פרשה יב: הקמת המשכן
פרשה יג: קרבנות הנשיאים
פרשה יד: קרבנות הנשיאים; נבואת משה



ויהי ביום כלות משה וגו'.
הה"ד: (תהלים פה) אשמעה מה ידבר האל ה' וגו'.
את מוצא, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה וכעס עליהם הקב"ה, שנאמר: (שמות לב)ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה וגו' הרף ממני וגו', מיד עמד משה ובקש רחמים מלפניו שיתרצה להם, כמה שנאמר: ויחל משה וגו' ונתרצה להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וינחם ה' על הרעה וגו', אף על פי כן היה בלבו עליהם, שנאמר: (שם) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.
כיון שנעשה המשכן, אמר ר' יהודה ברבי סימון:
הלך משה והרכין אזנו במשכן.
אמר משה: תאמר שיש בלבו של הקב"ה על ישראל. הה"ד: (תהלים פה) אשמעה מה ידבר האל ה'.

מהו האל ה'?
אמר משה: שעד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם והוא בקושי עמהם ואין האל אלא לשון חוזק, כמה דתימא: (יחזקאל טו) ואת אילי הארץ לקח, או הוא מתרצה להם והוא נוהג במדת רחמים עמהם. הה"ד:ה',אין ה',אלא מידת רחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון, מיד פייסו הקדוש ברוך הוא שאין בלבו על ישראל כלום, כמה דכתיב: (שמות לד)ויעבור ה' על פניו, שהעביר זעמו מהם ועבר על פשעיהם.

אמר רבי סימון:
למה כתיב ב"פ ה' ה'?
אלא שפייסו הקב"ה ואמר לו למשה: מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו המעשה, כך עכשיו במדת רחמים אנהיג עמהם.

אמר רב יהודה בר רב סימון:
באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משובח.
לשעבר היה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון, ולא היה אחד מישראל שומע, אבל כשהיו פניו מאדימות היו יודעים שהדיבור בא אצלו וכיון שנעשה המשכן, שמע קול נאה.
מה שמע?
(תהלים פה) כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו.

אמר רבי ברכיה הכהן, בשם ר' יהודה ב"ר סימון:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לשעבר היתה איבה ביני לבין בני שנאה ביני ובין בני תחרות ביני ובין בני, אבל עכשיו שנעשה המשכן אהבה ביני ובין בני שלום ביני ובין בני.
הוי, כי ידבר שלום אל עמו, אלו ישראל על שעשו המשכן.
ואל חסידיו,זה שבט לוי שכתוב בו: (דברים לג) וללוי אמר תומיך ואוריך וגו'.

ומנין אתה אומר שבמשכן הכתוב מדבר?
שכן כתיב אחריו: (תהלים פה)אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו.

אימתי היתה שלום לישראל?
בזמן ששכן כבוד הקב"ה במשכן, כמה דתימא: (שמות מ) וכבוד ה' מלא את המשכן.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
מה לי ללמד דבר זה מספר תלים דברי תורה היא אפילו במקומה אינה חסרה כלום.
ראה מה כתיב:וישם לך שלום.

אימתי?
ביום כלות משה:


ויהי ביום כלות וגו'.
הה"ד: (איוב ד)האנוש מאלוה יצדק וגו'

אמר רבי ברכיה הכהן:
כשהלך יעקב אצל פרעה לא יצא מאצלו עד שבירכו, שנאמר: (בראשית מז)ויברך יעקב את פרעה.

מה בירכו?
אמר לו: יעלה נילוס לרגלו, אף אני כשאבוא אצלכם אני בא טעון ברכות.

והיכן רמזה להם?
בסיני.

אמר ר' יהושע בן לוי:
ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיעשו את המשכן שהוא נותן להם ברכות בביאתו, שנאמר:מזבח אדמה תעשה לי וגו'.
בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך,וכן עשה כשבא למשכן בירכן, שנאמר: יברכך ה' וישמרך.

אימתי?
ויהי ביום כלות.
הא למדנו שאין אדם צדיק יותר מן האלהים. הוי, האנוש מאלוה יצדק?!
לאו, אלא גם הקב"ה ברך ישראל בביאתו אצלם, לכך נאמר: יברכך ה' וישמרך, וסמך לו, ויהי ביום כלות וגו':


ויהי ביום כלות וגו'.
הה"ד: (תהלים צא)יושב בסתר עליון.

אמר רב הונא בשם רבי אידי:
מי אמר המזמור הזה?
היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו אלא משה. הה"ד: יושב בסתר עליון, זה משה, שישב בסתר עליון שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון, כמה דתימא: (איוב כב) עבים סתר לו. וכן כתיב: ויבא משה בתוך הענן.
בצל שדי יתלונן, שלן שם לינות הרבה, שנאמר: (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אמר:אומר לה' מחסי וגו'.

דבר אחר:
יושב בסתר עליון וגו'
אמר רבי יהודה בר סימון, בשם ר' יוחנן:
ג' דברים שמע משה מן הקדוש ברוך הוא והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו:ונתנו איש כופר נפשו, אמר משה: מי יוכל ליתן כופר נפשו?!
(איוב ב) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ועדיין אינו מגיע, שנאמר: (תהלים מט) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם.
אמר לו הקב"ה: איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כחן.

זה יתנו
אמר רבי מאיר:
נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה, זה יתנו, כזה יתנו.

וכן בשעה שאמר לו הקב"ה: צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי.
אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות?
אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון אינו מספיק לו, שנאמר: (ישעיה מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן.
ואמרת להם זה האשה וגו' ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'

וכן בשעה שאמר לו הקב"ה:ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אמר משה: מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו?
(מלכ"א ח) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'.
ואומר: (ירמיה כג)הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו'.
ואומר: (ישעיה סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'.
אמר הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן.
כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי ולא שמש אחד משלי, אלא אני איני מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב, לכך משה אמר: יושב בסתר עליון,הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה, הוא נתאוה ללון בצילנו.

אמר רבי פרוזדק בר נחשא, בשם רבי יהודה ברבי סימון:
שדי נתלונן, בצל שעשה לך בצלאל זה המשכן. הוי, בצל שדי יתלונן.

אומר לה' מחסי,שיר זה של פגעים אמר משה בשעה שהיה עולה להר שהיה מתיירא מן המזיקין.

מהו אומר לה' מחסי?
אגנתי ומצודתי קסטרא דידי.
אלהי אבטח בו,שבשמו אני מבריח את המזיקין ואת מלאכי חבלה.
כי הוא יצילך,אמר לו הקדוש ברוך הוא: בי בטחת אני עומד לך.
כי הוא יצילך וגו' מפח יקוש,מצדתה דציידא.
מִדֶּבֶר הוות,מדבר שהוא מביא הוות בעולם.

באברתו יסך לך
מהו באברתו יסך לך?
בזכות התורה שנתנה מימינו של הקב"ה, שנאמר: (דברים לג) מימינו אש דת למו.
תחת כנפיו תחסה,מי שבא לחסות תחת כנפיו של הקדוש ברוך הוא, הוא לו צנה וסוחרהשל אמת.

מהו צנה וסוחרה אמתו?
אר' שמעון בן לקיש:
אמר הקב"ה: זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אמתה של תורה זיין הוא לבעליה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
זיין נתן הקדוש ברוך הוא לישראל בסיני ושם המפורש כתוב עליו.

לא תירא מפחד לילה,מן אגרת בת מחלת ומרכבתה ולא מכל המזיקים המושלים בלילה.

מחץ יעוף יומם
אמר רבי ברכיה:
יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ.

ומי יצילך ממנו?
שילוח הקן, שכן כתיב למעלה:כי הוא יצילך מפח יקוש, איו פח אלא צפור, כענין שנאמר: (עמוס ג)התפול צפור אל פח הארץ.
וכתיב (דברים כב)כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח וגו'.

מדבר באופל יהלוך
מי שמעשיו באופל הדבר שולט בו.
וכן הוא אומר: (חבקוק ג)לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו,.
אף כאן הוא אומר:מקטב ישוד צהרים.

רבנן אמרין:
שד הוא.
ולמה קרי ליה קטב?
רבי אבא בר כהנא אמר:
דהוא בזא סוגייה דיומא מן ראשיהן, דד' עד סופיהן דתשע.

ר' לוי אמר:
דהוא בזיז סוגיה דטיהרא מן סופיהון, דד' עד ראשיהן דתשע ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין הצל לחמה ראשו דומה לעגל וקרן אחד יוצאה בתוך מצחו והוא מתגלגל ככד.

אמר רבי הונא, בשם ר' יוסף:
קטב מרירי עשוי קליפין קליפין שערות שערות עינים עינים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
ועין אחת קבועה לו בלבו וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם בין אדם בין בהמה וכל מי שהוא רואה אותו נופל ומת ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב.

חזקיה ראה אותו ונפל על פניו ומת.
אמר רבי פנחס הכהן:
מעשה באחד שראה אותו ונכפה על פניו.
אמרו: יהודה בן ר' שמואל ראה ולא נפל.
אמרו: אעפ"כ מת.

ר' אבהו הוה יתיב פשיט בחדא כנישתא מדוכתא דקסרין.
חמא חד פארי בתר חבריה, ובידיה חד קטו בעי דימחיניה בה,
חמא מזיק פארי בתריה ובידיה חד קטו דפרזל.
נפק ר' אבהו ופארי בתריה.
א"ל: לא תמחיניה דלמא הוא מיית!
א"ל: רבי, מן הדא הוא מייתא?!
א"ל: הא מזיקא פארי בתרך ובידיה קטותא דפרזלא, את מחי לה בהדה והוא מחי לה בההיא, והוא מיית!

רבי יוחנן הוה מפקד לספריא ולמתניניא באילין יומיא, דלא יהוון טענין ערקא על מניקיא.

ר' שמואל בר רב יצחק, הוה מפקד לספריא ולמתניניא באלין יומיא, דיהוין מפטירין טלייא בד' שעין.

יפול מצדך וגו'
רב יצחק אמר:
היד שהיא שולטת על מצוה אחת זו מצות תפילין.
כתיב בה: יפול מצדך אלף, שנמסר לה אלף מלאכים לשומרו, אבל הימין שהיא שולטת במצות הרבה.
ורבבה מימינך, רבבות של מלאכים נמסרים לה.

אמר רבי חנינא ב"ר אבהו:
אינו אומר ימסרו לך, אלא יפול, אם באים אלף מזיקים הם נופלים מן הצד שהיא שולטת על מצוה אחת. ואם באים הם רבוא מזיקין הם נופלין לפני הצד שהיא שולטת במצות הרבה.
בנוהג שבעולם אדם נמסר לאלף איש עליו לזון אותן.

למה?
שהן מוסרין לו לשומרו והקב"ה מוסר לאדם הזה אלף מלאכים משמאלו ורבוא מימינו לטובתו ולשומרו.
אליך לא יגש,שתזון אותם.
רק בעיניך תביט,שלותך.
ושלומת רשעים תראה,מה שישלם הקדוש ברוך הוא לרשעים כמעשיהם תראה.

כי אתה ה' מחסי וגו'
אמר רבי חנינא:
אמרו ישראל: הקב"ה, אתה נותן את התורה בתחתונים אצלנו ושכינתך תשרה בעליונים?! הה"ד:, כי אתה ה' מחסי, שנתת לי תורתך.
ועליון שמת מעונך, ואתה שמת מעונך בעליונים.
לא תאונה אליך רעה,כמה דתימא: (משלי יב)לא יאונה לצדיק כל און.

ונגע לא יקרב באהלך
אמר רבי יוחנן:
עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין בעולם לבריות ומשהוקם המשכן ששרה השכינה למטה, כלו המזיקין מן העולם, הה"ד: ונגע לא יקרב באהלך, זה אהל מועד.

אר' שמעון בן לקיש:
מה לך אצל ספר תהלים והלא במקומו אינו חסר, יברכך ה' וישמרך, מן המזיקין.

אימתי?
ויהי ביום כלות משה.

מהו ביום כלות?
שכלו המזיקין מן העולם.


ויהי ביום כלות וגו'
הה"ד: (שיר ג)אפריון עשה לו, זה העולם שהוא עשוי כמין כילה.
המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא ששם שלום בין אש למים, ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע, שנאמר: (בראשית א)ויקרא אלהים לרקיע שמים,שהוא אש ומים.
מעצי הלבנון, שנבנה ממקום בית המקדש.

אמר רבי יוסי בר חלפתא:
למה נקרא אבן שתיה?
שממנה הושתת העולם, הה"ד: (תהלים נ)מציון מכלל יופי אלהים הופיע.
עמודיו עשה כסף, זה הרקיע, כמה דתימא: (איוב כו)עמודי שמים ירופפו.

ולמה קרי ליה כסף?
שהוא מכסף על כל מעשה בראשית.
וכן הוא אומר: (תהלים יט) השמים מספרים וגו'.

רפידתו זהב,זו הארץ שהיא מעלה פירות הארץ ופירות האילן שהן דומים לזהב.
מה הזהב יש בו מינין הרבה וגוונין הרבה, אף פירות הארץ מהן ירוקין ומהן אדומין.
מרכבו ארגמן,זה השמש שהוא נתון למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם, כמה דתימא: והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'.

ומכח השמש הגשמים יורדים ומכח השמש הארץ מעלה פירות, ולכך קראו: ארגמן שיצרו הקב"ה לארוג מן לבריות ואין מן אלא פירות ומזונות, כמה דתימא: (דניאל א)וימן להם המלך וגו'.

תוכו רצוף אהבה,שאחר כל מעשה בראשית ברא אדם וחוה למשול בכולם.
וכן הוא אומר: (משלי ט)שלחה נערותיה תקרא הוי, מבנות ירושלים, שיהיו כל הבריות יראים מהם ומושלמים להם, כמה דתימא: (בראשית ט) ומוראכם וחתכם יהיה וגו'.

דבר אחר:
אפריון,זה העולם.

למה קראו אפריון?
שלא בראו אלא לפריה ורביה.
וכן הוא אומר: (ישעיה מה) לא תוהו בראה לשבת יצרה.

עשה לו המלך שלמה,שלא בראו הקדוש ברוך הוא אלא על מנת שיהא שלום בין הבריות, שנאמר: (שם)יוצר אור ובורא חושך עושה שלום וגו'.
מעצי הלבנון, שבעצת התורה המלובנת בדבריה, ברא הקב"ה עולמים.
וכן הוא אומר: (משלי ח) לי עצה ותושיה.

ומנין שהתורה מלובנת בדבריה?
שכן כתיב: (איוב כח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו'.
עמודיו עשה כסף,זה שלשלת יוחסין.
וכן הוא אומר: (משלי י) וצדיק יסוד עולם ואין כסף אלא זיקוק יחוס, כמה דתימא: (מלאכי ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם.

רפידתו זהב, זו התורה שכתוב בה: (תהלים יט) הנחמדים מזהב ומפז רב ולא נתנה הקדוש ברוך הוא ללומדיה אלא מי שמשמר יחוסו.
וכן הוא אומר: (תהלים נ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך.

למה כן?
(שם) אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך.
ואומר: (שם צו) הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז.

מרכבו ארגמן,זה הקב"ה, שכתוב בו (דברים לג) רוכב שמים בעזרך והוא אורג את העולם, שיצאו כולם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו, כמה דתימא: (בראשית א) תדשא הארץ דשא, והוא אין משרה שכינתו, אלא על המיוחסים שבישראל.
וכן הוא אומר: (שם יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך,בזמן שזרעך ניכר אחריך הקדוש ברוך הוא הווה לך לאלהים ובזמן שאין זרעו ניכר אחריו שהם מערבים זרעם בנשי חבריהם, אין הווה להם לאלהים.

תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
ר' יודן אמר:
זו זכות התורה, שנאמר: בה: אילת אהבים וזכות הצדיקים, שנאמר: (מלאכי א) ואוהב את יעקב.

ר' עזריה, בשם ר' יהודה בר סימון אמר:
זו השכינה, כמה דתימא: (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך.

דבר אחר:
אפריון,זה בית העולמים.

למה נקרא אפריון?
שכל הצורות של זהב מן מיניה.

מעצי הלבנון,כמה דתימא: (ד"ה ב ב) ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון וגו'.
עמודיו עשה כסף, ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין וגו'.

וכי כסף היה והלא נחשת היה?
אלא שהיה נחשת ממורט שוה ככסף.

רפידתו זהב
תני:

שכל הבית היה נטוח בזהב, חוץ מאחורי הדלתות.

אמר רבי איבו, מתניתין:

בבנין שני, אבל בבנין ראשון אפילו אחרי הדלתות.

שבעה מיני זהבים הם:
זהב טוב,
זהב טהור,
זהב שחוט,
זהב סגור,
זהב מופז,
זהב מזוקק,
זהב פרוים.

זהב טוב, כמשמעו, כמה דאת אמר: (בראשית ב) וזהב הארץ ההיא טוב.

אמר רבי יצחק:
טוביו דהוא בביתיה, טוביו דהוא בלוייתיה.

זהב טהור, מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום.

רבי יהודה, בשם רבי אמי אמר:
אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור ולא עמדו אלא על ככר אחת.

והא תני, רבי יוסי ב"ר יהודה:
מעשה במנורות בית המקדש שהיתה יתירה על של מדבר משקל דינר גורדייני והכניסוה לכור פ' פעמים, עד שחסרה מן קדמוי הות חסרה סגין, מכאן ולהלן לא הוות חסרה אלא ציבחר.

זהב שחוט, שנטווה כחוט והיה נמשך כשעוה.
אדרינוס היה לו משקל ביצה, דיקלטיינוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדה אומתה, לית לה מיניה.

זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל הזהבים.
כתיב: ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח לקירות הבתים.
וכי כסף היה, והלא זהב היה?!
דכתיב: (ד"ה ב ג) ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב.

ולמה קרי ליה כסף?
שהיה מכסיף בעד כל הזהבים וכל הכלים היו נעשים ממנו: הספות, והיעים, והמזרקות, והמזלגות, והכפות, והמחתות, זהב סגור.
תמן כתיב: (מלכים א ז)והפותות לדלתות הבית.

מהו פותות?
ר' יצחק מגדלאה אמר:
זה פותה שתחת הציר.

ר' סימאי אומר:
אלו פותחות.
ללמדך, שאפילו דבר קל לא היה בית המקדש חסר.

זהב מופז
ר' פטרוקי אחוי דר' דרוסאי, בשם ר' ואיבו אבא אומר:
דומה לגפרית מוצתת באש.

ר' אבין אמר:
לשם מקומו נקרא זהב מאופז.

זהב מזוקק
בית ריש לקיש אמר:
מחתכים אותו כזיתים ומאכילים אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק.

זהב פרוים
ר' שמעון בן לקיש אומר:
אדום ודומה לדם הפר.

ויש אומרים:
שעושה פירות.

אמר רבי חנינא בר יצחק:
יום שהכניס מנשה צלם להיכל יבשו כל אותן הפירות. הה"ד: (נחום ח) ופרח לבנון אומלל ולעתיד לבא הכל חוזר, דכתיב: (ישעיה לה) פרוח תפרח ותגל וגו'.

מרכבו ארגמן, ויעשו את הפרוכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ,לפי שארגמן חשוב שבכולן שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא: (דניאל ו) וארגוונא ילבש לכן חשב ליה לדידיה.

ודכותה: (ישעיה סו) אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר.
ומה איסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות ולעכבר משאר שרצים?
אלא חשב חזיר והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות, ומנה לעכבר והוא הדין לכל השרצים שבעולם.

דבר אחר:
אפריון,זה הארון.

רבי יהודה בר רב אלעאי אמר:
למלך שהיה לו בת נאה משובחת וחסודה.
אמר המלך: עשו לה פרוים, מוטב שתראה נויה של בתי מן פרוים.
כך התורה נאה ומשובחת וחסודה.
אמר הקב"ה: עשו לה ארון שיראה נויה של תורה מן הארון.

עשה לו המלך שלמה,זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו ועשה כן התורה כולה, שנאמר: (משלי ג) וכל נתיבותיה שלום.
מעצי הלבנון, ועשו ארון עצי שטים עמודיו עשה כסף, אלו שני עמודים של כסף שהיו עומדין לפניו כמין איסטווה.
רפידתו זהב, וצפית אותו זהב טהור.

מרכבו ארגמן
רבי תנחומא אמר:
זה הכפורת שהוא דומה לארגמן, וכתוב בו:ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה.

תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
רבי יהודה ב"ר סימון אמר:
זו זכות התורה, זו זכות הצדיקים שעוסקין בה.

ר' עזריה, בשם רבי יהודה בר' סימון אמר:
זו השכינה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
כתיב: ונועדתי לך שם וגו' וכולה.

דבר אחר:
אפריון,זה המשכן.

אמר רבי עזריה, משום רבי יהודה ב"ר סימון:
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, כל זמן שבתו קטנה, היה מדבר עמה בפרהסיא ראה אותה בחצר היה מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך: אין זו כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפליון לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים.
כך כשראה הקב"ה את ישראל במצרים, היו נערים, שנאמר: (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני.
ראה אותם על הים היה מדבר עמם, שנאמר: (שמות יד)ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. ראה אותם בסיני היה מדבר עמם, שנאמר: (דברים ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם.
וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה, אמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אמר הקדוש ברוך הוא: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן. וכשאני צריך לדבר עמהן, אהיה מדבר עמהם מן המשכן. הה"ד: (במדבר ז)ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'.
עשה לו המלך שלמה,זה הקב"ה שהשלום שלו שהוא עושה שלום עם ישראל מן התחרות שהיה לו עמהן, מן מעשה העגל.
מעצי הלבנון, ועשית את הקרשים למשכן וגו'.
עמודיו עשה כסף ווי העמודים וחשוקיהם כסף.
רפידתו זהב, ואת הקרשים תצפה זהב.
מרכבו ארגמן, ועשית פרוכת תכלת וארגמן.
וכתיב: (שמות מ) וסכת על הארון את הפרכת וגו'.

תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
רבי עזריא, בשם רבי יהודה בר' סימון אמר:
זו השכינה.

ר' יודן אמר:
זה זכות התורה וזה זכות הצדיקים.

אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי:
ולא יכול משה לבא וגו'.
משל למה הדבר דומה?
למערה, שהיא נתונה על שפת הים, רעש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר כלום.
כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר כלום.
הוי, תוכו רצוף אהבה.
מבנות ירושלים,זו השכינה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
כתיב: ונועדתי לך שם וגו'
ללמדך שאפילו מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה.

עובד כוכבים' אחד שאל את רבן גמליאל אמר:
מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה?
אמר לו: אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת, כך היית שואלני ולהוציאך חלק א"א, ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה שאפילו מן הסנה היה מדבר עם משה.

דבר אחר:
אפריון וגו'
מה כתיב למעלה?
(שיר ג) הנה מטתו שלשלמה וגו', זו ברכת כהנים, כדאמרינן למעלה.
ללמדך ששלמה לא בא אלא לפרש את התורה וסמך דבריו על סדר התורה, כשם שלמעלה מפרשת המשכן כתוב פרשת ברכת כהנים, כך עשה שלמה בתחלה, זכר ברכת כהנים (וגו'), ואחר דיבר על המשכן.

אפריון עשה לו וגו'
למה כן?

אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי:
למה הדבר דומה?
למלך, שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים ושלטה בהם עין רעה, כשבא המלך להשיא את בתו, מה עשה?
נתן לה קמיע.
אמר לה: יהא הקמיע הזה עליך שלא ישלוט בך עין רעה עוד.
כך עשה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל עשה פומבון גדולה, כמה שכתוב: (שמות כ)וכל העם רואים את הקולות ולא היו אלא קדושים, כמו שכתוב: (שם יט) לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות, כמה דתימא: (שמות לב)וישבר אותם תחת ההר לא עשה כן, אלא כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות תחלה, כדי שלא תשלוט בהן עין רעה, לפיכך כתוב תחלה: יברכך ה' וישמרך מן עין רעה, ואח"כ, ויהי ביום כלות וגו'.

אמר רבי אבין:
אין מדותיו של הקב"ה כמדת מלך בשר ודם.
מלך בשר ודם נכנס במדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומכבדין אותו, אחר כך הוא עושה להם צרכיהם בונה להם דימוסיאות עושה להם נחת רוח במדינה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא עד שלא עשו ישראל את המשכן נתן להם את הברכה תחלה, כמה שנאמר: יברכך ה' וישמרך ואח"כ, ויהי ביום כלות וגו'.


ויהי ביום וגו'
מהו ויהי?
אמר רבי יהושע:
תנאים עשה הקב"ה עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם, אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם, כמ"ש: (שם כט) וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, על מנת לשכני בתוכם וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם.

ויהי
רב אמר:
דבר שלא היה משנברא העולם. עד עכשיו נעשה באותו היום, שמשנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן ואילך, לכך נאמר: ויהי דבר חדוש הוא.

רשב"י אמר:
דבר שהיה ופסק וחוזר לכמות שהיה, שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים, כמ"ש (בראשית ג)וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו', וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם, שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן, לפיכך כתיב: ויהי, דבר שהיה ופסק ימים הרבה וחזר לכמות שהיה.


ויהי
ווי היה.

מי אמר ווי?
אמר ר' אבין:
כביכול הקדוש ברוך הוא אמר: ווי!

למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו מטרונה רוטננית, ואמר לה המלך: עשי לי פורפירא. כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת. אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס, ועשאה והביאה למלך, כיון שראה אותה המלך והתחיל צווח ווי, שלא תחזור לרוטנניתה.
כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, כמה שכתוב: (שמות טו)וילונו העם על משה. וכן: (שם יו) וילונו כל עדת בני ישראל וגו'.
וכן: (במדבר יז) אתם המתם את עם ה'.
תבע הקב"ה שיעשו לו מקדש, כמו שכתוב: (שמות כה) ועשו לי מקדש וגו'.
את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים, וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח: ווי! שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים.

ויהי
הבכורים אמרו ווי! שנטלה מהם הכהונה שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, שנאמר: (שם כד)וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו'.
וכן כתיב: (שם יט)ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם וגו'.

רבי יהושע בן קרחה ורבי:
אחד מהם אומר:
הכהנים אלו הבכורות.

וחבירו אמר:
זה נדב ואביהוא.
וכן כתיב: (ישעיה יד) שבר ה' מטה רשעים שבט וגו'.

אמר ר' אבא בר ממל:
אלו הבכורות, לפי שהקריבו לפני העגל אבדו כהונה.
וכן את מוצא שכל הכהנים שעבדו לעבודת כוכבים בבנין ראשון פסלן הקב"ה במקדש שני, שנאמר: (יחזקאל מד)והכהנים הלוים בני צדוק וגו' לפיכך כשהוקם המשכן צווחו הבכורים: ווי!

ויהי
מי אמר ווי?
מלאכי השרת אמרו ווי!
אמרו: עכשיו הקדוש ברוך הוא מניח אותנו ויורד ודר בארץ, אף על פי כן פייסם הקב"ה ואומר להם: חייכם! העיקר למעלה הוא, שכן כתיב: (חבקוק ג)כסה שמים הודו.
ואחר כך: ותהלתו מלאה הארץ.

אמר רבי סימון, בשם רבי יהושע בן לוי:
שחק עליהם הקדוש ברוך הוא כשאמר להם העיקר למעלן.

מניין?
שכן כתיב: (תהלים קמח) הודו על ארץ ושמים, תחלה ארץ ואח"כ שמים, לפיכך אמרו ווי!

ויהי
מי אמר ווי?
אומות העולם אמרו.
למה ווי?
אלא כך אמרו: עד שלא היה הקדוש ב"ה שוכן ביניהם היה מתקיים עליהם ועושה מלחמותיהם, עכשיו שעשו לו המשכן והוא דר ביניהם על אחת כמה וכמה! לפיכך אמרו ווי:


ביום
הה"ד: (שיר ג) צאנה וראינה בנות ציון וגו'
מדבר בעת ששרתה שכינה במשכן.
צאנה וראינה,כמה דתימא: (ויקרא ט) וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם.
בנות ציון,המצויינים לו במילה, שאלולי שהיו מהולים לא היו יכולין להביט בשכינה, אלא נופלים היו כשם שנפל אברהם, שנאמר: (בראשית יז) ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים. וכן בבלעם אומר: (במדבר כד) נופל וגלוי עינים.
וכן הוא אומר: (ויקרא יט)ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'.

מהו זה הדבר?
על המילה אמר להם, כמה דתימא: (יהושע ה)וזה הדבר אשר מל יהושע אשר צוה ה' לעשות לאברהם.
משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו של אוהבו, והיה מבקש להביאו בתוך ביתו.
אמר לו הכהן: אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך, שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך! וכשידע החנוני שאין שם טומאה, הלך והביא הכהן אל ביתו.
כך הקב"ה, כיון שביקש להראות לאברהם אוהבו היתה ערלה תלויה בו, כיון שמל עצמו מיד נגלה, שנאמר: (בראשית יז) בעצם היום הזה נמול אברהם ואחר כך: וירא אליו ה' לפיכך, אמר להם משה המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם בעת שביקש להראות לו, אף אתם מי שיש בכם ערל יצא וימול עצמו וירא אליכם כבוד ה', לכך אמר שלמה:צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, במלך שהוא חפץ בשלמים, כמה דתימא: (שם) התהלך לפני והיה תמים, שהערלה מום הוא בגוף.

דבר אחר:
במלך שלמה,במלך שברא בריותיו שלמים.
ברא חמה וירח על מליאתן, וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו, שנאמר: (שם ב) הארץ וכל צבאם.

בר קפרא אמר:
אדם וחוה כבני כ' שנה נבראו.

דבר אחר:
במלך שלמה,במלך שהשלים מעשיו לאוהביו השלים אש לאברהם חרב ליצחק מלאכים ליעקב.

דבר אחר:
במלך שלמה,במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו החיות של אש והרקיע של שלג.
החיות של אש, שנאמר: (יחזקאל א)והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.
והרקיע של שלג, שנאמר: (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח וגו'.
ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.

אמר רבי יוחנן:
כתיב (איוב כה) המשל ופחד עמו וגו'.
הַמְשֵׁל,זה מיכאל והוא של שלג.
ופחד,זה גבריאל והוא של אש.

מהו עמו מושלים לו?
לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה.

אמר רבי אבין:
לא סוף דבר בין מלאך למלאך אפילו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין. הה"ד: (דניאל י) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו',לא זה מבכה את זה ולא זה מכלה את זה.
כתיב: (שם ז)נהר דינור נגד ונפק.
והרקיע של מים, שנאמר: (תהלים קד)המקרה במים עליותיו,ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.

אמר רבי יעקב דכפר חנן:
עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה.

אמר רבי יוחנן:
לית מזל חמי במה דקדים ליה, ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה, אלא במה דלרע מיניה
כהדין בר נש דהוא נחית בסולמא הפוך לאחוריו.

תני, רשב"י אומר:
הרקיע הוא של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה ואפילו בין המכות הוא עושה שלום, הה"ד: (שמות ט)ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד.

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אמר:
צלוחיות של ברד מלאות אש.

רבי נחמיה אמר:
אש וברד פתוכים זה בזה.

אמר רבי חנן טעמיה דרבי יהודה:
כהדא פרטתא דרומנא, דחרצינתה מתחמי' מלגו.

טעמיה דר' נחמיה
כהדא שאשיתא דקנדילא, דמיא ומשחא מעורבים כחדא, והיא דלקא מן גביהון.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
מהו מתלקחת?
מיתא ומתקהתא לעשות שליחותם בשביל לעשות רצון בוראה.

אמר רבי אדא:
למלך שהיו לו ב' לגיונות קשים והיו מריבים זה לזה וכיון שהגיע מלחמתו של מלך, עשו שלום זע"ז ובאו ועשו מלחמתו של מלך.
כך אש וברד מריבים זה לזה וכיון שראו מלחמתו של הקדוש ברוך הוא במצרים, נאמר: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס לכך נאמר: (שיר ג) במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו.

אמר רבי יצחק:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא עטרה,זה אהל מועד כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות ומעוטרת בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.

אמר רבי חוניא, שאל רשב"י את רבי אלעזר ב"ר יוסי אמר לו:
אפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו?
א"ל: הן.
למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותו, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמו.
כך היה הקב"ה מחבב את ישראל, קראן: (שיר ה) אחותי רעיתי יונתי תמתי, לא זז מחבבן, עד שקראן אמו, הה"ד: (ישעיה נא) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו.
ולאמי כתיב, עמד רשב"י ונשקו על ראשו אמר לו: אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע טעם זה מפיך די.

דבר אחר:
אמו,אומתו.

רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמר:
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשו לי משכן היה לו להעמיד ארבע קונטיסים ולמתוח את המשכן עליהם, אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלן אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה.
אמר לו: כתבניתם אשר אתה מראה בהר.

רבי ברכיה בשם ר' בצלה:
למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליטון.
אמר לבן ביתו: עשה לי כזה.
אמר לו: אדוני המלך, יכול אני לעשות כמותו?!
אמר לו: אני בכבודי ואתה בסממנך.
כך, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אלהי יכול אני לעשות כאלה?!
אמר לו:כתבנית אשר אני וגו' בתכלת, ובארגמן, ובתולעת שני, ובשש.
אמר הקב"ה למשה: אם את עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה.
למעלה, שרפים עומדים, אף למטה, עצי שטים עומדים.
העמד אין כתיב כאן אלא עומדים, כנתון באסטרטיא של מעלה, הה"ד: (שם ו)שרפים עומדים ממעל לו מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים.

אמר רבי חייא בר אבא:
מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע.
ביום חתונתו,זה סיני חיתונין היו, שנאמר: (שמות יט) וקדשתם היום ומחר.
וביום שמחת לבו, זה מתן תורה, שנאמר: (שם לא)ויתן אל משה ככלותו וגו'.
ככלתו כתיב.

דבר אחר:
ביום חתונתו,זה אהל מועד.
וביום שמחת לבו,זה בית העולמים.

ומנין לאהל מועד שחיתונין היו?
דכתיב: ביום כלות משה להקים את המשכן.
כלת כתיב, ביומא דעלת כלתא לגננא.


דבר אחר:
ביום כלות
ביום הקים אין כתיב כאן אלא ביום כלות, ביום שכלו המזיקין מן העולם.

ויהי ביום כלות משה וגו'
הה"ד: (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה וגו' מדבר ביהושע שהוא שימש את משה, כמה דתימא: (שמות לג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל.

למה נמשלה תורה כתאנה?
שרוב האילנות הזית, הגפן, התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט.
וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים עליו נאמר: נוצר תאנה.

מהו יאכל פריה?
פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר: (משלי ה) בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו.
וכן אירע ליהושע שלא ירשו בניו של משה מקומו אלא יהושע ירש מקומו, כמה דתימא: (במדבר כז) קח לך את יהושע בן נון וגו'.
(משלי כז) ושומר אדוניו יכובד, זה יהושע, שהיה משמש את משה ביום ובלילה, כמה דתימא: (שמות לב) לא ימיש מתוך האהל.
ואומר: (במדבר יא) אדוני משה כלאם, לפיכך כבדו הקדוש ברוך הוא.

