פרשה י: פרשת הנזיר
פרשה יא: ברכת כהנים



איש או אשה כי יפליא וגו'.
הה"ד: (שיר ה) שוקיו עמודי שש וגו'
שוקיו, זה העולם, שנשתוקק הקב"ה לבראתו, כמה דתימא: ועלי תשוקתו.

ומנין שכן הוא אומר?
שנאמר: (בראשית ב) ויכלו השמים והארץ וגו'אין ויכלו אלא לשון תאוה, שנאמר: (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי וגו'.
עמודי שש,שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים, שנאמר: (בראשית ב) כי ששת ימים עשה ה' וגו', הרי שלשה אמהות שמהם נבראו הכל.
מיוסדים על אדני פז, שיסודן היה שלשה דברים משובחים ואין כמותן בעולם. הה"ד: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה.
(שם) בדעתו תהומות נבקעו, זה הים.
חכמה היא יראת ה', כמה דתימא: (איוב כח) הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה.
דעת,זה המכיר את בוראו, כמה דתימא: (הושע ד) ואין דעת אלהים בארץ.
ואומר: השכל וידוע אותי.
מראהו כלבנון,זה שכר בעל תשובה, שהוא נקרא סור מרע, שעליו אמר הכתוב (שם יד) ארפא משובתם וגו' (שם) ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.
בחור כארזים, זה הירא והמכיר בוראו, שהוא נקרא צדיק, ועליו אמר הכתוב (תהלים צב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה.

ואומר: (שמו"א ב) ובחור אותו מכל שבטי ישראל וגו'.
ואומר: (תהלים סה) אשרי תבחר ותקרב חכו ממתקים, זה הקב"ה.

ראה מהו אומר?
(עמוס ה) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ויש לך חיך מתוק מזה?!
(יחזקאל לג) חי אני נאם אדני אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו', ויש לך חיך מתוק מזה?! (שם) ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה!

אר' שמעון בן לקיש:
ובלבד בתוהה על הרשע.

הא כיצד?
תני,
רשב"י:
הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור, עליו הכתוב אומר: (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה.

אמר רבי יוחנן:
לא עוד אלא כל עבירות שעבר הקב"ה מונה אותן לו זכיות, הה"ד: (תהלים מה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי, הרי הן כמור ואהלות, בזמן שהן קציעות. ואומר: (יחזקאל לג)עליהם הוא יחיה.

דבר אחר:
חכו ממתקים
אמר רבי שמואל בר נחמן:
בג' מקומות שמעו אומות העולם שהקב"ה מוכיח את ישראל ושמחו ובסוף יצאו בבושת פנים, ואלו הן:
(ישעיה א) לכו נא ונוכחה יאמר ה'.
אמרו: עכשיו הוא מכלה שונאיהם של ישראל מן העולם, אפשר לאלו להתוכח עם בוראן?!
כיון שאמר להם: אם יהיו חטאיכם כשנים וגו',
אמרו: זו התוכחת?!
לא בעי אלא מתפוגגה עמהון.

ודכוותה: (מיכה ו) שמעו הרים את ריב וגו'.
אמרו: עכשיו הוא מכלה שונאיהן של ישראל מן העולם, אפשר לאלו להתוכח עם בוראן?!
וכיון שאמר להם: (שם) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.
אמרו: זו תוכחת?!
לא בעי אלא מתפוגגה עמהון.

ודכותיה: (הושע יב) וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב וגו'.
אמרו: עכשיו הוא מכלה שונאיהם של ישראל מן העולם, אפשר לאלו להתוכח עם בוראן?!
כיון שאמר להם: (שם) בבטן עקב את אחיו וגו'.
אמרו: זו תוכחת?!
לא בעי, אלא מתפוגגה עמהון.

אמר רבי יודן בר ר' שמעון:
לאלמנה שֶׁקָּבְלָה על בנה חמתיה לדיין דאין בנור ובזפת ובמגלבין.
אמרה: אין דאין הוא לברי באלין דיניא, קטיל הוא, ליה דחלת כד גמר מיליא.
אמר לה: מה הוא עביד ליך?
אמרה ליה: כד הוה במעי, הוה מבעט לי.
אמר לה: זו סורחנא?!
כך יעקב בבטן עקב את אחיו.

ר' אלעזר, בשם ר' סימאי:
אלוהו של יעקב חלק לו כבוד.

דבר אחר:
חכו ממתקים
ר' עזריה ורב אחא, בשם רבי יוחנן:
בשעה ששמעו ישראל אנכי בסיני, נפשם יצאה מהם חזר הדבור אצל הקב"ה.
אמר לפניו: רבון העולמים! אתה חיים ותורתך חיים שלחתני אצל מתים?! כולם מתים! באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדיבור: (תהלים כט)קול ה' בכח קול ה' בהדר.

אמר רבי חמא בר רבי חנינא:
לבחורים, קול ה' בכח.
לתשים, קול ה' בהדר.

תני רשב"י:
התורה החזירה להם נפשותיהם, שנאמר: (שם יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש.

כולו מחמדים
רבי חייא בר אבא:
בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקב"ה מזהיר את ישראל ואומר להן: אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם, הה"ד: (ויקרא יא) אל תשקצו את נפשותיכם וגו'.

מהו אני ה'?
נאמן אני לשלם מתן שכר. על כך אתמהה?!
הוי, כולו מחמדים.

רבי תנחום ב"ר חייא, בשם רבי יוחנן:
כתיב: (יחזקאל כ) ואת שבתותי קדשו.
במה את מקדשו?
במאכל, ובמשקה, ובכסות נקיה.

מה כתיב בו?
(שם) והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם, אני ה'.
נאמן אני לשלם לכם מתן שכר.
הוי, כלו מחמדים.

זה דודי, כמה דתימא: (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.
אמר רבי לוי: כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם:
בחרישתן,
ובזריעתן,
בקצירתן,
בעומרן,
בדישתן,
בגרניהם,
ביקביהם,
ובתגלחתם,
ובמניינם.

בחרישתן: (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
בזריעתן: (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים.
בקצירתן: (שם) לא תכלה פאת שדך.
בקצרך בעומרן: (דברים כד) ושכחת עומר בשדה וגו'.
בדישתן: (שם כה) לא תחסום שור בדישו.
בגרניהם ביקביהם: (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר.
בתגלחתם: (ויקרא כא) ופאת זקנם לא יגלחו.
במניינם: שישראל מונים ללבנה ואומות העולם מונין לחמה, (שמות ל) כי תשא את ראש וגו', שאו את ראש וגו'.

להיות לי, הרי אתם שלי.
הוי, זה דודי וזה רעי.

ר' יודן, בשם ר' חמא ב"ר חנינא ור' ברכיה, בשם רבי אבהו אמר:
שהוא מרבה לי רעים.

כיצד?
כתיב: ואבדיל אתכם מן העמים,כזה שהוא בורר את היפה מן הרע בורר וחוזר ובורר, שכל מי שבורר את הרע מן היפה שוב אינו חוזר ובורר.
כך הקב"ה מצפה לאומות העולם שמא יעשו תשובה ויקרבן לתחת כנפיו.

דבר אחר:
שוקיו עמודי שש וגו'
שוקיו, זו תורה, שנאמר: (משלי ג) ושקוי לעצמותיך.

עמודי שש
למה נמשלו דברי תורה לעמודים?
לפי שהם עמודי העולם, שנאמר: (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

רבי הונא, בשם בר קפרא אמר:
מה העמודים הללו יש להם קופליות מלמעלן ובסיסיות מלמטן, כך היו פרשיותיה של תורה נדרשת לפניהם ולאחריהם.
נדרשת מלפניהם, כגון הדא: (ויקרא יט) כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ וגו'.

מה כתיב לפניהם?
(שם) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע.

וכי מה ענין זה לזה?
אלא אינש דהוא אזיל ומתחבר בחבריה בנטיעותיו ומתוך שהוא נכנס ויוצא בתוך ביתו נחשד על שפחתו, וכשם שאדם פורש את עצמו מן פירות ערלה, כך המקולקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין.

דאמר רבי יודן בשם רבי לוי:
אלו שהיו נוהגין התר בשפחות בעולם הזה עתידין להתלות בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא, שנאמר: (תהלים סח) אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער.
והוא אומר: לא אשם אני חייב?!
יתהלך באשמיו,יזיל האי גברא בחוביו.

כיצד נדרשות מאחריהם?
(ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

מה כתיב בתריה?
(שם) לא תאכלו על הדם.

וכי מה ענין זה לזה?
אלא אמר הקב"ה: לערלה את ממתין שלש שנים ולאשתך אין את ממתין עד שהיא מטהרת מנדתה?!
לערלה את ממתין ג' שנים ולבהמתך אין את ממתין עד שתמצה דמיה?!

מי קיים מצות הדם?
שאול קיים מצות הדם, שנאמר: (שמו"א יד)ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם וגו' (שם) ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש וגו'.

מהו ושחטתם בזה?
רבנין אמרי:
סכין הראה להם כמה היה צריך להיות שיעור ארכו, מנין בזה.
ב' תרין
ז' שבעה
ה' חמשה
הרי ארביסר אצבעות.
אמר להם: כסדר הזה תהיו שוחטים ואוכלים.

והיכן פרע לו הקב"ה?
ביום מלחמת, שנאמר: (שם יג) והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יהונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו.

מי המציאה לו:
ר' הונא בשם רב יצחק אמר:
המלאך המציאה לו.

ורבנן אמרי:
הקב"ה המציאה לו.
חרב,מדה כנגד מדה.

מה כתיב?
(שם יד) ויבן שאול מזבח לה' וגו'.

והלא כמה מזבחות בנו ראשונים:
נח בנה מזבח,
אברהם בנה מזבח,
יצחק בנה מזבח,
יעקב בנה מזבח,
משה בנה מזבח,
יהושע בנה מזבח,
ואת אומר: אותו החל לבנות מזבח לה'?!

רבי יוסי אומר:
החל במלכים.

ר' יודן אמר:
לפי שנתן נפשו על הדבר של שחיטה שהיא צורך מזבח, לפיכך העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח.

ודכוותיה: פרשת נזיר נדרשת לפניה ולאחריה.
כיצד לאחריה?
זאת תורת הנזיר וגו'.

מה כתיב אחריו?
(במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל וגו'.

וכי מה ענין זה לזה?
אלא כך צוה הקב"ה, כשם שאין הנזיר טועם יין אף אתם לא תטעמו יין, כשתהיו מברכים את ישראל, לכך כתיב: כה תברכו בענין נזיר ולכך אין הכהנים נושאים כפיהם במנחה, משום שכרות.

כיצד נדרשת לפניה?
איש או אשה כי יפליא וגו'

מה כתיב למעלה?
(שם ה) זאת תורת הקנאות.

וכי מה ענין זה לזה?
אלא כשהם משקים את הסוטה היו אומרים לה: הרבה יין עושה וכל ישראל עומדים שם, אנשים ונשים, ואם היתה טמאה, וצבתה בטנה וגו'.
וכשם שבודקים אותה כך בודקים אותו והיו ישראל האנשים והנשים שהיו רואין באים לתוך בתיהם, ואומרים: אוי לי לפלוני ולפלונית ששתו יין ונשתכרו ועברו עבירה ומתו.
נשבע אני שאיני שותה יין לעולם שלא יהא לי כמותו וכן הנשים אומרות, לכך נסמכו זו לזו.
אמר הקב"ה: אם נזיר אדם מן היין כך תורתו, איש או אשה כי יפליא וגו'.

דבר אחר:
כשם שהנזיר מובדל מיין, כך אני מבדיל את הסוטה משאר נשים לרעה.


איש או אשה כי יפליא וגו'
הה"ד: (משלי כג) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה.
תנה בני, אלו ישראל, שנקראו בנים, שנאמר: (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם.
לבך לי,כמה דתימא: (שם י) ומלתם את ערלת לבבכם וגו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם. ועיניך דרכי תצרנה,כמה דתימא: (במדבר טו) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'.
(משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה, בעבודת כוכבים הכתוב מדבר, שהיא נקראת זונה, כמה דתימא: (דברים לא) וזנה אחרי אלהי נכר.
הארץ נקראת שוחה, על שם: וישח אדם.
(משלי שם) עמוקה, על שם: וישפל איש.
וכן הוא אומר: (ישעיה ב) ושח גבהות האדם וגו'.

ומנין שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר?
שכך כתיב אחריו: (שם)והאלילים כליל יחלוף
(משלי כג) ובאר, שע"י עבודת כוכבים ירדו ישראל לבור, שנאמר: (איכה ג) צמתו בבור חיי. צרה,כמה דתימא: (דברים כח) והצר לך בכל שעריך.
נכריה,זו עבודת כוכבים, כמה דתימא: אלהי נכר.

אף היא, מנא לן שעבודת כוכבים מביאה אף על האדם?
שנאמר: (שם יא) פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם.
כחתף תארב,כמה דתימא: ואבדתם מהרה.
(שם) בוגדים באדם תוסיף
אדם,אלו ישראל, שנקראו אדם אתם.
ובוגדים,כמה דתימא: (ישעיה כד) רזי לי רזי וגו'.

דבר אחר:
ובוגדים באדם,אלו קללות של תורת כהנים שהם פורעניות אחר פורעניות, וכתיב בהם: ויספתי,כמה דתימא: (ויקרא כו) ואם עד אלה לא תשמעו וגו' ויספתי עליכם מכה.

ומנין שעל עובדי עבודת כוכבים הכתוב מדבר?
שכן כתיב: והשמדתי את במותיכם וגו'.
(משלי כג) למי אוי למי אבוי וגו' אע"פ שחטאו ישראל ומסרן הקב"ה ביד אוה"ע בעונותיהם, אף הם לא יצאו נקיים שלסוף הקב"ה דן את אוה"ע שמסרו בידם, כמו שעשה במצרים ובבבל, לכך כתיב: ו' פעמים למי כנגד ו' גליות שגלו ישראל לבין האומות וכולן לקו על ידיהם, ואלו הן:
מצרים תחילה,
ואחר אשור,
בבל,
מדי,
ויון,
ואדום.

וכן הוא אומר: (זכריה א) וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט וגו'. (ירמיה מו) כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם לכך נאמר למי אוי למי אבוי וגו'.
(משלי כג) למאחרים על היין אלו ישראל שנקראו יין,כמה דתימא: (ישעיה כז)ביום ההוא כרם חמר ענו לה.
למאחרים,אלו אוה"ע המאחרים על היין לשתות וליקח כל יגיעם.
הבאים לחקור ממסך,שהם חוקרים עלילות אחריהם. באי זה ענין יטלו את אשר להם ויהרגו אותם ויעשו עמהם רעה.
(משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם, הקב"ה מזהיר את העובדי כוכבים שלא יכבידו עול קשה על ישראל, הה"ד: אל תרא יין כי יתאדם.

מהו?
(שם) כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב, שהם נותנים עיניהם בכיסם של ישראל.
(שם) יתהלך במישרים, שנוטלין כל אשר להם ונשארים בתיהם כמישור.

דבר אחר:
יתהלך במישרים, שעושים בהם איש כל הישר בעיניו.

דבר אחר:
יתהלך במישרים, שכל גזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עון, אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר.
(שם) אחריתו כנחש ישך, אומר להם הקב"ה: חוה לפי שהלכה אחר עיניה בעצת הנחש, כמה דתימא: (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב וגו'.

מה היה סופה?
נתקללה ע"י הנחש ז' קללות.
מן הכתוב שנאמר: (שם שם ט"ז) אל האשה אמר: הרבה ארבה וגו' אותו אילן יין היה, אף אתם תלקו ע"י ישראל שנקראו יין בעת שתסתכלו בהם ותשתו ממונם, שנאמר: (ירמיה ב, ג) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו'.

(משלי שם, שם) וכצפעני יפריש,מה הצפעני מפריש את האדם מן חיים למוות, כך בעוון שעושין רעה לישראל יאבדם מן העולם, שנאמר: (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה וגו',זה הגזל, שהוא חשוב עליהם כמות. הה"ד: (שם) אשר שפכו דם נקי בארצם.

(משלי כג) עיניך יראו זרות, תחת הראייה שהיו עובדי כוכבים מסתכלים בישראל, כנגד זה יביא עליהם הקב"ה פורעניות משונות שיהיו זרות זו לזו, כדרך שבא לישראל, כמה דתימא: (דברים לא)ומצאוהו רעות רבות וצרות, רעות שהן צרות זו לזו, כגון: זבורא ועקרבא.

(משלי שם, שם) ולבך ידבר תהפוכות, אתם מתהפכים עליהם בכל יום, כמה דתימא: (איכה ג) אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום, ולבם של ישראל יוצא מדעתו, מרוב התלאות שעושים להם, כך ישלם הקב"ה גמול להם מדה כנגד מדה, שיביא עליהם פורעניות קשות שיצא לבם מדעתו וידבר לבם תהפוכות, ויביא עליהם בלהות.
תהפכות,כמה דאת אמר: (איוב ל, טו) ההפך עלי בלהות.

