פרשה כ: פרשת בלק



וירא בלק בן צפור
זה שאמר הכתוב: (דברים לב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לעתיד לבוא לומר: שאתה רחקתנו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים.
העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ,
וכן עשה לנבוכנדצר.

זה בנה בהמ"ק, ואמר: כמה רננות ותחנונים.
וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר: (ישעיה יד) אעלה על במתי עב.

נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו.
ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחה.

כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא, שנטלו האומות.
כיוצא בה העמיד משה לישראל.
ובלעם לעובדי כוכבים.

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים?
נביאי ישראל, מזהירין את ישראל מן העבירות, שנאמר: (יחזקאל ג)ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו'.
ונביא שעמד מן הגויים, העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם.

ולא עוד, אלא שכל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל עובדי כוכבים, שכן ירמיה אומר: (ירמיה מח) לבי למואב כחלילים יהמה.
וכן יחזקאל: (יחזקאל כז) בן אדם שא על צור קינה, וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מעובדי כוכבים, שזה עמד מהם וראה מה עשה.


וירא בלק בן צפור
מה ראה?
ראה בפורעניות שעתידה לבא על ישראל מכל שונאיו, שכולם היו באים במלחמות ובשעבוד שהן יכולין לעמוד בהן וזה כאדם שמוציא דבר ועוקר אומה שלימה.

וירא בלק
נוח לרשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאין רעה לעולם.
בדור המבול כתיב: (בראשית ו) ויראו בני האלהים.
וכתיב (שם ט)וירא חם אבי כנען.
וכתיב (שם יב) ויראו אתה שרי פרעה וכן כולם.
וכאן: וירא בלק.

וירא בלק
משל למלך, שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס והיה בטוח עליהם שהיו גיבורים. עבר הגייס והרגן והיה מרתת על עצמו.
וכן בלק ראה מה עשו בסיחון ועוג שהיה מעלה עליהן שכר לשמרו ונתיירא מעצמו.
ועוד, שראה נסים של נחלי ארנון.


כתיב: ויגר מואב

מהו ויגר?
כשהיו ישראל נראין לעמונים נראין עטופים לשלום ולמואבים נראים מזויינין למלחמה, שכך כתיב: (דברים ב) וקרבת מול בני עמון אל תצורם, כל מין צרה.

אל תצר להם ואל תתגר בם
כל מין גירוי.
ולמואב אמר: אל תצר ואל תתגר בם מלחמה, מלחמה אי אתה עושה אבל מה שאתה יכול לחטוף מהן, חטוף. ולכך נראין מזויינין למואב והן נאגרין לעריהם, שאין ויגר, אלא לשון אסיפה, שנאמר: (משלי י) אוגר בקיץ בן משכיל.

דבר אחר:
ויגר
לשון גר, שהיו רואין לעצמן גרים בעולם.
אמרו: ירדו למצרים לגור ואחזו אותה ומשכירין היו להם בתים, שנאמר: (שמות ג)ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה.

דבר אחר:
ויגר
לשון יראה, שהיו מתיראין שראו כל האומות ביד ישראל שבא סיחון ונטל ארץ מואב והוא נלחם במלך מואב הראשון ועוג נטל כל ארץ בני עמון, שנאמר: (דברים ג) כי רק עוג מלך הבשן וגו'.
באו ישראל ונטלוהו משניהם שאין בו עולה והיו אלו רואין את ארצם ביד ישראל והיו אומרים: לא אמר להם הקדוש ברוך הוא, כי לא אתן לך מארצו ירושה, הרי ארצנו לפניהם, לכך היו מתיראין.

ויקץ מואב
שהיו רואין את עצמן כקוצין בפניהם.