מה כבוד עשה לו הקב"ה?
לפי שכך אמר ליהושע (שם כז) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו' ולפי ששמש אדוניו, זכה לרוח הקודש, שנאמר: (יהושע א)ויהי אחרי מות משה וגו', שאין תלמוד לומר משרת משה.

למה נאמר?
לומר לך, לפי שהיה משרת משה, זכה לנבואה.
הוי, יכובד.

דבר אחר:
נוצר תאנה וגו'
אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה.
בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו.
רצונך לידע שלמה בנה בית המקדש, שנאמר: (מלכים א ו)ויבן שלמה את הבית ויכלהו. ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר: (תהלים קלב)זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגו', ולא קיפח הקדוש ברוך הוא שכרו אלא הכתיבו על שמו, (שם ל) מזמור שיר חנכת הבית לדוד לשלמה אין כתיב כאן, אלא לדוד הוי, נוצר תאנה יאכל פריה.

וכן אתה מוצא במשה שנתן נפשו על שלשה דברים נקראו על שמו, ואלו הן:
דינים,
תורה,
ומשכן.

דינים מנין?
דכתיב: (שמות יח) וישב משה לשפוט את העם וגו' ונקראו על שמו, דכתיב: (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.

תורה מנין?
שנאמר: (שמות כד) ויהי משה בהר מ' יום וגו' ונקראת על שמו, שנאמר: (מלאכי ג)זכרו תורת משה עבדי.

משכן מנין?
שכן את מוצא שהיה משה מחזר על האומנין בכל יום ובכל שעה ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה, לפי שאמר לו הקב"ה: וראה ועשה כתבניתם וגו' ולכך כתיב: על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, שלא היה זז מעל גביהם.
וכן הוא אומר: וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה.

מה ברכה אמר?
(תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו וגו'.
אמר להם: תשרה השכינה במעשה ידיכם.

אמר רבי חייא בר יוסף:
כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום ב' פעמים ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד, לאו, אלא אמרו חכמים: היה קובעו ומפרקו ולא סייעו אחד מישראל, שנאמר: ויהי ביום כלות משה, לכך נקרא על שמו, שאינו אומר: ביום הקים אלא ביום כלות, יום שכלו הקמותיו וזכר שמו שם, לכך נאמר: כלות משה.


כלות משה
הה"ד: (קהלת ב) כי יש אדם שעמלו וגו'.
כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, זה בצלאל שעשה המשכן, בחכמה ובדעת, כמה שכתוב: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה וגו'.
ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה משה שלא עמל במשכן ונקרא על שמו. הה"ד: כלות משה.
ודכותיה: שלמה ודוד.


להקים את המשכן
הה"ד: (משלי ל) מי עלה שמים וירד וגו'.

מי עלה שמים?
זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה: (תהלים מז)עלה אלהים בתרועה ה' וגו'.
וירד, וירד ה' על הר סיני.

(משלי שם) מי אסף רוח?
אשר בידו נפש כל חי.

מי צרר מים בשמלה?
צורר מים בעביו.

מי הקים כל אפסי ארץ?
ה' ממית ומחיה וגו'.

מה שמו?
צור שמו,
שדי שמו,
ה' צבאות שמו.

(שם) ומה שם בנו?
כי תדע בני בכורי ישראל.

דבר אחר:
מי עלה שמים?
זה אליהו, דכתיב ביה: (מלכים ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים.
וירד, רד אותו אל תירא.

מי אסף רוח בחפניו?
(מלכ' א יז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'.

מי צרר מים בשמלה?
(שם ב ב) ויקח אליהו את אדרתו וגו'.

מי הקים כל אפסי ארץ?
ויאמר אליהו ראי חי בנך.

דבר אחר:
מי עלה שמים וירד,מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים, שנאמר: מי אסף רוח? זה שמחלק מעשרותיו בחפני, הוי בחפניו.
וכן הוא אומר: (מלאכי ג) הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח להם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם לומר די.

ומנין שהרוחות צורך התבואה?
שכך כתיב: (דברים לב)יערוף כמטר לקחי תזל וגו'.

מי צרר מים בשמלה?
מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו אין תפלתו עולה לשמים ואינה מורדת את הגשמים, אלא צורר המים בעבים ואינם יורדים לארץ.

מי הקים כל אפסי ארץ?
כמה דתימא: (שם כח) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר.

מה שמו ומה שם בנו?
כי תדע מה שמו אברהם הפריש מעשר תחלה, שנאמר: (בראשית יד)ויתן לו מעשר מכל והקנה לו הקב"ה שמים וארץ.

ולמה בירכו?
שיקנה לו האלהים שמים וארץ לזרעותיו.

ומה שם בנו?
זה יצחק שנתן מעשר ונתברך, שנאמר: (שם כו)ויזרע יצחק וגו'.

מהו וימצא בשנה ההיא מאה שערים?
מלמד שמדדן לעשרן.

כי תדע, וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שאם יעשרו תבואתם יברכם בעושר, שנאמר: (דברים יד) עשר תעשר וגו', עשר, בשביל שתתעשר.

דבר אחר:
מי עלה שמים?
זה משה, דכתיב: ביה (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים.
וירד, וירד משה מן ההר אל העם

מי אסף רוח בחפניו?
כצאתי את העיר אפרוש וגו'.

מי צרר מים בשמלה?
כמה דתימא: (שם טו)נצבו כמו נד נוזלים.
מי הקים כל אפסי ארץ?
וכי משה הקים כל אפסי ארץ?!
אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו.

ר' יהושע בן לוי בשם רשב"י:
להקים המשכן אין כתיב כאן, אלאלהקים את המשכן, משכן אחר הקים עמו שנקרא אוהל כשם שהמשכן נקרא אוהל מועד, כמה דתימא: (ישעיה מ) וימתחם כאוהל לשבת, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר: להקים את המשכן:


להקים את המשכן.
הה"ד: (שמות טו) נחית בחסדך וגו'.

תמן תנינן:
על ג' דברים העולם עומד:
על התורה,
ועל העבודה,
ועל גמילות חסדים.
ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד, נחית בחסדך עם זו גאלת, זה החסד.
נהלת בעזך,זו תורה, כמה דתימא: (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן.
אל נוה קדשך,זו עבודת המשכן והמקדש.
נחית בחסדך, אלו הדורות שעמדו משנברא העולם, עד שיצאו ישראל ממצרים, שקבלו התורה, שהיה הקב"ה מנהג אותם בחסדו, שלא היו מעשים טובים שיחיו בהם, וזנם הקדוש ברוך הוא בחסדו, וכנגדן אמר דוד כ"ו פעמים "כי לעולם חסדו", ובאותו חסד יצאו ישראל ממצרים, לכך אמר: נחית בחסדך עם זו גאלת, שבחסד גאלם.
נהלת בעזך,ניהלם בזכות התורה שקבלו.

עד הקמת המשכן למה היה העולם דומה?
באותה שעה לטרסקל על שתי רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת, כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסס ועמד.
כך כיון שנעשה המשכן, כמה דתימא: אל נוה קדשך.
מיד נתבסס ועמד שמתחלה לא היה לעולם אלא שתי רגלים, חסד ותורה, והיה רותת נעשה לו רגל שלישי זה משכן, מיד עמד ולכך כתיב: להקים את המשכן.

מהו את?
העולם שנקרא אהל הוקם עמו, הוי, להקים את המשכן.

דבר אחר:
להקים את המשכן
אמר רבי סימון:
בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם, ולכך כתיב: את המשכן, שמשכן אחר הוקם עמו.
וכן הוא אומר: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך.


דבר אחר:
את המשכן
שהוא שקול כנגד העולם שקרוי אוהל, כשם שמשכן קרוי אוהל.

כיצד?
כתיב: בראשית ברא אלהים וגו'.
וכתיב: (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה.
ובמשכן כתיב: ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן וגו'

כתיב בשני: (בראשית א) יהי רקיע ויהי מבדיל וגו'.
ובמשכן כתיב:והבדילה הפרוכת לכם.

בשלישי: יקוו המים מתחת השמים.
ובמשכן: ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו'.

ברביעי: יהי מאורות ברקיע השמים.
ובמשכן: ועשית מנורת זהב טהור וגו'.

בחמישי: ועוף יעופף על הארץ וגו'.
ובמשכן: והיו הכרובים פורשי כנפים.

בששי: נברא אדם.
ובמשכן: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך.

בשביעי כתיב: (שם ב) ויכולו השמים וגו'.
ובמשכן: ותכל כל עבודת משכן וגו'.

בבריאת עולם כתיב:ויברך אלהים.
ובמשכן: ויברך אותם.

בשביעי: ויכל אלהים.
ובמשכן: ויהי ביום כלות משה.

בשביעי: ויקדש אותו.
ובמשכן: ויקדש אותו הוי, את המשכן.


המשכן
הה"ד: (במדבר כד) מה טובו אוהליך יעקב וגו'.
מה טובו אהליך יעקב,זה אוהל מועד, שבמדבר, ושבשילה, ובנוב, וגבעון.
משכנותיך ישראל,אל תהי קורא מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, אלא מַשְׁכְּנוֹתֶיךָ ישראל, שהמשכן ומקדש יתמשכנו ע"י ישראל בעת שחטאו.

משכן מנין?
שנאמר: (תהלים עח)ויטש משכן שילה אוהל שכן באדם, שנתמשכן על ידי ישראל, שנקראו אדם, צאן מרעיתי אדם אתם.
המקדש מנין?
שנאמר: (איכה ד) שפך חרון אפו ויצת אש בציון
ואומר: (נחמיה א) חבול חבלנו לך, זה מקדש ראשון, כמה דתימא: (שמות כב) אם חבול תחבול שלמת רעך, לכך נקרא משכן, שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל שיעשו לי משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם.


דבר אחר:
ויהי ביום כלות משה
אי זה יום?
זה ר"ח ניסן, שנאמר: ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן.

אמר רבי זירא:
מהו ביום?
מכאן שהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום. כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בוקר ובוקר מושחו ומקריב ומפרקו. אותו היום העמידו ומשחו ולא פרקו.

רבי חייא בר יוסף אמר:
שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו, אחת בבוקר ואחת בערב.

ר' חנינא הגדול אומר:
שלש פעמים בכל יום, שנאמר: הוקם ויקם להקים,
אחת לתמיד של שחר,
ואחת למלואים,
ואחת לתמיד של ערב,
נמצאנו למדין שבכ"ג באדר התחילו ימי המלואים אהרן ובניו ומשכן וכל הכלים לימשח.

מנין לפירוקין?
אמר רבי זירא:
ביום כלות משה
ביום שכלו הקמותיו.
בר"ח ניסן, הוקם המשכן
בשני, נשרפה פרה אדומה
בשלישי, היזה ממנה על הלוים, כמה דתימא: (במדבר ח)הזה עליהם מי חטאת, ותחת הזיה שניה שהיו צריכין הלוים להזות מפני שהיו כולם טמאי מתים במה שהרגו בעובדי העגל, כמה דתימא: (שמות לב) והרגו איש את אחיו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו',צוה המקום לגלחם במקום הזיה של יום שביעי.

משה נתקדש: בענן כל שבעה, שנאמר: (שם כד)וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו'.

אהרן ובניו נתקדשו: בשמן ובדם, שנאמר: (ויקרא ח) ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו'.
מעלה נטל אהרן יותר מבניו לפי שהיה כהן גדול שיצק על ראשו משמן המשחה מה שלא עשה לבניו.

משיחת אהרן כיצד?
כל שבעת ימי המלואים היה משה מפשיט את אהרן את בגדיו ומרחיצו וסכו בין עיניו.

ישראל נתקדשו בפרת חטאת, שנאמר: (במדבר יט) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו'.

הלוים נתקדשו: בהזיה ובתגלחת בקרבן ובתנופה.
בהזיה מנין?
שנאמר: ולקחו פר בן בקר.

ובתנופה מנין?
שנאמר: (שם ח)והניף אהרן את הלוים תנופה.

המשכן נתקדש:בעמידה ובפירוק ובמשיחה.
בעמידה מנין?
שנאמר: להקים את המשכן.

בפירוק מנין?
שנאמר: (שם ד)ולא יבואו לראות כבלע את הקודש.

בשמן המשחה מנין?
שנאמר: (ויקרא ח)וימשח את המשכן ואת כל אשר בו וגו'.

שומע אני ראשון שנמשח היה קדש?!
תלמוד לומר: וימשחם ויקדש אותם.
מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם.

אמר רבי איבו:
מכיון דכתיב: וימשח אותו ויקדש אותו, מאי זה דבר נאמר וימשחם ויקדש אותם?

אמר רבי איבו, אמר רבי תחליפא דמן קיסרין, ור' שמעון בן לקיש
חד אמר:
משהיה מושח כל אחד ואחד חזר והיה מושח כולם כאחד.

וחד אמר:
וימשחם משיחה בעולם הזה ומשיחה לעוה"ב.
מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא.

ודכוותיה: (שמות לו)ויחבר את היריעות אחת אל אחת בקרסים.
מה תלמוד לומר ויהי המשכן אחד?
רבי איבו אמר, רבי תחליפא דמן קסרי ור' שמעון בן לקיש
חד אמר:
משהיה מחבר כל אחת ואחת היה מחבר כולם כאחד.

וחד אמר:
מהו ויהי המשכן אחד?
אחד למדידה ואחד למשיחה.

וימשחם
משחם מבחוץ ומבפנים.

ר' יאשיה אומר:
מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ ומדות היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ.

רבי יונתן אומר:
מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ ומדות היבש לא נמשחו לא מבחוץ ולא מבפנים. תדע לך שאינן מקדשות, שנאמר: (ויקרא כג) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו'.

הא אימתי הן לה'?
לאחר שנאפו.


ויקריבו נשיאי ישראל
למה נזדרזו הנשיאים לבא ולהקריב תחלה, ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה?
לפי שבשעה שאמר משה כל נדיב לב, יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא.
אמרו: יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו.
שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות.
ראה מה כתיב: (שמות לה) ויבאו האנשים על הנשים, שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא ולשני בקרים הביאו כל הנדבה, שנאמר: והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקרוכתיב: והמלאכה היתה דים וגו'.

לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו שכבר צוה משה: ויעבירו קול במחנה וגו', והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן, אמרו: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן ניתן בבגדי כהן גדול. הה"ד: (שם) והנשיאם הביאו את אבני השוהם וגו'.
אמר הקב"ה: בני שנזדרזו יכתב שהביאו והותר והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם, שכן כתיב: והנשיאםחסר יו"ד, כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות, הה"ד: ויקריבו נשיאי ישראל וגו'.
אמרו: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה במעשה ידינו, כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום.
אמרו: מה יש לנו להביא?
הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן.

ומי נתן להם העצה הזאת?
שבטו של יששכר שכך אמרו להם: משכן שעשיתם פורח הוא באויר?!
אלא התנדבו עגלות שתהיו נושאים אותו בהם, לכך כתיב: ויקריבו נשיאי ישראל, שנתנחמו על מה שעשו בתחלה.

ויקריבו נשיאי ישראל
שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו?
תלמוד לומר: ראשי בית אבותם ולא ראשי בית אבות אלא אף נשיאי שבט, הה"ד: (במדבר ז) הם נשיאי המטות, נשיאים בני נשיאים הם, נשיאי המטות הם, שהיו ממונים עליהם במצרים: (שמות ה) ויכו שטרי בני ישראל וגו'.

הם העומדים על הפקודים
על מנין הדגלים, כמה דתימא: (במדבר א) ואתכם יהיו איש איש למטה וגו'.


ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב וגו'.
שש כנגד ששת ימי בראשית,
שש כנגד ששה סדרי משנה,
שש כנגד אמהות, אלו הן: שרה ורבקה רחל ולאה בלהה זלפה.

שש
אמר רב הונא:
כנגד ו' מצות שהמלך מצווה עליהם בכל יום, אלו הן:
(דברים יז) לא ירבה לו נשים,
רק לא ירבה לו סוסים,
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד,
לא תטה משפט,
ולא תכיר פנים,
ולא תקח שוחד.

שש
כנגד שש מעלות לכסא?
ושש מעלות לכסא.

באי זה צד?
בצד שהיה עולה ויושב.
עלה לישב על מעלה הראשונה, הכרוז יוצא ואומר לו: לא ירבה לו נשים.
עלה לישב על מעלה שניה, הכרוז יוצא ואומר לו: (שם)לא ירבה לו סוסים.
עלה לישב על מעלה שלישית, הכרוז יוצא ואומר: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.
עלה לישב על מעלה רביעית, הכרוז יוצא ואומר: לא תטה משפט.
עלה לישב על מעלה חמשית, הכרוז יוצא ואומר: לא תכיר פנים.
עלה לישב על מעלה ששית, הכרוז יוצא ואומר: לא תקח שוחד.
בא לישב על כסאו וידות מזה ומזה, עד מקום השבת.

כיצד?
שרביט של זהב נתון נתלה מאחריו ויונה בראשו ועטרה של זהב בפי יונה ויושב תחתיה בשבת נוגעת ואינה נוגעת.

שש עגלות
כנגד ו' רקיעים.
ולא ז' הם?

אמר ר' אבין:
הן דמלכא שרי טומיקין.

שש עגלות צב
מהו צב?
דומות לקליינין.

צב
ר' ישמעאל אומר:
אין צב אלא מצוירות צב.
אין צב אלא מטוקסות שלא היו מחוסרות כלום.

צב
רבי אומר:
אין צב אלא קמירות וכמנסקי פסקאות היו מחופות ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו'.

