, כאומרם ז''ל (זוח''ג רח.) שהיה הולך אצל עזא ועזאל, ושם קנה כחות הטומאה ונתפתחו עיניו בנסתרות ובמופלאות, אחר כמה יגיעות, כאמור בדבריהם, כמה יגיעות צריך לדבר.

וכנגד כח שבו אשר הקנהו ה' לסיבה הידועה אמר נאם שומע אמרי אל, וכפל לומר אמרי אל ומחזה וגו' כנגד ב' פרטי השגה:

א' כשהיה בא לו הדיבור לאזניו.

והב' כשהיה נגלה אליו,

וכנגד שניהם אמר נופל וגלוי עינים, פירוש כשהיה חוזה מחזה שדי היה נופל וכשהיה בא לו הדיבור ושומע באזניו, לא היה נופל אלא היה גלוי עינים.

{ה} מה טובו אהליך וגו'. פירוש לפי שיש בישראל, כת שקובעים עתים לתורה, וכת שעוסקים בה יתד התקועה, כנגד בעלי עתים אמר מה טובו אהליך יעקב, כאהל זה שאינו קבוע, וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך ישראל.

עוד נתכוין כנגד ב' זמנים:

א' שהיו במדבר שהיה ה' ביניהם באהל, דכתיב: (שמות כו) ועשית וגו' לאהל על המשכן וכנגדו אמר מה טובו אהליך.

ב' שהיו בו בישוב, דכתיב (מ''א ח'): ה' אמר לשכון בערפל וכנגדו אמר משכנותיך ישראל. ואמר לשון רבים, לפי שיש הדרגות באהל: אהל מועד, משכן, לפנים מן הפרוכת.

{ו} כנחלים נטיו וגו'. רז''ל (סנהדרין קה:) דרשו בזה הרבה דרשות, ואפשר לפרש הכתוב על זה הדרך, שהכתוב מדבר כנגד ד' כתות הצדיקים שבעם ה'.

א' הוא כשמואל הנביא שהיה מסבב כל ארץ ישראל ללמד ישראל תורה ומצות בכל שנה ושנה כאומרם ז''ל. (שבת נו.)

ב' כת הצדיקים הקבועים לתלמוד , ללמוד וללמד ולהורות משפט, והיא כת העומדת בלשכת הגזית העוסקת בתורה ובהוראה כידוע, והיא בגדר הראשון עצמו, אלא שהמבקש ה', יבא אליהם. מוסיף עליהם שמואל, שהוא היה מסבב להורותם.

ג' כת הלומדת תורה לשמה לעצמה, להשכיל ולהבין אמרי נועם. יתירה עליה כת הראשונה שלומדת ומלמדת.

ד' היא כת המחזקת ידי הלומדים ויוצאים למלאכתם, למצוא טרף אדם.

וכנגד ד' כתות אמר ד' דמיונים:

כנגד כתו של שמואל אמר כנחלים נטיו, שהם עושים כנחל הזה שנוטל מימיו ממקום למקום לשתות ממנו, כמו כן כת זו שטורחין בעצמן להשקות צמא למים חיים.

וכנגד כת ב' אמר כגנות עלי נהר, כגן הזה שהוא נטוע וכל הרוצה ליהנות יבא ויהנה, גם מוליכים פירות ממנו וזנים הרחוקים. כמו כן הם כת נטועה בלשכת הגזית וכל הרוצה ליהנות יבא ויהנה, גם פירותיהם הולכים למרחוק שהבאים לשם מתחכמין מהם ויוצאים להשקות צמאי תורה, וכן כתיב (ישעי' ב) כי מציון תצא תורה וגו'.

וכנגד כת הג' הלומדין לעצמן ואין בהם כח להשפיע לזולת אמר כאהלים נטע ה', כיעקב איש תם יושב אוהלים ללמוד לעצמו, ואמר לשון נטיעה, כנטיעה הזאת שכל שהיא מתישנת מוסיף שרשים ואחיזה ביניקתה, כמו כן לומדי תורה, כל זמן שמאריך בעסק התורה, תוסיף להשתרש נפשו בה.