ויאמר מואב אל זקני מדין
מה טיבן של זקני מדין כאן?
שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ, ואמרו: מנהיג שלהן במדין נתגדל נדע מהן מה מידותיו.
אמרו לו זקני מדין: אין כוחו אלא בפיו.
אמרו להם: אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו, ויאמר מואב אל זקני מדין.
והלא את מוצא שמדינים נלחמים עם המואבים, שנאמר: (בראשית לו)המכה את מדין בשדה מואב, והשנאה ביניהם מעולם.
משל לשני כלבים, שהיו מריבים זה עם זה. בא זאב על אחד מהן אמר השני: אם איני עוזרו היום הורג את זה ולמחר יבא עלי, לפיכך נתחברו מואב עם מדין.

עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור
מה שור כוחו בפיו.
אף אלו כחן בפיהן.

מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה.
אף אלו, כל אומה שנוגעים, אין בהם סימן ברכה.

מה שור מנגח בקרניו.
אף אלו מנגחין בתפלתן, שנאמר: (דברים לג)וקרני ראם קרניו.

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא
והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר: (במדבר לא) את אוי ואת רקם, אלא משנהרג סיחון המליכוהו תחתיו.

בעת ההיא
שגרמה לו שעה.


וישלח מלאכים
הקב"ה עשה להם נסים ואמר הקדוש ברוך הוא: אני גואל אתכם ואעשה לכם נסים ואתם ממרים אותי?!
בוא וראה, ז' גאולות, שגאלתי אתכם והייתם חייבין לשבחני, ז' פעמים כנגד ז' גאולות.
וכן הוא אומר: (שופטים י) ויאמר ה' אל בני ישראל הלא ממצרים ומן האמרי ומן בני עמון ומן פלשתים וצדונים ועמלק וגו' ותצעקו אלי ואושיע אתכם, הרי ז' גאולות.

והמריתם אותי בז' עבודות כוכבים, שנאמר: (שם) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות.

וכן הוא מוכיחן: (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך, מה הטרחתי לך, שמא אמרתי לך הביאו לי עולות מן חיות שבהרים?!
ג' בהמות שברשותך:
שור,
שה כשבים,
ושה עזים.

ושבע שאינן ברשותך:
איל,
וצבי,
ויחמור,
אקו,
ודישון,
ותאו,
וזמר,
שמא הטרחתיך עליהם להביא לפני מהבהמה שאינה ברשותך לא צויתי, אלא מבהמה שהיא ברשותך, שנאמר: (ויקרא כב) שור או כשב או עז כי יולד.
וכן,מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן.
וכי יצא סיחון ועוג להלחם בכם ולא הפלתי אותם לפניכם!
מה הלאיתי אתכם, שמא אמרתי לכם להביא קרבן עליהם?!
לא ראה בלק בן צפור שעשיתי להם כל הנסים ושכר עליהם בלעם והפכתי את הקללות לברכות?!


וירא בלק
כיון שבאו שלוחיו אצל בלעם א"ל הקב"ה: מי האנשים?
א"ל בלעם: בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי.

אמר רבי אבא בר כהנא:
זה אחד מג' בני אדם שבדקן הקדוש ברוך הוא ומצא קרון של מי רגלים:
קין,
חזקיה,
ובלעם.

קין, בשעה שא"ל הקב"ה: (בראשית ד) אי הבל אחיך, בקש להטעות, כביכול היה צריך לומר: ריבונו של עולם, הנסתרות והנגלות לפניך גלויות, ואת שואלני בשביל אחי?!
אלא א"ל: לא ידעתי, השומר אחי אנכי?!
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך! כך דברת, קול דמי אחיך צועקים.

חזקיה, כשעמד מחליו שלח לו מרודך בלאדן דורון, שנאמר: (ישעיה לט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן. בא ישעיה אמר לו: (שם) מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך?
היה צריך לומר: את נביא של מקום ולי את שואל?!
אלא התחיל מתגאה ואמר: (שם) מארץ רחוקה באו אלי, מבבל.
אמר לו ישעיה: הואיל וכך אמרת: (שם) הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך ומבניך אשר יצאו ממך יהיו סריסים בהיכל מלך בבל.