צב
ר' שמעון אומר:
אין צב אלא צמודות, שנאמר: (ישעיה מט)והביאו בניך בחוצן וגו'.

תני, בשם ר' נחמיה:
כמין כמרוסא היו כיפין עשויות.

רבי נחמיה אומר:
היו כצבעו של רקיע.

ושנים עשר בקר
כנגד שנים עשר שבטים וכנגד שנים עשר מזלות.

שומע אני עגלה על כל אחד ואחד?
תלמוד לומר: עגלה על שני הנשיאים.

שומע אני שני שוורים לנשיא אחד?
תלמוד לומר: ושור לאחד.

מפני מה לא הביאו חציין עגלות וחציין שוורים?
מפני שהיו יראים שמא ימות שורו של אחד מהם או שמא תשבר עגלה של אחד מהם ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן.


ויקריבו אותם לפני המשכן
מלמד שהביאום ומסרום לצבור.
באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם עד שנאמרה לו מפי הגבורה: קח מאתם, הה"ד: ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם וגו'.

מהו לאמר?
תני, רב הושעיא:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, צא ואמור להם דברי כבושים ודברי נחמות, קח מאתם. באותה שעה היה משה מתיירא ואומר: תאמר, שמא נסתלקה ממני רוה"ק ושרתה על הנשיאים?
א"ל הקדוש ברוך הוא: משה, אילו להם הייתי אומר שיביאו לך הייתי אומר שתאמר להם, אלא קח מאתם, מאתם היה הדבר הא הסכימה דעתם לדעת העליונה.
והיה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא אחת מן העגלות נשברה, או אחד מן השוורים מת, ונמצא קרבן של נשיאים פסול!
אמר לו הקב"ה: והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד, ניתן להם הוויה שיהיו קיימים לעולם.

עד היכן היו קיימים?
ר' יודא, בשם ר' שמואל בר ר' נחמן ור' חוניא, בשם בר קפרא אמר:
עד שבגלגל שוורים זבחו.

והיכן הקריבום?
ר' אבא בר כהנא אמר:
בנוב הקריבום.

ר' אבהו אמר:
בגבעון הקריבום.

ר' חמא בר ר' חנינא אמר:
בבית העולמים הקריבום.

אמר רבי לוי טעמיה דר' חמא ב"ר חנינא,
דכתיב: (מ"א ח) ויזבח (המלך) שלמה את זבח וגו'.

תני, בשם ר' מאיר:
עד עכשיו הן העגלות והפרות קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו ולא נשברו.

והלא דברים ק"ו:
מה אם העגלות שנדבקו במלאכת אוהל מועד ניתן להם הוויה, עד שיהיו קיימות לעולם, ישראל שהם דבוקים בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, שנאמר: (דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'.

ונתת אותם אל הלוים איש כפי עבודתו
לפי טורח משאו הרבה לו עגלות להקל ממשאו.


ויקח משה את העגלות וגו'
הרי משה נוטלן ומחלקן לפי דעתו.

את שתי העגלות וגו'
לפי שלא היה עבודת בני גרשון כי אם יריעות האוהל והמכסאות והמסך והקלעים והמיתרים, שהיו מעמידים בהם היריעות, ראשי המיתרים האחד היה קשור ביריעות וראשיהם השני היה קשור ביתדות והיו נועצים היתדות בארץ, כדי שלא יגלול הרוח ליריעות, לפי שלא היתה עבודתם כבדה נתן להם שתי עגלות בלבד, אבל לבני מררי שהיתה עבודתם קשה וכבידה קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ויתידות ומיתרים לכל כליהם ולכל עבודתם, נתן להם ארבע עגלות. הה"ד: ואת ארבע העגלות וגו'.


ולבני קהת לא נתן וגו'
ר' נתן אומר:
מכאן נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה חדשה, שנאמר: (שמו"ב ו)וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא.
אמר אחיתופל לדוד: לא היה לך ללמוד מן משה רבך שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף, שנאמר: (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' הרי דוד משלחן ומעלן בכתף, שנאמר: (ד"ה א טו) ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל, עד כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה משה כדבר ה'.

והיכן צוה?
ולבני קהת לא נתן וגו', הא לא חידשו הלוים כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקב"ה.


ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח וגו'
מגיד הכתוב כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך התנדבו לחנוכת המזבח.

ויקריבו הנשיאים את קרבנם וגו'
באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל מהם משה עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא: יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח.
ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו, אם למסעות אם לתולדות, עד שנאמר לו מפי הקב"ה: יקריבו אותם למסעות.
ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו, אם כולם כאחד אם כל אחד ואחד יומו, עד שנאמר: לו מפי הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד יומו, שנאמר: נשיא אחד ליום.

והלא נשיאים היו מתנדבין ולא הדיוטות מה תלמוד לומר נשיא אחד ליום?
לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה, לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד ואחד ביומו.
לכך נאמר: נשיא אחד ליום.

ויש אומרים:
בשעה שא"ל הקב"ה למשה: נשיא אחד ליום.
אמר להם משה לנשיאים: לכולכם אמר לי הקדוש ברוך הוא שתקריבו, אבל לא נאמר לי מי יקריב ראשון!
נתנו עיניהם בנחשון, זה קידש שמו של הקב"ה על הים זה ראוי להוריד את השכינה והוא יקריב ראשון לכולם וכן עשה, הדא הוא דכתיב: ויהי המקריב וגו'.



ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון וגו'
הה"ד: (תהלים נא)הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ זבחי צדק וגו'.
לפי שבמדבר בהקמת המשכן הקריבו לחנוכת המזבח קמעא, כמה דתימא: קרבנו קערת כסף וגו' כף אחת וגו' פר אחד וגו' שעיר עזים וגו' ולזבח השלמים וגו', הרי כל הקרבן.

למה הדבר דומה?
למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה, לפי הדרך ולפי הפונדק.
אמר להם המלך: כך אתם מכבדים לי וכך אתם נותנים לי איני מלך ואיני שולט במלכות?! אמרו לו: אדונינו! בדרך אנחנו ולפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך, כשתכנס למדינה ותכנס לפלטרין שלך תראה כמה אנו מכבדין אותך.
כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון וקרבן קערה ומזרק וכף פר אחד וגו' ושעיר עזים וגו' ולזבח וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך הוא כבודי?!
אמרו לו: רבון העולמים! במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך, כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך.
הה"ד: הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים, ולא פר אחד.

וכן את מוצא בשלמה שבנה בית המקדש ובקש להקריב לחנוכת בית המקדש ראה מה כתיב שם: (מלכים א ח) ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו'.
וכן בימי עזרא, והקריבו לחנוכת בית אלהא דנה תורין מאה דיכרין וגו' הוי, הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ וגו'.


ויהי המקריב וגו'
הה"ד: (שיר ד) עורי צפון ובואי תימן וגו'.

היה רבי יוסי אומר:
אימתי התחילו מלואים?
בכ"ג באדר ובאחד בניסן שלמו ימי המלואים וכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן וכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ופירקו. בשמיני העמידו ולא פירקו, שנאמר: (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ואותו יום שמיני, אחד בשבת היה וראש חדש של ניסן היה.
בו ביום עמד אהרן ובניו ורחצו ידיהם ורגליהם מן הכיור עבדו את עבודתם וסדרום על הסדר.
בו ביום הקריבו ישראל תמידים נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות.
על אותו היום הוא אומר: עורי צפון ובואי תימן וגו'.
עורי צפון,זו עולה, שנשחטת בצפון.
ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטים בדרום.
הפיחי גני,זה אהל מועד.
יזלו בשמיו, זה קטרת הסמים.
יבא דודי לגנו, זה השכינה.
ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות.
באתי לגני אחותי כלה, זה יום שמיני.
אריתי מורי עם בשמי, זה לבונת הקטרת ולבונת המנחה.
אכלתי יערי עם דבשי,זה אברי העולה ואמורי קדשי קדשים.
שתיתי ייני עם חלבי, אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים.
אכלו רעים, זה משה ואהרן.
שתו ושכרו דודים, זה כנסת ישראל.

ר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא,
רבי אלעזר אמר:
שלמים הקריבו בני נח.

ר' יוסי בר' חנינא אמר:
עולות הקריבו בני נח.

מתיב ר' אלעזר לר' יוסי בר' חנינא:
והא כתיב: (בראשית ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב.

מה עבד לה ר' יוסי ב"ר חנינא?
מן שמניהון.

מתיב ר"א לר' יוסי ב"ר חנינא:
(שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים

מה עבד לה ר' יוסי בר ר' חנינא?
שלמים בעורן, בלא הפשט ובלא נתוח.

מתיב ר"א לר' יוסי בר חנינא:
הא כתיב: (שם יח)ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים.
עולה,זו עולה.
זבחים,אלו זבחי שלמים.

מה עביד לה ר' יוסי בר חנינא?
כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו.

רב אמר: אתפלגות רבי אלעזר ור' יוסי בר חנינא,
חד אמר
קודם מתן תורה בא יתרו.

ואחרינא אמר:
לאחר מתן תורה בא יתרו.

אמר רבי חמא, אמר רבי חנינא:
מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, כמאן דאמר שלמים הקריבו.
ומאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו, כמאן דאמר עולות הקריבו.

הדא מסייע לרבי יוסי בן חנינא עורי צפון, זו עולה שנשחטה בצפון.

מהו עורי?
דבר שהיה ישן ונתעורר.

ובואי תימן,אלו שלמים שהם נשחטים בדרום.

מהו ובואי?
דבר שהוא בא לחדש.

רבי אבא בריה דרבי פפי, ורבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר:
אף הדין קריה מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא זאת תורת העולה היא העולה, שהקריבו בני נח.
כדאתי לשלמים, וזאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו אין כתיב כאן אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא.

במה מקיים ר' אלעזר קרייה דרבי יוסי בן חנינא:
עורי צפון ובואי תימן, פתר ליה בגליות.
עורי צפון,לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום, לכשיתעורר גוג שהוא נתון בצפון יבא ויפול בדרום.
(יחזקאל לט) ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון, לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה את בהמ"ק שהוא נתון בדרום, כמה דאת אמר: (ישעיה מא)העירותי מצפון ויאת וגו'.

דבר אחר:
עורי צפון
מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו רוח הדרום אומרת: אני מביאה גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום.
ורוח צפון אומרת: אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר: (שם מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו'.

רבי חוניא בשם רבי בנימין בר לוי אמר:
לפי שבעולם הזה כשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבוא אמר הקב"ה: אני מביא רוח אגרסטים לעולם ושתי הרוחות משמשות בו. הה"ד: אומר לצפון תני וגו'.

דבר אחר:
עורי צפון וגו'
לעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים בגן עד, ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים, אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל ביסמני גן עדן ונותנים ריחם, הה"ד: (שיר ד)הפיחי גני, זה כיבוד הגן.
יזלו בשמיו,זה זילוף.
יבא דודי לגנו, אומרים ישראל לפני הקב"ה: וכי יש בעל הבית שיעשה סעודה לאורחים ולא יהיה מיסב עמהם?! יש חתן עושה סעודה למקוראים ולא ישב עמהם?! אם רצונך, יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו.
אמר להם הקדוש ב"ה: הריני עושה כשם שאתם מבקשים.
באותה שעה הקדוש ברוך הוא בא לגן עדן, הה"ד: (שם ה) באתי לגני אחותי כלה וגו'.
אחותי, שנתאחו לי בגלות.
כלה,שנתכלו בגלות, כמה דתימא: (תהלים מד) כי עליך הורגנו כל היום וגו'.
לפיכך עתיד לקרותם אחותי, שיהיו אחוים אצלו.
כלה,כמה דתימא: (איכה ב) כלילת יופי.
ואומר: (ישעיה סא) וככלה תעדה כליה.
ואומר: ותקשרים ככלה.
(שיר ה) אריתי מורי עם בשמי, שנתמררו בגלות והיו מבשמים עצמם בקידוש שם שמים, לכך עתיד הקב"ה לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם מכל הבשמים.
(שם) אכלתי יערי עם דבשי, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמה דתימא: (ישעיה נג) תחת אשר הערה למות נפשו, והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך עתיד הקדוש ברוך הוא להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב.

דבר אחר:
על שם: (יואל ד)והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו'.
(שיר ה) אכלו רעים, אלו ישראל שעשו רצונו של הקב"ה בגלות ולא רצו להתערב באומות, אלא שמרו בריתו של הקדוש ברוך הוא.

דבר אחר:
אכלו רעים,אלו בעלי מצות.
שתו ושכרו דודים, אלו חכמי תורה.

ור' יוסי בר חמא דריש ליה להאי קרייה כולו:
עורי צפון, במשכן.
עורי צפון ובאי תימן, אלו עולות ושלמים שהעולות נשחטות בצפון והשלמים בדרום.
הפיחי גני, זה המשכן.

מהו גני?
גנוני, מה הכילה הזאת מצויירת במיני צבעונים, כך היה המשכן מצוייר במיני צבעונין (שמות כו) תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר.
יזלו בשמיו,זה הקטרת.

יבוא דודי לגנו
אמר רבי חוניא:
לימדתך התורה דרך ארץ, שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות, הה"ד: יבא דודי לגנו ואח"כ, באתי לגני.

ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון:
משל למלך, שכעס על מטרונה וטרדה והוציאה מתוך פלטרין שלו, לאחר זמן בקש להחזירה, אמרה יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני.
כך לשעבר היה אדם שרוי בגן עדן במחנה השכינה, כעס עליו הקב"ה וגירשו ממחיצתו. כשיצאו ישראל ממצרים בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר ישראל למחיצתו ואמר להם שיעשו לו משכן וישכן בתוכם, כמה דתימא: (שמות כה) ועשו לי מקדש וגו'.
אמרו ישראל: יחדש לנו הקב"ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו.
מה הוא החידוש?
לשעבר היה הקדוש ברוך הוא מקבל קרבנות מלמעלן: (בראשית ח)וירח ה' את ריח הניחוח.ועכשיו יהיה מקבל קרבנות מלמטן.
הה"ד: יבא דודי לגנו, זו השכינה.
ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות.

באתי לגני אחותי כלה
למה הדבר דומה?
למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטר. ובנו אותו והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטר ומצעקים ואומרים: יכנס המלך לפלטר.
מה עשה?
נכנס בפשפש ושלח להם הכרוז: אל תצעקו שכבר באתי לפלטר.
כך, כשעמד המשכן, היו ישראל אומרים:יבא דודי לגנו, לפי שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן והיו ישראל אומרים: הרי עשינו המשכן, מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו?
כשהגיע ר"ח ניסן וצוה הקב"ה להקים את המשכן שלח להם ע"י משה מה אתם יראים כבר, באתי לגני אחותי כלה.

אמר רבי ישמעאל ב"ר יוסי:
באתי לגן אין כתיב כאן, אלא באתי לגני, לגנוני, למקום שהוא עיקרי מתחלה.
וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה, הה"ד: (בראשית ג) וישמע את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום.

אמר רבי חמא בר כהנא:
מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך בגן, מקפץ ועולה.

מהו (שם) ויתחבא האדם ואשתו?
אמר רבי איבו:
באותה שעה גרעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של ק' אמה.
כיון שחטא אדם, נסתלקה השכינה לרקיע הראשון.
חטא קין, נסתלקה לרקיע השני.
חטאו דור אנוש, נסתלקה לרקיע השלישי.
חטאו דור המבול, נסתלקה לרקיע הרביעי.
חטאו דור הפלגה, נסתלקה לרקיע החמישי.
חטאו הסדומיים, נסתלקה לרקיע הששי.
חטאו המצריים, נסתלקה לרקיע השביעי.

וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה, מן העליונים לתחתונים, ואלו הן:
אברהם, הורידה מן השביעי לששי.
יצחק, הורידה מן הששי לחמישי.
יעקב, הורידה מן החמישי לרביעי.
לוי, הורידה מן הרביעי לשלישי.
קהת, הורידה מן השלישי לשני.
עמרם, הורידה מן השני לראשון.
משה, הורידה מן העליונים לתחתונים.

אמר רבי יצחק:
כתיב (תהלים לז)צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.
הרשעים במה ישכנו, באויר?!
אלא הרשעים סלקו השכינה מן הארץ, אבל הצדיקים השכינו השכינה בארץ.

אימתי שרתה השכינה בארץ?
ביום שהוקם המשכן, שנאמר: (שמות מ) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. (שיר ה) אריתי מורי עם בשמי, זו הלבונה והקטורת.
אכלתי יערי עם דבשי,אלו איברי עולה ואימורי קדשי הקדשים.
שתיתי ייני עם חלבי,אלו המנחות והנסכים.
אכלו רעים, זה משה ואהרן.
שתו ושכרו דודים,זה נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן.

דבר אחר:
אכלו רעים,אלו הנשיאים.

אמר רבי שמעון בן יוסניה:
למה קרא לנשיאים רעים?
שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבלת היה עושה יום טוב לאוהביו לרעיו ולקרוביו.
שתו ושכרו דודים, אלו הנשיאים.

למה קרי להו דודים?
שהיו דודים אלו לאלו.

למה אמר להם: אכלו רעים שתו ושכרו דודים?
אמר רבי ברכיה:
למלך, שעשה סעודה והזמין אורחים, כיון שאכלו ושתו א"ל: תנו את המנה הזאת לבעל הבית.
אף הכא, באתי לגני אחותי כלה ואף אתם, אכלו רעים שתו ושכרו דודים.

אמר רבי ברכיה:
משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים ונח השרץ לתוך התמחוי. ופשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם, שאילו משך המלך את ידו משכו הכל את ידיהם.