וכנגד כת הד' אמר כארזים עלי מים ארזים רמז לעשירי עם בעלי קומה בעלי כח וגבורה בעולם הזה, אבל אין עושים פירות בתורה לפי שאינם לומדים בתורה.

וכבר כתבתי בכמה מקומות כי פרי התורה הוא לבדו יקרא פרי. ועיין מה שפירש בזוהר (ח''ג רב.) בפסוק לא תשחית את עצה וגו' ממנו תאכל וגו', שהכתוב רומז לבעל תורה שהוא עושה פרי וכו' יעויין שם. ואמר עלי מים שחוזקם גם כן הוא עלי מים שהיא התורה, לפי שמחזיקים ידי האנשים הלומדים בתורה שנמשלה למים, ויהנו מהמים עצמם. כי המחזיק ידי לומדי תורה, חולק עמהם שכר כידוע. והכוונה בכל המאמר לומר שכל ישראל עומדים בשורש הקדושה זאת התורה, ואפילו העוסקים בענין עולם הזה.

{ז} יזל מים וגו'. הכוונה על פי דבריהם (שמו''ר פכ''ח) כי כל איש ישראל קבל מסיני חלק בתורה, ולזה רמז מורשה ודרשו (פסחים מט:)

אל תקרי מוֹרָשָׁה אלא מְאוֹרָשָׂה.

ואמר כאן, כי כל מה שמחדשים בתורה הוא מדליו ממה שדלה דלה משה, שהכל רמוז בתורה שבכתב.

ואמר לשון דלי, לומר כי בערך פינה (בינה) הגדולה, אשר עתיד ה' לגלות לישראל בסוף הדורות, בימי מלך המשיח, שהוא שער החמישים של בינה. כל המ''ט הם בגדר דלי בערכו. יאמר כי הגם שעתה הוא דלי, זרע ישראל יזכה לקחת מים רבים שהוא שער הנ', והוא אומרו וזרעו במים רבים.

ואמר וירום מאגג מלכו. כאן גילה מלכות ישראל הקיימת, שהתחילה מאגג שהיא מלכות עמלק, ראשונה שעשה שאול ומשם נפסקה מלכות שאול ונתנה לרעהו הטוב שהוא דוד, וטעם שכינה התחלת מלכותו מאגג להעיר סיבת הדבר שהיה מצד אגג, פירוש שהניחו שאול חי ולא הרגו, כאמרם ז''ל (מגילה יג.) שבאותה הלילה השריץ אגג זרע עמלק, וזה סיבה לעקירת מלכות שאול ולרומם מלכות בית דוד.

ותנשא מלכותו, היא מלכות המשיח שהוא דוד, דכתיב (יחזקאל לז) ועבדי דוד מלך עליהם ירום ונשא מאוד כאמור בישעיה (נב).

עוד ירצה באומרו וירום מאגג שתחילת פעולת מלך המשיח היא מלחמת עמלק, שכל עמלק בא מאגג כידוע, ואמרו ז''ל (תנחומא ס''פ תצא):

שאמר הקדוש ברוך הוא אין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק ותנשא מלכותו על כל העולם.

{ח} אל מוציאו ממצרים וגו'. פירוש על דרך אומרם ז''ל כי בצאת ישראל ממצרים בררו כל נצוצי הקדושה שהיו בקליפת מצרים, וכבר הקדמנו שתוקף הקדושה היא כשמבררת ענפיה, והוא אומרו מוציאו וגו' כתועפות ראם לו פירוש לעם, ולזה גם כן רמז במאמר יאכל גוים צריו, שהאכילה היא להוציא ניצוץ הקדושה שבו, ותהיה נכללת בנפש ישראל בסוד (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו.

