ויסעו מהר ההר ותקצר נפש העם בדרך
והלא כתיב: (נחמיה ט)ורוחך הטובה נתת להשכילם?!
אלא אותם שיירות שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה.
וכן הוא אומר: (במדבר יד) ובניכם יהיו רועים במדבר זה העם שקצרה נפשם בדרך.

וידבר העם באלהים ובמשה
השוו עבד לקונו.

ונפשנו קצה בלחם הקלוקל
שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום.

אמר ר' עקיבא:
כשהיו מגלים להם התגרים הסל שבא מן פירות הארץ היו מתים, שנאמר: (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו', כל טוב הבא מן הארץ.
לכך, ותקצר נפש העם בדרך, הם שרגנו ונפשנו קצה.


וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים
מה ראה ליפרע מהם בנחשים?
לפי שנחש פתח בלשון הרע תחילה ונתקלל ולא למדו ממנו.
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא נחש שהתחיל בלשון הרע תחלה ויפרע ממספר לשון הרע [שנאמר: ] (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש.

דבר אחר:
למה נפרע מהם בנחשים?
הנחש אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם מתהפכים בפיו לעפר, שנאמר: (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו, ואלו אוכלין את המן שנהפך למטעמים הרבה, שנאמר: (תהלים קו) ויתן להם שאלתם. ואומר: (דברים ב) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר.
יבא נחש שאוכל מינין הרבה ובפיו טעם אחד ויפרע מן אוכלים מין אחד וטועמין מינין הרבה.

הנחשים השרפים
ששורפים את הנפש.

ר' יודן אומר:
הנחשים השרפים
שהיה הענן שורף אותם ועושה אותן גדר למחנה.
להודיעך, נסים שעשה להם הקב"ה אותן גירה בהן.


ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו
ידעו שדברו במשה ונשתטחו לפניו ואמרו: התפלל אל ה' ויסר מעלינו וגו'.
נחש יחיד היה.

ויתפלל
להודיעך ענותנותו של משה שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו: חטאנו, מיד נתרצה להם שאין המוחל נעשה אכזרי.
וכן הוא אומר: (בראשית כ) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים.
וכן הוא אומר: (איוב מב) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו.

ומנין שאם סרח אדם לחברו ואמר לו חטאתי, שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו?
שנאמר: (שמואל א יב)גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם.

אימתי?
כשבאו ואמרו: חטאנו, שנאמר: (שם ט) (ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך וגו', כי יספנו על כל חטאתינו). ויאמר העם אל שמואל חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך.
השיב: חלילה לי מחטא לה'.

ויאמר אל משה עשה לך שרף והיה כל הנשוך
לא נשוך נחש בלבד, אלא אמר: כל הנשוך, אפילו נשוך מפתן ועקרב וחיה רעה וכלב.

ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס
זרקו לאוויר ועמד.


ויסעו בני ישראל ויחנו באובות.
שנעשו אויבים למקום.

ויחנו בעיי העברים.
שהיו מלאים עבירה.

ויחנו בנחל זרד
שלא היה הנחל, אלא מלא זרת ולא יכלו לעוברו ל"ח שנה, שנאמר: (דברים ב) עתה קומו ועברו את נחל זרד.
וכתיב: (שם) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תם כל הדור, משם נסעו ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא.


אז ישיר ישראל את השירה הזאת.
השירה הזאת נאמרה בסוף מ' שנה והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים.

ומה ראה ליכתב כאן?
העניין הזה נדרש למעלה הימנו, על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב, שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף.

ומה הם נסים של נחלי ארנון?
אדם עומד על הר זה ומדבר עם חברו בהר הזה והוא רחוק ממנו ז' מילין והדרך יורד לתוך הנחל ועולה ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחל, נתכנסו כל האומות לשם אוכלוסין שאין להם סוף ישבו מקצתן בתוך הנחל והנחל מלמעלן עשוי מערות, וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כגון שדים, שנאמר: ואשד הנחלים.
נכנסו האוכלסין לתוך המערות ואמרו: כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו עומדין לפניהם שבתוך הנחל ואלו למעלה מן המערות ונהרוג את כולם.
כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום לא הצריכן לירד למטה מן הנחל אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות ומתו כולם והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשו דרך כבושה ולא נודע אי זה הר נסמך לחברו ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לתחומי ארץ מואב, שנאמר:כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי, הר שבארץ מואב לא נזדעזע שבו המערות וההר מארץ ישראל נזדעזע שבו הסלעים, כמין שדים ונסמך להר שכנגדו.

