{א} ביום כלות משה. רז''ל אמרו (במד''ר פי''ב) כַּלַּת כתיב, ורואני כי בספר תורה כתובה בוא''ו, ואני אומר כי דברי תורה כאלו וכיוצא באלו אינם נמסרים לכל מרים יד בתופשי התורה, כי יסובב הדבר הכפירה והזלזול בכבוד מורים, ויש לך לדעת כי סדר תורתינו הקדושה, ותיבותיה ואותיותיה ספורות מזוקקות, חצובות ממחצב קדוש ונורא, נפלאים המה למכיר בהם ויותר פליאות נעלמים מעין כל, ואעירך גרגיר אחד והוא, הלא תמצא כי יש אותיות נרגשות במבטא התיבות ואינם בכתב, כגון יהושע כי במבטא ישנו להרגש של אות הוי''ו בין שי''ן לעי''ן ואינה במכתב, וישנה במקום שאינה נרגשת שהיא בין ה''א לשי''ן, והערה זאת תרונן דעת משכיל, להכיר כי אותיותיה ספורות מזוקקות, ואי אפשר להוסיף אפילו אות אחת. הגם כי תצטרך למבטא הקריאה ותהיה נקראת, הגם שאינה כתובה, ותהיה קרי ולא כתיב, וקבעה התורה הוא''ו שלא במקומה להעיר בנסתרות.

ואולי כי מזה השכילך שנתכוון לצרף שלשה אותיות משמו יתברך, בשמו של צדיק, ולסמוך שי''ן ועי''ן להעיר אל ש''ע נהורין, ואם היה מסדר וא''ו במקומה, היתה נפסדת הידיעה בדבר, כי לא פורש.

והנה מביני מערכות האותיות המה ישכילו משבצותם, והם האומרים כי כלת כתיב, והוא''ו היא מושאלת שם בהשאלה, והמשכיל יבין כי הוא סודו של משה אשר מתיחדת לו, וקיימה בו נקבה תסובב גבר (ירמי' לא), וזה שיעור הדברים כלת כתיב פירוש תיבה זו של כלות זה, פירושה קח מהכתוב כלת, כדי שתבין אשר תכוין אליו התיבה ואות הוא''ו היא בחינת החתן, והוא סוד נעלם וא''ו תוך כלת והבן. ודרשה זו אין אדם דורשה מדעתו אם לא תקדים ההכרה בדברים על בוריין ואמיתותם מפי מקבלי תורה וסודותיה ורמזיה.

{ה} קח מאתם וגו'. אומרו מאתם, ללמד שעדיין היו ברשות המביאים ולא באו לרשותו של משה, וטעמו של משה לצד שלא נצטוה שישאו המשכן על העגלות, לא רצה לקבל. כי למה הם ראוים, והנשיאים שיערו בדעתם כי הקרשים והאדנים משא גדול שצריך לעגלות, והסכימה דעתו של הקדוש ברוך הוא.

{י} ויקריבו הנשיאים וגו'. נראה כי כולם כאחד רצו להקריב ביום ראשון לחנוכת המזבח, שרצו שיתחנך מכולם יחד, וה' אמר נשיא אחד ליום וגו', ואמר כי בכל הי''ב ימים יחשב חנוכת המזבח, ולזה אחר אומרו נשיא אחד וגו' אמר פעם אחרת לחנוכת המזבח לומר כמו שכתבנו, וכאן לא אמר ה' למשה קח מאתם כדרך שאמר למעלה, משמע שלא היה צריך רשות לזה כי ודאי שיקח קרבנות וכל המובא בית ה' זהב וכסף, אלא לצד שבאו יחד אמר ה' אליו כי יסדרם נשיא א' ליום, אלא שראיתי לרז''ל בספרי שאמרו וזה לשונם:

מגיד שכשם שנתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך נתנדבו לחנוכת המזבח, ולא קבל משה מהן עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא שנאמר יקריבו את קרבנם לחנוכת וגו' עד כאן.

רז''ל דייקו יתור אומרו יקריבו את קרבנם שלא היה צריך לומר ודרשו שבא לרשיון, הא למדת שלא קבל מהם. ויש לנו לחקור זאת למה ימאן משה מקחת מידם נדבת ה'?

ואפשר שלא רצה לקבל מהם עד שידע אם ה' חפץ שהם יחנכו המזבח או משה או אהרן, ומה גם שלא ראה עמהם שבט לוי, ועיין בתחילת פרשת בהעלותך מה שכתבנו שם. והוא הדין שהיה מסתפק בכל אחד שיבא לחנך המזבח בקרבנו, אבל זולת זה בוודאי שהיה מקבל.