וכן הוא אומר: (ישעיה סו, ו) קול ה' משלם גמול לאויביו,מדה כנגד מדה.
(משלי שם) והיית כשוכב בלב ים, זה פרעה, שטבע בלב ים, כמה דתימא: (שמות טו) קפאו תהומות בלב ים, ואומר:ונער פרעה וחילו בים סוף.
מה פרעה הכהו הקב"ה עשר מכות כנגד עשרה דברים שגזר על ישראל ולבסוף טבעו כנגד (שם א) כל הבן הילוד וגו', כך יעשה הקב"ה לכל האומות עובדי כוכבים שעושים רעה לישראל, מדה כנגד מדה.
וכשוכב בראש חבל, זה היה סיסרא, מה כתיב (שופטים ד) והוא לחץ את בנ"י בחזקה כ' שנה.

מה היה סופו?
לפי שהיה מחרפם ומגדפם בנחיצה, לכך מת מיתה גדופה שמסרו ביד אשה, כמאן דאמר: (שם) כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא לכך נאמר: וכשוכב, זה היה סיסרא שכתוב בו: (שם ה)בין רגליה כרע נפל שכב.
בראש חבל,שחבלתו יעל בראשו עם היתד שבאהל. הה"ד: (שם)ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו', מדה כנגד מדה.

דבר אחר:
וכשוכב בראש חבל,זה היה המן שבקש להרוג את כל היהודים הם ובניהם ולבוז את ממונם ובקש לתלות את מרדכי, לכך הגיע לו מדה כנגד מדה שמת הוא ובניו ולקח מרדכי ממונו, לכך נאמר: (משלי שם) וכשוכב, זה היה המן שמת מיתה משונה, כמה דאת אמר: (יחזקאל לב) שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אשר נתנו בגבורתם את חללי חרב והמה את ערלים ישכבו ואת יורדי בור.

(משלי שם) בראש,כמה דאת אמר: (אסתר ח)ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו.
(משלי שם) חבל, אלו בניו, שנאמר: ותלו אותו ואת בניו על העץ, ואין חִבֵּל, אלא בניו, כמה דתימא: (קהלת ה) למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך.
מעשה ידיו של אדם אלו בניו.
חִבֵּל, חֶבֶל כתיב, זה היה המן שנחנק בחבל.

ומניין שהיה ממונו למרדכי?
שנאמר: (אסתר ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, מדה כנגד מדה.

(משלי כג) הכוני בל חליתי, אוי להם לעובדי כוכבים שאין לומדים מוסר במה שעשה הקב"ה לראשונים לא למדו אחרונים, הה"ד:הכוני בל חליתי.
אומרים העובדי כוכבים: אע"פ שהכה הקב"ה פרעה ומצרים על אודות ישראל על פי כן לא לקחתי מוסר, הה"ד: בל חליתי.
(משלי, שם) הלמוני בל ידעתי, אע"פ שפרע מסיסרא שכתוב בו: והלמה סיסרא, לא נתתי לדעתי בו ולקחת מוסר ממנו, מתי אקיץ.
ולא עוד, אלא שהייתי ממתין מתי תעבור המכה ואוסיף לבקש רעתם של ישראל, הה"ד: (שם) אוסיף אבקשנו עוד. וכן הוא אומר: (שם כז)אם תכתוש את האויל במכתש וגו'.

דבר אחר:
תנה בני לבך לי וגו'
מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים, שיהיו אחריו?
לפי שהעבירה תלויה בהם, הה"ד: (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו'.
עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון.
(משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה,כשם שאמר משה: אשר אתם זונים אחריהם,לומר שהזנות תלויה בהם, העינים רואות את הזונה והלב מהרהר אחריה.
כך אמר רוח הקדש ע"י שלמה:כי שוחה עמוקה זונה.

למה קראה שוחה?
על שם: כי שחה אל מות ביתה.
עמוקה,כמה דתימא: (משלי ח) בעמקי שאול קרואיה זונה,זו אשת איש.
ובאר צרה,שהיא מורידה לנואף לגיהנם. הה"ד: (שם ה) שאול צעדיה יתמכו.
ושאול, נקרא בור, דכתיב: (תהלים ל) ה' העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור.

מהו שאמר צרה זה גיהנם?
שהיא רחבה מלמטה ופיה צר מלמעלה. הה"ד: (איוב לו) ואף הסיתך מפני צר רחב לא מוצק תחתיה.
נכריה,שהיא נכריה לך, שהיא אשת איש, אף היא שמביאה את האף על האדם, שכן כתיב: לא תנאף,לא תהנה האף ממך.

דבר אחר:
אל תנאף,אל תתן אף בין איש לאשתו.
כחתף תארב, שאין הקב"ה מאריך למנאפים להפרע מהם.
וכן הוא אומר: (מלאכי ג) והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים.

(משלי כג) ובוגדים באדם תוסיף, שהיא מפתה אנשים כשרים ועושה אותן בוגדים ומוספת רשעים בישראל. הה"ד: (שם ט) אשת כסילות הומיה, (שם) וישבה לפתח ביתה וגו', לקרא לעוברי דרך המישרים ארחותם. (שם) מי פתי יסור הנה, וחסר לב ואמרה לו: מים גנובים ימתקו וגו' ולא ידע כי רפאים שם וגו' הוי, ובוגדים באדם תוסיף.

למי אוי למי אבוי,כנגד הנואף אומר.
למי אוי,כמה דתימא: לצבות בטן.
למי אבוי,זה אב.
אוי,כמה דתימא: ולנפיל ירך, לפי שהירך הוא עושה העבירה, לכך נקראאבוי, אב אוי.
למי מדינים,כל אלו למי, האוי והאבוי?
לנואף, המשלח מדנים בין איש לאשתו.
הוי למי מדניםלפי שהמדנים שלו.
וכן הוא אומר: (שם ו) ומשלח מדנים בין אחים, זה איש ואשתו שהם אחים זה לזה.
למי שיח,ועוד למי הם באות הקללות שאמרנו, האוי והאבוי?
הוי, למי שיח, למי פצעים חנם,זו הזונה שהיתה נפצעת פצעי אהבה חנם בלי שום פצע מבעלה שוחקת עם אחר.
למי חכלילות עינים,זו הזונה שמשקת את הנואף יין, כמה דתימא: (בראשית מט) חכלילי עינים מיין.

דבר אחר:
למי שיח,זו שבועת האלה, כמאן דאמר: ואמר הכהן לאשה יתן ה' וגו'.
למי פצעים חנם,על עסקיה נפצעת חנם, שהכהן פורע את ראשה ואוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו.
למי חכלילות עינים,זו שתיית המים שמיד כשהיתה שותה עיניה בולטות.

כל אלו למי?
למאחרים על היין,מכאן שהיין גורם.
לבאים לחקור ממסך,מן דשמע הן אית ליה חמר טבא רדיף בתריה.
אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקדש על היין שלא ישתכר אדם.

למה?
כי יתאדם, שאחריתו דם שעובר עבירה שיתחייב עליה מיתה.

דבר אחר:
כי יתאדם,כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה.
(משלי כג) כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב, על ידי הכוס יתן עינו בכיס לשון נקי דברה תורה לומר שיבא על הערוה.
יתהלך במישרים, סוף אשתו אומרת לו: כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש.

אמר רבי אסי:
אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא.

דבר אחר:
יתהלך במישרים,סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור, מסיח עם אשה בשוק מנבל פיו דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש, אחריתו כנחש ישך.
מה הנחש ע"י שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו, שנאמר: (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך כך נח ע"י יין נתקלל בנו שלישי של עולם, שנאמר: (שם ט)וייקץ נח מיינו וגו' ארור כנען, זה היה חם שהיה בנו שלישי והוא נקרא אבי כנען וכן היו מאררים.
מה צפעון זה מפריש בין מתים לחיים, כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות, לפי שהיין גורם לו לעבודת כוכבים. הה"ד: (משלי כג) עיניך יראו זרות, כמה דתימא: (תהלים פא) לא יהיה בך אל זר.

דבר אחר:
שהוא בא על אשת איש, כמה דתימא: (משלי ה) למה תשגה בני בזרה.

דבר אחר:
שיעשה את המצות זרות, כמה דתימא: (תהלים קיט) גערת זדים ארורים השוגים וגו', ואין זדים אלא הטועים בעבור היין, כמה דתימא: (משלי כא) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, זה שכור שנקרא יהיר ולץ.

יהיר מנין?
שנאמר: (חבקוק ב) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה.

לץ מנין?
דכתיב: (משלי כ) לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם.

ולבך ידבר תהפוכות,שהוא הופך פניו מן הקב"ה ומן המצות, כמה דתימא: (דברים לב)כי דור תהפוכות וגו'.
והיית כשוכב בלב ים,זה נח, ששכב בתיבה י"ב חדש בתוך מי המבול ועל ששתה ונשתכר אירע בו פסול שנסתרס.
וכשוכב בראש חבל, זהו אדם הקדמוני שהוא היה ראש לכל בני אדם שע"י היין נקנסה עליו מיתה וגרם להביא חבלי מות לעולם.
הכוני בל חליתי,אוי לו לנואף שאינו לומד דעת ממה שעברו עליו, הוא ראה מה אירע לסוטה ע"י היין ולא למד.
דעת הלמוני בל ידעתי, ראה בתורה מה אירע לנואף על ידי היין ולא ידע להבין אלא אמר: מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד, שכל זמן שיהיה לו פנאי להתעסק בזנות ירדוף אחריה.
הא למדנו, שהיין גורם לזנות ולכך כתב הקב"ה בתורה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה, שלא יעשה אדם כמעשה נואף ונואפת ששתו יין ונתקלקלו, אלא הירא מן החטא יזיר את עצמו מן היין, לכך נאמר: איש או אשה כי יפליא וגו'.


הה"ד (עמוס ו) הוי השאננים בציון וגו', זה שבט יהודה ובנימין שהיו מסובין בהיכלי עונג. והבוטחים בהר שומרון, אלו עשר השבטים שיושבים לבטח בסבסטי.
נקובי ראשית הגוים, הבאים משני שמות: שם ועבר שמשם נקראו ישראל עברים.

ובאו להם בית ישראל,עובדי כוכבים בשעה שהם אוכלים ושותים הם מתעסקין בדברי תפלות:
מי חכם כבלעם?!
מי גבור כגלית?!
מי עשיר כהמן?!

ואח"כ באין ישראל ואומרים להם:
אחיתופל לא היה חכם?!
שלמה לא היה חכם?!
שמשון לא היה גבור.!
דוד לא היה גבור?!
קרח לא היה עשיר?!
שלמה לא היה עשיר?!
שנאמר בו: (מלכים א י)ויתן המלך את הכסף בירושלים וגו', ומסכימין כולם כדברי ישראל.
עברו כלנה וראו,זה קטיספון.
ולכו משם חמת רבה,זו חמת אנטוכיא.
ורדו גת פלשתים, אלו תלוליא דפלסטוני.
הטובים מן הממלכות האלה, זה ציון ושומרון.
אם רב גבולם מגבולכם
אמר להם הקב"ה: חלק גדול וטוב נתתי לכם שאין לאחת מכל האומות טוב וגדול מחלק שלכם ולמה אין אתם עושים רצוני ואין אתם מתיראים ממני שאביא עליכם פורענות, על שאין אתם משימין דברי על לבבכם?!
הה"ד: (עמוס ו) המנדים ליום רע, זה יום של גלות שמרחיקים אותו מלבם שאין חוששין עליו, שאומרים: לא תבא עלינו רעה.
(שם) ותגישון שבת חמס הגשתם עצמכם לישב אצל החמס זה עשו, כמה דתימא: (עובידה א) מחמס אחיך יעקב וגו'.
השוכבים על מטות שן, על ערסין דפיל.
וסרוחים על ערסותם,שהיו מסריחין בעבירות את מטותיהן שהיו מחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחין מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם.
האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק,באו וראו כל שבט ושבט היה לו מיומם בפני עצמו, כיון שהיה מבקש לילך למיומם שלו, היה מעביר כל המרעה לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו.
הפורטים על פי הנבל, כדוד, חשבו להם כלי שיר כשם שהיה דוד משורר ע"י נבלים להקב"ה, כך התקינו להם נבלים לשורר על היין, הה"ד: השותים במזרקי יין.

רב ור'יוחנן ורבנן,
רב אמר:
קלוריא.

ר' יוחנן אמר:
בכוסות קטנים.

רבנן אמרי:
בכוסות שיש להם זרבוביות.

מהיכן שותים?
ר' אבהו, בשם ר' חנינא אמר:
מפתגיתא שהיה יינו מפתה את הגוף.

רבנן אמרין, בשם ר' חנינא:
מפלוגתא.

ראשית שמנים ימשחו
רב יהודה בר יחזקאל אמר:
זה שמן אנפקינון שמשיר את השער ומחליק את הבשר.

ר' ינאי אמר:
שמן אנטכנון.
ואחר כל השבח הזה לא נחלו על שבר יוסף מה סופן?
על ידי יין נתפתו וזנו ולכך יגלו, הה"ד: (עמוס ו) לכן עתה יגלו בראש גולים וגו'.
הא למדנו, כל מקום שיש יין יש ערוה ולכך כתב הקב"ה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה, לפי שהיין גורם ערוה, ולפיכך יזיר אדם עצמו ממנו שלא יטעה אותו, ולכך נאמר: איש או אשה כי יפליא וגו':


הה"ד: (משלי לא) דברי למואל מלך.
למה נקרא שלמה למואל?
אמר רבי ישמעאל:
באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בהמ"ק נשא בתיה בת פרעה והיה שם צהלת שמחת ביהמ"ק וצהלת בת פרעה ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש.

הוא דאמר מתלא:

כולא מחנפים למלכא, ולכך נקרא למואל, שהשליך עול מלכות שמים מעלי.

כלומר: למה לו אל.

ובאותו שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים, הה"ד: (ירמיה לב)כי על אפי ועל חמתי וגו'.

רבנן אמרי:
אלף מיני זמר הכניסה לו בת פרעה והיה מצוה לזמר לפניו באותו לילה והיתה אומרת לו: כך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית וכך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית.

מה עשתה בת פרעה?
כמין פרס שטחה לו למעלה ממנו וקבעה בו כל מיני אבנים טובות ומרגליות שהיו מבהיקות כעין כוכבים ומזלות וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד היה רואה אותן הכוכבים והמזלות והיה ישן לו עד ארבע שעות.

אמר רבי לוי:
אותו היום נתקרב תמיד בארבע שעות ועל אותה שעה שנינו:

מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות והיו ישראל עצבים שהיה יום חנוכת בית המקדש ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות. הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו. הה"ד: (משלי לא) משא אשר יסרתו אמו.

אמר רבי יוחנן:
מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו: (שם) מה ברי, הכל יודעין שאביך ירא שמים היה, עכשיו יאמרו כן: בת שבע היא אמו גרמה לו.
(שם) ומה בר בטני, כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אין רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא הבן מלובן ומזורז.
(שם) ומה בר נדרי, כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות היו נודרות ואומרות: יהיה לנו בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי: יהיה לי בן זרוז ומלומד בתורה והגון לנביאות.
(שם) אל תתן לנשים חילך, שתהא רודף אחר זמה שהם מטלטלין דעתו של אדם.
(משלי כט) ורועה זונות יאבד הון.
(שם לא) ודרכיך למחות מלכין, התורה הזהירה ואמרה (דברים יז) ולא ירבה לו נשים, הזהר בדברים הללו שהם מחיית מלכים.
(משלי שם)אל למלכים למואל,מה לך אצל מלכים שאומרים למה לנו אל לעשות כמעשיהם.
(שם)אל למלכים שתו ייןמה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין ועושין כל מיני זמה, אל תעשה כמעשיהם.
(שם) ולרוזנים אי שכר,מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר?!
(שם)פן ישתה וישכח מחוקק.

אמר רבי שמעון:
אלו דברי תורה החקוקים וכתוב בהם: לא תנאף.
(שם) וישנה דין כל בני עוני.
אמרה לו: הדין נמסר למלכות בית דוד, כמאן דאמר: (ירמיה כא)בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט, תשתה יין ותשנה דין?!
כל בני עוני, תזכה את החייב ותחייב את הזכאי.

מכאן אמרו:

דיין ששתה רביעית יין אל ידון וכן חכם ששתה רביעית יין אל יורה.

(משלי שם)תנו שכר לאובד ויין למרי נפש
אמר רבי חנן:
לא נברא יין בעולם הזה אלא לשלם שכר לרשעים בעוה"ז שהם אבודים לעוה"ב ולנחם אבלים. הה"ד: ויין למרי נפש.

מכאן אמרו:

כל הנהרגין בב"ד היו משקין אותו יין חי כדי שתטרף דעתו עליו, לקיים מה שנאמר: תנו שכר לאובד.

(שם)ישתה וישכח רישו, על האובד יאמר: שישכח המות שהוא רישוועמלו.
ועל מרי נפש הוא אומר: שימותו לו בנים ובנות והוא מר נפש, והיין ישמח לב ולא יזכר עוד את צערו.
ועמלו לא יזכר עוד, אלו בניו שהם עמלו.

כההיא דתנינן:
ואת עמלינו, אלו הבנים, כמה שנאמר: (שמות א)כל הבן הילוד וגו'.
(משלי כ) פתח פיך לאלם.
מכאן, שאם אין טוענין ליורש וללוקח שב"ד טוענין.

דבר אחר:
פתח פיך לאלם,כנגד היתומים הוא אומר שאינן יודעין לטעון.
ועוד שאין יודעין בעסק אביהם, שב"ד טוענים בשבילן.
הוי, אל דין כל בני חלוף, זה בני המת שחלף והלך לבית עולמו.