ומפני מה נזדעזע?
מפני שהוא מארץ ישראל.

משל לשפחה שראתה בן אדוניה בא אצלה קפצה וקדמה אותו וקבלתו.
נכנסו הסלעים לתוך המערות ורצצו כל אותן גבורין והבאר ירדה לתוך הנחל ומתגברת שם ואבדה כל האוכלסין, כדרך שאבד אותן הים, לכך הקיש את והב בסופה לנחלי ארנון ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל נסים הללו.
אמר הקב"ה: הריני מודיע לבני כמה אוכלוסין אבדתי מפניהם.
ירדה הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר וישראל חזרו לבקש את הבאר וראו אותה, שהיא יוצאה מלאה מתוך הנחל ומוציאה איברים איברים.

ומנין שהבאר הודיע בהן?
שנאמר: ואשד הנחלים ומשם בארה.

וכי משם הייתה, והלא מתחילת מ' שנה הייתה עימהם?
אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים, ואומרים לה: עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליהם.


אז ישיר ישראל
מפני מה לא נזכר משה שם?
מפני שנענש ע"י המים ואין אדם מקלס לאיספקלטור שלו.

ולמה שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר בה?
משל לשלטון שעשה סעודה למלך, אמר המלך: אוהבי שם?
אמרו לו: לאו!
אמר: אף אני איני הולך לשם.
אף כך אמר הקב"ה: הואיל ומשה אינו נזכר שם אף אני איני נזכר שם.

באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם
וכי חפירה הייתה שם?
אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים, שנאמר: (תהלים קה) פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.

כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם
שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שבין הדגלים מלא מים מגוברין. אשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל הייתה מהלכת בספינה, שנאמר: (שם ) הלכו בציות נהר ואין ציות אלא ספינות, שנאמר: (ישעיה לג) וצי אדיר לא יעברנו, והמים יוצאים חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר: (תהלים כג) ינחני במעגלי צדק למען שמו, ומגדלים מיני דשאים ואילנות לאין סוף, שנאמר: בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
כל ימים שהיו במדבר כך היו משתמשין בה, לכך קילסו: עלי באר, חפרוה שרים.

וממדבר מתנה
שנתנה להם במדבר לשמשן.

דבר אחר:
למה ניתנה במדבר?
שאלו נתנה להם בארץ היה השבט שנתנה בתחומו אומר: אני קודם בה לכך, ניתנה במדבר שיהיו הכל שוין בה.
ועוד, למה ניתנה במדבר?
כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עול תורה פורקין ממנו עול דרך ארץ, כשם שמדבר אין מעלה ארנון כך בני תורה בני חורין בעולם הזה.

דבר אחר:
במדבר
מי מקיים את התורה?
מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל.

וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
ג' מקומות, כנגד ג' בתי דינין שבירושלים שהיו מפרשין תורה לכל ישראל.

וממתנה נחליאל
אלו סנהדרין, שבהר הבית.

ומנחליאל במות
אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבח.

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב
אלו סנהדרין שבלשכת הגזית בתחום רות שבאה משדה מואב, נערה מואביה היא, השבה עם נעמי משדה מואב.

ונשקפה על פני הישימון
זה באר שבאה עימהן עד שנכנסה לתוך ימה של טבריה והעומד על פני הישימון רואה בתוך הים כמלא תנור והוא הבאר הנשקף על פני הישימון.


וישלח ישראל מלאכים
זה שאמר הכתוב: (תהלים לז) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
ואומר: (שם לד) סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו.
ולא קפדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא:
(דברים כב) כי יקרא קן צפור.
כי תפגע.
כי תראה, כי תראה חמור
כי תחבוט זיתך.
(שם כד) כי תבצור כרמך.
(שם כג) כי תבא בכרם רעיך.
אם באו לידך את מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם, אבל השלום, בקש שלום במקומך, ורדפהו, במקום אחר.
וכן עשו ישראל אע"פ שאמר להם הקדוש ב"ה: (דברים א)החל רש והתגר בו מלחמה, רדפו את השלום, וישלח ישראל מלאכים אל סיחון נעברה נא.


וישלח ישראל
כל דברי תורה צריכין זה לזה שמא זה נועל וזה פותח, וכאן נאמר: וישלח ישראל ובמקום אחר תלה שליחות במשה, שנאמר: (שם) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות.
וכתיב: וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום.
וכתיב: וישלח משה מלאכים מקדש נעברה.
הכתובים האלו צריכין זה לזה שמשה הוא ישראל וישראל הן משה.
ללמדך, שראש הדור כל הדור.