ואומר ועצמותיהם, פירוש ואפילו בחינה המתעצמת בהם יגרם אותה, ואומרו וחציו ימחץ יתבאר על דרך אומרם ז''ל (תנחומא פ' בשלח) בפסוק (ישעי' כד) יפקוד ה' על צבא וגו', שאין הקב''ה מאבד אומה למטה עד שפוקד על שר שלה למעלה, והנה כשהאומה נחלשת לבד, לא יאבד השר למעלה אלא ישפילנו ה'. וכשהאומה יארע לה כסדום ועמורה, אז יאבד שרה למעלה, והוא אומרו וחציו פירוש כח מערכתם שהם חצים הלוחמים בעדם, והם השרים, ימחץ, על דרך אומרו (תהלים קי) מחץ ראש על ארץ רבה שיאבדו כח שריהם מלמעלה, ואם נפרש ימחץ לשון טבילה ורחיצה, יכוין לומר, שאין זורקין חץ שאינו נתקע בהם ונטבל בדמם.

{ט} כרע שכב וגו'. פירוש אפילו בזמן שכרע פירוש שאינו חוגר כלי זיין, ולא עומד למלחמה אלא כורע ויושב לו, ולא זה בלבד אלא אפילו שכב שאינו מרגיש בבאים עליו, אף על פי כן אינו חושש, כי מי הוא זה שיתקרב אליו להקימו. ואומר וכלביא כפל ההדרגות כנגד ב' כתות שבישראל, זו למעלה מזו, כמו שכתבנו למעלה שהם הצדיקים והבינוניים.

מברכיך ברוך וגו'. אמר מברכיך לשון רבים, וברוך לשון יחיד, לא רצה לברך אלא אחד, ונתכוון על עצמו, ורעה עינו בשאר המברכים, ואמר אורריך ארור, נתכוון לומר שאין כל אורריו ארורים, ובא למעט עצמו מהארירה, ואולי כי לרעה נתכוון על זה הדרך, מברכיך יתקיימו דבריו ותהיה ברוך, ואורריך יתקיימו דבריו ותהיה וגו'. והערים הרשע בזה לקיים אם יקללם אחר כך, ולזה הקדים מאמר ברוך לארור להעמידם בארור חס ושלום, וה' השיב גמולו בראשו ונתקיימה בו הקללה ונתארר בעולם הזה ובעולם הבא כאומרם ז''ל (סנהדרין צ.):

בלעם אין לו חלק לעולם הבא.

{י} ויחר אף וגו' ויספוק וגו'. פירוש חרה אפו ושכך רוגזו בספיקת כפיו.

ברכת ברך. פירוש ברכת ברכה שאין בה קללה, והראיה שאמרת מברכיך ברוך ואורריך ארור, ולפי מה שכתבתי שכוונתו להרע, לא הרגיש בלק בכוונה זו.

{יא} ועתה ברח וגו'. גזר עליו ד' דברים:

אחד שלא יתעכב אלא ילך באותה שעה והוא אומרו ועתה.

ב' שילך במרוצה כבורח והוא אומרו ברח.

ג' שלא ילך אחר עמו ללותו אלא הוא לבדו והוא אומרו לך.

ד' שלא ילך מעיר זו לעיר אחרת מערי מואב או מדין, אלא למקומו פתורה והוא אומרו אל מקומך, ולפי שכל זה הוא זלזול לבלעם, והוא הפך מה ששלח לו (כ''ב י''ז) כי כבד אכבדך מאוד, לזה אמר לו אמרתי כבד וגו', ואומרו והנה מנעך ה' מכבוד, פירוש כל מה שעשה ה' שלא הניחך לקללם אינו אלא לתכלית דבר זה שהוא למנעך מהכבוד, וסתר בלעם טענתו כי שקר בפיו הלא גם למלאכיך דברתי וגו', פירוש ואף על פי כן סברת וקבלת ושלחת לי כי כבד אכבדך, וכפל לומר מלאכיך אשר שלחת ולא הספיק באומרו מלאכיך ומובן הדבר שהוא שלחם, נתכוון במאמר מלאכיך על המלאכים הראשונים, ואומרו אשר שלחת נתכוון אל מלאכים ששלח פעם ב', ואומרו לאמר פירוש לא דברתי הדברים לבד אלא צויתים לאמר לך.