דבר אחר:
שהן חלופי אביהם, כמה דתימא: (תהלים נה) אשר אין חליפות למו וגו'.

אמר רבי חנינא:
זה שאין מניח לו בן, פתח פיך שפט צדק, שלא תעשה שתלמדם טענות.
ודין עני ואביון,כמה דתימא: (שמות כג) לא תטה משפט אביונך בריבו.

דבר אחר:
אלו הצדקות ומתנות עניים שהם דינם, שאתה צריך להוציא מן הגזלן ולתת להם, לקיים מה שנאמר: (משלי כב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו'.

דבר אחר:
דברי למואל מלך משא וגו, זו היתה תורה שמסרתו לשלמה שנקראת אם לומדיה, כמה דתימא: (שם ב) כי אִם לבינה תקרא.
אֵם כתיב.
ולמה נקרא הדבר משא?
לפי שדבר קשה בא לו לכל מי שיעשה כמעשה שלמה, מה ברי וגו'אין אומר מה בני, אלא מה ברי, אלו צוואות ואזהרות של תורה שהיא נקראת בר, כמה דתימא: (תהלים ב) נשקו בר פן יאנף וגו', שכל דבריה ברים.
ועל אזהרה הכתובה בתורה: (דברים י) ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו, הוא אומר דבר זה, לפי ששלמה לקח מבנות הגוים והתחתן בהם, שנאמר: (מ"א יא) והמלך שלמה אהב נשים וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו וגו'.

חנניה בן רבי יהושע אמר:
משום הכי אמר: לא תתחתן בם.

רשב"י אומר:
לאהבה ממש, לזנות.

ר' יוסי בר חלפתא אומר:
לא חייבן לגיירן ולקרבן תחת כנפי שמים.
מה בר בטני,הזהירה תורה על אשת איש ולכך כתוב בכאן בטן. שבנואף ונואפת, כתיב: וצבתה בטנה וגו' לצבות בטן וגו'.

ומה בר נדרי,הזהירתו התורה שלא לשתות יין, כדי שלא יבא להתעסק בזנות ולכך כתוב בכאן נדרי, כנגד פרשת נזיר הכתובה אחר פרשת סוטה, שכתוב בה: איש כי יפליא וגו'.
(משלי לא) אל תתן לנשים חילך, אחר שזכר רוח הקודש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש. הה"ד: אל תתן לנשים חילךכנגד נשים נכריות שלקח וסרו לבבו מן הקב"ה, הוי חילך,זה חילה של תורה שאמרה רק לא ירבה לו נשים וגו' ועבר עליה.

ודרכיך למחות מלכין,כנגד זנות אשת איש הכתוב מדבר, הה"ד: ודרכיך למחות כמה דתימא: (בראשית ו) כי השחית כל בשר וגו', למחות דברי תורה היועצים אותך טובה, כמה דתימא: (משלי ח) לי עצה ותושיה.
ואין מלכין אלא עצות, כמה דתימא: (דניאל ד) להון מלכא מלכי ישפר עליךהוי, למחות מלכין, כמה דתימא: וכתב האלות האלה וגו'.

אל למלכים למואל וגו'
שלש שמות נקראו לו:
ידידיה,
קהלת,
ושלמה.

ר' יהושע בן לוי אמר:
שבעה.
אגור בן יקה,
למואל,
איתיאל.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
עיקר אוותינניה שלהם שלשה:
ידידיה,
קהלת,
ושלמה.

תמודה רבי שמואל ברבי נחמן
באילין ארבעתיה, אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש.
אגור,שאגר דברי תורה.
יקה שהקיא דברי תורה, כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו.
למואל,שנם לאל ואמר: יכילנא להרבות נשים ולא לחוטא.
איתיאל, שאמר: אתי אל, ואוכל ואומר: אל למלכים למואל.

אמרה התורה ג' דברים שנצטוו המלכים:
שלא להרבות נשים,
ושלא להרבות סוסים,
ושלא להרבות כסף וזהב.
אין עליהם לומר לאל שירבו ולא יחטאו.

אל למלכים שתו יין, הרי זה אמור כנגד נדר נזיר האמור אחר פרשת סוטה שצריכין המלכים לשמור עצמן מן היין וכן הרוזנים, כדי שלא יבואו לידי זימה ויחייבו העולם.

ולמה הזהירה מלכים ורוזנים לבדם והלא כל בני אדם צריכין להזהר מן היין שלא ישתו ויקלקלו?
אלא מפני שספק ביד מלכים לשתות ולעשות כל רצונם בעבירה ואין שימחה בידם.
(משלי לא) פן ישתה וישכח מחוקק שבשביל היין שישתה ישכח מה שצותה תורה למחוקק חקים של תורה, היא פרשת סוטה.
(שם)וישנה דין כל בני עוני, הנואף הזה כשהוא הולך אצל אשת איש והיא מתעברת הימנו נמצא אותו ממזר, שאין לו דין חלק בנכסי בעלה והוא יחלק עם בניו בנכסים שיהיו סבורים שהוא בנו.

דבר אחר:
פעמים לא יניח הבעל בן ומן התורה ירושתו חוזרת לאחיו וזה הממזר יורש ממונו שיהיו סבורים שהוא בנו וישנה דין, כל בני עוני,לכך הזהירה תורה אחר סוטה דין נזיר שהיין גורם לנואף ונואפת לבא לתקלה, הה"ד: איש או אשה כי יפליא וגו'.

ומנין שחזר שלמה והודה?
שנאמר: (שם ל) כי בער אנכי מאיש, זה נח דכתיב: (בראשית ט) ויחל נח איש וגו', שע"י יין נתקלל ולא למדתי ממנו.
ולא בינת אדם לי,זה אדה"ר שע"י יין ששתה נתקלל העולם בעבורו.

דאמר רבי אבין:
יין מסכה לו חוה לאדם ושתה, שנאמר: (בראשית ג)ותרא האשה כי טוב העץ למאכל.
וכתיב (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם וגו'.
ולא למדתי חכמה,מחכמת התורה, שבכל מקום שכתוב יין בתורה, עושה רושם.
ודעת קדושים אדע,מי שרצה לקדש עצמו שלא יכשל בזנות יזיר עצמו מן היין וקלקלתי בזנות.
ודעת קדושים אדע,לכך נאמר פרשת נזיר אחר סוטה.


דבר אל בנ"י
אלו הנודרים בנזיר.

ואמרת אליהם
להזהיר ב"ד על כך שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירותו, שאם יראו שירצה לבטל נזירותו יכופו אותו כדי לקיים דבריו.
ללמדך, שהגדולים מוזהרין ע"י הקטנים והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם.
וכן הוא אומר: וכשלו איש באחיו, איש בעון אחיו.
מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.

איש או אשה כי יפליא וגו'.
הה"ד: (שופטים יג) ויהי איש אחד מצרעה וגו'.

ויהי
אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר ויהי, אינו אלא לשון צער.
(אסתר א) ויהי בימי אחשורוש, היה המן.
(רות א) ויהי בימי שפוט, היה רעב.
(בראשית ו)ויהי כי החל האדם ויראו בני האלהים וגו'.
(שם יד)ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה.
(יהושע ו) ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע.
(שם ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם.
(שמו"א ח)ויהי כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו.
(שם יח) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל.
(שם יח) ויהי שאול עוין את דוד.
(שופטים יג)ויהי איש אחד מצרעה, ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות.

ויהי
אמר רבי יודן:
כל מקום שנאמר: בלשון הזה בצדיקים שקול הוא, כ - 31 צדיקים, כמנין ויהי.
איש אחד,כל מקום שנאמר אחד, גדול הוא.
בהקב"ה נאמר אחד, דכתיב: ה' אחד אין בעולם כיוצא בו.
וכן באברהם: (יחזקאל לג) אחד היה אברהם, לא היה באותן ימים.
כיוצא בו בישראל, כתיב (ד"ה א יז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אין באומות כיוצא בהן.
וכן באבימלך הוא אומר: (בראשית כב)כמעט שכב אחד העם, לפי שהיה מלך.
וכן באלקנה הוא אומר: אחד לפי שלא היה בדורו, כיוצא בו.

מצרעה
כל ששמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותו העיר.
שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים.

ממשפחת הדני, לפי שצרעה היה ליהודה, כדכתיב: (יהושע טו) אשתאול וצרעה ואשנה, וצרעה היה לדן: (יהושע יט)ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול.
לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני, אינו אומר משבט אלא ממשפחת הדני,
מלמד שהיה אביו מדן ואמו של מנוח מיהודה וע"ז אמר יעקב: (בראשית מט)דן ידין עמו וגו' כמיוחד שבשבטים, זה יהודה, לכך הקישו ליהודה, שמארץ יהודה היה ואמו היתה מיהודה.
וכן מנוח היה מדן ואשתו היתה מיהודה, נמצא שמשון בא משבט דן ומשבט יהודה, שכך אמרו: אמיה דשמשון הצללפוני שמה, והיא מיוחסת על שבט יהודה, שנאמר: (ד"ה א ד)ושם אחותם הצללפוני.

ושמו מנוח
הרשעים קודמים לשמם.
נבל שמו,
גלית שמו,
שבע בן בכרי שמו.

אבל הצדיקים, שמן קודמם.
ושמו אלקנה,
ושמו ישי,
ושמו בועז,
ושמו מרדכי,
ושמו מנוח, דומין לבוראן, ושמי ה'.

איתיבין ליה:
הכתיב: (בראשית כד) ולרבקה אח ושמו לבן?!

ר' יצחק אומר:
אפורדוכסיס.

ור' ברכיה אמר:
מלובן ברשע.

איתיבין:
ושמו מיכיהו?!
לפי שהיה מקבל אורחים נכתב שמו כשם הצדיקים.
אתיבון:
מבני שמואל ויהי שם בנו הבכור יואל, ושם משנהו אביה?!

רבנין אמרי:
מה זה רשע אף זה רשע.

ר' יודן, אמר בשם ר' סימון:
לבסוף עשו תשובה ולכך נקרא שמו ושני, שנשתנו למעשים טובים ולכך זכו לרוח הקדש. הה"ד: (יואל א) דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל, זה שמואל.

למה נקרא שמו פתואל?
שפיתה להקב"ה בתפלתו.

מנוח
למה נקרא שמו מנוח?
שזכה לדבר עמו מלאך והנבואה נקראת מנוחה, שנאמר: (ירמיה נא)ושריה שר מנוחה, מלמד שזכה ברוך בן נריה לרוח הקודש, כמה דתימא: (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה'.

ואשתו עקרה ולא ילדה
מלמד שהיה מחלוקת בין מנוח לאשתו.
הוא אומר לה: את עקרה ולכך אינך יולדת.
והיא אומרת לו: את עקר ולכך לא ילדתי.
לא היה מנוח עקר.

וירא מלאך ה' אל האשה
מכאן אתה למד, שאשתו של מנוח צדקת היתה שזכתה לדבר עמה מלאך ולשום שלום בינה לבין בעלה ולהודיעה שהיא עקרה והיא מונעת ההריון ולא בעלה, לכך דבר עמה ולפי שראתה במלאך נקראת שמהצללפוני, שהיא פונה במלאך ואין צלל אלא מלאך, כמה דתימא: (בראשית יט) כי על כן באו בצל קורתי.
להלן שהיה לוט צדיק יותר מאשתו, באו המלאכים בצל קורתו ולא בצל קורתה.
ברם הכא שבא המלאך אצלה, לפי שהיתה צדקת לכך נקראת: הצלל.

למה נאמר הצלל ולא אמר הצל?
לפי ששתי פעמים נראה לה לאשה:
אחת בעיר
ואחת בשדה.

(שופטים יג) ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת, הודיעה שהיא עקרה ולכך לא ילדה, כדי לשום שלום בינה לבין בעלה, לפי שהיתה מתרעמת על מנוח בעלה על שלא היתה יולדת. (שם) והרית ויולדת בן, מכאן ואילך את תקבלי הריון ותלדי בן.
(שם) ועתה השמרי נא, הזהירה, שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים, שאלו אינם אלא משמרת ליין, כדי שלא יבא הנזיר לשתות יין הנזיר, לכך אסרן עליו הכתוב.
(שם) אל תשתו יין ושכר, כמשמעו, כמה דתימא: מיין ושכר יזיר.
(שם) ואל תאכלו כל טמא, ואין טמא אלא אסור, שהתורה הזהירה לנזיר, שלא לאכול כלום. (שם)מכל אשר יצא מגפן הייןכמה דתימא: (במדבר ו) וענבים לחים ויבשים לא יאכל, מכל אשר יעשה מגפן היין וגו'.
(שופטים ו)כי הנך הרה ויולדת בן, מכאן שהיתה השכבת זרע של הלילה, שמורה ברחמה, שלא פלטתה, וכיון שאמר לה המלאך והרית ויולדת בן, אותה שעה קבלה הרחם אותה טיפה לשם.
(שם) ומורה לא יעלה על ראשו, כמה דתימא: ותער לא יעבור על ראשו.

למה נקרא שמו של תער, מורה?
שאין השער מתיירא אלא מן תער שהוא מגלחו גילוח של השחתה, כמה דתימא: ולא תשחית את פאך זקנך.
(שם)כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן, גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך הזהירו בנזיר שלא יהיה שותה יין, לפי שהיין מביא לידי זמה.
ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו אילו היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זמה.

מהו שאמר מן הבטן?
לקיים מה שנאמר: (ירמיה א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

אבל ברשעים מהו אומר?
(תהלים נח) זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב.
וכן הוא אומר: (שם נא) הן בעוון חוללתי וגו'.

(שם) והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים,בו תהיה חלה נבואות יעקב שאמר: (בראשית מט) דן ידין עמו וגו' יהי דן וגו'.
(שופטים יג) ותבא האשה וגו' מראהו כמראה מלאך וגו', מכאן שלא היתה שורה השכינה, אלא על בעלי מראה.
ויאמר לי הנך הרה וגו', אבל מה שאמר לה: הנה נא את עקרה, לא גלתה לו שלא רצתה לגלות קלקולה.
כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו,היא הוסיפה עד יום מותו לפי שלא ידעה מה שעתיד, אבל המלאך שהיה יודע שעתיד הוא לאבד נזירותו על ידי דלילה לכך לא אמר: עד יום מותו.

(שם) ויעתר מנוח אל ה' ויאמר בי אדוני איש וגו'.
אמר ר' שמעון בן לקיש:
למה נמשלה תפלת הצדיקים לעתר?
לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכין מדת אכזריות למדת רחמניות.
(שם) וישמע אלהים בקול מנוח.

למה חזר המלאך אצל האשה ולא בא אצל מנוח?
שלא לפסול דבריו הראשונים שאמר לאשה.

דבר אחר:
כדי לחבבה בעיניו.
(שם)ותמהר האשה ותרץ וגו'
מלמד שכל מעשה הצדיקים במהירות.

(שם) אשר בא ביום אלי, אינו אומר היום אלא ביום.
מלמד שלא נראה המלאך אליה עד למחר, לפי שמנוח לא נתפלל עד למחר בתפלת הבקר, כמה דתימא: (תהלים ה) ה' בוקר תשמע קולי וגו'.
מלמד שהצדיקים מבררים על מעשיהם.

(שם) ויאמר אני,אני הוא בתחלה ואני הוא בסוף שאיני מחליף בדברי.
(שם) ויאמר מנוח עתה יבא דברך
אמר לו מנוח: עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה.

מה יהיה משפט הנער
מה נזירות יצטרך הנער לשמור אחר שיולד?

(שם) ומעשהו
מה תעשה אמו קודם לכן כל הימים שתהא הרה ממנו?
(שם) ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה, לחלק כבוד לאשה ולחבבה בעיניו.
(שם) תשמר, על חומץ יין וחומץ שכר ומשרת ענבים.
אמר לו: מכל אשר יצא מגפן היין וגו'.
(שם)ויין ושכר אל תשת, כמשמעו.
(שם) וכל טומאה לא תאכל, כמה דתימא: (במדבר ו) וענבים לחים ויבשים לא תאכל.
(שם) וכל אשר צויתיה תשמר, מה שאמר לה: ומורה לא יעלה על ראשו.

(שם) ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצרה נא אותך.
א"ל: מנוח עצורים היינו, כמה דתימא: (בראשית כ)כי עצור עצר ה' בעד כל רחם, ואתה בשרתנו בהרוחה נעשה עמך יום טוב, כמה דתימא: (במדבר כט) ביום השמיני עצרת תהיהלכם.
(שופטים יג) ונעשה לפניך גדי עזים, שמחתנו ונשמח עמך בגדי עזים, לפי שאין שמחה אלא בבשר.
(שם) ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך.
אמר לו המלאך: אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם.

בנביאי שקר מהו אומר?
(יחזקאל יג) ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ופתותי לחם להמית וגו'.

אבל בנביאי אמת מהו אומר?
(מ"ב ה) ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח.

(שופטים יג)ואם תעשה עולה לה' תעלינה, רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה, כשם שעשה אברהם בשעה שאמר לו הקב"ה: (בראשית יב) לזרעך אתן את הארץ הזאת, מיד בנה אברהם מזבח על בשורה טובה, שכן כתיב: ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו,ואין מזבח אלא קרבן.

(שופטים יג) כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא למה נאמר?
לפי שאשתו אמרה לו: (שם)מראהו כמלאך ה' נורא מאד, היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפ"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה, כסבור שיש אכילה למעלה, לכך נאמר: לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא, לכך היה מזמנו לאכול, אבל אלו היה יודע שהיה מלאך אינו אומר לו שיאכל, שבקי היה שאין אכילה למעלה.