אמר רבי ינאי:
משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחים והיה מחזר עליהם ואומר להם: יערב לכם יבסם לכם.

דבר אחר:
אריתי מורי וגו'
אר' שמעון בן יוסניה:
ג' דברים כתוב כאן:
אריתי מורי עם בשמי,
אכלתי יערי עם דבשי.
שתיתי ייני עם חלבי.

כנגד שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקדוש ברוך הוא, ואלו הן:
בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטורת, והנשיאים הביאו (במדבר ז) כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת.

בכל מקום, אין היחיד מביא חטאת, אלא אחר ידיעת חטאו, ואלו הביאו שעיר שלא בחטא.

בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וכאן, קרבן יחיד דוחה את השבת.
הא למדנו, כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקב"ה.


ויהי המקריב וגו'.
הה"ד: (משלי כט)גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד.

אמר רבי תנחומא בר אבא:
גאות אדם תשפילנו, זה אדם הראשון.

כיצד?
בשעה שעבר אדם על צוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא בקש אדם. הה"ד: (בראשית ג) ויאמר אלהים הן האדם וגו'.

אמר רבי אבא בר כהנא:
מהו ועתה?
אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך.
ואמר אדם: אי אפשי.
הקב"ה אמר: ועתה
ואמר אדם: פן אי איפשי.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף.
נאמר כאן, כרובים (שם) וישכן מקדם לגן עדן את הכרוכים.
ונאמר בסנחריב, כרובים (ישעיה לז) ה' צבאות יושב הכרובים.
מה להלן חרופים וגדופים, אף כרובים שנאמר כאן חרופים וגדופים. הוי, גאות אדם תשפילנו, לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה, השפיל אותו וגרשו מגן עדן.

ושפל רוח יתמך כבוד,זה אברהם שהשפיל רוחו ואמר: (בראשית יח)ואנכי עפר ואפר, לכך קרא אותו הקדוש ב"ה: (יהושע יד) האדם הגדול בענקים, שם זה גדול מן אדם הראשון.

דבר אחר:
גאות אדם תשפילנו, זה פרעה שנתגאה על משה ואמר: (שמות ה)מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' והשפילו הקב"ה: (תהלים קלו)ונער פרעה וחילו.

ושפל רוח יתמך כבוד, זה משה: (שמות ח)למתי אעתיר לך וגו'.
ואומר: (שם ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו'.

דבר אחר:
גאות אדם, זה עמלק שנתגאה על הקדוש ברוך הוא בחרופיו וגדופיו שהיה משליח זמורה אל אפו והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף, ואומר: בזו חפצת, הה"ד: (דברים כה) ויזנב בך, שהכם מכת זנב.

ושפל רוח יתמך כבוד,זה יהושע שהרגו, שנאמר: (שמות יז)ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו'.

דבר אחר:
גאות אדם תשפילנו,זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה.

ושפל רוח יתמך כבוד, זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה, כמה דתימא: (שם יט) וירד ה' על הר סיני.

דבר אחר:
גאות אדם תשפילנו, זה יוסף שהנהיג שררה שהיו אומרים לו אחיו לפניו: עבדך אבינו והיה שותק, לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר: והעליתם את עצמותי מזה.

ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהודה שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימי: (בראשית מד) ידבר נא עבדך דבר כי עבדך ערב את הנער ועתה ישב נא עבדך וגו'.

אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי בשם רבי לוי:
אמר הקב"ה: יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך! כשיוקם המשכן ויבאו השבטים להקריב אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך, אלא חולקים לך כבוד ואתה הוא שתקריב ראשון.
הה"ד (במדבר ז) ויהי המקריב ביום הראשון למטה יהודה וגו'.


המקריב וגו'.
הה"ד: (תהלים עו)נודע ביהודה אלהים וגו'.
זה שאמר הכתוב: (איוב טו) אשר חכמים יגידו וגו', זה יהודה שהודה ואמר: (בראשית לח) צדקה ממני ולא כיחד מיעקב, וּמִשֵּׁם, ולפי שהציל תמר ושני בניה מן השריפה, דכתיב: (שם) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, לכך הוצלו חנניא מישאל ועזריה מכבשן האש, דכתיב: (דניאל ג)ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון דשדרך מישך ועבד נגו וגו'.
(שם) ומני שים טעם די כל אומה ולישן וגו'.
ולכך אמר: נודע ביהודה אלהים וגו'.

דבר אחר:
נודע ביהודה אלהים
כשירד דניאל לגוב אריות והוצל, דכתיב: (שם ו)באדין דריוש מלכא שלח לכל עממיא וגו', הן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להוון זאעין וגו', משזיב ומציל ועבד אתין ותמהין וגו'.
הוי, נודע ביהודה אלהים.

מפני מה הוצל דניאל מן האריות?
לפי שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שנקרא אריה, דכתיב: (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג,ודניאל משבט יהודה שנקרא אריה, שנאמר: (בראשית מט)גור אריה יהודה.
וכתיב: (דניאל א) ויהי בהם מבני יהודה דניאל וגו', יבא אריה ויציל אריה מפי אריה.

דבר אחר:
מפני שנדמה לאריות שהוא אריה לכך לא הזיקוהו.

מפני מה לא הושלך לכבשן?
מפני שהיה אלוהו של נ"נ, דכתיב: (שם ב) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה.

דבר אחר:
מפני שהיה נשרף, דכתיב: (דברים ז) פסילי אלהיהם תשרפון באש, לכך זימן הקב"ה בלבו של דריוש שלא יטילנו לכבשן האש להודיע גבורתו.

דבר אחר:
נודע ביהודה אלהים.
הה"ד: (הושע ה) אפרים לשמה תהיה וגו'.
אפרים לשמה תהיה,כמשמעו.
(שם) ביום תוכחה, כמה דתימא: (ישעיה לז) יום צרה ותוכחה ונאצה.
(הושע ה) בשבטי ישראל, בשבתי בתוכם בשכני בתוכם.
(שם) הודעתי נאמנה, כמה דתימא: (תהלים יט) עדות ה' נאמנה, בשעה שגלו השבטים ולא גלו יהודה ובנימין התחילו אומות העולם אומרים: נשא להם פנים בשביל שהיו בני אכסניא שלו ולא הגלם וכשגלו הודיע האלהים אותו עון בעולם.
(הושע שם) היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי.
הוי, נודע ביהודה אלהים.

דבר אחר:
נודע ביהודה, כמאן דאמר: (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו'.

מהו אם תקום עלי מלחמה?
בזאת אני בוטח.

באיזה זאת?
במה שאמר משה: (דברים לג)וזאת ליהודה ויאמר וגו'.
בישראל גדול שמו, הה"ד: (משלי יט) נכונו ללצים שפטים וגו'.
נכונו,לעוברי עבירות דינין.

משל לאחד שהיה רוכב על הבהמה, אם אינה סוחרת אינה מלקה ואם סוחרת מלקה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא:נכונו ללצים שפטים.
אמר הקב"ה: עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו חמישה מגלבין:
שאת,
ספחת,
בהרת,
שחין,
מכוה.

ואית דאמרי:
צרעת,
ונתק.
כנגד חמשה תורות, שנאמר: זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולשאת ולספחת ולבהרת.

לעבד רע שהיה נמכר והלך אחד לקנותו ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים, שאם יסרח יהא רודה אותו בהן. כשסרח הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין.
אמר לו העבד: אדוני יודע היית תחלה שאני עבד רע, למה קנית אותי?
אמר לו: לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים לכך התקנתי כל כך לאסריך ולהלקותיך, שאם תסרח תלקה בהם.
כך אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי אדם אני ידעתיו (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ולכך נאמר: נכונו ללצים שפטים.

מהו מהלומות?
שלשה תיבות.

אמר ר' ברכיה:
מה לו מות?
אמר ר' אבין:
משל למטרונה שנכנסה לפלטין וחמת שוטיא וברדליא, והיא מדחלא.
אמרו לה: בני פלטין דידה, לא תדחלי, אלו לעבדים ולשפחות הם, אבל את לאכול ולשתות ולהתכבד.
כך כנסת ישראל כששמעו פרשת אלות ונגעים התחילו מתיראין.
אמר להם משה: אלו לעובדי כוכבים, אבל אתם לאכול ולשתות ולעסוק בתורה, (משלי לא) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.
הוי (תהלים עו) בישראל גדול שמו.

דבר אחר:
בישראל גדול שמו.
הה"ד: (מלאכי א)כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים גו'.
וכי בכל מקום מקריבים קטרת ומנחה לשם הקב"ה?!
אלא בכל מקום שישראל עומדים ומתפללים תפלת מנחה עליה נאמר מנחה, כמשמעו.
ואומר: (מלכים א יח) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא.
מוגש, זו תפלת שחרית, כמה דתימא: (בראשית יח)ויגש אברהם וגו', בתפלה.
מוקט, זו תפלת ערבית, כמה דתימא: (תהלים קמא) תכון תפלתי קטורת לפניך וגו'.
הוי, גדול שמי בגוים, בכל מקום שישראל עומדים שם, לכך נאמר: גדול שמי בגוים.

דבר אחר:
נודע ביהודה אלהים
בזמן שינקום מאויביהם, כמה דתימא: (יואל ד) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה וגו'.
(שם) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו' הוי, נודע ביהודה אלהים,כמה דתימא: (תהלים ט)נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו וגו'.

נודע ביהודה אלהים
אמר רבי יהודה בר' אלעאי:
כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מדיינים אלה עם אלה, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה. קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד ועליו.
אמר דוד: (שם סט) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ידידי שוקע בים ואתה מתפלל?!
(שמות יד) דבר אל בני ישראל ויסעו.
הוי, נודע ביהודה אלהים, ולפיכך הגדיל הקב"ה שמו של נחשון בישראל שזכה להקריב ראשון, שנאמר: ויהי המקריב ביום ראשון וגו'.
הוי, בישראל גדול שמו.


ויהי
אמר רבי שמעון בר אבא, בשם רבי יוחנן:
כל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ושמחה.
אם צרה אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה.

אתא רבי שמואל בר נחמן,
ועבדה פלגא, בכל מקום שנאמר: ויהי, צרה.
והיה,שמחה.

אתיבון ליה: הכתיב: (בראשית א)ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה.

דאמר ר' יהודה ב"ר סימון:
אותה אורה שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שראה הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

אתיבון ליה: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון עתיד להבלות, שנאמר: (ישעיה נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת.

אתיבון ליה: כל ויהי, מששת ימי בראשית?!
אמר להם: אף הם אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה, כגון: החרדל צריך למתק והתורמסין צריכין לשלוק וחטים צריכין ליטחן.

אתיבון ליה: והכתיב: (בראשית לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שמתגרת בו הדוב.

(במדבר ז) ויהי ביום כלות משה?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שנגנז בו בנין הבית.

והכתיב: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני קרא משה?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שבו ביום מתו נדב ואביהוא.

והכתיב: (יהושע ז) ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ?!
אף היא אינה שמחה שבו ביום קרע שמלותיו, שנאמר: (שם)ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל.

והכתיב: (ש"ב ז)ויהי כי ישב המלך בביתו?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שבו ביום בא אליו נתן הנביא ואמר לו הקדוש ברוך הוא: (ד"ה ב ו) רק אתה לא תבנה הבית.

והכתיב: ויהי המקריב?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה מפני שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם הולכים עם קרח במחלקתו.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון, בשם ר' לוי בן פרטה:
משל לבן פולוטמנין, שגנב במרחץ והיה הבלני מתיירא לומר לו שמו, אעפ"כ פרסמו, בחור אחד לבוש לבנים.
כך אף על פי שלא פירש שמותן של נשיאים שחלקו עם קרח והלכו עמו פירסמן ברמז:נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, כמה דתימא: (במדבר א) אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם וגו'.
אנשי שם,שזכר שמותן בדגלים, כמה דתימא: (שם) אלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם וגו'.
אמרי ליה: אמרינן דידן, אמור את דידך!
אמר להם: כל מקום שנאמר: והיה, שמחה.
(יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
(זכריה יד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
(ישעיה יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו'.
(שם ז) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר.
(שם כז) והיה ביום ההוא יתקע וגו'.
(שם ד) והיה הנשאר בציון.

והכתיב: (ירמיה לח) והיה כאשר נלכדה ירושלים?!
אמר להם: אף היא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום נולד מנחם ובו ביום נטלו ישראל אפוכי על עונותיהם.

דאמר ר' שמואל בר נחמן:
אפוכי שלימה נטלו ישראל על עונותיהם, ביום שחרב בהמ"ק, שנאמר: (איכה ד)תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.


ביום הראשון
אמר ר' שמואל בר אבא:
מהו ביום הראשון?
מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים.

ראה היאך כתיב בבריית יום ראשון?
(בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד,יום ראשון אינו אומר אלאיום אחד, וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה?!

אלא למה אמר יום אחד?
שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו ובאו הנשיאים להקריב אמר הקב"ה: יכתב שביום זה נברא העולם.

דבר אחר:
ביום הראשון
ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן אלא ביום הראשון.

מהו?
הראשון לבריאת עולם.
מלמד שאחד בשבת היה.

נמצאת אומר: עשר עטרות נטל אותו היום:
ראשון, לבריאת עולם,
ראשון, לכהונה,
ראשון, לנשיאות,
ראשון, לשכינה, דכתיב: (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ראשון, לעבודה,
ראשון, לברכת כהנים,
ראשון, לראשי חדשים,
ראשון, לאיסור במה,
ראשון, לאכילת קדשים,
ראשון, לירידת האש, דכתיב: (ויקרא ט) ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו'.


נחשון בן עמינדב למטה יהודה
למה נקרא שמו נחשון?
על שם שירד תחלה לנחשול שבים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מי שקידש את שמי בים הוא יקריב תחל, וזה היה נחשון וכן עשה,הה"ד: (במדבר ז) נחשון בן עמינדב וגו',
יחסו הכתוב על שם שבטו, שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו.

או שגבה משבטו והביא?
תלמוד לומר: זה קרבן נחשון בן עמינדב, משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא.

אלא מה תלמוד לומר: נחשון בן עמינדב?
יחסו הכתוב על שם שבטו.


וקרבנו קערת כסף וגו'.
הה"ד: (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך, מדבר בישראל.

תני, רבי שמעון בן יוחאי:
בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה ולא היו בהם לא סומים ולא חרשים ולא שוטים ולא אלמים ולא פסחים ולא חגרים.
ועל אותה שעה הוא אומר: כלך יפה רעיתי ומום אין בך, עד שחטאו בעגל ונעשו בהן: זבים ומצורעים כמה דתימא: (שמות לב)וירא משה את העם כי פרוע וגו'
וכתיב:(ויקרא יג) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל אותה שעה הוא אומר: (במדבר ה)וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, אבל לפני הר סיני כולם שלמים היו. הוי, כולך יפה רעיתי וגו'.

דבר אחר:
כולך יפה רעיתי, מדבר בשבטים.
ואם תאמר כיצד היו כולם יפים שהרי יעקב אביהם בירך לשבטים ומקנתר לראובן ושמעון ולוי והיאך אתה אומר:כולך יפה רעיתי?!

אמר רבי אלעזר:
אע"פ שבירך את השבטים האחרונים וקנתר לראשונים אלא חזר ובירכם, שנאמר: (בראשית מט)כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו',עשה אותם יונקים זה מזה.

מהו (שם) ויברך אותם איש אשר כברכתו וגו'?
משברכ, חזר וברכן?!
אלא מלמד, כשבירך יעקב אבינו את בניו והיה מושלן בחיות.
משל יהודה באריה (שם) גור אריה יהודה
משל דן, בנחש, יהי דן נחש וגו'.
נפתלי, באילה, נפתלי אילה שלוחה וגו'.
בנימין בזאב, בנימין זאב יטרף.
אף על פי כן חזר וקרא כולם אריות כולם נחשים כולם אילות כולם זאבים.
תדע לך שהוא כן שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה, דן גור אריה וגו'.
הא למדת,שחזר וכלל ראובן ושמעון ולוי בברכת אחיהם, לקיים מה שנאמר:כולך יפה רעיתי וגו'.
ולכך חזר הכתוב ומנה לראובן ושמעון ולוי לעצמם, בספר ואלה שמות, ולא מנה השבטים אחרים.

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן,
רבי יהודה אומר:
לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם, לכך הוא מונה שם יחוסם.

ר' נחמיה אומר:
כל השבטים היו עובדי עבודת כוכבים במצרים ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו עבודת כוכבים ולכן זכו למנות לעצמם.

ורבנן אמרין:
כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים, ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים.
מת ראובן, נתנו שררה לשמעון.
מת שמעון, נתנו שררה ללוי.
מת לוי, בקשו לתת שררה ליהודה ויצאת בת קול ואמרה להם: הניחו אותה עד שיגיע זמנה.

אימתי הגיע זמנה?
לאחר מיתתו של יהוש:(שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע וישאלו וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה וגו'.

רבי לוי ור' חנין,
חד מנהון אמר:
לכך חזר וייחס אלו שלשה השבטים, מפני שקינתרן אביהם.

ואחרינא אמר:
מפני שייחסן אצל משה ואהרן, ולית אנן ידעין, מאן אמר דא ומאן אמר דא.

ממה דאמר רבי יודן, בשם ר' יהודה בר רבי סימון, בשם רבי חנין, בשם ר' שמואל בר יצחק:
(משלי טו) אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין.
הוי, הוא רבי חנין דאמר:מפני שקנתרן ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר: כולך יפה רעיתי וגו'.