ויקריבו הנשיאים וגו'. אמר פעם ב' ויקריבו הנשיאים, לומר שהם עצמם טרחו בהבאת הנדבה עד המשכן, הגם שהם נשיאים לא חשו לכבודם.

עוד ירצה שלא הביאו הקרבן ונתנוהו ביד המקריב, אלא הקריבו אותם לפני המזבח בסמוך לו, לומר כי אלו יקריבו ראשונה באין קודם להם, וכמו כן יכוין הכתוב במאמר ויקריבו אותם לפני המשכן האמור בעגלות לומר כי הקדשם הוא לצרכי משכן לשאת עליהם קרשיו וגו'.

{יב} המקריב ביום הראשון את קרבנו. צריך לדעת למה הוצרך לומר את קרבנו?

ואולי שבא לומר שהביא משלו ולא משל השבט, ולדבריהם ז''ל (ספרי פיסקא מ''ח) שדייקו דבר זה, ממה שכפל לומר, בכל אחד זה קרבן נחשון וגו' זה קרבן נתנאל מלמד שהביאו משלהם.

טעם אומרו קרבנו, לפי שיש בו ב' בחינות הקרבה:

א' הפלגת זכיותיו וקורבתו לפני ה' כאמור בענין בדבריהם ז''ל (במד''ר פי''ג) נפלאים מעשיו של נחשון.

והב' הקרבן עצמו,

לזה אמר הקריב את קרבנו, פירוש הקריב קרבן האמור בענין, עם קרבנו הנעלם שהוא סגל מעשה הטוב, אשר הפליא עשות, ותדע כי עם קרבן האדם יתייחדו ויתועדו כוחות הקדושה אשר סובבו ממנו, ואשר אליו.

עוד לצד, כי בחינת הקרבן יפעיל הקרבת ענפי הקדושה, והעיד הכתוב כי השיגה יד נחשון להקריב את קרבנו, פירוש הצריך להקריב מניצוצי הקדושה וענפיה, הקריב וייחד יחד כל הצריך להתקרב ולהתיחד מבחינתו, והוא מאמר הקריב את קרבנו, וזה יעשה בכח ובכוונה בהבאת הקרבן.

למטה יהודה. ולא אמר נשיא, ככל האמור בכל המטות, לומר כי ראוי הוא נחשון להקריב ראשון, הגם שלא היה נשיא ומעלתו מצד עצמו, מה שאין כן בכל שאר הנשיאים כי מעלתם היא לצד היותם נשיאי השבט לבד.

עוד ירצה להפליג מהותו שלא היה מחשיב עצמו כנשיא, אלא כאחד מבני השבט. ולצד שמצינו רז''ל (תנחומא לקמן פסוק מ''ח) שביקשו לדרוש בשמות הנשיאים כל אחד כפי מעשיו, נראה כי צדיק זה, שמו גם כן יגיד כי הוא זה, אשר היה יחיד שנתנדב לקדש שמו בירידה לים, והוא אומרו נחשון אות נו''ן מתחלפת בלמ''ד באותיות דטלנ''ת שהגם שהיה נחשול של ים גובר בין ישראל שנקראו עמי נדב וירד לים כמאמרם ז''ל (סוטה לז.).

{יג} וקרבנו. אמר תוספת וא''ו מתחילת המעשה, לפי מה שפירשנו במאמר המקריב את קרבנו כי יכוין לנעלם יוצדק לומר בזכרון הנגלה וקרבנו, גם לשאר הדרכים הוסיף בו וא''ו לרמוז ליתרון אשר כצדיק זה ירום וגבה מאד.

{יח} ביום השני וגו'. הקדים שבט יששכר, לצד היותו בן תורה, הורם שבטו וקדם לראובן הבכור, ולא זו בלבד אלא גם זבולון המחזיק בידו ללמוד, דכתיב (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר וגו' ישב בצלו וקדם לראובן.

הקריב נתנאל וגו' נשיא יששכר. הקדים הזכרת שמו לזכרון הנשיאות, לעשות לו גדר המעלה גם בלא חשיבות הנשיאות, מה שאין כן כל שאר הנשיאים שהקדים זכרון הנשיאות לשמם ובשמו הזכיר זכרון התורה ואמצעות קנינה, זכרון התורה נתנאל נתן אל על דרך אומרו (משלי ד) לקח טוב נתתי לכם, אמצעות קניינה בן צוער שאין התורה נקנית אלא על ידי יסורין, כך היא דרכה של תורה (גיטין נז.) אדם כי ימות באהל.

ואולי כי לצד זה גם כן הקדים זכרון שמו, לומר כי לצד המפעל הרשום בשמו שהיה בו, זכה להיות נשיא לבני יששכר יודעי בינה לעתים.