ולמה לא הכיר בו?
מכאן את למד, בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה רוח הקודש שהיתה שורה עליהם, היתה נותנה להם אימה בעיני רואיהם שהכל מתיראים מהם, שהיו דומים למלאכים.

ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון וזה לא רצה לאכול?
לפי שאותם מלאכים כשנתראו תחלה לאברהם כדמות עוברי דרך נתראו לו והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנים ואכלו עמו, ואחר שאכלו אמרו שליחותן ולא נראה הדבר שיקבלו שכר על שליחותן, אבל זה המלאך בתחלה אמר שליחותו ואלו היה אוכל עמו היה נראה כאלו קיבל שכר על שליחותו, לכך נמנע מלאכול.
(שם) ויאמר מנוח אל מלאך ה' מה שמך, לפי שלא הכיר בו שהיה מלאך, לכך שאל לו על שמו.

(שם)כי יבא דברך וכבדנוך
א"ל מנוח: אמור לי שמך כדי שאשאל באיזה מקום אמצאך בעת שיתקיים נבואתך ונתן לך דורון ואין וכבדנוך אלא מנחה, כמה דתימא: (במדבר כב) כי כבד אכבדך.
(שופטים יג) ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי
אמר לו המלאך: אין את צריך לידע שמי שאין סופך שתראני עוד לעולם. הה"ד: (שם) והוא פלאי, על עצמו.
אמר לו: שהוא יהיה מכוסה ממנו שלא יראנו עוד לעולם, כמה דתימא: (תהלים קלט) פליאה דעת ממני.

דבר אחר:
והוא פלאי
א"ל המלאך: איני יודע לומר לך שמי שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם.
הוי, והוא פלאי, לפי פליאה ופליאה שעושה על ידינו הוא קורא לנו שם.

דבר אחר:
והוא פלאי
שם שמו המלאך פלאי, לפי שליחות הוא בא להזיר את שמשון, כמה דתימא: כי נזיר אלהים יהיה הנער, לכך קרא שמו פלאי כענין שאמר הכתוב: איש או אשה כי יפליא וגו'.


את מוצא שרמז משה בפרשה זו לנזירות שמשון.
ללמדך שאין לך דבר כתוב בנביאים וכתובים שלא רמזו משה בתורה.
איש, זה היה המלאך שבא להזיר את שמשון שנקרא איש, כמה דתימא: (שופטים יג)האתה האיש אשר דברת אל האשה.

מהו ויאמר אני?
אמר לו המלאך: אתה חושב בי שאני איש ואני איני איש, אלא אני מלאך.
ודכוותיה: (בראשית כז) אתה זה בני עשו, ויאמר אני,איני עשו אלא יעקב.

או אשה
שלא נראה תחלה אלא לאשה.

כי יפליא
ששם שמו פלאי.

לנדור נדר, נזיר להזיר לה'
כמאן דאמר:כי נזיר אלהים יהיה הנער.


דבר אל בני ישראל וגו'
תני:
דבר אל בני ישראל,

ישראל נודרין נזירות ואין העובדי כוכבים נודרים נזירות.

ואמרת אליהם
לרבות את העבדים.

איש
ולא קטן.

או אשה
לעשות הנשים כאנשים.

וזו היא ששנינו:

הכותים אין להם נזירות נשים ועבדים, יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה עבדו ואינו כופה את אשתו.
חומר בעבדים מבנשים, שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר את נדרי עבדו.
הפר לאשתו, הפר עולמית.
הפר לעבדו, יצא לחירות, משלים נזירתו. עבר מכנגד פניו.

ר' מאיר אומר:
לא ישתה.

ור' יוסי אומר:
ישתה.

כי יפליא
מי שיודע להפלות.

מכאן אמרו:

מופלא הסמוך לאיש, נדריו קיימין.

דבר אחר:
כי יפליא
כשיפרוש לנדור פרט למהרהר בלב.

לנדור נדר נזיר
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר:איש כי ידור נדר לה' או השבע וגו', שאם נדר יום אחד אסור יום אחד, שנים אסור שנים, מאותו המין שנדר מאותו המין אסור.

שומע אני אף בנזירות כן?
לכך נאמרה פרשה זו שאם נדר יום אחד או שעה אחת, אסור ל' יום לשתות יין וליטמא למתים ואסור בתגלחת.

לנדור נדר נזיר
למה כתב כאן נדר?
לעשות נזירות כנדרים.
מה בנדרים עובר על בל יחל ועל בל תאחר, אף בנזירות כיוצא בהן.
ומה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו, אף בנזירות כיוצא בהן.

נזיר להזיר
לעשות כינוי נזירות כנזירות.
האומר: הריני נזיק, נזיח, פזיח, הרי זה נזיר.

להזיר
יכול שיזיר את אחרים?
תלמוד לומר: נזיר, את עצמו מזיר ואין מזיר את אחרים, אבל הלכה למשה מסיני שהאיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.

ר' ישמעאל אומר:
נזיר להזיר
מכאן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו.

להזיר לה'
שמעון הצדיק אמר:
מימי לא אכלתי אשם הנזיר אלא אחד.
פעם אחת עלה אלי אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני ויפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תלים תלים. אמרתי לו: מה ראית להשחית את השער הנאה הזה?
נם לי: רבי! רועה הייתי בעירי והלכתי למלא את הניאוב מן המעיין וראיתי את הבוביא שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי ובקש לאבדני מן העולם.
אמרתי לו: רשע! מה אתה מתגאה בדבר שאינו שלך, של עפר של רמה ושל תולעה הוא, עלי להקדישך לשמים ולגלחך לשמים.
והרכנתי את ראשי ונשקתיו, ואמרתי לו: כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך אמר הכתוב: להזיר לה'.

ר' מונא בעי:
למה לא היה שמעון הצדיק אוכל אשם נזיר?
אם תאמר מפני שנזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין, וכי לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב או חטאת דם מימיו?
סבור שמעון הצדיק, בני אדם מתוך הקפדה הם נודרים בנזיר, וכיון שהם נודרים מתוך הקפדה סופן לתהות, וכיון שהוא תוהה נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה וזה מתוך ישוב הדעת נדר ופיו ולבו שוים.


מיין ושכר יזיר וגו'
הה"ד: (ישעיה ה) הוי גבורים לשתות יין וגו' מצדיקי רשע עקב שוחד וגו'.
תמן כתיב: (קהלת י) אשריך ארץ שמלכך בן חורים.

אימתי הארץ באשרי?
בזמן שמלכה עוסק בתורה, שנאמר: (שמות לב) והלוחות מעשה אלהים המה וגו'.
אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין, אלא מי שהוא עוסק בתלמוד תורה בלבד. (קהלת י) ושריך בעת יאכלו,שקובעים עתים לתורה ואחר כך הם אוכלים לקיים מה שנאמר: (שם יט) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. הה"ד: אחריו (שם י) בגבורה ולא בשתי.
בגבורה,של תורה ולא בשתייה של יין, לכך אמר ישעיה: גבורה של תורה היא, באשרי,אבל גבורת יין הוא באוי.
הוי,גבורים לשתות יין.
וכן הוא אומר: (משלי כג)למי אוי למי אבוי וגו' למאחרים על היין וגו'.
(ישעיה ה)ואנשי חיל למסך שכר.
תמן כתיב: (שמות יח) ואתה תחזה מכל העם וגו' ושפטו את העם וגו', אבל אלו אינם אנשי חיל, אלא למסך שכר, כמה דתימא: (משלי כג) לבאים לחקור ממסך.

מהו למסך שכר?
שהיו מוסכים יין חזק ביין קל, כדי להשתכר בו.
מעשה בחבורה אחת של זלין שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו מתשכרים.
בא להם יין, אמרו: למזוג יין ביין היו עושים כן עד שנכנס בהם היין, עמדו והכו זה את זה. מתוך השכרות נפלה הצוחה בעיר ובא הלופר ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם.

מי גרם להם?
היין שהיו שותים, ועליהם נאמר: לבאים לחקור ממסך,אין ממסך, אלא יין ביין, הוי, ואנשי חיל למסוך שכר, ומתוך כך משכחין את התורה ומעוותים את הדין, שכן כתיב אחריו: (ישעיה ה) מצדיקי רשע עקב שוחד.
ואומר: (משלי לא)פן ישתה וישכח מחוקק, ישכח את התורה שניתנה על ידי מחוקק, זה משה, שנאמר: (דברים לג) כי שם חלקת מחוקק ספון.

מה כתיב?
(משלי לא) וישנה דין כל בני עוני.
היין והדעת נמשלו ככימה ועקרב, כל שעה שכימה נראית ברקיע אין עקרב נראה ברקיע, ומשעקרב נראה אין כימה נראית.
כך היין משול כעקרב והדעת משולה ככימה.
מה עקרב מכה בעוקצו כך היין מכה בסופו, שנאמר: (שם כג)אחריתו כנחש ישך.
וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם, כך הדעת נותנת ריח וטעם בדבריו של אדם, נכנס היין יצא הדעת.
כל מקום שיש יין אין דעת, נכנס יין יצא סוד.
יין חשבונו שבעים, וסוד חשבונו שבעים.

הדעת מתחלקת בארבע חלקים:
ב' בשתי הכליות,
וחלק אחד בפה,
וחלק אחד בלב,

ומנין ששני חלקים של חכמה, בשתי כליות?
שנאמר: (איוב לח)מי שת בטוחות חכמה, אלו הכליות שהן טוחות בגוף.
וחלק אחד בלב, שנאמר: (תהלים נא) ובסתום חכמה תודיעני.
וחלק אחד בפה: (שם מט) פי ידבר חכמות.
ניתנה הדעת הזו בארבעה כלים האלו וכנגדן נתנו חכמים שיעור לשכרות, בארבעה רביעית יין חי שהן ארבעה כוסות.
שתה אדם כוס אחד, שהוא רביעית יצא האדם מרביעית דעתו.
שתה שנים כוסות, יצאו שני חלקים מדעתו.
שתה ג' כוסות, יצאו שלשה חלקים מדעתו ולבו מטורף, מיד הוא מתחיל לדבר שלא כהוגן. שתה כוס רביעית יצא כל דעתו, נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק. מבקש לדבר ואינו יכול אלא לשונו עגום, לכך אמרו: כהן ששתה רביעית יין פסול לעבודה.
ישראל ששתה רביעית יין פסול מלדון.
ללמדך שאין טוב יוצא מן היין. הה"ד: מיין ושכר יזיר, וחומץ מפני שכרות.

למה אסרה משרת ענבים, שהוא לא ישתכר מהם וגם אסרה אכילת כל היוצא מן הגפן דברים, שלא ישתכר מהם, למה כך?
מכאן שחייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה.,
מכאן שעשתה תורה סייג לדבריה.

תמן תנינן:

הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.

כיצד יעשה אדם סייג לדבריו כדרך שעשתה תורה סייג לדבריה?
הרי הוא אומר: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב

יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים?
תלמוד לומר:לא תקרב.

יכול תישן עמו בבגדיה על המטה?
תלמוד לומר: לא תקרב.

יכול, תרחץ את פניה ותכחל את עיניה ויטול הימנה את הכוס?
תלמוד לומר: והדוה בנדתה, כל ימים שהיא דוה תהא בנידוי.

מכאן אמרו:

כל המנבלת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה, כל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה.

הרי הוא אומר:איש איש אל כל שאר בשרו וגו'.
מכאן אמרו:

אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ואפילו עם בתו ועם חמותו, מפני טענת הבריות.
לא יספר עם אשה בשוק אפילו עם אשתו ואין צריך לומר עם אשה אחרת, מפני טענת הבריות.

כאן נאמר אצל שאר בשר: לא תקרבו.
ולהלן הוא אומר: לא תקרבו, לדבר המביא לדבר עבירה לא תקרבו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור.

שכך אמרו חכמים:
הרחק מחטא הקל שמא יביאך לידי חמור, הוי רץ למצוה קלה שיביאך לחמורה, אחריתו כנחש ישך.
מה הנחש ע"י שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו, שנאמר: (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך, כך ע"י יין נתקלל שלישו של עולם, שנאמר: (שם ט)וייקץ נח מיינו.
ונאמר: ארור כנען, זה היה חם שהיה בנו שלישי והוא נקרא אבי כנען.
מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות, לפי שהיין גורם לו לעבודת כוכבים.
הה"ד (משלי כג)עיניך יראו זרות, כמה דתימא: (תהלים פא)לא יהיה בך אל זר.

וכן הוא אומר:וכל משרת ענבים לא ישתה וגו' מכל אשר יעשה מגפן היין, עשתה תורה סייג לדבריה שלא יאכל ולא ישתה מכל דבר הנעשה מגפן היין, כדי שלא יבא לשתות.

מתלא אמר:

לך לך אמרין לנזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב.

מיין ושכר יזיר, אפילו לא אמר אלא הריני נזיר מן היין הרי הוא נזיר שלם, לפי שמצינו ג' דברים אסורים בנזיר:
לשתות יין,
ולגלח שערו,
וליטמא למתים.

יכול לא יהא נזיר עד שיזיר מכולם?
תלמוד לומר: מיין ושכר יזיר, אפילו מאחד משלשתן הרי זה נזיר.
אמרו: האומר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים מן התגלחת מן הטומאה, הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזיר עליו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
מיין ושכר יזיר
למה כפל הכתוב יין ושכר והלא יין הוא שכר ושכר הוא יין, למה כן?
לפי שהוא אומר: (דברים יד)ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מעשר דגנך וגו'.

יכול אף הנזיר במשמע ומה אני מקיים מיין ושכר יזיר?
בשאר כל המינים חוץ מיין מצוה.

או אף ביין מצוה, ומה אני מקיים ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר וגו', בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר?
תלמוד לומר: מיין ושכר יזיר, לעשות יין מצוה כיין רשות.

ר' אלעזר הקפר אומר:
יין, זה מזוג.
שכר,זה חי.

או אינו אלא יין זה חי ושכר זה מזוג?
תלמוד לומר: ונסכו יין רביעית היין.
ואומר: הסך נסך שכר, חי אתה מנסך ואין אתה מנסך מזוג.
הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון.
ייןזה מזוג, שכר זה חי.
יזיר,אין נזירות בכל מקום אלא פרישות.
וכן הוא אומר: וינזרו מקדשי בני ישראל
ואומר: ענבי נזירך.
ואומר:וינזרו לבשת.
ואומר:האבכה בחדש החמישי הנזר.
הא אין נזירות בכל מקום אלא פרישות.

יזיר, שומע אני מסחורתו ומרפואתו?
תלמוד לומר: לא ישתה, בשתיה הוא אסור ומותר ברפואתו ובסחורתו.

חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה
מגיד שעשה בו חומץ כיין וחומץ מצוה כיין מצוה.

וכל משרת וגו'
מגיד שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם.
מכאן אתה דן לכל אסורים שבתורה.
מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורן איסור עולם ואין איסורן איסור הנאה ויש לו התר אחר איסורו, עשה בו טעם כעיקר, שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין להם התר לאחר איסורן, אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר?!

וענבים
כמשמען לחים להביא את בוסר.

ויבשים לא יאכל
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ומכאן אתה דן לכל איסורין של נזיר.
ומה כאן שהוא מין אחד והם שני שמות חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, אף כל שהם מין אחד והם שני שמות, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו להביא יין חדש וענבים, שהוא חייב שניים.


כל ימי נזרו מכל וגו'
בא הכתוב ללמדך, שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים.
מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה.
מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו התר לאחר איסורו, הרי הן מצטרפין זה עם זה לכזית, שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין להם התר אחר איסור, דין הוא שיצטרפו זה עם זה לכזית?!

מכל אשר יעשה מגפן היין
שומע אני אף העלין והלולבין במשמע?
תלמוד לומר: מחרצנים עד זג.
מה פרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להוציא את העלין ואת הלולבין שאינן פרי ופסולת פרי.

מחרצנים
מיעוט חרצנים שנים.
ועד זג
אחת, דברי ר' אלעזר בן עזריה.

אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים?
החרצנים
אלו החיצונים.

והזגין
אלו הפנימים, כמה דתימא: (שמות כח)פעמון זהב ורמון
ומתרגמינן: זגא דדהבא ורמונא. דברי ר' יהודה.

ור' יוסי אומר:
שלא תטעה, כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל.

לא יאכל
אין אכילה פחות מכזית, מכאן לאיסורי נזיר בכזית.


כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו
למה צוה הקב"ה לנזיר שלא יגלח ראשו?
לפי שהגילוח מתארו ומיפהו כשם שאמרו ביוסף: (בראשית מא)ויגלח ויחלף שמלותיו.
וגידול שער הוא לשון צער ואבל, לכך אמר הקב"ה: אחר שזה הנזיר אסר עצמו מן היין כדי להרחיק עצמו מן הזימה יגדל שערו שיתנבל ויצטער, כדי שלא יהא יצה"ר קופץ עליו.

עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קדוש יהיה
יאסרו עליו כקדש שלא יגע בו, לפי שהוא הקדישו לשם שמים.

כל ימי נדר נזרו
נדרו תלויה בנזירתו ולא נזירותו תלויה בנדרו.

תער לא יעבור
אין לי אלא תער.