וכן בלעם הרשע, בשעה ששלח בלק אצלו א"ל הקב"ה: (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך? היה צריך לומר: ריבונו של עולם! הכל גלוי לפניך ואין כל דבר נעלם ממך ולי את שואל?!
אלא אמר לו: (שם) בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל וכך אתה מדבר: (שם) לא תאור את העם.
אמר הקב"ה: רשע שבעולם! כתיב על ישראל: (זכריה ב) כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו, ואתה הולך ליגע בהם ולקללם תצא עינו, שנאמר: שתום העין לקיים:כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו.


וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה
עירו היה.

ויש אומרים:
שולחני היה שהיו מלכי גויים נמלכים בו כשולחני שהכל מריצין לו.

ויש אומרים:
בתחילה פותר חלומות היה חזר להיות קוסם וחזר לרוח הקדש.

ארץ בני עמו
שמשם היה בלק והוא אמר לו שסופו למלוך.

לקרוא לו
שכתב לו: לא תהא סבור שלי לבדי את עושה ואני מכבדך לבדי, אם תעקרם מכל האומות את מכובד וכנען ועמלקים משתחווים לך.

הנה עם יצא ממצרים
א"ל: אתה מה איכפת לך?
א"ל: הנה כסה את עין הארץ, סתמו עיניים שהארץ תלוי בהן סיחון ועוג החרימום וכסו עיניהם.
אני מה אעשה?

והוא יושב ממלי
ממלי כתיב, כמה דאת אמר: (תהלים קטז) בשם ה' כי אמילם.

ועתה לכה נא ארה לי
מהו ארה לי?
אוכל אני לשלוט בהם קימעה כאדם שהוא אורה את התאנים.

כי עצום הוא ממני
לא שהן גיבורים וחיילותיהם מרובין, אלא שמנצחין בפיהם מה שאיני יכול לעשות.

אולי אוכל נכה בו
מה ראה זה להתגרות לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, שלא יהיו נוטלים מארצם?!
אלא שהיו בעלי קסמים ונחשים יותר מבלעם, שנאמר: וירא בלק אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתן.

וכן הוא אומר: (ישעיה מד)נלאית ברוב עצתך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים, היה רואה בהובריו, שישראל נופלין בידו לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה כ"ד אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך, לכך אולי אוכל נכה כמי שמנכה אחד מעשרים וארבעה לסאה, כך מן כל כ"ד אלף מישראל חסר אלף אלף.

ואגרשנו מן הארץ
לא היה מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ.

כי ידעתי את אשר תברך מבורך
מנא היה יודע?
שבשעה שבקש סיחון להלחם במואב היה מתיירא שהיו גיבורים. שכר את בלעם ואביו לקלל את מואב, שנאמר: על כן יאמרו המושלים.
וכתיב: כי אש יצאה מחשבון.
וכתיב:אוי לך מואב לכך אמר: כי ידעתי את אשר תברך מבורך.


וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם
שהוליכו בידם כל מיני קסמים שהיו קוסמין בהם, שלא יתן לו עלילות.
וביד זקני מדין היו הקסמים, שאמרו: אם יבא עמנו יצליח אם יעכב שעה אחת אין בו תוחלת. כיון שאמר להם: לינו פה הלילה, הלכו להם זקני מדין שידעו בקסמים שלהם שאין בו הנאה.

ויבא אלהים, ויאמר מי האנשים האלה
זה שאמר הכתוב: (משלי כח)משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול, זה בלעם שבתחילה הבריות נוהגות בכשרות ובדבריו אלו היו נוהגין בעריות שהראשונים: (בראשית כט)ורחל באה עם הצאן, ולכהן מדין שבע בנות, עמד בלעם והטעה את הבריות בעריות וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל והטעהו הקב"ה שכך כתיב: (איוב יב) משגיא לגויים ויאבדם. כיון, שאמר לו: מי האנשים האלה עמך.
אמר אותו רשע: איני יודע בהן! יש שעה שאינו יודע ואני אעשה בבניו כל מה שאני רוצה לכך אמר להטעותו.