{יד} ועתה הנני וגו'. פירוש הנה הוא מוכן לקיים גזירת מלך, ללכת בעת ההיא, ואמר לשון יחיד, כנגד מה שרמז לו בתיבת לך כמו שפירשתי. ואמר לעמי כנגד מה שאמר לו אל מקומך, אבל כנגד פרט הבריחה לא הודה לו, כי לא חש לירא ממנו כי כַּשְׁפָן גדול היה.

וצא ולמד (מד''ר) כמה נתעצמו עִמוֹ עַם בני ישראל בהריגתו, ומכל שכן זולתם, שלא יוכלו עשות עמו רעה.

אשר יעשה וגו' באחרית וגו'. פירוש, לפי שרצה לגלות לו שישראל יאבדו ויקעקעו בֵּיצָתָם של מואב, וגם בלק, אפשר שהיה רואה דבר זה בצפור, כי עם בני ישראל ימחץ פאתי מואב, לזה אמר לו כי מה שיעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים, וטעם שהוצרך להודיעו דבר זה, לפי שבא ליעצו עצת הפקרת בנותיהם, כאומרם ז''ל (סנהדדין קו.) בפירוש, אומרו לכה איעצך, לזה חש שיאמר איך יתכן שיצאו נשיהם לעם בני ישראל הבאים לאבדם, הלא כל היוצא ידקר?!

לזה הודיעו כי לא ירעו ולא ישחיתו עם הזה לעמך, ויכולין נשיהם לצאת למחנה ישראל לעצתו. ודקדק לומר לעמך, לומר דוקא לעמך, שהם מואב שהיה מלך עליהם, הוא שלא יעשו להם דבר, אלא באחרית הימים. ולמעט בלק כי פתע ישבר, וכמו שכן היה, דכתיב (פ' ל''א) ואת מלכי מדין וגו' והוא אחד מהם כאומרם ז''ל (במד''ר פ''כ).

{טו} וישא משלו וגו'. פירשתי למעלה (שכל דבריו אינם אלא דרך משל, וגם לפי מה שפירשתי שם יכול להתפרש גם כן כאן).

{יז} אראנו ולא עתה וגו'. כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו' וקם שבט וגו' גם כפל לומר ומחץ וגו' וקרקר וגו', כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז''ל (סנהדדין צח.) שאמרו בפסוק בעתה אחישנה, זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה, והוא רחוק מופלג, וזה לך האות, הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד ב' קִצִּים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו פירוש לדבר שאני עתיד לומר, אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז''ל (דב''ר פ''ב):

אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד, אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות, דכתיב יענך ה' ביום צרה.

וכנגד קץ בְּעִתָּה אמר אשורנו, כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב, כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעונות. ואומרו דָּרַךְ וגו' פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה אראנו וגו':

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע''פ דבריהם ז''ל (סנהדרין שם) שאמרו, שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל, יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח''א קיט. וח''ג ריב:), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ, ואין ישראל ראויים לה, תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר (שם). וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל, פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך.

וטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני וכו' לישראל שהם כתות הצדיקים. נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב, הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אומרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך וקם שבט, זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים, ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם. והוא אומרו וקם שבט מישראל.

עוד רמז במאמר דרך כוכב מיעקב על משיח בן דוד הרמוז בכוכב כנזכר, ואומרו וקם שבט מישראל, ירמוז על משיח בן אפרים, והכוונה בזה, כי אם ישראל יהיו בגדר שיהיו נקראים יעקב לא יאיר להם אלא משיח בן דוד, אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה שיהרגנו רומילוס כאומרם ז''ל (סוכה נב.), אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקים שבשם ישראל יתכנו, אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים וקם, פירוש תהיה לו תקומה לפני אויביו ולא יהרגנו רומילוס. ותמצא שציוו גדולי ישראל (ע''ח שער העמידה) לכוין בתפלתנו כשאנו אומרים לישועתך קוינו וגו' לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה.

