כך דרש רבי תנחומא:
ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל
הלכה
בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן?

כך שנו רבותינו:

בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד בפני הזקן שנאמר: (ויקרא יט) מפני שיבה תקום ושואל בשלומו בתוך ד' אמות,

ואיזה הידור?
אמרה תורה: והדרת:
שלא יעמוד במקומו,
ולא ישב במקומו,
ולא יהא סותר את דבריו,
וכשהוא שואל הלכה, שואל ביראה ולא יקפוץ להשיב,
ולא יהא נכנס בתוך דבריו,
שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו, נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו משתכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי עניות, שנאמר: (קהלת ח) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים.

מורא זו איני יודע מהו, כשהוא אומר: מפני שיבה תקום ויראת מאלהיךהוי, זה מוראת הרב, אם כן הרי מוראת ריבית ומוראת משקלות?

אלא אמר רבי אלעזר:
נאמר כאן: פני זקן.
ונאמר להלן: (קהלת ח)איננו ירא מפני אלהים.
וחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד, שנאמר: (דברים ו)את ה' אלהיך תירא.

ותניא:
את לרבות בעלי תורה שאין לך מדה אחרת כיוצא בה.
וכן הוא אומר: (שם א)ואתן אותם ראשים עליכם.
מיכן את למד, שתנהוג בו מנהג נשיאות לעמוד מפניו להקדימו לכל דבר שבגדולה.

אמר רבי אבא הכהן בר פפא:
כשהייתי רואה סיעה של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן, שלא יהיו רואין ועומדים מלפני וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ב"ר זבידא, אמר לי: צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ואת מביאם לידי יראת שמים, שנאמר: מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך.

למה?
שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה, אבל מעלתו של עשו מעלה שכולה ירידה היא, היום הוא אפרכוס, למחר סגן, למחר קומוס, למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם.
וכן הנביא אומר: (עובדיה א) אם תגביה כנשר,אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה ואין קדושתם נופלת לעולם.

וכן אתה מוצא שהזקנים אחד מי"ג דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה, אלו הן:
הכסף והזהב,
הכהנים,
והלוים,
וישראל,
והבכורות,
והמזבח,
ותרומה,
ושמן המשחה,
ואהל מועד,
ומלכות בית דוד,
והקרבנות,
וארץ ישראל,
והזקנים.

הכסף והזהב מנין?
שנאמר: (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב.

הכהנים?
דכתיב: (שמות כט)וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי.

הלוים מנין?
(במדבר א) והיו לי הלוים.

ישראל מנין?
(ויקרא כה) כי לי בני ישראל.

בכורות מנין?
(במדבר ח) כי לי כל בכור.

המזבח מנין?
(שמות כ)מזבח אדמה תעשה לי.

תרומה מנין?
(שם כה) ויקחו לי תרומה.

שמן המשחה מנין?
(שם לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי.

אהל מועד מנין?
(שם כה)ועשו לי מקדש.

הקרבנות מנין?
(במדבר כח) את קרבני לחמי לאשי.

מלכות בית דוד מנין?
(שמואל א טז)כי ראיתי בבניו לי מלך.

א"י מנין?
(ויקרא כה)כי לי הארץ.

הזקנים מנין?
(במדבר יא) אספה לי שבעים איש.


אספה לי
זה שאמר הכתוב: (עמוס ט)הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה.

למה הדבר דומה?
לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת, כך הבונה בשמים מעלותיו כביכול כסאו מבוסם למעלה, בזמן שישראל עשוין אגודה אחת, לכך נאמר: הבונה בשמים מעלותיו.

אימתי?
ואגודתו על ארץ יסדה.
וכן הוא אומר: (דברים לג)ויהי בישורון מלך.
לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אספה לי.

למה?
שכינוסן של צדיקים הנייה להם והנייה לעולם, אבל כינוסן של רשעים תקלה להם ותקלה לעולם.


דבר אחר:
אספה לי שבעים איש
בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: אספה לי שבעים איש.
אמר משה: מה אעשה, אם אביא חמשה מכל שבט ושבט אינן עולים למנין שבעים ונמצאו ששים ואם אביא ששה משבט זה וחמשה משבט זה, הרי אני מטיל קנאה בין שבט ושבט.

מה עשה?
נטל שבעים ושנים פתקין וכתב בהן זקן, עוד שנים פתקין חלק וטרפן בקלפי.
אמר: בואו וטלו פתקכם!
מי שעלה בידו פתק כתיב בו: זקן, היה יודע שנתמנה זקן.
ואם עלה בידו חלק, היה יודע שלא נתמנה.
והממונה אומר לו: הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן, אילו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך, כיון שעשה כך נתמנו הזקנים.