דבר אחר:
כולך יפה רעיתי וגו'
לפי שירמיה אומר: (ירמיה ו)כסף נמאס קראו להם.
ויחזקאל קורא אותם סיגים:(יחזקאל כב) בן אדם היו לי בית ישראל לסיג וגו'.
בא זכריה ואמר:(זכריה ד) ראיתי והנה מנורת וגו' של זהב היא כולה, לקיים מה שנאמר: כולך יפה רעיתי וגו'.

דבר אחר:
כולך יפה וגו', מדבר בנשיאי השבטים.
בעת שהקריבו לחנוכת המזבח לא הקריבו כולם ביום אחד אלא כל אחד ואחד יומו, כמה דתימא: נשיא אחד ליום.
יכול מי שהקריב ראשון הוא היה חביב יותר ויהודה שהקריב תחלה הוא יהיה חביב מכולם?!

לכך, אמר רבי חלבו:
בכל השבטים כתיב: קרבנו קרבנו, ובנשיא יהודה כתיב: וקרבנו, אתמהא?!
הוא הקריב ראשון ואמר: וקרבנו, לא היה צ"ל כן אלא הראשון קרבנו והאחרונים וקרבנו, למה כן?

אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי:
בשביל יהודה שהקריב ראשון שאם בא להתגאות על אחיו ולומר: אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה הם משיבים אותו ואומרים לו: אתה הוא שהקרבת אחרון, שכך כתיב: וקרבנו עשה אותך טפלה לאחיך.
הוי, כולך יפה וגו'.


דבר אחר:
למה בראשון וקרבנו?
אמר רבי יודן:
העלה עליהם הקב"ה כאלו כולם הקריבו ביום ראשון וביום אחרון שאין זה גדול מזה.
כתיב: זאת חנכת המזבח וגו'
והלא קערה אחת היתה ומזרק אחד היה וכף אחת היתה ביום המשח אותו.

מה תלמוד לומר קערות כסף שתים עשרה וגו'?
אלא העלה עליהם כאילו כולם הקריבו ביום ראשון וכאילו כולם הקריבו ביום אחרון.


דבר אחר:
וקרבנו
אמר רבי פנחס בן יאיר:
למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב קרבנו עתדים חסר, ובנחשון כתיב וקרבנו עתודים מלאים?

וקרבנו
למה וי"ו יתירה?
כנגד ו' דברים שנתחדש באותו היום בעולם.
ראשון לשכינה ששרתה בישראל, שנאמר: (שמות כה)ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ראשון לנשיאים,
ראשון לברכת כהנים, שנאמר: (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
ראשון למחיצת מחנה שכינה,
ראשון לאיסור הבמה, דכתיב: (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו'.
ראשון לירידת האש, דכתיב: (ויקרא ט)ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו', ולכך יבא בן נחשון בשש מדות שלמים ויבנה יסוד בית המקדש, כמה דתימא: (שמואל א יז)ויען אחד מהנערים וגו'.
יודע נגן יודע לשאול.
גבור חיל, יודע להשיב.
איש מלחמה, יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.
ונבון דבר, שמבין דבר מתוך דבר.
ואיש תואר, שמראה פנים בהלכה.
וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום.
ולכך עתודיםמלאים שדוד שעמד ממנו נתברך בו' ברכות ואין עתודים אלא לשון עמידה, כמה דתימא: (איוב טו) אשר התעתדו לגלים.
ואומר: (משלי כד) ועתדה בשדה לך.


דבר אחר:
למה עתודים מלא והוא יתיר וא"ו?
כנגד ו' בנים שהיו מנחשון בעלי שש ברכות, ואלו הן:
דוד,
משיח,
דניאל,
חנניה,
מישאל,
ועזריה.

דוד, דכתיב: יודע נגן וגו'.
משיח, דכתיב: (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה'.
רוח חכמה ובינה,הרי תרין.
רוח עצה וגבורה, הרי ד'.
רוח דעת ויראת ה', הרי ו'.

דניאל חנניה מישאל ועזריה מנין?
דכתיב: (דניאל א) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו', ילדים אשר אין בהם כל מאום ומשכילים בכל חכמה וגו':


דבר אחר:
וקרבנו למה וי"ו יתירה?
ר' ביבי, בשם ר' ראובן:
שיתא, כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון ועתידים לחזור על ידי בן נחשון, הוא משיח. אלו הן ו' דברים שניטלו מאדם הראשון:
זיוו,
וחייו,
וקומתו,
ופירות הארץ,
ופירות האילן,
ומאורות.

זיוו, שנאמר:משנה פניו ותשלחהו.

חייו מניין?
שנאמר: כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
קומתו, שנאמר:ויתחבא האדם וגו', שעשה קומתו מאה אמה.
פירות הארץ ופירות האילן, (בראשית ב)ארורה האדמה בעבורך וגו'.
מאורות, (ישעיה סד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'.

מנין שגנזם?
דכתיב: (איוב לח) וימנע מרשעים אורם וגו'.

ומנין שעתידים לחזור לימות המשיח, זיוו מנין?
שנאמר: (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
חייו, (ישעיה סה) כימי העץ ימי עמי.

תני, ר' שמעון בן יוחאי:
אין עץ אלא תורה, דכתיב: (משלי ג)עץ חיים היא למחזיקים בה.
קומתו, (ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות.

תני, ר' חייא:
בקומה זקופה ואין יראים מכל בריה.

ר' שמעון אומר:
מאתים אמה קוממיות קומה של מיות.

ר' יהודה אומר:
ק' אמה כאדם הראשון.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר:
ג' מאות אמה, שנאמר:קוממיות
ק' מאה
מיות מאתים

ר' אבהו אומר:
ט' מאות אמה.

ר' הונא, בשם ר' דוסא, טעמיה דר' אבהו:
דכתיב: כימי העץ ימי עמי וסדן של שקמה עושה בארץ ו' מאות שנה, והולד הזה יוצא ממעי אמו אמה גדומא, צא וחשוב אמה ומחצה לכל שנה, את מוצא ט' מאות אמות.

פירות הארץ ופירות האילן מנין?
דכתיב: (זכריה ח) כי זרע השלום הגפן וגו'.

מאורות מנין?
(ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה.

יג [קרבן נחשון ורמזיו - א]

וקרבנו קערת כסף אחת
תני, מגיד שלא נעשו מתחלה אלא על שם קרבנו.

(במדבר ז) מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש
אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקודש.

קערה מנין?
תלמוד לומר: שניהם מלאים סולת.
מה זה בשקל הקודש אף זה בשקל הקודש.

רבי חנניה בן אחי ר' יהושע אומר:
אין צריך שהרי כבר נאמר: כל כסף הכלים אלפים וד' מאות בשקל הקודש.

מה תלמוד לומר:שניהם מלאים?
שהיו שוים במדה.

ומה הפרש בין קערה למזרק?
קערה גילדה עבה מזרק גילדו דק.

סלת בלולה בשמן
זו מן הנדבה.

כף אחת עשרה זהב וגו'
אמר רבי חנין:
שעושה כל מה שבכף אחת שכלי הקודש מצרף מה שבתוכו ליטמא, שאם נגע טבול יום במקצת מה שבתוכו פסל את כולו.

עשרה זהב
היא של זהב.

משקלה
של כסף.
אתה אומר כן היא של זהב ומשקלה של כסף או היא של כסף ומשקלה של זהב?
תלמוד לומר: כל זהב הכפות ק"כ, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון היא של זהב ומשקלה של כסף.

מלאה קטורת
זו קטורת נדבה.

פר אחד בן בקר
שלא היה בעדרו כמוהו.

איל אחד
שלא היה בעדרו כמוהו.

בן שנתו
שנה של עצמו ולא שנה, למנין עולם.

לעולה
מגיד שכלם כשרות לעולה.

או כבש, שנתפרש בו כשר לעולה ושאר כולם לא הוכשרו לעולה?
תלמוד לומר: פר אחד, איל אחד, כבש אחד, מגיד שכולם כשרות לעולה.

שעיר עזים אחד לחטאת
לכפר על קבר התהום.

ולזבח השלמים
מגיד שכולם כשרות לזבח השלמים.

או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים וכולם לא הוכשרו לזבח השלמים?
תלמוד לומר: ולזבח השלמים וגו', מגיד שכולם כשרות לזבח השלמים.

זה קרבן נחשון בן עמינדב
משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא.

זה קרבן
זה הביא קטרת נדבה ואין היחיד מביא קטרת נדבה.

זה
מביא חטאת שלא חטא ואין היחיד מביא חטאת שלא חטא.

זה
קרבן דוחה את השבת ואין קרבן יחיד דוחה את השבת.


דבר אחר:
וקרבנו וגו'
מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה?
רבנן אמרין:
אף על פי שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו.
התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה כמה שהמליכו אביו על אחיו, כמה דתימא: (בראשית מט)יהודה אתה יודוך אחיך גור אריה יהודה וגו'.
וכן הוא אומר: (ד"ה א ה) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו וגו'.
והיה מסורת ביד שבט יהודה חכמיהם וגדוליהם מן יעקב אבינו, כל מה שעתיד ליארע לכל שבט ועד ימות המשיח וכן היה ביד כל שבט ושבט מסורת כל מה שיארע לו, עד ימות המשיח, מן יעקב אביהם.

וקרבנו וגו'
הקערה והמזרק
הקריב כנגד מלכי בית דוד שעתידים לעמוד ממנו שמלכו בכיפה בים וביבשה, כגון: שלמה ומלך המשיח.

שלמה מנין?
דכתיב: (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.

רב ושמואל
חד אמר:
תפסח, בסוף העולם.
ועזה, בסוף העולם.

וחד אמר:
גבי הדדי הוו קיימו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על העולם כולו. ואומר: (שם י) וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו וגו' והמה מביאים איש מנחתו וגו'.

ומנין שהיה שולט בים?
דכתיב: (שם) וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר וגו'.
(שם) כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים וגו'.
ואומר: (תהלים פט)ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו.

מלך המשיח מנין?
דכתיב: (שם עב) וירד מים ועד ים ומנהר עד אפסי ארץ.
בארץ מנין?
דכתיב: (שם)וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו.
ואומר: (דניאל ז) וארו עם ענני שמיא וגו' וליה יהיב שלטן וגו' (שם ב) ואבנא די מחת לצלמא, הוות לטור רב ומלאת כל ארעא, ולכך הקריב קערה, כנגד הים שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה.

למה היה שלשים ומאה משקלה?
לפי שכשהקוה הקדוש ברוך הוא ביום השלישי של יצירת העולם כל המים למקום אחד קראן ימים, שנאמר: (בראשית א)ולמקוה המים קרא ימים וימים בגימטריא הוא מאה.
יו"ד יו"ד עשרים.
מ"ם מ"ם שמונים.
הרי מאה.

בא שלמה והוסיף ים אחד למלאכת המקדש לטבול בו הכהנים, כמה דתימא: (מלכים א ז) ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו וגו'.
וכנגד אותן שלשים אמה שהיה קו הים שעשה שלמה סביב, הוסיף על משקל הקערה שלשים שקלים, כנגד הים של שלמה, הרי ק"ל שקל משקל הקערה, כנגד הימים וים של שלמה.

מזרק אחד כסף
כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד.

למה משקלו שבעים שקל?
ששלטו שניהם על ע' אומות שהם מסוף העולם ועד סופו.

ומנין שהים עשוי דוגמת קערה והעולם עשוי ככדור?
כההיא דתנינן, וחכמים אומרים:
אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור קערה וסייף ועטרה וטבעת.
מקל, שהוא רודה בו את העולם.
צפור, ותמצא כקן ידי לחיל העמים.
כדור, שהעולם עשוי ככדור.

אמר רבי יונה:
אלכסנדרוס מקדנוס כד בעי מיסק לעיל הוי סליק וסליק, עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה, בגין כן ציירין ליה כדורא בידיה ויצוריניה קערה בידיה?!
אינו שליט בים, אבל הקב"ה שליט בים ושליט ביבשה.
מציל בים ומציל ביבשה, ולכך הביאו קערה, כנגד הים.
ומזרק, כנגד היבשה.

שניהם מלאים
שלשלמה הביאו האומות מנחות וכן עתידים להביא למלך המשיח, כמה דתימא: (תהלים עב) מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו.
ואין מלאים אלא לשון דורון, כמה דתימא: (שמואל א יח)וימלאום למלך סלת, כמה דתימא: (איכה ד)המסולאים בפז.

בלולה בשמן, כמה דתימא: (קהלת ז)טוב שם משמן טוב.
ואומר: (שיר א) שמן תורק שמך, שהיה שמם הטוב יוצא בכל העולם.

למה היו של כסף?
כמה דתימא: (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק.

כף אחת עשרה זהב
כנגד עשרה דורות מן פרץ ועד דוד, שנאמר: (רות ד) ואלה תולדות וגו' וחצרון הוליד וגו' ועמינדב הוליד את נחשון וגו' ועובד הוליד וגו' וישי הוליד את דוד וגו'.

כף אחת
שהיו יד אחת כולם צדיקים גמורים, הוי, מלאה קטורת שמעשיהם היו נעימים כריח הקטורת.

פר אחד בן בקר
כנגד אברהם שהיה עיקר היחוס שעליו נאמר: (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם.
איל אחד, כנגד יצחק שנאמר בו: (שם כב)ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו.
כבש אחד, כנגד יעקב שנאמר בו: (שם ל) והכשבים הפריד יעקב.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד יהודה שהוא הביא לאביו כתונת הפסים של יוסף שהטבילוהו בדם השעיר, שנאמר: (שם לז) וישחטו שעיר עזים וגו', ויהודה הביאה לאביו ואמר: (שם) הכר נא הכתונת בנך וגו'.
לכך נמדד לו באותה מדה שאמרה לו תמר: (שם לח) הכר נא למי החותמת והפתילים,ולכך נאמר בזה החטאת שהביאוהו כפרה עליו, על שציער את אביו.

ולזבח השלמים וגו'
אלו דוד ושלמה שהם התחילו במלכות שאין בקר אלא לשון מלכות, כמה דתימא: (דברים לב)חמאת בקר וחלב צאן וגו'. ומתרגמינן יהב להון ביזת מלכיהון.

שלמים
שהיו צדיקים גמורים והיו ישראל בימיהם מושלמין ובימי שלמה היה המלכות שלימה, שנאמר: (ד"ה א כט)וישב שלמה על כסא ה', ושניהם בנו בהמ"ק, דוד עשה היסוד ושלמה בנאו.

אילים חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה
הרי ט"ו כנגד ט"ו מלכים שהיו מן רחבעם ועד צדקיהו מלך בן מלך, מהם היו צדיקים גמורים מהם בינונים מהם רשעים גמורים.

זה קרבן נחשון בן עמינדב
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר האבות ושלשלת המלוכה התחיל מקלס את קרבנו, זה קרבן נחשון בן עמינדב.


ביום השני הקריב נתנאל וגו'
למה נאמר בו הקריב?
לפי שבא ראובן וערער אמר: דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות! נזף בו משה וא"ל: מפי הקב"ה נאמר לי הקרב למסעות.

דבר אחר:
הקריב
הקריבו משה בעל כרחו של ראובן.

דבר אחר:
הקריב
כאלו הקריב תחלה.
למה כן?
לפי שזכה בעצת נשיאים העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה.

אבא חנן אומר, משום רבי אליעזר:
לפי שזכה בעצה, זכה שניתן בינה בשבטו, שנאמר: (שם יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
ונאמר: (שופטים ה)ושרי ביששכר עם דבורה וגו'.
וכן הכתוב מספר בשבחו בבתי דינין במצרים, שנאמר: (במדבר כו)לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא בתי דינין, שנאמר: (יחזקאל לג) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך וגו'. (בראשית כה) ויעקב איש תם יושב אוהלים.
ואומר: ויששכר באהליך.

הקריב את קרבנו וגו'
אמר רבי פנחס בן יאיר:
למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד?
אלא כנגד פרה אדומה שעשו באותו היום, לכך הוסיף הקרב חסר יו"ד, והעמיד התיבה על ד' אותיות, כנגד ד' דברים, שהיתה פרה צריכה:
אדומה,
תמימה,
בלא מום,
בלא נשיאות עול.
כמה דתימא: (במדבר יט) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו'.

קערת כסף אחת
בא נשיא יששכר והקריב ע"ש התורה לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר: (ד"ה א ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו'.

מהו לעתים?
ר' תנחומא אמר:
לקרסין.

ר' יוסי אומר:
לעבורים.
(שם) לדעת מה יעשה ישראל, באיזה יום יעשו מועדים.

(שם) ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבט יששכר מעמיד.
(שם) וכל אחיהם על פיהם, שהיו מסכימים הלכה על פיהם, ואומר: (בראשית מט)ויט שכמו לסבול, שהיו סובלים עול תורה.
ויהי למס עובד,שכל מי שהיה טועה בהלכה, היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם.

קערת כסף
כנגד התורה שהיא קרואה לחם, שנאמר: (משלי יט) לכו לחמו בלחמי.
ונאמר בלחם הפנים:ועשית קערתיו וכפותיו.

ותנינן:

קערותיו, אלו דפוסים שהיו עושים לחם הפנים בדפוסים.

שלשים ומאה משקלה
צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במ"ם, מאימתי קורין את שמע וכו'.
ומסיימת במ"ם (תהלים כט) ה' יברך את עמו בשלום.
מ"ם ארבעים
ומ"ם ארבעים
הרי שמונים
הרי ק"ד שעולים מניינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

דבר אחר:
שראשי שישה סדרי משנה חשבון ראשי אותיות הן עולים שמונים.
צא וחשוב:
מ' מן מאימתי של סדר זרעים.
י' מן יציאות השבת של סדר מועד.
ח' מן חמש עשרה נשים, מן סדר נשים.
אחד מן ארבעה אבות נזיקין, מן סדר ישועות.
כ' מן כל הזבחים, מן סדר קדשים.
אחד מן אבות הטומאות, מן סדר טהרות.
הרי שמונים.
מיכן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, למנין ק"ד, ונתנה לכ"ו דורות שהיו מאדם ועד משה שניתנה תורה על ידו, הרי ק"ל, לכך היה משקל הקערה ק"ל.