תלש מירט וסיפסף כל שהוא, מנין?
תלמוד לומר: לא יעבור על ראשו, לרבות כל המעבירים.

ומאחר שסופנו לרבות כל דבר, מה תלמוד לומר תער?
לפי שלא למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער.
ללמד ממצורע אי אפשר, שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו.

רבי אומר:
אינו צריך.
הרי הוא אומר: תער לא יעבור עד מלאת. התורה אמרה אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער.

דבר אחר:
אם כן למה נאמר תער?
ללמדך שאינו סותר לא זוג ולא מספרים, אלא תער בלבד.

עד מלאת הימים אשר יזיר לה'
מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם מגלח יום שלשים ואחד ואם גילח יום ל' לא יצא?
תלמוד לומר: עד מלאת הימים אשר יזיר לה' ועדיין לא מלאו ימי נזירותו.

קדוש יהיה
זו קדושת שער.

קדוש יהיה
אין לי אלא המגלח כמצותו, ששערו אסור.

גילחוהו אחרים קודם זמנו ושלא כמצותו מנין?
תלמוד לומר: קדוש יהיה, מכל מקום.

בר פדא אמר:
סתם נזירות שלושים יום, שנאמר: קדוש יהיה.
יהיה בגימטריא שלושים.

רבי שמואל בר נחמן, בשם רבי יונתן:
כנגד תשעה ועשרים פעם שכתוב בפרשה: נדר, נזיר, נזרו, יזיר, להזיר.
והא אינון תלתין?

אמר רבי יוסי בר בון:
אחד לחידושו יצא ואינו עולה מן המנין.

על דעתיה דבר פדא:
אם גילח יום שלושים לא יצא.

על דעתיה דרבי שמואל:
אם גילח יום שלושים יצא.

אית דבעי נשמענה מן הדא: גדל פרע שער ראשו.
כמה הוא גידול שער?
שלושים יום.

ואית דבעי נשמענה מן הדא: עד מלאת הימים
וכמה הם ימים מלאים?
שלושים יום.
מעתה אם גילח יום ל' לא יצא.

אמר רבי יצחק בר אלעזר:
הימים
הימם כתיב.

גדל פרע
לומר לך שהוא גדל פרע, אין לי אלא מי שיש לו פרע.

מי שאין לו פרע מנין?
תלמוד לומר: שער ראשו - משהו.
אין לי שהוא אסור לגלח, אלא עד מלאת הימים אשר יזיר.

מנין שהוא אסור בתגלחת עד הבאת קרבן?
תלמוד לומר: ואחר ישתה הנזיר יין.

וכי הנזיר שותה יין?
אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שווה.
נאמר כאן: נזיר כל ימי נדר נזרו, ונאמר להלן: נזיר.
מה להלן אסור לשתות עד הבאת קרבן אף כאן אסור לגלח עד הבאת קרבן.


כל ימי הזירו לה' וגו'
בא וראה שכל מי שמקדש את עצמו מלמטה מקדישין אותו מלמעלה. זה, לפי שמזיר את עצמו מן היין ונוהג צער בעצמו שלא יגלח ראשו, כדי לשמור עצמו מן העבירה אמר הקב"ה: הרי הוא חשוב לפני ככהן גדול.
מה כהן, אסור ליטמא לכל המתים.
אף נזיר אסור ליטמא לכל המתים.

מה בכ"ג, כתיב: (ויקרא כא) כי נזר שמן משחת אלהיו עליו.
אף בנזיר הוא אומר: כי נזר אלהיו על ראשו.

מה בכהן כתיב: (ד"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים.
אף נזיר נקרא קדוש, שנאמר: כל ימי נזרו קדוש הוא לה'.

בא וראה כמה המצות מעטרות את ישראל. והלא גדול שער ניוול הוא לאדם שהוא אינו חופף ראשו. ולפי שהוא מגדלו לשם שמים קראו הכתוב עטרה לראשו. הה"ד: כי נזר אלהיו על ראשו.

כל ימי הזירו וגו'
נזיר שכלו ימיו אסור לשתות ולגלח וליטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג את הארבעים.

על היין מנין שלוקה?
דכתיב: כל ימי נזרו וגו' לעשות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת.

לגלח מנין?
דכתיב: כל ימי נדר נזרו וגו' לרבות ימים של אחר מלאת, כימים שלפני מלאת.

על הטומאה מנין?
דכתיב: כל ימי הזירו לה' וגו', לעשות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת.

שלשה מינין אסורים בנזיר:
הטומאה,
והתגלחת,
והיוצא מן הגפן.

הטומאה מנין?
דכתיב: כל ימי הזירו לה' על נפש מת וגו'

תגלחת מנין?
דכתיב: (במדבר ו) כל ימי נזרו תער לא יעבור על ראשו.

היוצא מן הגפן?
דכתיב: מכל אשר יעשה מגפן וגו.'

כל ימי נזרו
חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר; וחומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ותגלחת שלא הותר כלל היוצא מן הגפן והותר בתגלחת מצוה, כגון: מצורע, דנפקא מראשו האמור במצורע דמיותר להביא נזיר מצורע שמגלח והותר במת מצוה ליטמא.
חומר בטומאה מתגלחת, שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן.

על נפש מת לא יבא
שומע אני נפשות בהמה במשמע כענין שנאמר: (ויקרא כד) מכה נפש בהמה?
תלמוד לומר: לאביו ולאמו

במה ענין מדבר?
בנפשות אדם.

רבי ישמעאל אומר:
אין צריך, הרי הוא אומר: לא יבא, בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר, ואלו הן נפשות אדם.

לאביו, למה נאמר?
לפי שהוא כולל בכהן הדיוט: (שם כא) לנפש לא יטמא בעמיו וחזר והתירו לקרובים, כי אם לשארו וגו'.
יכול אף נזיר כן יהא מותר ליטמא לקרובים?
תלמוד לומר: לאביו, לומר שאינו מטמא לקרובים.

ולאמו, למה נאמר?
לפי שהוא אומר בנזיר: לא יטמא להם במותם

רבי אומר:
במותם
אין מטמא, אבל מטמא הוא בנגען ובזיבתן ואין לי אלא בנזיר.
בכ"ג מנין?
תלמוד לומר: לאמו, בכ"ג שלא הייתי צריך שכבר ק"ו הוא.
ומה אם במקום שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו אין כ"ג מטמא לאביו, מקום שאין כהן הדיוט מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ"ג מטמא לאמו?!

אם זכית מן הדין, מה תלמוד לומר לאמו בכ"ג?
מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה.
נאמר בכ"ג אמו, ונאמר בנזיר אמו.
מה אמו האמור בנזיר מטמא בנגען ובזיבתן, אף אמו האמור בכ"ג מטמא בנגען ובזיבתן.

לאחיו, למה נאמר?
לאחיו אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.

לאחותו, מה תלמוד לומר?
הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יטמא?
אמרת: לא יטמא להם במותם.

יכול לא יטמא למת מצוה?
תלמוד לומר: לאחותו, לאחותו אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.
נאמר: לאחיו להתירו לטמא למת מצוה שאינו אלא איסור לאו.

לא יטמא להם
ונאמר: ולאחותו, להתירו לטמא אפילו במקום פסח ומילה דחייבי כריתות הן, אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים ניזורין.

ר"ע אומר:
נפש
אלו הרחוקים.

מת
אלו הקרובים.

לאביו
לאביו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה.

ואם נאמר לאביו למה נאמר לאמו?
אם נאמר אביו ולא נאמר אמו, הייתי אומר: לכך לא יטמא לו משום דחזקה בעלמא הוא, אבל אמו דודאי ילידתיה ליטמא לה.
ואי כתב רחמנא אמו הייתי אומר לאמו הוא דלא אזיל זרעה בתרה, אבל אביו כיון שאמר הכתוב: למשפחותם לבית אבותםאימא ליטמא ליה, לכך נאמר: לאביו.

לאחיו
שאם הוא כה"ג ונזיר לאחיו אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.

ולאחותו
שאם היה הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו לאחותו איני מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.

לא יטמא להם במותם
אבל עומד הוא בהספד ובשורה.

רבי אומר:
במותם אינו מטמא, אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם.

כי נזר אלהיו על ראשו
להגיד מה גרם:


כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר?
לפי שהוא אומר: עד מלאת הימים, אין לי אלא מי שיש לו פסק לנזירתו.

נזיר עולם מנין?
תלמוד לומר: כל ימי נזרו להביא נזיר עולם.

קדוש הוא לה'
זו קדושת הגוף.


וכי ימות מת עליו
במחוורת עליו הטומאה להוציא את הספק, זו טומאת התהום.

אי זו טומאת התהום?
כל שאין מכירה אחד בסוף העולם היה מכירה אחד בסוף העולם, אין זו טומאת התהום.
היה טמון בתבן או בצרורות, הרי זו טומאת התהום.
במים באפלה ובנקיקי הסלעים, אין זו טומאת התהום.
ולא אמרו טומאת התהום, אלא למת בלבד.

בפתע פתאום
רבי יונתן אמר:
בפתע
זה שוגג.
וכן הוא אומר: (במדבר לה) בפתע בלא איבה הדפו.

פתאום
זה אונס.
וכן הוא אומר: (שם יב) ויאמר ה' פתאום אל משה וגו'.

ורבנן אמרי:
פתאום
זה מזיד.
וכן הוא אומר: (משלי כב) ופתיים עכרו ונענשו.

דבר אחר:
פתאום
זה שוגג, דכתיב: (שם כד) פתי יאמין לכל דבר.
וכי מאחר שיש בפתאים להוציא ממנו מזיד אונס ושוגג.
למה צריך הכתוב לכתוב בפתע?
להביא את השוגג.
אילו לא נכתב פתע, הייתי אומר כי מביא קרבן על טומאתו, היכא דנטמא בשוגג מידי דהוה אכל התורה כולה, אבל אונס ומזיד אימא לא, כתב רחמנא פתע, דשוגג הוא, לגלות על פתאום דאונס ומזיד הוא ואפילו הכי חייב קרבן על טומאתו.

וטמא ראש נזרו
במי שהיה טהור ונטמא הרי הוא חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן ולפטור הנזיר בקבר.

וגלח ראשו
ראשו הוא מגלח ואין מגלח כל שערו.

ביום טהרתו
ביום הזייתו.

בשביעי אתה אומר ביום הזייתו, בשביעי או בשמיני?
תלמוד לומר: ביום השביעי יגלח.

אי בשביעי אע"פ שלא הזה?
תלמוד לומר: ביום טהרתו, ביום הזייתו.

ביום השביעי
אין לי אלא שביעי, שמיני תשיעי ועשירי מנין?
תלמוד לומר: יגלחנו.

אין לי אלא ביום, בלילה מנין?
תלמוד לומר: יגלחנו.

אין לי אלא תגלחת הטומאה, תגלחת טהרה מנין?
תלמוד לומר: יגלחנו.

כיצד היה מזה?
בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני, מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר"ע.


וביום השמיני
להוציא את השביעי.

או אינו אלא להוציא את התשיעי?
נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני, ומיום השמיני והלאה וגו'
מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה.
אילו אמר תורים, יכול הרבה?
תלמוד לומר: יביא שתי תורים, לא אמרתי אלא שתים.

יכול יביא תורים ובני יונה?
תלמוד לומר: או שני בני יונה.

יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו?
תלמוד לומר: שתי תורים או שני בני יונה.

מכאן אמרו:

אין מביאין תורין כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורין.

אל הכהן אל פתח אהל מועד
מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד.


ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה
שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה בעשייתן.

אין לי אלא הפרשה לכהן, בבעל מנין?
נאמר ביולדת: ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, הרי שהבעלים מפרישין בשעת לקיחתן.
נמצאו למדין הפרשה בכהן והפרשה בבעלים ומצינו למדים כאן קן סתומה, בזמן שהכהן צריך להפרישן בזמן שהבעלים מפרישין אותה סתומה.
ונמצינו למדין כאן קן מפורשת בזמן שהבעלים מפרישין איזו לעולה ואיזו לחטאת.

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש
משום טומאת המתים, דברי רבי ישמעאל.

ר' אלעזר אומר:
מאשר חטא על נפשו
שציער עצמו מן היין.

והלא דברים ק"ו:
ומה המצער נפשו מן היין צריך כפרה ק"ו המצער נפשו על כל דבר.

וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר לה' את ימי נזרו
נמצינו למדין שמתחיל למנות מיום שגילח, דברי רבי יוסי ב"ר יהודה.

רבי אומר:
וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא
ביום הבאת קרבנותיו.


והזיר לה' את ימי נזרו
כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה, חוץ מזה.

יכול אף זה מעכב?
תלמוד לומר: והזיר והביא, אע"פ שלא הביא הזיר.

משם רבי ישמעאל אמרו:
אף זה מעכב, שנאמר: והזיר לה'.

אימתי?
והביא כבש בן שנתו לאשם.

והזיר לה' את ימי נזרו
מנין שהוא אסור ליטמא למתים בימים של אחר נזירתו, כימים שבתוך נזירתו עד הבאת קרבן?
תלמוד לומר: ואחר ישתה הנזיר יין

וכי נזיר שותה יין?
אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה.
נאמר כאן נזיר, ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים של אחר נזירות, כימים שבתוך נזירות, עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן נעשה בו ימים של אחר נזירות, כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
והביא כבש
ולא איל.

בן שנתו
לעצמו ולא בן שנה לשני עולם.

לאשם
הרי זה קנס.

אמר רבי שמעון:
לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד, שכן כתיב אחריו: והימים הראשונים יפלו.

והימים הראשונים יפלו
מי שיש לו ראשונים ואחרונים סותרו מנין?
אם אמר: הריני נזיר מאה יום ונטמא סוף מאה חסר יום אחד.

מנין שהוא סותר את הכל?
תלמוד לומר: והימים הראשונים יפלו.
מי שיש לו אחרונים סותר וזה יש לו אחרונים נטמא ביום ק'.

יכול יהא סותר הכל?
תלמוד לומר: והימים וגו'.
מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים.

או אפילו נטמא בתחלת מאה סותר את הכל?
תלמוד לומר: הימים הראשונים יפלו.
מי שיש לו ראשונים וזה אין לו ראשונים.

כי טמא נזרו
הטומאה סותרת את הכל ואין התגלחת סותרת את הכל, אלא שלושים יום, דבעינן: גדל פרע, הטומאה סותרת ואין היין סותר.


וזאת תורת הנזיר
תורת
אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם.

יכול שאת מרבה נזירות שמשון?
תלמוד לומר: וזאת.
שכן אמרו: מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון?
נזיר עולם
הכביד שערו מיקל בתער ומביא ג' בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה.

נזיר שמשון
הכביד שערו אין מיקל בתער ואם נטמא, אין מביא קרבן טומאה.

רבי אומר:
אבשלום נזיר עולם היה, שנאמר: (שמואל ב טו) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום
אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה'.

מהו מקץ מ' שנה?
ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע:
לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך ואותה שנה ששאלו להם מלך, היא שנת עשר לשמואל הרמתי, ומגלח אחד לשנים עשר חדש, דברי רבי, שנאמר: (שם ב יד) והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך.

נאמר כאן ימים, ונאמר להלן: (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו.
מה להלן שנים עשר חודש אף כאן י"ב חודש.

ר' נהוראי אומר:
מגלח אחד לשלושים יום, כדרך שהכהנים מגלחים, שנאמר: (יחזקאל מד) ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם.

ר' יוסי אומר:
מערב שבת לע"ש שכן מצינו בבני מלכים מגלחים מערב שבת לע"ש.

זאת תורת
לקרבן טהרה.
או אף לקרבן טומאה?
תלמוד לומר: ביום מלאת ימי נזרו לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזירתו.

ביום מלאת
ביום יביא ולא בלילה.

יביא אותו
הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו.
זו אחת משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה:

והשיאו אותם עון אשמה
וכי אחרים משיאים אותם והלא הם משיאין את עצמן!
כיוצא בו אתה אומר: (דברים לד) ויקבור אותו בגיאוכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו!
אף כאן אתה אומר: יביא אותו, הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאים אותו.


והקריב את קרבנו לה'
מגיד שבהמה מקודשת לשם.
בן שנתו
בן שנה לעצמו, ולא בן שנה לשנים.

תמים
להוציא את בעלת מום.

אחד
ולא שנים.

אחד
שיהא הקדש לשם.

לעולה
שיהא הקדשו לשם עולה.

וכבשה
יכול שתים?
תלמוד לומר: אחת אמרת.

אחת
אין מגלחין שני נזירות כאחת.

בת שנתה
בת שנה לעצמה, ולא בת שנה לשנים.

תמימה
להוציא בעלת מום.

לחטאת
שיהא הקדשה לשם חטאת.

ואיל
יכול שנים?
תלמוד לומר: אחד אמרת.

אחד
מגלח הוא על זבח אחד.

תמים
להוציא בעל מום.

לשלמים
שיהא הקדש לשם שלמים, לימד בנזיר שיטעון בג' בהמות:


וסל מצות
מצוה שיביא בסל, אין לי אלא סל.
מנין את מרבה שאר הכלים?
תלמוד לומר: סל, וסל.

וסל מצות
כלל - חלות, מצות - פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.
מלמד שאין טעון ד' מינין כתודה.

חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים
למה צריך לומר מצות ברקיקים, יכול ליתן לחלות משיחה ולרקיקים בלילה?
תלמוד לומר: מצות למצה שָׁווּ, ולא שוו לבלילה ולמשיחה.

ורקיקי מצות משוחים בשמן
יכול כדרך המושחין?
תלמוד לומר: בשמן, כדי קיום שמן.

כיצד הוא עושה?
טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו.

ומנחתם ונסכיהם
לעולה ולשלמים, או אף לחטאת ולאשם כדרך שהוא אמור במצורע שמביא מנחה על חטאתו, ואשמו ועולתו, שנאמר: וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה וגו' היה מביא שלשה עשרונים, עשרון לכל מין ומין.

יכול אף בנזיר כן?
תלמוד לומר: ואת האיל יעשה זבח שלמים וגו' ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו.
והלא איל היה בכלל ומנחתם ונסכיהם,ויצא מן הכלל ולימד על הכלל.
מה האיל שהוא שלמים מיוחד שהוא בא בנדר ובנדבה טעון נסכים, אף כל הבאים בנדר ובנדבה שיטענו נסכים.


והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו
מלמד שהחטאת קרב קודם לעולה בכל מקום.

ואת האיל יעשה זבח שלמים
מגיד שהעולה קודמת לשלמים.

על סל המצות
שיקדים הלחם לזביחת האיל שאין הלחם קדוש אלא בדם הזבח.

ועשה הכהן את מנחתו וגו'
לענין שאמרנו.


וגלח הנזיר פתח אהל מועד
רבי יאשיה אומר:
בשלמים הכתוב מדבר.
או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו?
אמרת אם כך אמרה תורה: לא תעלה במעלות על מזבחי וגו' ק"ו לדבר בזיון שלא יגלח.

הא מה תלמוד לומר פתח אהל מועד?
בשלמים הכתוב מדבר, שנאמר בהן: ושחטו פתח אוהל מועד.

רבי יצחק אומר:
אינו צריך.
הרי הוא אומר: ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת וגו', במי שמחוסר לקיחה ונתינה ולא במי שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה, הוי, מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. אין לי שמגלח אלא במקדש.
ומנין אף במדינה?
אמרת: גלח, וגלח, אף במדינה.

מה בין מגלח פתח אהל מועד למגלח במדינה?
המגלח פתח אהל מועד היה משלח את השער תחת הדוד.
והמגלח במדינה לא היה משלחו תחת הדוד.

וגלח הנזיר פתח אהל מועד
אבא חנן אומר משום רבי אלעזר:
אם אין שם פתח פתוח לא היה מגלח ונוטל את הרוטב ונתן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים, שנאמר: ונתן על האש אשר תחת זבח, מזבחו יהא תחתיו.

השלמים,
אין לי אלא תחת השלמים.

תחת חטאת מנין?
תלמוד לומר: זבח, מכל מקום אין לי ששורפו, אלא בזמן שמגלח במקדש.

במדינה מנין?
תלמוד לומר: ונתן על האש, מכל מקום.


ולקח הכהן את הזרוע בשלה
אין בשלה אלא שלימה.

דבר אחר:
ולקח הכהן את הזרוע
יכול חיה?
תלמוד לומר: בשלה.

אי בשלה, יכול בפני עצמה?
תלמוד לומר: מן האיל, מלמד שנתבשל עם האיל.

כיצד הוא עושה?
חותכה עד שהוא מניח כשערה לא הקדש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקדש.

ר' יהושע בן לוי בשם בר קפרא אמר:
כל נותני טעמים אחד ממאה.

רבי חייא ורבי יהושע בשם בר קפרא אמר:
כל נותני טעמים אחד מששים ושניהם למדים מאיל נזיר.
מאן דאמר אחד ממאה, את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל.
ומאן דאמר אחד מששים, את עושה את הזרוע אחד מששים.
מאן דאמר אחד ממאה, את מוציא את העצמות מן הזרוע.
מאן דאמר אחד מששים, אין את מוציא העצמות מן הזרוע.

וכשם את מוציא את העצמות מן הזרוע, כך הוצא מן האיל?
לית יכול.
דתני:

אין טנופת של תרומה מצטרפת עם התרומה להעלות את החולין, אבל טנופת של חולין, מצטרפת עם החולין, להעלות את התרומה.

וחלת מצה אחת מן הסל
שאם נפרצה או חסרה פסולה.
ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו
אלו אחר התגלחו את נזרו.
ואין הבאת קרבנו, אחר התגלחו את נזרו.


והניף אותם הכהן
מניח הכהן ידיו תחת כפי הנזיר ומניף.

כיצד מניף?
מוליך ומביא.

ומנין שהיה מעלה ומוריד?
שנאמר: אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה.
מה תנופה מוליך ומביא, אף הרמה מוליך ומביא.
מה הרמה מעלה ומוריד, אף תנופה מעלה ומוריד.

מכאן אמרו:

מצוות תנופה: מוליך ומביא מעלה ומוריד.

תנופה
תנופה אחת ולא שתים.

לפני ה'
במזרח שבכל מקום שנאמר: לפני ה' הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב.

קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה
והלא איל נזיר בכלל, כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו', ולמה נאמר כאן?
לפי שיצא איל נזיר לידון בדבר חדש שהוא טעון בהפרשת זרוע.

יכול אין לו אלא חידושו בלבד?
לכך צריך הכתוב להחזירו לכללו שהוא טעון הפרשת חזה ושוק.

ואחר ישתה הנזיר
אחר מעשה יחידי.

או אינו אלא אחר המעשים כולם?
כתיב הכא: אחר ישתה.
וכתיב התם: אחר התגלחו את נזרו.
מה התם אחר מעשה יחידי, אף כאן אחר מעשה יחידי.


זאת תורת הנזיר וגו'
אין לי אלא לשעה, לדורות מנין שיהא הדבר נוהג בשילו ובבית עולמים?
תלמוד לומר: תורת.

יכול אף בבמה ינהוג קרבן נזירות?
תלמוד לומר: זאת קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו.

קרבנו לה' על נזרו
הרי נזרו כקרבן, לומר, כדרך שמועלין בקרבן כך מועלין בשער.

מלבד אשר תשיג ידו
וכי נזיר תלוי בהשגת יד, הא כיצד?
קרבנו לה' על נזרו
שהפריש הוא משלו.

מלבד אשר תשיג ידו
שהפרישו לו אחרים שיתכפר במתנתם.

כפי נדרו אשר ידור
מנין אתה אומר, שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים, שצריך להביא את כולם?
תלמוד לומר: כפי נדרו.

או אפילו אמר: הריני נזיר על מנת לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות, שיהא חייב להביאן?
תלמוד לומר: אשר ידור.
לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה, יצאו חטאות ואשמות שאין באין בנדר ובנדבה.

כן יעשה על תורת נזרו .
או אפילו אמר: הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים, קורא אני עליו כפי נדרו?
תלמוד לומר: כן יעשה על תורת נזרו.

או אפילו אמר: הרי עלי חמשה נזירות שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולן, קורא אני עליו כפי נדרו?
תלמוד לומר: כן יעשה על תורת נזרו.


היה רבי שמעיה אומר:
מה ראתה תורה להקל על נזיר טמא שמביא תורים או בני יונה?
לפי שהוא כשנזר לשם שמים נתכוון וכשנטמא מאבד כל מה שעשה וחוזר מראש, לפיכך חסה התורה עליו לפטור עצמו בקרבן עני.

למה היה כבש לאשם?
לפי שלא שמר לעצמו מן הטומאה קנסה אותו התורה, כדי שיקבל נזירות בטהרה.

למה נזיר טהור מביא שלשה מיני קרבן?
כדי להתיר ג' דברים האסורים לו:
היוצא מן הגפן,
והתגלחת,
והטומאה.

החטאת
היה מביא להתיר הטומאה.

והעולה
להתיר התגלחת.

והשלמים
להתיר היוצא מן הגפן.
ולפי שכתובין ב' אזהרות באכילת היוצא מן הגפן, לכך היה מביא עם השלמים שני מיני לחם נסכים לעולה ולשלמים, כנגד ב' אזהרות של שתייה להתירן.

ולמה היה מפריש משלמי נזיר הזרוע?
כדי לחזק זרועו.

למה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה ואחר פרשת נזיר ברכת כהנים?
לפי שהיו אומרים לסוטה: בתי! הרבה יין עושה אין דרכה של אשה, אלא להבדל מן היין, כנזיר. מתנים עליה כל האמור בפרשה אם היתה טהורה ונקתה ונזרעה זרע, יוצאים הימנה כהנים מברכים את ישראל.



כה תברכו את בנ"י וגו'. הה"ד: (משלי ג) אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו.
איש חמס, זה עשו הרשע.
איש,כמה דתימא: (בראשית כה)ויהי עשו איש יודע ציד.
חמס, כמה דתימא: (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב

ומהו שאמר: אל תקנא?
לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם ועתידים ישראל להתרעם על זאת, כשם שאמר מלאכי: (מלאכי ג) אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'.

(שם) ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו, לפיכך אמרה רוח הקודש על ידי שלמה: אל תקנא באיש חמס אל תקנאו בשלום עשו הרשע.
ואל תבחר בכל דרכיו, שלא תעשו כמעשיהם.

למה?
הביטו לאחרית הדבר שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות. הה"ד: (משלי ג) כי תועבת ה' נלוז.
וכן הוא אומר: (תהלים ה) איש דמים ומרמה יתעב ה' אבל מי שמישר ארחותיו לפניו, הוא יהיה מאנשי סודו. הה"ד: (משלי ג) ואת ישרים סודו.
וכן הוא אומר: (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב וגו'
ואומר: (תהלים כה) סוד ה' ליראיו וגו'
ואומר: (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.

(משלי ג) מארת ה' בבית רשע, זה עשו הרשע, כמה דתימא: (מלאכי א) רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו'.
(משלי ג) ונוה צדיקים יברך, אלו ישראל, שכתוב בהם: ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. (מלאכי שם) ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו'
(משלי שם) אם ללצים הוא יליץ, אלו אדומים שנקראו לצים, שנאמר: (שם כא) זד יהיר לץ שמו, והם נקראו זדים, כמה דתימא: (מלאכי ג) ועתה אנחנו מאשרים זדים.

ומנין שבאדומים הכתוב מדבר?
שכן כתוב: גם נבנו עושי רשעה, אלו אדומים, כמה דתימא: (שם א) וקראו להם גבול רשעה, והם מתלוצצים בכל יום על ישראל על הצרות הבאות עליהם, כמה דתימא: (יחזקאל לה) ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי.

(משלי ג) הוא יליץ, שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם, כמה דתימא: (עובדיה א) כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך.

(משלי ג) ולענוים יתן חן, אלו ישראל שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם עליהם, כדי לקדש שמו של הקדוש ברוך הוא שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן, כמה דתימא: (ישעיה ל) ולכן יחכה ה' לחננכם.
ואומר: ויספו ענוים בה' שמחה.
ואומר: (שם) כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה.

(משלי שם) כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהם עושים את התורה ואת המצות, שנאמר: (דברים ד) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקדוש ברוך הוא להנחילם כסא כבוד, כמה דתימא: (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם, שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות, כמה דתימא: (דניאל ז) ומלכותא ושלטונא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'.

(משלי ג) וכסילים מרים קלון, אלו אדומים, כמה דתימא: (עובדיה א) והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו.
ואומר: (ירמיה מט) האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם.

מהו מרים קלון?
שהם ירימו בחלקם קלון, שסופם ילכו לאש ואין קלון, אלא שריפה, כמה דתימא: (שם כט) אשר קלם מלך בבל באש.
ואומר: אביב קלוי באש.
וכן הוא אומר: ובית יוסף להבה וגו'.
ואומר: (דניאל ז) חזי הוית עד דקטילה חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדא וגו' הוי, וכסילים מרום קלון.

דבר אחר:
אל תקנא באיש,מדבר בנואף שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו, הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף: איש חמס.

מהו אל תקנא?
שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלוותו ואל יבחר בכל דרכיו.
למה?
כי הנואף נקרא תועבה.

(משלי ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, ומשלח מדנים בין אחים, היא מן התועבה, זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דתימא: (במדבר ה) ועבר עליו רוח קנאה וגו' לכך נאמר: כי תועבת ה' נלוז זה הנואף, שכתב בו: ונלוזים במעגלותם.

ואת ישרים סודו, זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין כדי ליישר ארחותיו, כמה דתימא: (משלי ט) המישרים ארחותם.

מהו סודו?
שהקדוש ברוך הוא מלמדו האיך ינצל ממנה, כמה דתימא: (שם ד) בדרך חכמה הוריתיך.
היין עולה חשבונו ע',
והסוד ע',
הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע', זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'.
נכנס יין יצא סוד, יצא יין נכנס סוד.
הוי, ואת ישרים סודו.
מארת ה' בבית רשע, זה הנואף.

מה היא המארה?
שהמים המרים המאררים בודקין אותו כשם שבודקין אותה.
הוי, מארת ה'. כמה דתימא: יתן ה' אותך לאלה וגו'.

ונוה צדיקים יבורך, זה נזיר ונזירה שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים.
הוי, ונוה צדיקים יבורך כמה דתימא: יברכך ה' וישמרך.

אם ללצים,זה הנואף הטועה ביין שנקרא לץ, כמה דתימא: (שם כ) לץ היין הומה שכר וגו' הוא יליץ, שהכל מתלוצצים על הנואף שהוא לאלה ולשבועה לבחירי.
ולענוים יתן חן, אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע, כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן, כמו שכתוב בברכת כהנים: ויחנך. כבוד חכמים ינחלו, לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים, כמה דתימא: (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה'.
ואומר: הן יראת ה' היא חכמה, נוחלים כבוד שהקדוש ברוך הוא נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום, שבעת שאדם יושב בשלום בביתו הוא כבודו.
וכן הוא אומר: הכבד ושב בביתך, שכן כתיב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים, שכתוב בה: וישם לך שלום.

וכסילים מרים קלון,אלו נואף ונואפת והם נקראו כסילים.

נואף מנין?
(משלי ט) מי פתי יסור הנה.
הנואפת דכתיב: (שם) אשת כסילות הומיה.
מרים קלון, ופרע את ראש האשה ואומר: וצבתה בטנה וגו' יש לך קלון יותר מזה?!
הוי, מרים קלון, לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים.

מנין?
כמה שאומר בענין: כה תברכו וגו':


(שיר ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים וגו'
אמר רבי יצחק:
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! אין את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי,
מה הצבי הזה מדלג, כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים ומן ים לסיני.
במצרים, (שמות יב) ועברתי בארץ מצרים וגו'.
בים, שנאמר: זה אלי ואנוהו.
לסיני, (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא.

או לעופר האילים
ר' יוסי ב"ר חנינא אמר:
לאורזילא דאיילתא.
(שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלנו, זה מדבר סיני.
משגיח מן החלונות,(שמות יט) וירד ה' על הר סיני וגו'.
מציץ מן החרכים,(שם כ) וידבר אלהים את כל הדברים וגו'.
ענה דודי ואמר לי,(שם) אנכי ה' אלהיך.

דבר אחר:
דומה דודי לצבי
אמר רבי יצחק:
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! את אמרת לנו: את אתא לגבן תחלה.
דומה דודי לצבי
מה הצבי הזה, נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה.

ר' ברכיה, בשם רבי לוי אמר:
כגואל הראשון, כך גואל האחרון.
הגואל הראשון, זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם.

כמה נכסה מהם?
רבי תנחומא אמר:
שלשה חדשים. הה"ד: (שם ה)ויפגעו את משה ואת אהרן וגו'.
אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם.

כמה יהא נכסה מהם?
אמר רבי תנחומא, בשם ר' חמא ב"ר הושעיא:
ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב: (דניאל יב)ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים.
וכתיב: (שם)אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה

אילין מותריה כמה אינון?
ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה להם.

ולהיכן מעלה אותן?
אית דאמרין:
למדבר יהודה.

ואית דאמרין:
למדבר סיחון ועוג.
כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים. הה"ד: (איוב ל) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם,וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאוה"ע ובסוף אוה"ע הורגין אותו.

אמר רבי יצחק בר מריון:
לסוף ארבעים וחמשה ימים, הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן. הה"ד: (הושע יב)עוד אושיבך באהלים כימי מועד.
ואומר:מועד צאתך ממצרים.

או לעופר האילים
אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
לאורזילא דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו,זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם.

למה?
שהשכינה במערב.
משגיח מן החלונות,בזכות אבות.
מציץ מן החרכים,בזכות אמהות.
כשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות.

ענה דודי ואמר לי
מה אמר?
(ישעיה מט) חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.

דבר אחר:
דומה דודי לצבי
מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומסוכה לסוכה, כך הקב"ה מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו.

כל כך למה?
בשביל לברך את ישראל, שנאמר: (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

באי זו זכות?
בזכות של אברהם אבינו, דכתיב: כה תברכו, כמה דתימא: (בראשית טו) כה יהיה זרעך.

או לעופר האילים
רבי יוסי אומר:
לאורזילא דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו,בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה, כמה דתימא: (שם יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו'.
יָשַׁב כתיב, בה לעמוד, א"ל הקב"ה: שב אברהם אתה סימן לבניך שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין את שמע ויושבים וכבודי עומד.