אלדד ומידד היו שם ומיעטו עצמן: אין אנו כדי להיות במינוי הזקנים ועל שמיעטו עצמן, נמצאו יתרים על הזקנים ה' דברים.
הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר: (במדבר יא) ואל העם תאמר התקדשו למחר, אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף מ' שנה, שנאמר: (שם)וישארו שני אנשים במחנה.

מה היו מתנבאים?
יש אומרים :
על מפלתו של גוג.

ויש אומרים :
מת משה ויהושע מכניס את ישראל לארץ.

תדע לך, שכן יהושע אומר למשה: (שם)ויען יהושע בן נון וירץ הנער ויגד למשה.

מי היה זה?
גרשום בן משה.
הזקנים לא נכנסו לארץ, אבל אלדד ומידד הוא אלדד בן כסלון ומידד זה קמואל בן שפטן. הזקנים לא נתפרשו שמותן, הזקנים נפסקה נבואתן שהיה משל משה, שנאמר: ואצלתי מן הרוח אשר עליך, אבל אלו היתה רוח נבואתם מן הקב"ה,ותנח עליהם הרוח.

ואם תאמר: הזקנים שהיתה נבואתן משל משה שמא חסר משה מנבואתו כלום?!
לאו!
למה הדבר דומה?
לנר שהיה דולק והדליקו ממנה כמה נרות ואור דליקתו לא חיסר.
אף כאן משה משלו לא חיסר כלום, שנאמר: (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.


אספה לי
וכי לא היו זקנים לשעבר והלא כבר נאמר במצרים: (שמות ג)לך ואספת את זקני ישראל.

אלא מפני מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש?
ללמדך, שבשעה שאמר פרעה: (שם א)הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים, קבץ את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה. היינו דכתיב: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך,בפה רך.
נטל סל ומגריפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה?! מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים.
כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: חשבו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום!

מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים התמנו על יתר העם, וכשאמר להם: (שם ה) לא תוסיפון לתת תבן לעם, היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות היו מכין הנוגשים את השוטרים, שנאמר: (שם )ויכו שוטרי בני ישראל והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים ואומרים: מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם, לפיכך כשאמר הקב"ה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי.
אמר לו: (במדבר יא) אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים יבאו ויטלו בגדולה הזו, לפיכך הוא אומר: אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך ונשאו אתך במשא העם.
ללמדך, שהשוון הקב"ה למשה.

מכאן את למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש, לכך כתיב: אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו.

מי הם?
אותן שכתוב בהן: ויכו שוטרי בני ישראל.

כא [שבעים זקנים נהרגו על קידוש השם]

אספה לי שבעים איש
והיכן היו הראשונים?
זה שאמר הכתוב: (איוב לד) ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, עד שהיו במצרים היה להם ע' זקנים, שנאמר: לך ואספת את זקני ישראל ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו, שנאמר: (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.
(שם) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לארבעים יום, כיון ששהה לירד, שנאמר: (שם לב)וירא העם כי בשש משה ואין בשש אלא לשון שיהוי, שנאמר: (שופטים ה)מדוע בשש רכבו לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו.
נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן: משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום והרי ו' שעות יותר ולא ירד ואין אנו יודעין מה היה לו.

(שמות לב) קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, כיון ששמעו כך אמרו להם: מה אתם מכעיסין, למי שעשה לכם כל אותן נסים והנפלאות?!
ולא שמעו להם והרגום ולפי שעמד חור כנגדן בדברים קשים עמדו עליו עוד והרגוהו, נכנסו כל ישראל לאהרן בטקסים גדולה, שנאמר: (שם) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו: קום, מה אתה יושב?!

קום
אמר רבי יצחק:
רוח הקדש צווחת: (תהלים כו)שנאתי קהל מרעים.
קום עשה לנו אלהים ואם לאו, כי זה כזה אנו עושים לך, כשם שעמדנו על חור והרגנוהו כך אנו עושים לך, כיון שראה אהרן מה שעשו לזקנים ולחור נתיירא מהן, שנאמר: (שמות לב)וירא אהרן ויבן מזבחהבין ממי שזבוח לפניו.

ומנין שהרגו לזקנים ולחור?
שכן ירמיה מוכיח את ישראל: (ירמיה כ) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים.
(שם) לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה.

מהו על כל אלה?
בשביל אלה אלהיך.

מה פרע מהם?
(שמות לב)ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל.

אחר זמן כשסלח להם, אמר למשה: אספה לי שבעים תחת אבותם, שבעים שנהרגו על קדושת שמי, הוא שכתוב:ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם.


אספה לי שבעים איש
זה שאמר הכתוב: (קהלת יב) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד.
כדור של בנות, מה הכדור של בנות מזרקין בו לכאן ולכאן, כך היו הדברות מזרקין בסיני.