ואומרו ומחץ וגו'. יתבאר על פי דבריהם (ב''ר פמ''ד) שאמרו כי ג' עמים אשר אמר ה' לאברהם לבד מהז' שכבר הגיעו לפרק השג יד ישראל, הם עמון ומואב ואדום, והם הרמוזים במאמר קיני קניזי קדמוני, והוא אומרו ומחץ פאתי מואב פירוש המשיח האמור יאבד מואב ולא ישאיר לו פאה בכל זויותיו, ולזה דקדק לומר פאתי.

או ירמוז שיקדים דוד וימחצם וימדדם, ומלך המשיח יאבד פאותיו הנשארים מהם. וכנגד עמון אמר וקרקר כל בני שת, ויחסם לשת לפי שהם חשופי שת, ולפי ששמם יש בו מדת בושת אמר וקרקר ולא אמר ומחץ.

או יכוון הכתוב לכללות כל האומות, שכולן באו משת ומכללם הם עמון. וטעם שפרט מואב, לפי שהם שלחו אחריו ועמהם הוא מדבר, לזה ביאר, הדברים הנוגעים להם בפרטות. ואם תאמר והלא אין לישראל אלא עשרה אומות?

ולמה אמר כל בני שת, הוא מה שגמר אומר והיה אדום ירשה וגו' ומעתה כל בני שת שבאו לזכותם, יטהרו לנו באדום. ולזה וקרקר כל בני שת ולא אמר ומחץ כי לא יתאבדו כל האומות לעתיד לבא, ועליהם נאמר בנבואה (ישעי' סה) הנער בן מאה שנה וגו'.

{יח} אויביו. פירוש אדום ושעיר, ואומרו ירשה פירוש שלא תבנה עוד ולא תהיה להם תקומה כשאר האומות שיחיו מהם כאמור, ונתן טעם לפי שהם אויבי ישראל, דכתיב (תהלים קלז) זכור ה' לבני אדום וגו' לזה מכתם יתירה על כל בני שת.

וישראל עושה חיל. פירוש באמצעות איבוד אדום, ושאר בני שת יעשו ישראל חיל, פירוש אשר בלע ס''מ ושאר העמים יוציאו בולעו מפיו, ולפי שניצוצי הקדושה הם מלוכלכים כשהם תוך הקליפה וכשהם מתבררים ויוצאים ממנה הם נתקנים לזה, אמר עושה חיל לשון תיקון לחיל אשר היה בלוע בהם.

{יט} וירד מיעקב. ראב''ע אמר שעל יואב הוא אומר, ורש''י ז''ל פירש על מלך המשיח, ודבריו עיקר, כי לדברי ראב''ע היה לו להקדים מאמר זה למאמר והיה אדום ירשה שהוא ענין המשיח, ולדברי רש''י ז''ל, הגם שכבר אמר וקרקר כל בני שת וכלל כל שיצאו משת בן אדם הראשון, בא לומר שהגם שישארו מהאומות אחר וקרקר וגו', כמובן גם כן ממשמעות וקרקר, שלא יאבד כולם כמאמרם ז''ל (פסחים סח.). אף על פי כן, לא תהיה ממשלה מהם אלא מיעקב, והוא אומרו וירד פירוש לשון מלכות מיעקב פירוש מיעקב לבד תהיה, ואומרו והאביד שריד מעיר, פירוש לא מלך לבד הוא שיהיה מיעקב, ולא מהם, אלא אפילו שריד שהוא ממשלה למטה מהמלכות יאבד מהם, ולא ירים מהם עוד ראש.

{כ} ראשית וגו' ואחריתו וגו'. פירוש ראשית גוים שנצטוו ישראל לאבד, לא נצטוו תחלה אלא על עמלק, שכן כתיב (שמות י''ז) כתוב זאת זכרון וגו' מחה אמחה את זכר עמלק, וזה היה סמוך ליציאתם ממצרים, והיו לוחמים והולכים בו, שאול עשה בו מה שעשה, בימי מרדכי עשו בו ישראל מה שעשו, ואמר ואחריתו וגו' פירוש לא יעמוד על פרק סוף הכליון אלא עדי אובד, פירוש עד שהמלך המשיח יאבד האומות, אז תהיה אחריתו של עמלק להכרית.