נעברה נא בארצך
כמו ששלח אל מלך אדום שלא להזיקו, כך שלח לזה: אוכל בכסף תשברני.
דרכן של מים ליתן בחנם ואנו ניתן דמו.

דרך המלך נלך
ובמקום אחר כתיב: עד אשר אעבור.
אמשול לך משל למה הדבר דומה?
לשומר שנטל שכרו לשמור גפן או תאנה.
בא אחד ואמר לו: עבור מכאן שאני בוצר את הכרם.
אמר לו: אני איני יושב לשמור אלא בשבילך ואתה באת לבוצרה?!
כך סיחון נטל שכרו מכל מלכי ארץ כנען והיו מעלין לו מסין שהיה ממליך אותו הוא ועוג שקולין כנגד כולן, שנאמר: (תהלים קלו) לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען.
אמרו ישראל: נעבור בארצך לכבוש את המלכות.
אמר להם: איני יושב אלא לשמרם מפניכם.

ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסף סיחון
במחשבה עשה הקדוש ברוך הוא למסרו בידן שלא בצער.

כתיב: סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, אלו חשבון מלאה יתושים אין כל בריה יכול לכבשה ואלו היה סיחון בבקעה אין כל בריה יכולה לשלוט בו וא"צ לומר שהיה גיבור ושרוי בעיר מבצר.

אשר יושב בחשבון
אילו יושב לו בעיירות שלו הוא ואוכלוסיו היו ישראל מתייגעין בו לכבוש את כל עיר ועיר, אלא כנסן הקב"ה לפניהם למוסרן בידן בלא צער.
וכן הוא אומר: (דברים ב) ראה החלותי תת לפניך הרגו את כל גיבוריו שיצאו לקראתן וחזרו על הנשים והטף שלא ביגיעה, לכך כתיב: ויאסוף סיחון, ויקח ישראל את כל הערים האלה.


כי חשבון עיר סיחון
זה שאמר הכתוב: (תהלים לז) כי ה' אוהב משפט
אמר לו הקדוש ברוך הוא:אל תצר את מואבוחשבון של מואב הייתה, שנאמר: כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי וגו'.
באו ישראל ונטלו חשבון שהייתה של סיחון וכל מה שנטל ממואב, שאילו נטלוהו ממנו היה בידם גזל של עולה אלא נטל סיחון מן מואב ונטל ישראל מן סיחון שהיו פטורין מן הגזל, לכך כתיב: כי חשבון עיר סיחון.

על כן יאמרו המושלים
זה בלעם ואביו ששכרן סיחון לקלל את מואב, והן אמרו: תבנה ותכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שקללו את מואב שימסרו בידו, אוי לך מואב.


וישב ישראל בכל ערי האמורי
נשתייר יעזר.

וישלח משה לרגל את יעזר
אותן מרגלים זריזין היו, אמרו: בטוחין אנו בתפלתו של משה וכבר שלח מרגלים לשעבר והביאו תקלה, אנו לא נעשה כן אלא בהקב"ה נאמין ונעשה מלחמה, עשו כך והרגו את האמורי אשר בה.


ויפנו ויעלו
יש אומרים: מלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי ואחר הרגל מלחמות עוג, כמה דאת אמר: (דברים טז) ופנית בבקר והלכת לאהליך.

ויצא עוג מלך הבשן
שכנסן הקדוש ברוך הוא לפניהם למוסרן בידם.

ויאמר ה' אליו אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו.
זה שאמר הכתוב: (משלי כח) אשרי אדם מפחד תמיד.
וכן הוא מדת הצדיקים אף על פי שהקב"ה מבטיחן אין פורקים ביראה.
וכן ביעקב: (בראשית לב)ויירא יעקב.
למה נתיירא?
אמר: שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום.
וכתיב: (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והניחני הקדוש ברוך הוא.