מזרק אחד כסף
כנגד התורה המשולה ביין, שנאמר: (משלי ט) ושתו ביין מסכתי, ולפי שדרך היין לשתות במזרק, כמה דתימא: (עמוס ו)השותים במזרקי יין לכך הביא מזרק שבעים שקל בשקל הקדש.

למה?
כשם שיין, חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה.

למה נאמר בקערה אחת?
כנגד התורה הצריכה להיות אחת, כמה דתימא: (במדבר טו) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם.

למה נאמר במזרק אחד?
שדברי תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כולם נתנו מרועה אחד, כולם אל אחד אמרן למשה
מסיני.

למה היו של כסף?
כנגד התורה, שנאמר: בה (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל וגו'.

שניהם מלאים סלת
המקרא והמשנה מלאים הם שאין אחד סותר על חבירו.

סלת,
כמה דתימא: (שם יט)ונופת צופים, כסלת שצפה על גבי נפה.

בלולה בשמן
זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים.

כההיא דתנינן,

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון.

הוי, למנחה, שאותה שעה הוא נושא נחת רוח ליוצרו.
בזמן שאדם עוסק בת"ת והוא בעל מעשים טובים ושומר עצמו מן החטא.

כף אחת
כנגד הלוחות שנכתבו מיד הקדוש ברוך הוא, כמה דתימא: (שמות לב) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים וגו'.

עשרה זהב
אלו עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות, כמה דתימא: (דברים י)ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו'.

זהב
כמה דתימא: (שיר ה)ידיו גלילי זהב.
ואומר:הנחמדים מזהב וגו'.

מלאה קטורת
שתרי"ג מצות בלולות בהן.
וכן את מוצא: תרי"ג אותיות יש מן אנכי, עד אשר לרעך,כנגד תרי"ג מצות וז' יתירות כנגד ז' ימי בראשית.
ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה. הוי, מלאה קטרת, שכן ק' מתחלפת בד', א"ת ב"ש, ג"ר ד"ק, ועולה חשבון התיבה אחר כן למנין תרי"ג.

דבר אחר:
מלאה קטרת
שבין כל דבור ודבור שהיו כתובים בלוחות, פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים.

ואתיא כההיא דאמר חנניה בן אחי ר' יהושע:
ידיו גלילי זהב, אלו שני לוחות הברית, שכתוב עליהן: כתובים באצבע אלהים.

גלילי זהב
מה הגלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור פרשיותיה של תורה היו כתובים ודקדוקיה.

פר אחד בן בקר
כנגד כהנים.

איל אחד
כנגד לוים.

כבש אחד
כנגד ישראל שכלם קבלו את התורה בסיני.

שעיר עזים אחד לחטאת
כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם שכולם ראוים, שנאמר: (ויקרא יח)אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא האדם.
מלמד שאפילו עובד כוכבים המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד שתי תורות המקרא והמשנה שכל מי שמבקר וזובח יצרו לעשות ככל הכתוב בהן, הוא עושה שני שלומות: שלום למעלה ושלום למטה, שנאמר: (ישעיה כז)או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי.

אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
כנגד ג' פסוקים של תורה שבהם ו' סדרי משנה והן מן שתים פסקה וכל פסקה ופסקה מן חמשה תיבות, ואלו הם:
(תהלים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש,
עדות ה' וגו',
פקודי ה' וגו',
מצות ה' וגו',
יראת ה' וגו',
משפטי ה' וגו'.
לכך הקריבו לשלמים ג' מיני קרבנות אלו, כנגד השלשה פסוקים שבהם ששה סדרי משנה.

אתיא כההיא דאמר רבי תנחומא:
(שם) תורת ה' תמימה וגו', שזה סדר נשים שמזהיר על האדם לפרוש מן הערוה, כדי להצילו מן המיתה, כמאן דאמר: (משלי ה)רגליה יורדות מות וגו'.
ואומר: (שם ב) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים.
ואומר: (שם) להצילך מאשה זרה וגו' .

עדות ה' וגו', זה סדר זרעים שאדם מאמין בחייו של עולם וזורע.

פקודי ה' וגו' זה סדר מועד שיש בו כל המועדות, שכתוב בהן:ושמחת בחגך.

מצות ה' וגו', זה סדר קדשים שהוא מאיר עינים בין חולין לקדשים.

יראת ה' טהורה, זה סדר טהרות שהוא מפריש בין טומאה לטהרה.

משפטי ה' וגו', זה סדר נזיקין שיש בו רוב הדינים.

ולכך הקריבו מכל מין ומין חמשה חמשה כנגד חמשה תיבות הכתובות על כל סדר וסדר.

ולמה נכתבה חמשה תיבות על כל סדר וסדר?
כנגד התורה שהיא חמשה ספרים.
ללמדך שהם גופי תורה.

למה שם הקב"ה כתוב בכל סדר וסדר?
שהוא מעיד עליהן שמפיו אמרן למשה, כשם שאמר חמשה ספרי תורה.

זה קרבן נתנאל וגו'
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדרי התורה התחיל משבח את קרבנו, זה קרבן נתנאל בן צוער.


ביום השלישי נשיא לבני זבולון אליאב בן חלון
למה בכל הנשיאים מזכיר שבטם ואח"כ מזכיר שמותם, וביהודה ויששכר מזכיר שם נשיאיהם תחלה ואחר כך מזכיר שמותן?
לפי שנחשון היה מלך ונתנאל היה מלכה של תורה, וכמ"ש: (משלי ח) בי מלכים ימלוכו.
ובכל מקום המלך מקדים לעמו, שנאמר: (מיכה ב)ויעבור מלכם לפניהם וגו'.
(מ"א ח) לעשות משפט עבדו.
ואח"כ: ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו.

למה בכל הנשיאים כתיב שם נשיא ונחשון אינו קרוא נשיא?
לפי שהקריב תחלה, שאם בא להתגאות על הנשיאים האחרים לומר שאני מלך עליכם שאני הקרבתי תחלה, הם יאמרו לו: אין אתה אלא הדיוט שכולם קרואים נשיא, נשיא, ואתה לא נקראת נשיא, לקיים מה שנאמר: (משלי טז)תועבת ה' כל גבה לב וגו'.
ואומר: (תהלים קלח)כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע.

למה זכה זבולון להקריב שלישי?
לפי שחיבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה ולא יתבטל מלעסוק בתורה לפיכך זכה זבולון להיות שותף לתורה והיה חבירו של יששכר ולכך הקריב אחריו ואחר יהודה, לקיים מה שנאמר: (משלי יח)מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

קרבנו קערת כסף אחת
בא נשיא זבולון והקריב קרבנו על השותפות שהיה לו עם יששכר אחיו, לפי שהיו זבולון ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר, ועל זה היה קרבנו קערת כסף, כנגד הים שהוא עשוי כקערה שהיה חלק זבולון, שנאמר: (בראשית מט) זבולון לחוף ימים ישכון.

מזרק אחד כסף
כנגד הארץ שהיא עשויה ככדור שהיתה חלק יששכר, שנאמר: (שם)וירא מנוחה כי טוב וגו'.

שלשים ומאה משקלה מזרק אחד וגו'
הרי מאתים, כנגד מאתים ראשי סנהדראות שהיו בשבט יששכר, שנאמר: ראשיהם מאתים, ולכך תלה חשבון הגדול בזבולן, לפי שגדול מעשה יותר מן העושה שלולי זבולן לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו.

דבר אחר:
קערה
כנגד לחם שהיה מאכילו.

מזרק
כנגד היין שהיה משקהו.

ולמה היה של כסף?
שגם כסף היה נותן לו לעשות כל צרכו, כמה דתימא: (קהלת י) לשחוק עושים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל.

שניהם מלאים סלת וגו'
זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד ושניהם היו מתפרנסין ביחד.

כף אחת
זו ברכתו של זבולן שברכו אביו: זבולון לחוף ימים ישכון, ואין כף אלא חף, כמה דתימא: (תהלים צח)נהרות ימחאו כף.

עשרה זהב מלאה קטרת
כנגד י' תיבות שיש בברכת זבולן. הה"ד: זבולן לחוף ימים וגו'.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד הברכה שבירכן משה: (דברים לג) כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול.

פר אחד בן בקר וגו'
הזכיר שם מכל המינים עולה לבד, שעיר שהיה לחטאת שלא מצינו שעיר לעולה, כנגד ברכת משה שבירכן שניהם לענין הקרבן, שנאמר: (שם) עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק. והעולה היא זבחי צדק שאינה באה על חטא.

דבר אחר:
שזבולון ויששכר שניהם היו מקריבים ביחד.
וזבחי צדק,היו הקרבנות.
שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו, כך היה לישככר חלק בממונו של זבולון.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד מה שבירכן משה: כי שפע ימים יינקו שני ימים.

אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
הקריב שלשה מינין כנגד שלשה דברים שבירכן משה: ושפוני טמוני חול.
שפוני,זה חלזון.
טמוני,זו טרית.
חול,זו זכוכית לבנה.

למה היה חמשה מכל מין ומין?
נגד ה' תיבות שהם בפסוק שבירך משה שותפותם, שנאמר: (שם) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.

זה קרבן אליאב וגו'
כיון שראה הקב"ה שהקריב אליאב על שותפות התורה התחיל משבח קרבנו, זה קרבן אליאב לקיים מה שנאמר: (משלי ג)עץ חיים היא למחזיקים בה, זה שבט יששכר.
ותומכיה מאושר,זה שבט זבולון.


ביום הרביעי נשיא לבני ראובן וגו'
כיון שגמר דגל יהודה התחיל נשיא ראובן להקריב שהיה בכור והקריב קרבנו על שבטו של ראובן.

קרבנו קערת כסף אחת
אל תקרי קַעֲרַת, אלא עֲקֶרֶת, זה ראובן שהוא היה עיקר הצלה שהוא פתח בהצלה תחלה. הה"ד: (בראשית לז) וישמע ראובן ויצילהו מידם.

דבר אחר:
שעקר מחשבת אחיו שהיו חפצים להרגו, כמה דתימא: ועתה לכו ונהרגהו וגו'.

כסף
ע"ש (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק.

שלשים ומאה משקלה
זה דיבור שאמר להם תחלה שלשה אותיות שבראשי ג' תיבות הללו, חשבונם עולה ק"ל.
קח ל' מלא
ונ' מנכנו
ונ' מנפש
הרי ק"ל.

מזרק אחד כסף
כנגד העצה שנתן להם שיזרקו אותו אל הבור, כמה דתימא: (בראשית לז) ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וגו'.

כסף
כמה דתימא: כסף נבחר לשון צדיק.

שבעים שקל בשקל הקדש
כנגד הסוד שהיה בלבו להצילו, וסוד חשבונו, שבעים.

שניהם מלאים סולת וגו'
שמה שאמר להם: לא נכנו נפש, ומה שאמר להם: השליכו אותו, לא נתכוון אלא להצילו שבשני הדברים כתובה שם הצלה.
בתחלה כתיב: וישמע ראובן ויצילהו מידם.
ולבסוף כתיב: למען הציל אותו מידם.

כף אחת עשרה וגו' כף
כנגד מה שאמר לאחיו:ויד אל תשלחו בו.

עשרה זהב
שהציל עצמו שמיחה בהם והציל תשעה אחיו משפיכות דמים, ולכך כתיב: זהב שיש מין אחד בזהב הדומה לדם וזהו זהב פרוים.

מלאה קטרת
אע"פ שאירע לשבטים שבא לידיהם מכירת יוסף, את סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה, אלא א"כ היו רשעים במעשה אחרים, לאו, אלא צדיקים גמורים היו ולא בא לידם חטא מעולם אלא הוא, הה"ד: (שם מא) ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו'.
שהיו מפשפשים בעצמם למה אירע להם תפיסת מצרים ולא מצאו אלא זה בלבד, ומתוך גנותם סיפר הכתוב שבחם שלא היה בידם עון אלא זה בלבד, ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו שהיא גרמה לו למלוך וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו שכלכלם בלחם בשני רעבון, לכך נמכר על ידם שמגלגלין זכות ע"י זכאי.
הוי, מלאה קטורת.

דבר אחר:
מלאה קטרת
שבאותו זמן היה ראובן בעל תשובה ולובש שק ומתענה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שימחול לו על עון מעשה בלהה והתפלה משולה לקטרת, כמה דתימא: (תהלים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך וגו' הוי, מלאה קטרת.

פר אחד בן בקר
אלו הזבחים הקריב כנגד התשובה שהיה עוסק בה בעת שנמכר יוסף, והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא, שכן כתיב: (שם נא) זבחי אלהים רוח נשברה, וכשם שחוטא מביא על חטאו עולה וחטאת, לכך הביא בכאן, כנגדו, עולה וחטאת.
ולפי שהעולה חביבה מן החטאת, לכך הקריב מכל המינין עולה חוץ מן השעיר, שלא מצינו שעיר לעולה בכל התורה.

שעיר עזים אחד לחטאת
לכפר על מעשה בלהה.

ולזבח השלמים בקר שנים
לפי שהיה חסר מלהמנות עם אחיו משום מעשה בלהה, שכן כתיב: (בראשית לה) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל,והפסיק הענין שהניח שם פרשה לומר שנתרחק ולכך אותה פרשה פתוחה, אף על פי שנתרחק ידיו של הקב"ה פתוחות לקבל שבים ובשביל שביקש שני מעשים טובים:
הצלת יוסף
והתשובה,
נעשה שלם עמהם שנכנס במנינם, דכתיב: אחריו: ויהיו בני יעקב י"ב.

על אלו ב' המעשים שעשה ראובן מצא משה פתח להתפלל על ראובן שלא יהא חסר מאחיו הה"ד: (דברים לג) יחי ראובן וגו'.
יחי ראובן, במה שהחיה יוסף.
ואל ימות,במעשה בלהה במה שעשה תשובה.
ויהי מתיו מספר,שיהיו בניו במנין שאר השבטים לכל דבר, ולכך נאמר: ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שני מעשים טובים שביקר הצלת יוסף והתשובה נעשה שלם ונמנה עם אחיו.

אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
למה ג' מינין?
כנגד ג' פעמים שמזכיר ראובן בפרשת הצלת יוסף, וכנגד שלשהויאמר הכתובין שם.

למה היו חמשה חמשה?
כנגד ה' תיבות שבהן נתקרב ראובן. הה"ד: ויהיו בני יעקב שנים עשר.

זה קרבן אליצור וגו'
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על הסדר הזה התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן וגו'.


ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלומאיל בן צורישדי וגו'
לפי שראובן נזדרז להציל אחיו מן המיתה ושמעון קנא על זנות אחותו בשכם להציל אחותו מיד טמאים, לכך זכה להקריב אחריו.

קרבנו קערת כסף אחת וגו'
בא נשיא שמעון והקריב על סדר מעשה המשכן.

ולמה הקריב קרבנו כנגד מעשה המשכן, דוגמת מעשה שמעון אבי השבט?
לפי ששמעון קנא על הזנות והרג כל אנשי שכם על שענו דינה אחותו, כמה דתימא: (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו.

וכן המשכן היה הורג בנואפים ובסוטות, כמאן דאמר: (במדבר ה)ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו' ואומר והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל וגו'. ולכך הקריב שלמיאל קרבנו על סדר מעשה המשכן זכרון למעשה שמעון.

קרבנו קערת כסף אחת וגו'
קערת
כנגד חצר המשכן שהיה מקיף את המשכן כשם שהים מקיף את העולם.

שלשים ומאה משקלה
כמה דתימא: (שמות כו)אורך החצר מאה באמה והמשכן שהיה בתוכו שלשים אמה ארכו הרי מאה ושלשים.

מזרק אחד כסף
כנגד החצר בלא המשכן שהיתה ע' אמה נ' אמה לפני המשכן וכ' אמה אחורי המשכן הרי ע' אמה.

דבר אחר:
החצר היה ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה, כמאן דאמר: אורך החצר ק' באמה ורחב חמשים בחמשים וגו'.
טול חמשים שהיה האורך יתר על הרוחב ועשה ממנו רצועות וסבב על החמשים של רוחב בריבוע, יהיה ארכו כרחבו ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים, ועל זה אמר: שבעים שקל וגו' והשירים לפי שלא היה אמה לא חשיב ליה.

דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד ע' עמודים שהיו בחצר המשכן.
כ' עמודים לפאת נגב,
וד' עמודים לפאת צפון,
וי' לפאת ים,
וששה עמודים לפאת קדמה,
וד' עמודים למסך שער החצר,
הרי: ס' לחצר,
וד' לפרכת,
וה' למסך פתח המשכן,
ועמוד הענן
הרי: ע'.

שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה
כנגד החצר והמשכן שבחצר היו מקריבין על מזבח העולה מנחה בלולה בשמן, ובמשכן היה שם לחם הפנים שהיה של סולת, והיה שם מנורה שמדליקין אותה בשמן, והיה לבונה על השלחן שעולה לריח ניחוח.

כף אחת
זה הוא ספר התורה שהיה מונח אצל הארון.
מה הכף הזו יש בה ה' אצבעות כך היו בו ה' ספרים.

עשרה זהב
אלו הלוחות שהיו בארון שהיה בהם עשרת הדברות.