או ירצה על זה הדרך ראשית גוים פירוש ראשית לשון מעלה וחשיבות, הוא עמלק לכל הגוים, ויהיה עומד במעלה זו עד שיגיע לפרק כליונו, והוא אומרו ואחריתו, פירוש גם כי יהיה ראשית גוים עדי אובד, ויש שבח לישראל, שיגיע בידם בפרק גדולתו, וכן אמר וצים מיד כתים וגו' וגם הוא עדי אובד יהיה לישראל למנה.

{כא} וירא את הקיני וגו'. זה יתרו, וכוונת המאמר היא על דרך אומרם ז''ל (ב''ב טו.) איתן זה אברהם, ואברהם היה גר צדק ראשון ועל שמו נקראים כל הגרים אברהם, ואמרו ז''ל (שמו''ר פכ''ז) שיתרו נתגייר, לזה אמר איתן מושבך, פירוש מושבך הוא כנגד אברהם שנקרא איתן, ואומרו ושים בסלע וגו', פירוש ועוד לך ששמת קנך בסלע פירוש קנך הוא בתו שנתן למשה, ויחס משה לסלע לפי שהיה תקיף בתורה ועז מלך, גם סלע ירמוז לתורה, כאמור בספר הזוהר (תיקונים כא) ונקרא משה על שמה.

{כב} כי אם יהיה לבער וגו'. פירוש נסתכל בקורות אשר יכולין להגיעו לקיני ואמר עד מה, פירוש עד מה יהיה שיעור אשר תבואנה עליו מהצרות, אשור תשבך, פירוש שישלוט עליו אשור שהוא סנחריב ויוליכנו בשביה.

{כג} מי יחיה משומו אל. רז''ל (סנהדרין קו.) דרשו בזה ב' דרשות יעויין שם דבריהם. ונראה לי הכתוב על פי הקדמה מדברי הזוהר, כי סיבת גליות ישראל, הוא לברר ניצוצות הקדושה אשר שם נתונים ביושב הארץ ההיא, והוא מה שרמזו בפסוק (קהלת ח) עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו, פירוש לרע לו, לשולט, כי יתברר ממנו חלק הטוב, ויגמר בו חלק הרע, שיש בשכנגדו בנשלט, וכבר הקדמנו פעמים רבות, כי בהעדר חלק הטוב מהאדם, זה הוא כליונו, כי הוא דבר המעמיד והמחיה, כי בחינת הרע מת תקרא. ומעתה יכוין הכתוב על זה הדרך, לפי שקדם והזכיר שְׁבִיַּת אשור הודיעה רוח הקודש מעשה שבית עם קדושו, שהם גולים בארצות, ואמר אוי לאומות משומו אל, פירוש האויב יסובב להם שימת אלה בתוכם, כי כל מקום ישים ה' ישראל, שמה הם מוציאים מהם כל ניצוצי הקדושה המעמידם והמחיה אותם, והוא מאמר עצמו עת אשר ישלוט וגו' לרע לו של השולט.

{כה} ויקם בלעם וילך. פירוש לא פנה לבית אכסנייתו אלא הלך תכף ומיד, והוצרך לומר וילך וישב למקומו ולא הספיק לומר וילך למקומו להעירך שהלך בקומו ולא נתעכב, שאם היה אומר ויקם וילך למקומו היתה הכוונה שמודיעך ב' דברים:

א' ויקם,
ב' וילך למקומו,

ואין ידוע אם בקומו הלך, לזה אמר ויקם וילך להעירך שהלך בקומו, ומודיעך עוד שחזר למקומו כאשר אמר לו בלק, ואומרו וגם בלק הלך וגו' פירוש שלא עמד עמו ללוותו בקומו מלפניו.

עוד אפשר שבלק גם הוא לא עמד עוד במלכותו שם, לפי שידעו מואב מדברי בלעם כי עם בני ישראל לא יריעו ולא ישחיתו להם, אם כן בהבטל הסיבה יבטל המסובב והעמידוהו ממלוך עליהם, והלך לדרכו שבא בו למדין, והראיה ששם נמצא במלחמת מדין ונהרג.