ומה טעם?
(תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל.

אמר רבי חנאי, בשם ר' יצחק:
אלהים עומד אין כתיב כאן, אלאאלהים נצב אֶטִימוֹס, הא כמה דתימא: (ישעיה סה)והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו,אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
משגיח מן החלונות, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כה תברכו וגו'.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכים מפיך. הה"ד: (דברים כו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם עמהם אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם לומר שהקב"ה עומד אחרינו ולכך הוא אומר: משגיח מן החלונות מבין כתפותיהם של כהנים, מציץ מן החרכיםמבין אצבעותיהם של כהנים.

ענה דודי ואמר לי,
ואני אברכם כה תברכו הה"ד: (בראשית יב) ואעשך לגוי גדול וגו'.
אמר רבי פנחס בן יאיר:
ז' ברכות בירך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן:
ואעשך לגוי גדול,
ואברכך,
ואגדלה שמך,
והיה ברכה,
ואברכה מברכך,
ומקללך אאור,
ונברכו בך,
כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב.

ר' לוי בר חיתא ור' אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר:
ג' גדולות וד' ברכות כתיב כאן, בישר שהן ג' אבות וד' אמהות והלא גדולות אינו אלא שתים:
ואעשך גדולה היא, דכתיב: (ש"א י"ב)ה' אשר עשה את משה.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים: אלהי אברהם.
ואברכך,זה שאומרים: אלהי יצחק.
ואגדלה שמך,זה שאומרים: אלהי יעקב.

יכול יהיו חותמין בכולן?
תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ואומרים: מגן אברהם, ואין חותמין בכולן.

אמר רבי חייא בר זעירא:
והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי, שמשהם אומרים: מגן אברהם אחר כך אומרים: מחיה המתים.

דבר אחר:
והיה ברכה
והיה בֵּרְכָה, מה הבריכה הזו, מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה.

ואעשך לגוי גדול
אמר רבי ברכיה:
אתנך אשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך,משאברא אותך בריה חדשה. וכשם שנאמר: (בראשית) ויעש אלהים את הרקיע, את פרה ורבה לגוי גדול.
אמר אברהם לפניו: רבש"ע! מנח לא העמדת ע' אומות.
א"ל: אותה אומה שכתוב בה: (דברים ד) כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול?
כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לא"י, הביט בהם משה ואמר: הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן, שנאמר: ומי גוי גדול.

דבר אחר:
לגוי גדול,שאתן לבניך את התורה וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר: (שם)רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.

ואברכך
אמר רבי ברכיה:
לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים:
ממעטת פריה ורביה,
ממעטת את היציאה,
וממעטת את השם,
לכך נאמר לו: ואעשך לגוי גדול, שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה.
ואברכך, שלא תמעט לך הדרך, את היציאה.
ואגדלה שמך, שלא תמעט לך, את השם.

אמרי אינשי במתלא,

מביתא לביתא - חלוק, מאתר לאתר - נפש, ברם את לא נפש חסר ולא ממון את חסר.

והיה ברכה, כבר כתיב: ואברכך
מה תלמוד לומר והיה ברכה?
אמר רבי אליעזר:
אמר לו הקב"ה: משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר: (בראשית א)ויברך אותם אלהים וגו'.
ואומר: (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו.
אבל מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך.
למאן דהני לך למברכה ברוך ואעפ"כ לא בירך אברהם לבניו.

למה כן?
משל למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס והיה בתוך אותו פרדס, אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות.
אמר האריס: אני אעבוד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדיסו יעשה.
כך המלך, זה הקדוש ברוך הוא.
והפרדס, זה העולם.
מסרו לאברהם, שאמר לו: והיה ברכה.

מה עשה אברהם?
היו לו ב' בנים אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל.
אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע, אלא עבד אני בשר ודם אני, למחר אפטר מן העולם ומה שהקב"ה חפץ לעשות בעולמו יעשה.
כשנפטר אברהם נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, שנאמר: (שם כה) ויהי אחרי מות אברהם וגו' ויצחק ברך את יעקב ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר: (שם מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם.
מכאן ואילך אמר הקב"ה: הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם: והיה ברכה לכך נאמר: כה תברכו וגו'.


כה תברכו
הה"ד: (שיר ג)הנה מטתו שלשלמה וגו'.

ר' שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה
הנה מטתו שלשלמה, זה שלמה המלך.
ששים גבורים סביב לה,שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה והן היו מגבורי ישראל.
כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה

למה היה עושה כן?
מפחד בלילות, שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה.
עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו, משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר: (בראשית ג) ויתחבא האדם ואשתו וגו'.

אמר רבי אבין:
עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול אימירון.
משחטא היה שומע את הקול אגריון.

עד שלא חטאו ישראל, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר
אמר רבי אבא בר כהנא:
שבע מחיצות של אש היו כוססות זו בזו והיו ישראל רואים ולא מתיראים ולא מתפחדים.
וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל, (שמות לד)וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו'.

רבי פנחס ב"ר אבין, אמר רבי חנין:
אף הסרסור הרגיש עמהם מן שעה לשעה שלשעבר: (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון.

רבי יודן, בשם ר' איבו:
מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא אפילו מיכאל אפילו גבריאל היו מתיראים מפני משה.
וכיון שחטאו בגולורין שלהם לא היה משה יכול להסתכל. הה"ד: (דברים ט) כי יגורתי מפני האף והחמה.

עד שלא חטא שאול ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא: (שמואל א יד)ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'.
מהו (שם) בכל אשר יפנה ירשיע נצח, באיזו זכות?
בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידו.
שהיה עני ואוכל חולין בטהרה,
ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל,
וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו.

רבי יהודה בר נחמן, בשם ר' שמעון בן לקיש אמר:
ושהיה בן תורה, דכתיב: (משלי ח)בי מלכים ימלוכו וגו', וכיון שחטא: (שמואל א כח) וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וגו'.

עד שלא חטא דוד, באותו מעשה: (תהלים כז) ה' אורי וישעי ממי אירא וגו'.
וכיון שבא אותו מעשה: (שמואל ב יז) ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים.

עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר: עשיתי לי שרים ושרות וגו' משוררים זכרים ומשוררות נקבות, ותענוגות בני אדם פרוזבטה שדה ושדות שידה ושידתין דהוו אזיין בהון, כיון שבנה ביהמ"ק וכל המעשה של אשמדאי.
וכיון שחטא טרדו אשמדאי ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו. הה"ד: מפחד בלילות שהיה מתפחד מן הרוחות.

הנה מטתו שלשלמה וגו'
רבנין פתרין קרייה ביוצאי מצרים.
הנה מטתו, מטותיו - שבטיו, כמה דתימא: (חבקוק ג) שבועות מטות.
שלשלמה,של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה, ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה.
מגבורי ישראל, להביא טף ונשים.
כולם אחוזי חרב,(שמות יג) וחמושים עלו בני ישראל.
מלומדי מלחמה

ממי למדו?
מן הקב"ה, שנאמר: (שם טו) ה' איש מלחמה.
איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, סינטומוס (שם יב) כל ערל לא יאכל בו,היה כל אחד ואחד, נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו.

מי מלן?
רבי ברכיה תני לה, בשם רשב"י:
משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה.

ויש אומרים:
יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה. הה"ד: (יהושע ה)ושוב מול את בני ישראל שנית,הרי מכאן שמלן ראשונה.

(שם) וימל את בני ישראל וגו'
מהו (שם) אל גבעת הערלות?
אמר רבי לוי:
מקום שעשו אותו גבעה בערלות, הריאיש חרבו על ירכו.

מהו מפחד בלילות?
שלא היו יכולין לעשות פסח, דכתיב: (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו ואם לא יעשו ישראל פסח היו מתים בלילי הפסח כאשר מתו בכורי מצרים, שנאמר: (שם) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים. הוי, מפחד בלילות
.
הנה מטתו וגו'
רבי יונתן פתר קרייה בסנהדריות.
הנה מטתו,שבטיו, כמה דתימא: שבועות מטות.
שלשלמה,של הקב"ה שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה,אלו ששים עם הארץ, שנאמר: (מלכים ב כה) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר.
מגבורי ישראל, להביא אחד עשר איש הרי שבעים ואחד סנהדרין.

ומאי נינהו אחד עשר איש?
דכתיב: ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשה שומרי הסף, הרי חמשה.
ומן העיר לקח סריס אחד, זה מופלא של בית דין, הרי ששה.
(שם) וחמשה אנשים מרואי פני המלך, הרי אחד עשר איש.
כתוב אחד אומר: (שם) וחמשה אנשים.
וכתוב אחד אומר: (ירמיה נב)ושבעה אנשים מרואי פני המלך.

מאי נינהו השנים יתרים?
להוסיף עליהם שני סופרי הדיינין.
(ירמיה נט) ואת סופר שר הצבא המצביא, זה שליח בית דין.

כולם אחוזי חרב
ר' מאיר ור' יוסי ר' מאיר אומר:
כולם היו משננין את ההלכה כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קורא להם.

ר' יוסי אומר:
בשעת הדין הכל נושאים ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמתו והיו רואין, כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם. הוי, מפחד בלילות, היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהינום.

ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר ר' אבינה:
אם באה אשה אצלך לבה"מ לשאול לך על הדין או על השאלה תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין ותהא מפחד מדינה של גיהינום הדומה ללילה.

הנה מטתו וגו'
ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות
הנה מטתו,מַטּוֹתָיו, שבטיו.

היאך?
מה דתימא: שבועות מטות.
שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה, אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה וי"ב מחלקות.
מגבורי ישראל,להביא שאר העם שהיו עומדים בירושלים, סנהדרין ובתי דינין ותלמידים, וכולם אחוזי חרב, כמה דתימא: (תהלים קמט) וחרב פיפיות בידם.
מלומדי מלחמה, זו מלחמתה של תורה, כמה דתימא: (במדבר כא) בספר מלחמות ה'.

ר' זעירא ור' יהודה, בשם ר' שמואל:
תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקבלה וזריקה וקמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

ר' יצחק בר רבי רדיפה, בשם רב אמי:
מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

ר' אחא ור' תנחום בר' חתניה דר' שמלאי:
מגיהי ספר העזרה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

גדל בר בנימין, בשם ר' אמי:
שני דייני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

ר' הונא אמר:
פרכת היתה באה מבדק הבית.

שמואל אמר:
נשים האורגות את הפרוכת היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. הוי, מלומדי מלחמה,שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה.

איש חרבו על ירכו מפחד בלילות
היו מזהירין אותן בעת ששוחטין שלא לפגל הזבחים ושלא לפסול אחד מן הקרבנות בנותרות.

הנה מטתו וגו'
ר' ביבי, בשם ר' אלעזר פתר קרייה בברכת כהנים
הנה מטתו,זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה, שנאמר: (מלכים א ח) ויאריכו הבדים.

ואומר: הזהב זהב פרוים.
מהו פרוים?
שהיה עושה פירות.

ואומר: (שם א ו) בית יער הלבנון
למה נקראת בית המקדש יער הלבנון?
לומר לך, מה יער עושה פירות אף בית המקדש הצורות שהיו בקירותיו של זהב, שהיו מצוירין שם כל מיני אילנות היו עושים פירות.
שלשלמה,זה הקב"ה, שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה,אלו ששים אותיות שבברכת כהנים.
מגבורי ישראל,שהם מגברים את ישראל.

אמר רבי עזריה:
דברים שהם נזכרים בגבורה ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת.
יברכך ה' וישמרך
יאר ה',
ישא ה'.

כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, שהם נלחמים כנגד כל פורעניות שבתורה.
איש חרבו על ירכו, שאפילו אדם רואה בחלומו, כאלו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה?
ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים, ואומר להם: כה תברכו וגו'.

דבר אל אהרן וגו'
לפי שכל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן ואת בניו לכל דיבור.
שזה כלל:
כל זמן שהמעשה בכהנים הדיבור לכהנים.
המעשה לישראל, הדיבור לישראל.

כה תברכו
רבי יהודה אומר:
מנין אתה אומר שמפי הקב"ה נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל?
תלמוד לומר: כה תברכו את בני ישראל.

כה תברכו את בני ישראל
בלשון הקודש.

אתה אומר בלשון הקדש או אינו אלא בכל לשון?
נאמר כאן: כה תברכו,
ונאמר להלן: אלה יעמדו לברך את העם.
מה להלן בלשון הקדש, אף כאן בלשון הקדש.

רבי יהודה אומר:
אינו צריך.
הרי הוא אומר: כה, עד שיאמרו בלשון הזה, שכל מקום שנאמר: עניה ואמירה וכה, בלשון הקדש.

כה תברכו
בעמידה.

אתה אומר בעמידה או שלא בעמידה?
תלמוד לומר: (דברים כז)ואלה יעמדו לברך את העם.
נאמר כאן: ברכה ונאמר להלן:ברכה.
מה ברכה האמורה להלן בעמידה, אף ברכה האמורה כאן בעמידה.

ר' נתן אומר:
אינו צריך שכבר נאמר: לשרתו ולברך בשמו.
מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה, דכתיב: לעמוד לשרת, אף ברכה בעמידה.

כה תברכו
בנשיאות כפים.

אתה אומר בנשיאות כפים או אינו אלא בנשיאות כפים ושלא בנשיאות כפים?
תלמוד לומר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים.

ר' יונתן אומר:
אי מה להלן ראש חדש וקרבן ציבור וכהן גדול, אף כאן ראש חדש וקרבן ציבור וכהן גדול?!
תלמוד לומר: (שם יח) כי בו בחר ה' וגו', הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים.
וכתיב: כל הימיםואיתקש ברכה לשירות.

כה תברכו
בשם המפורש.

אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי?
תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם,בשם המיוחד לי.

יכול אף בגבולין?
נאמר כאן: ושמו את שמי ונאמר להלן:לשום את שמי.
מה להלן ביהמ"ק אף כאן ביהמ"ק.

מכאן אמרו:

במקדש בשם המפורש, ובמדינה בכינוי, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
הרי הוא אומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', זה מקרא מסורס, שבכל מקום שאני אבא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי.

והיכן אני נגלה אליך?
בבית הבחירה, אף אתה לא תהא מזכיר את שמי אלא בבית הבחירה.

מכאן אמרו:

שם המפורש אסור לומר בגבולין.

כה תברכו וגו'
אין לי אלא ברכה לישראל.

ברכה לגרים לנשים ולעבדים משוחררין מנין?
תלמוד לומר: אמור להם, לכולן.

כה תברכו את בנ"י
פנים כנגד פנים או עורף מול פנים?
תלמוד לומר: אמור להם, פנים כנגד פנים כאדם שאומר לחבירו: אמור להם, מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו.
אם שני כהנים הם,, שיעלו לדוכן צריך שיאמר להם החזן: כהנים ברכו.
ואם אינו אלא כהן אחד אינו צריך לומר, שנאמר: אמור להם, לשנים.

אמר רבי יהושע בן לוי:
כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה:
כה תברכו,
אמור להם,
ושמו את שמי.

אמר רבי יהושע בן לוי:
כל כהן שאינו עוקר את רגליו לעלות אצל התיבה בברכת עבודה שוב אינו עולה, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת.
מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה.

אמר רבי שמלאי:
בית הכנסת שכולם כהנים כולם עולים לדוכן והוא דאישתיירו עשרה ישראל שעונין אמן.
בית הכנסת שכולה כהנים, מקצתן עולים לדוכן מקצתם עונים אמן, העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה ולכך היו הכהנים עולים אל הארון, כדי שיהיו כל העם בפניהם.

אמר רבי שמעון בן פזי:
כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנאמר: (תהלים קלד)שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.

שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע:
במה הארכת ימים?
אמר להם: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדש ולא נשאתי את כפי בלא ברכה.

מאי מברך?
אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה.

כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן, מאי אמר?
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו, שצויתנו לברך את עמך ישראל, שלא יהא בה מכשול ועון.

וכי מסיים לברך, ומחזיר פניו מן הציבור, מאי אמר?
רבש"ע! עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו!

אמר רב חסדא:

אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעות ידם עד שיחזירו פניהם מן הציבור.
ואין הקורא רשאי לקרות ברכת כהנים, עד שיכלה אמן מפי הציבור.
ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת, עד שיכלה אמן מפי הציבור.
ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור, עד שיתחיל ש"ץ בשים שלום.
ואינם רשאין לעקור רגליהם ולילך, עד שיגמור ש"ץ שים שלום.

בזמן שהכהנים מברכין העם מה הציבור אומרים?
אמר רבי זירא:
(שם כג) ברכו ה' מלאכיו וגו'
ברכו ה' כל צבאיו וגו'
(שם) ברכו ה' כל מעשיו וגו'

היכן אומר אותן?
רב יוסף אמר:
בין כל ברכה וברכה.

רב אמר:
בהזכרת השם פליגי בה: רב מארי ורב זביד.
חד אמר:
פסוק כנגד פסוק.

וחד אמר:
בכל פסוק אומר לכל ג' הפסוקים.

במוסף של שבת, כשהכהנים מברכים, מה הצבור אומרים?
אמר רבי אסי:
(שם קלד) שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו'.
שאו ידיכם וגו'.
ברוך ה' מציון וגו'.

