פרשה כב: מלחמת מדיין, עושרם של בני גד וראובן



וידבר משה אל ראשי המטות איש כי ידור נדר לה'
הה"ד (ירמיה ד)ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה.
אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורים שהותר לכם להישבע בשמי, אפילו באמת אין אתה רשאי להישבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המידות האלו: (דברים ו) את ה' אלהיך תירא, שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים:
אברהם,
איוב,
ויוסף.

אברהם, דכתיב: (בראשית כב) כי ידעתי כי ירא אלהים אתה.
איוב, דכתיב: (איוב א) איש תם וישר וירא אלהים.
יוסף, דכתיב: (בראשית מב)את האלהים אני ירא הוי, את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר: (דברים ו) ואותו תעבוד ובו תדבק.

וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר: (שם ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא?!
אלא לומר לך, כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה ועושה פרקמטיה ומהנהו מנכסיו, זהו שנאמר: עליו:ובו תדבק, אם יש בך כל המידות האלו אתה רשאי להישבע ואם לאו אין אתה רשאי להישבע.

מעשה בינאי המלך שהיו לו ב' אלפים עיירות וכולם נחרבו על שבועת אמת.
כיצד?
אומר אדם לחברו בשבועה שאני הולך ואוכל כך וכך במקום פלוני ואשתה כך וכך במקום פלוני והיו הולכין ומקיימין שבועתן ונחרבו.
מה הנשבע באמת כך, הנשבע על השקר על אחת כמה וכמה!


נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך
רבי יהודה אומר:
אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקדוש ברוך הוא: נקם ואחר תאסף, תלה הכתוב מיתתו במדין אלא להודיעך שבחו של משה.
אמר: בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל?!
מיד: (במדבר לא) וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא.
אנשים
צדיקים, ולהלן בחר לנו אנשים.
וכן: (איוב ד) בנפול תרדמה על אנשים.

לתת נקמת ה' במדין
הקב"ה אמר: נקמת בני ישראל.
ומשה אמר: נקמת ה' במדין.
אמר הקדוש ברוך הוא להם אינו אלא דיקו שלכם שגרמו לי להזיק אותן.
אמר משה: ריבון העולמים! אם היינו ערלים או עובדי עבודת כוכבים או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו ואינן רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך, לתת נקמת ה' במדין.


אלף למטה וגו'
יש אומרים:
שני אלפים מכל שבט ושבט שלח.

ויש אומרים:
ג' אלפים מכל שבט ושבט.
י"ב אלף משמרים את כליהם, עליהם נאמר: (שיר ד) שניך כעדר הקצובות (וגו') שכולם מתאימות.
וי"ב אלף לתפלה.

ומנין?
שכן שנאמר: אלף למטה אלף למטה הרי כ"ד אלפים.

וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה
הרי י"ב אחרים.

מהו וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה?
שהיו נמסרין זוגות זה לזה.

דבר אחר:
וימסרו
בעל כורחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין.
אמרו: נלך למדין וימות משה ונמנעו מלילך.
אמר לו הקב"ה למשה: הפל גורלות על השבטים, והם מוסרין מאיליהן.


וישלח אותם משה
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת, אתה בעצמך והוא משלח את אחרים?!
אלא מפני שנתגדל בארץ מדין, אמר: אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה.

המשל אומר:

בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן.

ויש אומרים:
שאינה זו מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא הרבה עד עכשיו.

למה שלח פנחס?
אמר: מי שהתחיל במצווה הוא גומר. הוא השיב את חמתו והכה את המדינית, הוא יגמור מצוותו.

וכלי הקדש
זה הארון, שנאמר: כי עבודת הקדש וגו'.

רבי יוחנן אמר:
אלו בגדי כהונה שהם אורים ותומים, כמו שנאמר: ובגדי הקדש אשר לאהרן.

ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין הרגו בחרב וגו'
מה בקש שם?
אלא שהלך ליטול שכרו מן כ"ד אלף, עליו נאמר: (משלי כו)כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב.

ויקחו את כל השלל ואת המלקוח ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן
להודיע שבחן שלא נטלו כלום מן הבזה שלא ברשות אלא הביאו לפניהם ואח"כ נטלו.

ויצאו משה ואלעזר הכהן ונשיאי העדה לקראתם
להודיע ענותנותו ושבחו של משה שהיו כלם תלמידי תלמידיו.