ואף משה תפש את היראה כנגד אביו.
ולמה נתיירא?
אמר: שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה.
אמר לו הקב"ה: אל תירא כולן השלימו בצדק.
אל תירא אותו, שלא עמד גיבור בעולם קשה הימנו, שנאמר: (שם ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, והוא נשאר מן הגיבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר: (בראשית יד) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, וזה הפסולת שלהם, כפריצי זיתים הפלטים בתוך הגפת, שנאמר: (שם)ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, זה עוג וכאן עושה אותו שירים, שנאמר: מיתר הרפאים וכוונתו הייתה שיצא אברהם ויהרג.
נתן הקדוש ברוך הוא שכר רגליו וחיה כל אותן שנים וגבה ממנו שנפל ביד בניו כשבא משה לעשות מלחמה נתיירא הימנו.
אמר: אני בן ק"ך שנה וזה יותר מחמש מאות, אילולי שהיה לו זכות לא חיה כל השנים האלו.
אמר לו הקב"ה למשה: אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו, בידך הרגהו.

ועשית לו כאשר עשית לסיחון וגו' ונחרם אותו
והלא כתיב: (דברים ג) וכל הבהמה ושלל העיר בזונו לנו?!
אלא הגופות החרימו שלא ליהנות מהם.

ויכו אותו ואת בניו
בנו כתיב, שהיה לו בן קשה הימנו.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעוה"ז אתם מכלין את האומות קימעא קימעא, לעתיד לבוא אני מבערן בבת אחת, שנאמר: (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו.


דבר אחר:
אז ישיר ישראל
זה אחד מג' דברים שאמר משה לפני הקב"ה וא"ל למדתני!
אמר לפניו: ריבונו של עולם! מנין ישראל יודעין מה עשו, לא במצרים נתגדלו וכל מצרים עובדי עבודת כוכבים הם וכשנתת את התורה לא נתת אותה להם ואף לא היו עומדין שם, שנאמר: (שמות כ) ויעמד העם מרחוק ולא נתת אותה אלא לי, שנאמר: (שם כד) ואל משה אמר עלה אל ה', וכשנתת את הדברות לא נתת להם, לא אמרת: אני ה' אלהיכם אלא (שם כ) אנכי ה' אלהיך לי אמרת שמא חטאתי?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! יפה אמרת, למדתני!
מכאן ואילך אני אומר בלשון: אני ה' אלהיכם.

השניה, כשאמר לו הקב"ה: פוקד עון אבות על בנים.
אמר משה: ריבונו של עולם! כמה רשעים הולידו צדיקים, יהיו נוטלין מעונות אביהם?!
תרח עובד צלמים ואברהם בנו צדיק.
וכן חזקיה צדיק ואחז אביו רשע.
וכן יאשיה צדיק ואמון אביו רשע.
וכן נאה שיהו הצדיקים לוקין בעון אביהם?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: למדתני! חייך, שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר: (דברים כד) לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות.
וחייך שאני כותבן לשמך, שנאמר: (מ"ב יד) ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' וגו'.

השלישית, כשאמר לו הקב"ה: עשה מלחמה עם סיחון אפילו הוא אינו מבקש לעשות עמך, את תתגר בו מלחמה, שנאמר: (דברים ב) קומו סעו ועברו את נחל ארנון. ומשה לא עשה כן,
אלא מה כתיב למעלה?
ואשלח מלאכים.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר: (שם כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.
כיון שלא קבל סיחון הפילו הקדוש ב"ה מפניהם, שנאמר: (שם ב) ונך אותו.

ולא עוד, אלא אף אותן שהטמינו עצמן במערות להרגן רמז הקב"ה להר ורצץ אותן, שנאמר: (תהלים עד) שברת ראשי תנינים על המים רצצת ראשי לויתן.

משל הדיוט אומר: נתת פת לתינוק הודיע לאמו.
אמר הקדוש ברוך הוא: מנין ישראל יודעין מה טובה עשיתי להם, מה עשה?
הרחיקו ההרים זה מזה ושטפו אותן הנחלים, שנאמר: ואשד הנחלים והיו ישראל עוברים ואומרים שירה: אז ישיר ישראל.
אמרו ישראל: עליך לעשות לנו נסים ועלינו לברך ולקלס לשמך: (שם ג) לה' הישועה על עמך ברכתך סלה.
ועל המים נגזר על משה ולא נזכר בשירה.
אמר משה: ריבונו של עולם! אחר כל נסים שעשית להם אני מת מתחת ידיהם מן המדבר נתת להם את התורה, שנאמר: וממדבר מתנה. ומתחת ידי נחלו אותה, שנאמר: וממתנה נחליאל, נחלו אל, ומשנחלו גזרת עלי מיתה, שנאמר: ומנחליאל במות, ומנחל, בא מות.

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב,
שנאמר: (דברים לד) ויקבור אותו בגי בארץ מואב.
אמר איוב: (איוב לד) אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כולם.