דבר אחר:
מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם בלק בן צפור...
התחיל מתגאה ואמר: אע"פ שאין אתה מכבדני ואין אתה מוציא לי שם בעולם, המלכים מבקשים אותי.

הנה העם היוצא ממצרים עתה לכה קבה לי אותו
להודיע ששונא יותר מבלק שבלק לא אמר קבה, אלא ארה, וזה קבה.
בפירוש הוא אמר: ואגרשנו מן הארץ.
והוא אומר: וגרשתיו, מן העוה"ז ומן העוה"ב.


ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עימהם
אמר לו: א"כ אקללם במקומי?
אמר לו: לא תאור את העם!
אמר לו: א"כ אברכם?
אמר לו: אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא!

אומרים לה לצרעה:

לא מן דובשיך ולא מן עוקציך.

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק
לא אמר להם בלעם לא נתן לי רשות לילך ולקלל, אלא לתתי להלוך עמכם.
אמר לי: אין כבודך לילך עם אלו אלא עם גדולים מהן, שהוא חפץ בכבודי, לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים.

כי כבד אכבדך מאד
יותר ממה שהיית נוטל לשעבר, אני נותן.

ויען בלעם ויאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב
מיכן את למד שהיה בו ג' דרכים:
עין רעה,
ורוח גבוהה,
ונפש רחבה.

עין רעה, דכתיב: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו.

רוח גבוהה, דכתיב: כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם.

נפש רחבה, דכתיב: אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, אילו היה מבקש לשכור לו חיילות להלחם כנגדן, ספק נוצחין ספק נופלין, לא די שיתן כך ונוצח, הא למדת שכך בקש.

לא אוכל לעבור
מתנבא שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו מפי השכינה.

ועתה שבו נא בזה גם אתם
מהו גם אתם?
שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים.

ואדעה מה יוסף ה'
שמתנבא שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף להם ברכות על ידו.

ויבא אלהים אל בלעם לילה
זה שאמר הכתוב: (שם לג) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אזן אנשים להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה.
העלים הקב"ה ממנו, שהליכתו מאבדתו מן העולם, ומוליכתו לבאר שחת.
לחשך נפשו מני שחת לאור באור החיים, שאיבד נפשו בהליכתו.
שבשעה שהולך אדם לחטוא השטן מרקד לו, עד שגומר העבירה, כיון שאיבדו, חוזר ומודיעו. וכן הוא אומר: (משלי ז) הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח.
העלים הקדוש ברוך הוא מן בלעם הרשע עד שהלך ואיבד את נפשו, משיצא מן כבודו וידע במה שהוא בו התחיל לבקש על נפשו: תמות נפשי מות ישרים.


ויבא אלהים אל בלעם לילה
זה שאמר הכתוב: (שמות יב) ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה.
כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה.
(בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה.
(שם כ)ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה.
(שמות יב)ויהי בחצי הלילה.
וכתיב: (שם יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה.
(בראשית יד) ויחלק עליהם לילה, וכן כולם.

דבר אחר:
למה נגלה על בלעם לילה?
לא היה ראוי לרוח הקדש, לפי שכל נביאי הגויים, בלילה מדבר עימהם.
וכן אליפז אומר: (איוב ד) בסעיפים מחזיונות לילה.
וכן אליהוא אומר על זה, שדיבר אותו לילה.

אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם
מיכן את למד, שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, שמתחלה נאמר לו: לא תלך, כיון שהעיז פניו להלוך הלך, שכן כתיב: ויחר אף אלהים כי הולך הוא.
אמר לו הקב"ה: רשע! איני חפץ באיבודן של רשעים הואיל ואת רוצה לילך ליאבד מן העולם, קום לך.

ואך את הדבר
ללמדך שבהתראה הלך.
מיד, וישכם, קדם ועמד בזריזות הוא בעצמו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! כבר קדמך אברהם אביהם לעקוד את יצחק בנו: (בראשית כב)וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו'.