ולמה אינו אומר: יברכך ה' מציון וגו'?
שכתוב בההוא ענין.

אמר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי:
מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא מסיים בברכותיו של הקב"ה.

במנחה של תעניות מאי אמרי?
אמר רב אחא בר יעקב:
(ירמיה יד) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו.
(שם)מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא.

בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי?
(תהלים קכח) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

אמר רבי חייא בר אבא:
כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה.

אמר רבי חנינא בר פפא:
תדע דבמקדש נמי לא ליבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?!

אמר רבי אחא בר חנינא:
תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים?!

אמר רבי אבהו:
מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו, דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומרין אותו בגבולין.
במדינה אומרים ברכת כהנים ג' ברכות, ובמקדש ברכה אחת.
כל כך למה?
שאין עונין אמן במקדש.

תני:
מנין שאין עונין אמן במקדש?
שנאמר: (נחמיה ט)קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה.

מנין שעל כל ברכה תהלה?
שנאמר: ומרומם על כל ברכה ותהלה,על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.

במדינה נושאין כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ.

אמור להם
מלא.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין בכוונת הלב, כדי שתשלם הברכה בהן, לכך נאמר: אמור להם.


יברכך ה' וישמרך
עם הברכה שמירה.
מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו עלה ובא אצלו, נתן לו מאה לטרין של זהב טענו יצא לדרך. נפלו עליו לסטים ונטלו כל מה שנתן לו וכל מה שהיה אצלו. שמא יכול הוא לשמרו מן הלסטים?!
לפיכך, יברכך ה' בעושר.

וישמרך
מן הלסטים.

דבר אחר:
יברכך ה'
בממון.

וישמרך
שלא תהא עשוי במדינה פניאס ושלא תבא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך.

יברכך
בבנים,
וישמרך
בבנות שצריכות שמירה.

יברכך
בעושר.
וישמרך
שתעשה ממנו מצות.

יברכך ה'
בברכה המפורשת בתורה: (דברים ז) ברוך תהיה מכל העמים וגו'.
ברוך אתה בעיר וגו'.
ברוך טנאך וגו'.
ברוך אתה בבואך וגו'.
ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'.

ר' נתן אומר:
יברכך
בנכסיך.
וישמרך
בגופך.

ר' יצחק אומר:
והלא אם מבורכים הם שמורים ואם שמורים המה מבורכים.
ומה תלמוד לומר וישמרך?
מיצה"ר שלא יוציאך מן העולם.
וכן הוא אומר: (משלי ג)כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד.

דבר אחר:
וישמרך
שלא ישלטו אחרים עליך.
וכן הוא אומר: (תהלים קכא) יומם השמש לא יככה וגו'.
הנה לא ינום וגו'.
ה' שומרך וגו'.
ה' ישמרך מכל רע וגו'.
ה' ישמר צאתך וגו'.

דבר אחר:
וישמרך
מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר: (שם צא)יפול מצדך וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'.

דבר אחר:
וישמר
ישמור לך ברית אבותיך.
וכן הוא אומר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'.

דבר אחר:
וישמרך
ישמר לך את הקץ.
וכן הוא אומר: (ישעיה כא)משא דומה אלי קורא משעיר וגו'.

דבר אחר:
וישמרך
ישמור נפשך בשעת מיתה.
וכן הוא אומר: (שמואל א כה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור וגו'.

שומע אני את הצדיק ואת הרשע?
תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה וגו'.

דבר אחר:
וישמרך
ישמור רגלך מן גיהינום.
וכן הוא אומר: (שם א ב) רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו,הרי הם מבורכים ושמורים.

ומנין שאף שכינה ביניהם?
תלמוד לומר: יאר ה' פניו וגו' יאר ה' וגו' יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר: (ישעיה ס) קומי אורי וגו'.
ואומר: (תהלים לו) באורך נראה אור אל ה' ויאר לנו.


יאר ה' פניו אליך
יתן לך מאור עינים.

דבר אחר:
יאר ה' וגו'
שיביט בך בפנים מאירות, ולא בפנים זעומות.

דבר אחר:
יאר
זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה, כמה דתימא: כי נר מצוה ותורה אור.

דבר אחר:
יאר ה' פניו
יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח, כמה דתימא: ולא תאירו מזבחי חנם ואומר: (ויקרא כו)והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה.

ויחנך
הרי הם מבורכים ושמורים ושכינה ביניהם.

ומנין אף חנוני בדעת בבינה?
תלמוד לומר: ויחונך כמה דמצלינן: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.

דבר אחר:
ויחנך
יתן בכם דעת, שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר: ונתן לך רחמים וגו'.

דבר אחר:
ויחנך
יחון אותך בבנים, כמה דתימא: (בראשית לג) הילדים אשר חנן אלהים את עבדך.
ואומר: (שם מג)אלהים יחנך בני.

דבר אחר:
ויחנך
כמה דתימא: (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.

דבר אחר:
ויחנך
יחנך במשאלותיך.
וכן הוא אומר: (ישעיה ל) חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך.

דבר אחר:
ויחנך
שנה רבי חייא הגדול:
יחנה ה' אצלך.

דבר אחר:
ויחנך
יעמיד ממך נביאים, כמה דתימא: (זכריה יב) ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים.

דבר אחר:
ויחנך וגו'
יתן חנו עליך, בכל מקום שאתה הולך, כמה דתימא: (בראשית לט) ויתן חנו בעיני וגו'.
(אסתר ב) ותהי אסתר נשאת חן וגו'.
ויתן אלהים חן את דניאל וגו'.
(משלי ג) ומצא חן ושכל טוב וגו'.

דבר אחר:
ויחנך
בתלמוד תורה.
וכן הוא אומר: (שם ד)תתן לראשך לוית חן וגו'.
(שם א) כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר:
ויחנך
במתנת חנם.
וכן הוא אומר: (תהלים קכג)חננו ה' חננו וגו'.
(שם) כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו.

דבר אחר:
ויחנך
להוציאך משיעבוד מלכיות, כמה דתימא: (שם) חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.

דבר אחר:
ויחנך
לגאול אותך, כמה דתימא: ה' חננו לך וגו'.


ישא ה' פניו אליך וגו'
יעביר כעסו ממך ואין ישא אלא לשון הסרה, כמה דתימא: (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך וגו'.

פניו,
אלו פנים של זעם, כמה דתימא: (ויקרא כ) ונתתי את פני בנפש ההיא וגו'כלומר אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבא אליך יסירם ממך.

דבר אחר:
ישא ה'
בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר: (בראשית יט) ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו'.

הרי דברים ק"ו:
אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך?!
זהו שנאמר: ישא ה' פניו אליך.

כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך.
וכתוב אחד אומר: (דברים י) אשר לא ישא פנים.

כיצד נתקיימו שני כתובים הללו?
כשישראל עושין רצון המקום, ישא ה' פניו אליך.
וכשאין עושין רצון המקום, אשר לא ישא פנים.

דבר אחר:
ישא ה' פניו
וכי הקב"ה נושא פנים, והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים?
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שהם נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים.
כיצד?
כתבתי בתורתי: ואכלת ושבעת וברכת ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאין לי פנים ומברכין ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה, לפיכך, ישא ה' פניו וגו'.

דבר אחר:
ישא ה'
כתוב אחד אומר: ישא.
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא.
עד שלא נחתם גזר דין, ישא ה' וגו'.
משנחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים.

ודכוותיה: כתוב אחד אומר: (תהלים סה)שומע תפלה.
וכתוב אחד אומר: (איכה ג) סכתה בענן לך וגו'.
עד שלא נחתם גזר דין, שומע תפלה.
משנחתם גזר דין, סכתה בענן לך.

כתוב אחד אומר: (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו.
וכתוב אחד אומר: (שם י) למה ה' תעמוד ברחוק.
עד שלא נחתם גזר דין, קרוב ה' לכל קוראיו.
משנחתם גזר דין, למה ה' תעמוד ברחוק.

כתוב אחד אומר: (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.
וכתוב אחד אומר: (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה.
עד שלא נחתם גזר דין, מפי עליון וגו'.
משנחתם גזר דין, וישקד ה' וגו'.

כתוב אחד אומר: (ירמיה ד)כבסי מרעה לבך ירושלים.
וכתוב אחד אומר: (שם י) כי אם תכבסי בנתר וגו'.
עד שלא נחתם גזר דין, כבסי מרעה וגו'.
משנחתם גזר דין, אם תכבסי וגו'.

כתוב אחד אומר: (ירמיה ג) שובו בנים שובבים.
וכתוב אחד אומר: אם ישוב ולא ישוב.
אלא כאן, קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: (ישעיה נה) דרשו ה' בהמצאו.
וכתוב אחד אומר: (יחזקאל לב) חי אני אם אדרש לכם.
כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: (שם לג) אם אחפוץ במות הרשע.
וכתוב אחד אומר: (שמואל א ב) כי חפץ ה' להמיתם.
כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

דבר אחר:
ישא ה' פניו אליך, בעוה"ז.
אשר לא ישא פנים,לעוה"ב.

דבר אחר:
ישא ה' פניו אליך
וכתוב אחד אומר: (דברים י)אשר לא ישא פנים.

היה ר' יוסי בן דוסתאי אומר:
כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו?
אלא, ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו.
אשר לא ישא פנים,בדבר שבינך לבין חבירך.

ר"ע אומר:
כתוב אחד אומר:ונקה
וכתוב אחד אומר: לא ינקה
היאך אפשר לקיים ב' פסוקים הללו?
אלא בדבר שבינך לבינו ונקה.
בדבר שבינך לבין חבירך, לא ינקה.

בן עזאי אומר:
מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים.

דבר אחר:
ישא ה' פניו וגו'
יהפך פניו כלפי אצלך לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו כשואל מן הצדדין, אלא ישא ה'

פניו אליך
יהפך פניו אצלך, כמה דתימא: (ויקרא כו)ופניתי אליכם והפריתי.

וישם לך שלום,
שלום בכניסתך,
שלום ביציאתך,
שלום עם כל אדם.

ר' נתן אומר:
וישם לך שלום
שלום זה שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט) למרבה המשרה ולשלום אין קץ.

רבי אומר:
זה שלום תורה, שנאמר: (תהלים כט)ה' עוז לעמו יתן וגו'.

גדול השלום, שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום, שנאמר: (בראשית יח)האף אמנם אלד ואני זקנתי

גדול שלום, ששינה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום, שלאשה אמר: (שופטים יג) הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח.

גדול שלום, שהשם שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

ר' אלעזר אומר:
גדול שלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום.

ר' שמעון בן חלפתא אמר:
גדול שלום, שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר: (תהלים כט)ה' יברך את עמו בשלום אף בברכת כהנים אחד כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום, אא"כ שלום עמהם.

ר' אלעזר הקפר אומר:
גדול שלום, שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום.
גדול שלום, שניתן לענוים, שנאמר: (שם לז) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
גדול שלום, שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל.

רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר:
שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם כביכול אמר הקב"ה: אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר: (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם) חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת.

גדול שלום, שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר: (דברים כ) כי תקרב אל עיר וגו' ואומר: (שם ב)ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו'.
ואומר: (שופטים יא) השיבה אתהן בשלום.

גדול השלום, שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר: (בראשית טז) ואתה תבא אל אבותיך בשלום.
ואומר: בשלום תמות.

גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנאמר: (ישעיה נז) בורא ניב שפתים שלום שלום.

ר' מאיר אומר:
גדול הוא השלום, שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום.
הראשונה אומרת: (שם) יבא שלום.
שנייה אומרת: (שם)ינוחו על משכבותם.
והשלישית אומרת: (שם) הולך נכוחו.

ולא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד, שנאמר: (שם נח) כבוד ה' יאספך, אלא שמקלסים לפניהם בשלום: יבוא שלום.

גדול השלום, שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו:
הראשונה אומרת: (שם מח) אין שלום.
השניה אומרת: אמר ה' לרשעים.
השלישית אומרת: (שם נ) למעצבה תשכבון.
לא דיין לרשעים שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר: (איוב לג) ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים.
ואומר: יהדפוהו מאור לחושך.
ואומר: (תהלים לה) יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם אלא שהם מתקנטרים לפניהם, ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון.

גדול השלום, שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר: (ויקרא כו)ונתתי שלום בארץ.

גדול שלום, שניתן לאוהבי תורה, שנאמר: (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך

גדול השלום, שניתן ללומדי תורה, שנאמר: (ישעיה נד)וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנאמר: (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום.

גדול השלום, ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר: (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום.

גדול השלום, שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר: (איוב כה) עושה שלום במרומיו.

והרי דברים ק"ו:
ומה אם במקום שאין איבה ושנאה צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו.

ר' שמעון היה אומר:
בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם.
מלך בשר ודם, כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו וכתיב אחריו (שם)היש מספר לגדודיו.
אומר: (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש.
ואומר: (דניאל ז)אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן וגו',

וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי, שנאמר: (שמות טו) ה' איש מלחמה וגו', בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע. ואומר: (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו'.

את מוצא כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול לא פרע אלא יחידי, שנאמר: (בראשית ו) הנני מביא את מי המבול מים,
וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי, שנאמר: (שם יט) וה' המטיר על סדום וגו'.
וכן כשפרע מן המצריים, שנאמר: (שמות יב) וה' הכה כל בכור וגו'.
וכן פרע מן האמוריים יחידי, שנאמר: (יהושע י) וה' השליך עליהם אבנים גדולות.
וכן מסנחריב פרע יחידי, שנאמר: (מ"ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו'.

כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו.
וכתוב אחד אומר: (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה.
משגלו ישראל מארצם, אלף אלפים ישמשוניה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה.

רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי:
אלף אלפים ישמשוניהגדוד אחד.
וכמה הן גדודיו, היש מספר.

כתוב אחד אומר: (תהלים קמו) מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא.
וכתוב אחד אומר: (ישעיה מ) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא.
כשהקב"ה קורא אותם הוא קורא שמות כולן כאחת, והם עונין מה שא"א לו לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחת.

וכן הוא אומר: (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.
מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדיבור אחד.

ואומר: (תהלים סב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים.
ואומר: (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סל.

רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי:
מהו לכולם שמות יקרא?
שאין שם שינוי לא השם שנקרא עכשיו, נקרא לאחר זמן.
וכן הוא אומר: (שופטים יג) למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף.

כתוב אחד אומר: (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות.
וכתוב אחד אומר: (שמואל ב כד) בכסף שקלים חמשים.

כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו?
מקום הגרן בשש מאות מקום המזבח בחמשים.

רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי:
שנים עשר שבטים היו ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים.

ר' אלעזר בן שמוע אומר:
הגורן בשש מאות אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים, בשקל כסף חמשים.

כתוב אחד אומר: (ד"ה ב ט)ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים.
וכתוב אחד אומר: (מלכים א ה)ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים.

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
ד' אלפים אסטבלאות ארבעים אלף סוסים.

כתוב אחד אומר: (ד"ה ב ד)מחזיק בתים ג' אלפים יכיל.
וכתוב אחד אומר: (מלכים א ו) אלפים בת יכיל.

כיצד ב' כתובים הללו מתקיימים?
בלח אלפים, שהם שלשת אלפים ביבש.

מכאן אמרו:
שני כורים בלח שהם שלשת כורים ביבש.

חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר: (בראשית טו)ואתה תבא אל אבותיך בשלום.
וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שביקש מן המקום שלום, שנאמר: (שם כח) ושבתי בשלום וגו'.וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום, שנאמר: (מלאכי ב) בריתי היתה אתו וגו'.
וכן אתה מוצא בפנחס שנתן שכרו שלום, שנאמר: (במדבר כה) הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר: (משלי ג) וכל נתיבותיה שלום.
וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים אלא בשלום, שנאמר: (ישעיה לב) וישב עמי בנוה שלום.
וכן לא פרע מן עמון ומואב אלא שמנע מהם שלום, שנאמר: (דברים כג) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו'.
וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר: וישם לך שלום.


ושמו את שמי
מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד.
יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיוחד?
תלמוד לומר: ושמו את שמי.
ונאמר להלן: לשכן את שמי.
מה להלן מקדש אף כאן מקדש, אלא משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהונה.

אמר רבי טרפון:
מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כ"ג ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים או במקדש, מברכין ואין מברכין בגבולין.
אמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אף בגבולין,
אלא שבגבולין אומר ג' ברכות,
ובמקדש ברכה אחת.

במקדש אומר: השם ככתבו.
בגבולין בכינויו.

בגבולין נושאין ידיהם, כנגד כתפותיהם.
ובמקדש על גבי ראשיהם.

(במדבר ו) ואני אברכם למה נאמר?
לפי שנאמר: כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל.

לגרים לנשים ולעבדים מנין?
תלמוד לומר: ואני אברכם.

יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל, הרי הם מבורכים, ואם לאו, אין מבורכין?
תלמוד לומר: ואני אברכם.
שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל?!
תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי.

וכן הוא אומר: (דברים ט) כי ה' אלהיך ברכך וגו' הכהנים מברכים את ישראל.
מי מברך את הכהנים?
תלמוד לומר: ואני אברכם, הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך אלו ואלו. הוי, ואני אברכם.