{יט} הקרב את קרבנו. כל זה מיותר אחר שכבר אמר הקריב נתנאל?!

אלא נתכוון להגדיל בחינות הנוספות בזכרון הקרבת נחשון בן עמינדב, ותמצא שהזכיר בנחשון זכרון הקרבן שלשה פעמים, המקריב וגו' קרבנו וגו' וקרבנו,

אחד זכרון התקרבותו להקדים ראשונה

ואחד לבחינת הקרבן הנעלם,

ואחד לקרבן עצמו,

כמו כן בנשיא של תורה הזכיר שלשה קרבנות, הקריב נתנאל וגו' הקריב את קרבנו, ובשאר הנשיאים לא הזכיר אלא הזכרת הקרבן המובא בית ה', כי לא יוכלו עשות כמלכי ישראל שהם שבט יהודה ושבט יששכר. וטעם אומרו הקרב בלא יו''ד, לדרוש המסורת שהוא לשון ציווי והורמנותא, והכוונה בזה, על פי מאמרם ז''ל (ספרי פ' נ''ב) שערער ראובן עליו, לזה בא מאמר אדון הרשות ואמר הקרב, לזה כתב בלא יו''ד לרמוז זה.

{כד} אליאב בן חלון. נקרא כן לצד שהוא דבר המעמיד ליששכר ללמוד תורה, יקרא אב. וכמו שמצינו שהקדימו משה ליששכר, דכתיב (דברים לג) שמח זבולן וגו' ויששכר וגו', והוא מאמר אליאב פירוש לי יתיחס לקרות אב, הגם שהוא חלון פירוש חולין, שאינו בן תורה ועוסק בפרקמטיא חולין עולם הזה, אף על פי כן דין אבא למלכא.

{ל} אליצור בן שדיאור. אולי שירמוז לראובן אשר מחל לו ה' עון הרשום בתורה (בראשית לה) וישכב וגו' והעלה לו צרי למחלתו, והוא אומרו אלי פירוש אלהי, צור על דרך (ירמי' ח) הצרי אין בגלעד, בן שדי אור כאן רמז לענין הרשום בתורה וישכב וגו' והצרי הוא שתכף למאמר וישכב וגו', אמר ויהיו בני יעקב שנים עשר בזה ריפא הנגע. ולדברי חז''ל שאמרו (שבת נה:) כל האומר ראובן חטא וכו' הן הם הדברים שהראה ה' בסמיכות ויהיו בני יעקב וגו'.

{לו} שלומיאל בן צורישדי. ירמוז לשמעון ששלם לו אל על חטא יוסף, ויאסור אותו במשמר, גם מה ששלם ה' במעשה זמרי, צורי שדי שה' אמר לכליונו די, דכתיב (לקמן כה, ח,) ותעצר המגפה:

{מב} אליסף בן דעואל. ירמוז להיות שנאספו לעריהם תחילה על פי ה' כאמור זולת גבורי חיל שעברו כל חלוץ וגו', והוא אומרו אל יסף. עוד על פי דבריהם ז''ל שארץ סיחון ועוג לא היתה בכלל מתנת ארץ ישראל שנתן ה' לאברהם, כמו שאמרו בספרי (ח''ב פיסקא רצט) וזה לשונם:

פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך עד כאן.

ומצינו שמשפט ארץ ישראל יש לה (שביעית פ''ט מ''ב) כידוע, ועיין מה שכתבתי בפרשת מטות בפסוק עטרות וגו', לזה קראו אליסף לצד שהוסיף ליטול יותר ממתנת ה' והסכים ה' עמהם, בן דעואל פירוש שעשו היכר לעדות, לדעת כי הם ידועי עובדי אל כאחד שבטי ישראל כאמור ביהושע סימן כ''ב.

{מח} אלישמע בן עמיהוד. רז''ל אמרו (תנחומא):

ר''מ ור' יהושע בן קרחה היו דורשים את השמות, אלישמע בן עמיהוד אלי שמע ולאדונתו לא שמע, עמי היה הודו ולא עם הרשעים, עד כאן.

נראה כי יכוין הכתוב במאמר אלי שמע שטעם שפירש יוסף לא לצד שום מיחוש אשר יסובב מהמעשה אלא לצד יראת ה' כאומרו. (בראשית לט) וחטאתי לאלהים, והוא מאמר אלי שמע. עוד ירצה על פי דבריהם שאמרו (סוטה לו:) שנדמה לו דיוקנו של אביו וכו', והן ידוע כי הוא מראה השכינה כי אביו במקומו לא ידע דבר ואפילו אם עודנו חי, אלא אביר יעקב אלהי ישראל, והוא מאמר אלי שמע, וכפל לומר עוד עמיהוד לרמוז מה שאמר הכתוב (שם) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה פירוש לשכב וגו' כפשוטו, להיות עמה שתבעה ממנו לקירוב בשרו לבשרה ולא רצה, והוא מאמר עמי הודו וכו', ורז''ל שאמרו עם רשעים לשון רבים, אולי שכוונתם לומר שלא מאשת פוטיפר לבד נשמר אלא מכמה כיוצא בה.