וילך עם שרי מואב
ללמדך שהיה שמח בפורענות ישראל כמותן.


ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' מלאך
של רחמים היה ונעשה לו לשטן.

ושני נעריו עמו
זו דרך ארץ, שהיוצא לדרך צריך שנים לשמשו וחוזרים ומשמשין זה לזה.

ותרא האתון את מלאך ה'
וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו, אלא אם כן שלף חרבו?!
והרי כתיב בסנחריב: (ישעיה לז)ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור.
וכתיב: (שם מ)וגם נשף בהם חייהם.
אלא כך אמר לו: הפה נתן ליעקב, שנאמר: (בראשית כז)הקול קול יעקב והידים ידי עשו. וכתיב: (שם)ועל חרבך תחיה.
והאומות כולם בחרב חייהם ואתה תחליף אמונתך ותבוא עליהם בשלהן, אף אני אבוא עליך בשלך, לכך כתיב: וחרבו שלופה בידו.


ותט האתון מן הדרך
הרשע הזה הולך לקלל אומה שלימה שלא חטאה לו ומכה אתונו שלא תלך בשדה.
וכתיב: ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים.

וכי לא היה יכול לו לילך אחריו?
אלא כך מדת הקב"ה, מלך בשר ודם משלח ספקלטור להרוג את האדם מהלך אחריו ימים הרבה וזה שנתחייב מיתה אוכל ושותה ואספקלטור מהלך ומטרף אחריו ממקום למקום. ולפני הקדוש ברוך הוא אינו כן, הפסקלטור במקומו עומד ומי שנתחייב מיתה בא אצלו ברגליו, כדי שלא יצטער המלאך לילך אחר בלעם קדמו לדרך.

ויעמד מלאך ה' במשעול
אמר לו: הכרמים נמכרים כשועלים גדר מזה וגדר מזה אין אתה יכול לשלוט בהן, שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים.

ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר ויוסף מלאך ה' עבור
מה ראה לקדמו שלשה פעמים עד שלא נראה לו?
סימנין של אבות הראה לו.
עמד לו בראשונה, היה ריוח מכאן ומכאן.

ותט האתון מן הדרך ותלך.
בשנייה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד.
בשלישית, אין דרך לנטות ימין ושמאל.
ומה היו הסימנין האלה?
שאילו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מיכן ומיכן בני ישמעאל בני קטורה.
בקש לקלל בני יצחק היה מוצא בהן צד אחד בני עשו.

ותלחץ אל הקיר
בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן, לכך נאמר בשלישית, במקום צר, זה יעקב, דכתיב: (בראשית לב) ויירא יעקב מאד וייצר לו, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא מצא פסולת באחד מבניו.

ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל
על בזיונו, שביזתה אותו.

ויפתח ה' את פי האתון
להודיעו שהפה והלשון ברשותו, שאם בקש לקלל פיו ברשותו.

ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים
רמזה לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי
אף על פי שמדבר בלשון הקדש, עובד כוכבים לשונו סרוח.

לו יש חרב בידי
משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך נחש. בדרך ראה אנקה אחת התחיל מבקש מקל להורגה.
אמרו: זו אי אתה יכול ליטול, היאך באת לרפאות בלשונך נשוך נחש?!
כך אמרה האתון לבלעם: אני אין אתה יכול להרגני אלא א"כ חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה?!
שתק ולא מצא תשובה.
התחילו תמהים שרי מואב שראו נס שלא היה כמוהו מעולם.

ויש אומרים:
אמר להם: אינה שלי!
השיבתו: הלא אנכי אתונך, אשר רכבת עלי מעודך, עד היום הזה!
הא למדת, שלא היה זקן שהאתון גדולה הימנו.

ההסכן הסכנתי לעשות לך כה
כיון שדברה מתה שלא יהיו אומרים: זו שדברה ועושין אותה יראה.