דבר אחר:
כמסמרות נטועים
מכאן אמרו חכמים:
אסור לקרות בספרים החיצונים שכתוב: נטועים.
מה משמרות הכהנים עשרים וארבעה אף הספרים עשרים וארבעה.

בעלי אסופות, אלו סנהדרין.
ואם תאמר: זה מתיר וזה אוסר זה פוסל וזה מכשיר זה מטמא וזה מטהר.
ר' אליעזר מחייב
ורבי יהושע פוטר,

בית שמאי פוסלין
ובית הלל מכשירין.

למי נשמע אמר הקדוש ברוך הוא?
אעפ"כ כולם נתנו מרועה אחד:


אספה לי שבעים איש
זה שאמר הכתוב: (משלי כב) אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך.

למה לא אמר לו אספה לי שבעים אנשים אלא שבעים איש?
מיוחדין, שיהיו דומין לי ולך: (שמות טו) ה' איש מלחמה.
ומשה: (במדבר יב) והאיש משה ענו מאד.


אספה לי
וכי לא היה להם זקנים קודם לכן והכתיב בהר סיני: (שמות כד)ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו', והפרשה הזו אחר כך היתה ואז היו הזקנים?!
אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים, ויהי העם כמתאוננים נשרפו כולם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה (שם)ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. וכי אכילה ושתיה היתה שם?!

למה הדבר דומה?
לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה, כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקב"ה, לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן, הה"ד (שם)ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוין להשתלח יד, אבל לאחר זמן גבה מהן, נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאוהל מועד והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה, שנאמר: (במדבר יא) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה.

מהו והאספסוף?
רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא:
אחד מהן אומר:
אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם, שנאמר: (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם.

ואחד מהן אומר:
והאספסוף אלו סנהדרין, שנאמר: (במדבר יא) אספה לי שבעים איש.

מה כתיב שם?
(שם) ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקוצים שבמחנה.

ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו?
שנאמר: (תהלים קו)ותבער אש בעדתם ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר: (במדבר טו)והיה אם מעיני העדה נעשתה.
וכתיב (ויקרא ד)ואם כל עדת ישראל ישגו.

וכן הוא אומר: (תהלים עח) ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם, אלו סנהדרין.
ובחורי ישראל הכריע, אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים שכתוב בהן: (שמואל ב ו)ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל.

כשחזרו ובכו ובקשו בשר, אם נאמר בשר חיה כל מה שבקשו נעשה להם המן לתוך פיהם שנאמר: (תהלים עח) ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם.

אם נאמר, שלא היה להם שור ובהמה והלא כבר נאמר: (שמות יד)וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר.

אם נאמר אכלום במדבר והלא כתיב: (במדבר לב)ומקנה רב היה לבני ראובן.

מכאן, אמר ר' שמעון:
לא נתאוו בשר אלא שאר בשר, שכן הוא אומר: (תהלים עח)וימטר כעפר שאר, ואין שאר אלא עריות, שנאמר: (ויקרא יח) איש איש אל כל שאר בשרו הוי, שכך בקשו להתיר להם את העריות.
וכן הוא אומר: (במדבר יא) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו כשבקשו כך, לכך (שם) ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע.

באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: למה הרעות לעבדך לכשעבר היה עמי מי שישא במשאן ועכשיו אני לבדי, שנאמר: (שם) לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו', אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג.
באותה שעה א"ל הקב"ה: מנה תחת אותן הזקנים זקנים אחרים תחתיהם, שנאמר: (במדבר יא) אספה לי שבעים איש.


וירדתי ודברתי
להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא כיום מתן תורה שכתוב בו: (שמות יט) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם אף במנוי הזקנים כתיב שם ירידה.

למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתו לו שכר השמירה.
אחר זמן א"ל השומר: איני יכול לשומרו כולו לבדי, אלא הבא עוד אחרים שישמרו עמי.
אמר לו המלך: נתתי לך את הפרדס כולו לשומרו וכל פירות שמירתן לך נתתי ועכשיו אתה אומר הבא לי עוד אחרים שישמרו עמי?!
הריני מביא אחרים שישמרו עמך והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי, אלא מתוך שכר שנתתי לך, משם הן נוטלין שכרן.
כך אמר הקדוש ב"ה למשה: כשאמרת לא אוכל אנכי לבדי לשאת.
אמר לו הקב"ה: אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בני ולא הייתי מבקש אחר, כדי שתתיחד אתה באותה גדולה ואתה מבקש אחר?!
תדע שמשלי אינן נוטלין כלום אלא: (במדבר יא) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ואף על פי כן משה לא חסר כלום שלסוף ארבעים שנה אמר לו: (שם כז) קח לך את יהושע בן נון ונתתה מהודך עליו.

מה כתיב?
(דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז נתנבאו יחידים ולעוה"ב כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר: (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם וגו'.
כך דרש רבי תנחומא ברבי אבא.