{נד} גמליאל בן פדהצור. אמרו רז''ל הנזכרים וזה לשונם:

גמליאל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדאני מבית הסוהר עד כאן.

וירמוז עוד על זה הדרך גמליאל שיוסף אמר כי גמלו ה' חסדים טובים בעד המעשה הגם שהוא פראו במה שהראהו דיוקנו, והוא אומרו פדה צור.

{ס} אבידן בן גדעוני. רמז לשאול שהוא אבי, שכן קרא לו דוד (שמואל א כד) ואבי ראה גם ראה, דן שנידון לגדוע המלכות ממנו, כאומרו (שם טו) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך. עוד ירמוז למרדכי אשר אבד זרע עמלק.

בן גדעוני בן אותו שנגדעה מלכותו של שאול בשבילו.

{סו} אחיעזר בן עמישדי. אולי שרמז לשמשון, ואומר אחי ירמוז לרוח ה' שהיתה עמו, דכתיב (שופטים יד) ותצלח עליו רוח ה', ויכונה בשם אחי על דרך אומרו (תהלים קכב) למען אחי ורעי, עזר שהיה ה' בעזרו נגד אויביו, ואמר בן עמישדי ירמוז לאחר שנקרו פלשתים את עיניו וקרא לה' והיה עמו ונקם מאויביו.

{עב} פגעיאל בן עכרן. ירמוז על פי דבריהם (ספרי ח''ב פיסקא שנ''ה) שאשר הגיד לאחיו מעשה ראובן ונזפוהו וכשהודה ראובן הודו לדברי אשר וקרבוהו, והוא מאמר פגעי אל פירוש פגעו אליו אחיו אחר שעברוהו.

עוד ירצה. על דרך אומרו ברוך מבנים אשר. ואמרו רז''ל (שם) וזה לשונם:

אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר עד כאן.

ומצינו שברכת הבנים תסובב משכונת הקדושה, וזה לך האות ארון התורה אשר חנה בבית עובד אדום הגיתי וכו' (ברכות סג:), והוא מאמר פגעי אל שפגע בו אל, אשר מזה נתברך בבנים, ואומרו בן עכרן ירמוז לעכירות הבתולים מבנותיהם, כמאמרם ז''ל (תדא''ר פ''ט) שלא היה להם דם בתולים.

{עח} אחירע בן עינן. ירמוז על דרך מאמרם ז''ל (ספרי שם) בפסוק:

שבע רצון, מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים בדגים בפרגיות ומלא ברכת ה' ים גינוסר עד כאן.

והוא מאמר אחי רע פירוש שחלק אחיו היה בעיניו רע בערך חלקו, והיתה עינו מלאה מחלק שנפל בגורלו.

{פד} ביום המשח אותו וגו'. כאן הצדיק דברינו שכתבנו למעלה, כי כולן הקריבו יחד ביום אחד אלא שנסדרה נדבתם אחד ליום.

מאת נשיאי ישראל. צריך לדעת למה הוצרך לומר כן, ואולי שישבח הכתוב אותם שמעצמן עשו חנוכת המזבח, והוא מאמר מאת נשיאי פירוש מאתם היה המעשה ולא הוצרכו להגיע מהזולת. ורז''ל אמרו (ספרי ח''א נ''ג)

שבא לומר ששוו כולן במצוה אחת וזכות אחד עד כאן.

פירוש אומרו זכות אחד הוא בענין הקרבן האמור בענין, אבל ימצא בהם הדרגות זה למעלה מזה כי נחשון גדול מכולן.

{פז} כל הבקר לעולה. אמר לשון יחיד, לומר כי גדר אחד לכולן. וכן אמר בקר זבח השלמים לשון יחיד לטעם זה עצמו.

{פט} הקול מדבר אליו. לפי מה שכתבנו במקומות אחרים (שמות כ' א'), כי דבור היוצא מה' היה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא, ועל פי זה ישבתי כל תיבת לאמר האמור בדיבורי ה' והוא אומרו הקול מדבר אליו פירוש קולו של הקדוש ברוך הוא מדבר לו, והגם שהתיבה דגושה כמו מתדבר, לצד שהקול הוא עצמו הדיבור יוצדק ליאמר כסדר זה, והמשכיל יבין.

חסלת פרשת נשא