דבר אחר:
ההסכן הסכנתי לעשות לך כה
חס הקב"ה על כבודו של אותו רשע שלא יאמרו: זו הייתה שסילקה את בלעם ואם חס הקדוש ברוך הוא על כבוד הרשע אין צריך לומר על כבוד הצדיק.

וכן הוא אומר: (ויקרא כ) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה, שלא יאמרו: זו הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה.
להודיעך, שחס הקב"ה על כבודן של בריות ויודע צרכן וסתם פי הבהמה, שאילו הייתה מדברת לא היו יכולין לשעבדה ולעמוד בה, שזו הטיפשת שבבהמה וזה חכם שבחכמים, כיון שדברה לא היה יכול לעמוד בה.


ויגל ה' את עיני בלעם
וכי סומא היה?
להודיע, שאף העין ברשותו.

ויקד וישתחו לאפיו
שדבר עמו.

ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית
וכי דקיון של אתון בא מלאך לבקש מידו?!
אלא א"ל: מה האתון שאין לה זכות ולא ברית אבות נצטויתי לתבוע עלבונה מידך, אומה שלימה שאתה מבקש לעוקרה שיש לה זכות וברית אבות על אחת כמה וכמה!

הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך
ירא"ה
ראת"ה
נטת"ה.

דבר אחר:
ירט
בא"ת ב"ש, מגן, ותראני האתון.

גם אותך הרגתי ואותה החייתי
מיכן את למד, שהרג את האתון.

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי
שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורעניות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו.

כי לא ידעתי ועתה אם רע בעיניך אשובה לי
אמר לו: אני לא הלכת, עד שאמר לי הקדוש ברוך הוא: קום לך אתם!
ואתה אומר: שאחזור, כך אומנתו?!
לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו, ואח"כ: (בראשית כב) ויקרא מלאך ה', ויאמר אל תשלח ידך, למוד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו, ועכשיו הוא אומר לי: לך אתם, ועכשיו, אם רע בעיניך אשובה לי.

ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים
שחלקך עימהם וסופך ליאבד מן העולם.

וילך בלעם עם שרי בלק
מלמד שכשם שהם שמחים לקלל כך הוא שמח.


וישמע בלק כי בא בלעם
מלמד, ששלח שלוחים לבלק לבשרו.

ויצא לקראתו אל עיר מואב
למטרפולין שלהן.

מה ראה לקדמו לגבולין?
אמר: הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תכנס אומה בגבול חברתה אלו באין לקלקל והיה מראה לו היאך פרצו ועברו גבול סיחון ועוג כאלו קובל עליהם.

ויאמר בלק אל בלעם שלח שלחתי אליך האמנם לא אוכל כבדך
נתנבא לצאת לסופו הימנו בקלון וכעניינו השיבו.

הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה
שאין רשות בידי לומר, מה שאני רוצה:


ויקח בלק את בלעם ויבאו קרית חוצות
שעשה שווקים של מקח וממכר ועשה לו אטליז להראות לו אוכלוסין לומר: ראה מה אלו באין להרוג בני אדם ותינוקות שלא חטאו להן.

ויזבח בלק בקר וצאן
הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה כאברהם, שנאמר: (שם יח)ואקחה פת לחם ואחר כך מהרי שלש סאים ואל הבקר רץ אברהם.
ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.
בלק אמר: כי כבד אכבדך מאד וכשבא לא שיגר לו אלא בקר וצאן אחת. התחיל בלעם חורק שיניו עליו שהיה נפשו רחבה.
אמר: כך שלח לי מחר אני נותן מארה בנכסיו, ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות.


ויהי בבוקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל
בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא.

למה הדבר דומה?
לאחד שיש בידו סכין ואין מכיר את הפרקים וחברו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין.
כך היו שניהם דומין, בלק רואה את המקומות שישראל נופלין בהן.

ויעלהו במות בעל פעור
שראה שישראל נופלין שם.