דבר אחר:
עשרה זהב
כנגד י' פרשיות שכתוב בהן עשייה הנאמרת במשכן, ואלו הן:
ועשו ארון וגו',
ועשית כפרת וגו'.
ועשית שלחן וגו',
ועשית מנורת וגו',
ואת המשכן תעשה וגו',
ועשית יריעות וגו',
ועשית את הקרשים וגו',
ועשית פרכת וגו',
ועשית את המזבח וגו',
ועשית את חצר המשכן וגו'.

פר אחד בן בקר
כנגד יריעות המשכן שהיו של מיני צבעונין, כמה דתימא: (שם כו) ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו'.

איל אחד
כנגד המכסה של עורות אילים מאדמים.

כבש אחד
כנגד עורות תחשים.

שעיר עזים
כנגד האהל שהיה יריעות עזים.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד בצלאל ואהליאב שהם השלימו מלאכת המשכן.

דבר אחר:
כנגד מסך פתח המשכן ומסך פתח החצר שהם היו משלימים לסגירת האהל מצדדיו וסגירת החצר מכל צדדיה.

אילים חמשה וגו'
שלשה מינים אלו כנגד קלעי החצר מן שלשה רוחותיה: תימנה וצפונה וימה, שהיו תימן וצפון ארכן של קלעים ק' אמה כנגד אורך החצר וים ארכה כנגד רחבה נ' אמה.

ולמה היו של ה' ה'?
כנגד קלעי החצר שהיו גבוהות ה' אמה, שנאמר:וקומה ברוחב חמש אמות לעומת קלעי החצר.
ואומר: וקומה חמש אמות שש משזר ג' פעמים הרי ט"ו, כנגד קלעי הרוח הרביעית, שלא היתה ארכן אלא של ט"ו ט"ו אמה, שנאמר: (שם כו) ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וחמש עשרה אמה קלעים לכתף ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים ט"ו אמה זה קרבן שלמיאל וגו'.
כיון שראה הקב"ה שהקריב על סדר המשכן התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן שלמיאל וגו'.


ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל
לפי ששמעון לקח חרבו והלך ועשה מלחמה עם אנשי שכם בשביל אחותו ובני גד עברו את הירדן לעזור לאחיהם לירש את הארץ, כמה דתימא: (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, לכך זכה והקריב אחר שמעון.

קרבנו קערת כסף אחת וגו'
אמר רבי ברכיה:
כנגד יציאת מצרים הקריב נשיא גד.

ולמה כן?
לפי שבירכו אביו בגדודים, שנאמר: (בראשית מט) גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב ודבר זה אמר יעקב על מה שהיה עתיד לעבור חלוץ למלחמה את הירדן, כמה דתימא: (במדבר לג) ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה וגו'.
וביציאת מצרים, כתיב: צבא, כמה דתימא: (שמות יב)יצאו כל צבאות ה' וגו'.
ונאמר בהם: (שם יג) וחמושים עלו בני ישראל וגו' הוא חמושים הוא חלוצים.
וליוצאי מצרים נחלקה הארץ, כמה דתימא: (שם ו) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'.
ובני גד סייעו להם עד שנכבשה הארץ ונחלקה לכולם, לפיכך הקריב נשיא שלהם על יציאת מצרים.

אמר רבי ברכיה:
התחיל להקריב קרבנו כנגד מה שאירע להם מיום שירדו יעקב ובניו למצרים עד שיצאו, הדא הוא דכתיב: קרבנו קערת כסף אחת כנגד יוכבד אם משה שנאמר בה: (שם ב) וילך איש מביתלוי ויקח את בת לוי.
מלמד שגירשה עמרם וחזר ולקחה ולכך הקריב קערה שלא תקרי קַעֲרַת, אלא קֵרַעַת, לפי שנקרעת ממנו אתויי דדין הוא אתווי דדין.

כסף אחת
שנתאוה עמרם להחזירה לאשה על ידי מרים אחות אהרן, ולכך כתיב: כסף, על שם התאוה, כמה דתימא: (תהלי' פד)נכספה וגם כלתה נפשי וגו'
ואומר: (בראשית לא) כי נכסף נכספתה לבית אביך וגו'.

אחת
אל תקרי אחת אלא אחות, שבעת שהיתה אחות אהרן נתנבאת ואמרה לאביה שיחזיר אשתו, שעתיד להוליד ממנה בן שיגאול את ישראל, על זה נאמר: (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו'.
וכי אחות אהרן ולא אחות משה?!
אלא שהיתה נבואתה בעת שהיתה אחות אהרן ולא אחות משה שעדיין לא נולד משה, ולפיכך בעת שהושלך משה ליאור הלכה וראתה מה יארע למשה ומה יהיה בסוף נבואתה, כמה דתימא: (שם ב) ותתצב אחותו מרחוק וגו'. הוי, כסף אחת שלשים ומאה משקלה, לפי שהיתה בת ק"ל שנה בעת שנולד משה.

הא כיצד?
לפי שיוכבד נולדה בין החומות בעת שירדו ישראל למצרים ולפיכך נכנסה בחשבון היורדים למצרים, שנאמר: כל נפש שלשים ושלש, בכללן את מוצא שלשים ושלש ובפרטן אין את מוצא כי אם ל"ב.

למה?
שיוכבד נולדה בין החומות והיתה מן הבאים למצרים. אין אנו יודעין שבמצרים נולדה אחר שלא הוזכר שמה עם שמות הבאים?!
אלא לומר לך שבמצרים נולדה בין החומות בעת שנכנסו למצרים, אבל לא הורתה במצרים. צא וחשוב מיום שירדו אבותינו למצרים עד יום שנולד משה הן ק"ל שנה, לפי שרד"ו שנים, עשו ישראל במצרים.

מנין?
שנאמר: (בראשית מב) רד"ו שמה.
צא מהן שמנים שנה שהיו למשה בעת שיצאו ישראל ממצרים, נשתיירו ק"ל.
הא למדנו שיוכבד בת ק"ל שנה היתה בעת שנולד משה.

מזרק אחד כסף
זה משה שנזרק ליאור.

דבר אחר:
שנזרק מן מצרים, שנאמר: (שמות ב)ויברח משה וגו'.
שבעים שקל בשקל הקדש
אלו ע' זקנים שמינה משה, כולם נביאים מאותן שאמר לו הקדוש ב"ה: (שם ג) ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך וגו'.
וכן הוא אומר: (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'.

שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
שהוא והם כולם נתמלאו רוח הקדש והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום, כאדם שמדליק נר מנר הנר דולק וחבירו אינו חסר.
כאדם שמריח באתרוג הוא נהנה והאתרוג אינו חסר כלום.

למנחה
כמה דתימא: (שם) ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו וגו'.

דבר אחר:
שניהם מלאים
כנגד אלדד ומידד, כמאן דאמר: (שם) וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד וגו'.

למנחה
כמה דתימא: ותנח עליהם הרוח וגו'.

כף אחת
שמתחת יד משה לקו המצריים י' מכות.
הוי, עשרה זהב.

למה היו מקצת הכלים של כסף ומקצתן של זהב?
לומר לך האחרונים שהיו של זהב כנגד ביזת הים, שכשם שהזהב נחמד ויקר מן הכסף, כך היתה ביזת הים גדולה משל מצרים ועל אלו ואלו נאמר: (שיר א)תורי זהב נעשה לך, זו ביזת הים.
עם נקודות הכסף,זו ביזת מצרים.
וכן הוא אומר: (יחזקאל טז)ותבאי בעדי עדים.
בעדי,זו ביזת מצרים.
עדים, זו ביזת הים. הוי, מלאה קטרת, שכל ישראל נתמלאו מהם כסף וזהב וכל מיני בשמים. וכן הוא אומר: (שיר ד)שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכום קנה וקנמון. הוי, מלאה קטרת.

דבר אחר:
ק"ל של קערה,
וע' של מזרק,
וי' של כף,
הרי ר"י, כנגד רד"ו שנים שעשו ישראל במצרים מיום שירד יעקב למצרים עד שיצאו משם.

פר אחד בן וגו'
הזכיר ג' מינים לעולה כנגד ג' פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
משה,
אהרן,
ומרים.
שנאמר: (מיכה ו) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
נתן להם מן, בזכות משה.
וענני כבוד, בזכות אהרן.
ובאר, בזכות מרים.

דבר אחר:
למה נאמר ג' מיני עולה?
כנגד ג' מדות טובות, שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו:
שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ושגדרו עצמם מן הערוה.

שעיר עזים אחד לחטאת
כנגד הפסח שצוה הקב"ה לעשות מן העזים על פרישות עבודת כוכבים, לפי שעובדי עבודת כוכבים היו ישראל במצרים ולא היתה מדת הדין נותנת לגאלם עד שפרשו ממנה.
ועל פרישת עבודת כוכבים שעשו ונגאלו עליה, כמה דתימא: (שמות יב) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם,לפיכך, הקריבו כנגדה, שעיר לחטאת, לפי שבעון עבודת כוכבים היו מקריבין שעיר לחטאת.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד יעקב ויוסף שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר: (תהלים עז)גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה.

דבר אחר:
כנגד משה ואהרן שהם עשו את כל המופתים ועל ידיהן יצאו, שנאמר:ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה וגו'.

אילים חמשה וגו'
למה ג' מינים?
כנגד ג' אבות, שזכר הקדוש ברוך הוא להם הברית, שכרת להם וגאלם, שנאמר: (שמות ג)
וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.

למה ה' ה'?
לפי שחשבונם עולה ט"ו כנגד האבות והשבטים שהם ט"ו.
שכשם שנשבע הקב"ה לאבות, כך נשבע לשבטים, שנאמר: (חבקוק ג)שבועות מטות אומר סלה.

דבר אחר:
למה ט"ו?
לפי שנגאלו בט"ו בניסן, שנאמר: (במדבר לג) ממחרת הפסח וגו'.
ואומר: (הושע ל) ואכרה לי בט"ו כסף.

זה קרבן אליסף וגו'
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר גאולת מצרים התחיל מקלס את קרבנו: קרבן אליסף בן דעואל.



ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד
הה"ד: (תהלים ס) לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי

תנינן תמן:

ג' מלכים, ד' הדיוטות, אין להם חלק לעוה"ב.
ג' מלכים:
ירבעם
ואחאב
ומנשה.

ר' יהודה אומר:
מנשה יש לו חלק לעוה"ב, שנאמר: (דהי"ב לג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתנו וישיבהו ירושלים למלכותו.
אמרו: למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב.

ד' הדיוטות:
בלעם,
ודואג,
ואחיתופל,
וגיחזי.

מי מנאן?
אמר רב:
אנשי כנסת הגדולה מנאום.

אמר רב יהודה, אמר שמואל:
בקשו לצרף את שלמה עימהם ובא דמות דיוקנו של דוד ונשתטח לפניהם לא השגיחו עליו. יצאת אש מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה.
יצאה בת קול, ואמרה להן: (משלי כב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו', מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד שביתי בנה בז' שנים וביתו בנה בי"ג שנה יתייצב לפני חשוכים?!
לאו, אלא, לפני מלכים יתייצב.
(משלי כ"ב) בל יתייצב לפני חשוכיםולא השגיחו עליה.
חזרה ואמרה להם: (איוב לד)המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר לא אני ומה ידעת דבר, מיד נמנעו מלצרפו עימהם.

דורשי רשומות אומרים:

כולהם יש להם חלק לעולם הבא חוץ מבלעם.

מה טעם?
(תהלים ס) לי גלעד ולי מנשה וגו' מואב סיר רחצי וגו'.
לי גלעד, זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד.
לי מנשה, כמשמעו, זה מנשה בן חזקיה.
אפרים מעוז ראשי, זה ירבעם בן נבט אפרתי.
יהודה מחוקקי,זה אחיתופל, דקא אתי מיהודה.
מואב סיר רחצי,זה גיחזי שלקה ע"י רחיצה.
על אדום אשליך נעלי,זה דואג האדומי.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ומה נעביד מלכא דישראל מקללין (תהלים נה)אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם.
אמר הקב"ה: עלי לעשותם רעים אלו לאלו. הה"ד: עלי פלשת התרועעי.
עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן רעים אלו לאלו.

תמן אמרו:
כתיב: עלי פלשת התרועעי.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, אם יבא מי שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו?
א"ל: עלי לעשותן רעים זה לזה.

דבר אחר:
לי גלעד ולי מנשה,לפי שיש מחלוקת הרבה על המשוחים.

יש אומרים:
שבעה, שנאמר: (מיכה ה) והקמנו עליו שבעה רועים.

ויש אומרים:
שמונה, (מיכה ה') ושמונה נסיכי אדם ואינו אלא מה שמפורש ארבעה שנאמר: (זכריה ב) ויראני ה' ארבעה חרשים, ואומר מה אלה באים לעשות, ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרווגו',אלו הן ד' חרשים.

דוד בא ומפרש:
לי גלעד,זה אליהו שהיה מתושבי גלעד.
לי מנשה,זה משיח שעומד מבניו של מנשה, שנאמר: (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה.
אפרים מעוז ראשי, זה משוח מלחמה שבא מאפרים, שנאמר: (דברים לג) בכור שורו הדר לו. ויהודה מחוקקי,זה הגואל הגדול שהוא בא מבני בניו של דוד.

מואב סיר רחצי
מהו מואב סיר רחצי?
אמר האלהים: אף כשיבואו הגואלים הללו איני בא ומסייען עד שיבואו המואביות עימהם.
על אדום אשליך נעלי

מה אני עושה?
שולף מנעלי ודורכן ורומסן בעקבי.
וכן הוא אומר: (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו'.

משלו משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם, שבנה ד' פלטרין בד' מדינות. נכנס לראשונה אכל ושתה ולא שלף נעלו וכן לשניה וכן לשלישית, כשבא לרביעית אכל ושתה ושלף נעלו.
א"ל: צאו והביאו לי כל אנשים גדולים שיש במדינה הזאת ויערכו לפני לחם.
אמרו לו: מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת נעליך ובזו שלפת נעליך ואכלת ושתית?
א"ל: כשנכנסתי לראשונה לא הייתה דעתי מיושבת עלי וכן לשניה וכן לשלישית, בכל עת הייתי אומר: אימתי אראה אותה שעה שאכנס באחרונה ועכשיו שנכנסתי מיד נתיישבה דעתי עלי.
אף כך הקב"ה עשה מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחריב ובנבוכדנצר ובהמן ובמלכי יונים ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו.
הוי (תהלים ס) על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי, אני אפיל שתותיה של אדום ואביא גאולתכם.
וכן הוא אומר: (מלאכי א)המה יבנו ואני אהרוס וגו' ועיניכם תראינה.

דבר אחר:
לי גלעד ולי מנשה וגו', מדבר בדוד, בעת שמת שאול עמד אבנר בן נר והמליך לאיש בשת בן שאול על הגלעד ועל יזרעאל ועל אפרים, כמה דתימא: (שמו"ב ב) ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת וגו'.
ואומר: (שמו"ב ב') וימליכהו אל גלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ואל אפרים וגו',ויזרעאל היה למנשה, שכן כתוב: (יהושע יז) ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק ולאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל.

התחיל דוד אומר: אע"פ שאבנר מחזיק בבן שאול להמליכו על אלה השבטים, עתיד הקב"ה להמליכני על כולם. הה"ד:לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי.
וכן הוא אומר: (מלכ"א ב)ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים על כל ישראל ויהודה.

מואב סיר רחצי,לפי שבשעה שברח דוד מפני שאול הוליך אביו ואמו אל מלך מואב כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם, לפי שהיה מרות המואביה. הה"ד: (שמו"א כב) וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים.

ואומר: (שמו"א כ"ב) וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה.
ולכך קראו סיר,מה הבשר מתעכל בסיר, כך נתעכלו שם שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו, והוא החסד שעשה נחש עם דוד ולפיכך נתגרה עם המואבים. הה"ד: (שמו"ב ח)ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה.

על אדום אשליך נעלי,כמה דתימא: (מלכ"א יא)כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום.
וכתיב (שמו"ב ח) ויהיה כל אדום עבדים לדוד.

עלי פלשת התרועעי, כמה דתימא: שמו"ב ח') ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים.

דבר אחר:
לי גלעד וגו'
אמר סומה בר כתבה, בשם רבי שמעון בן לקיש:
אמר האלהים: אם יאמר לך אדם שאין המתים חיים, את אמור לו: הרי אליהו שהוא בא מגלעד, שנאמר: (מלכ"א יז)ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד,הוא מעיד שכבר החייתי את המת בנה של צרפית על ידו בעוה"ז.
הוי, לי גלעד.

ולי מנשה
אם בא אדם לומר שאין האלהים מקבל את השבים, הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו ובשעת תשובה קבלתיו, שנאמר: (דהי"ב לג)ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחתנו וישיבהו ירושלים למלכותו.

אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם שאין האלהים פוקד עקרות, הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד שפקדתי את חנה, שנאמר: (שמו"א ב)כי פקד אלהים את חנה.

יהודה מחוקקי,אם בא אדם לומר שאין האלהים מציל מן האש, הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים שהצלתים מן האש, שנאמר: (דניאל ג) די שלח מלאכיה ושזיב לעבודהי וגו'.

דבר אחר:
יהודה מחוקקי
אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן חיות רעות, הרי דניאל שהיה מיהודה מעיד שהצלתיו מן האריות, כמה דתימא: (דניאל ו) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.

מואב סיר רחצי,אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מרפא את המצורע, הרי נעמן יבא ויעיד שרפאתיו ע"י רחיצת הירדן והסרתי הצרעת מעליו, כמה דתימא: (מלכ"ב ה)וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר.

ולמה קרא לנעמן מואב?
על שם ששמע לעצת עבדיו, כמה דתימא: (מלכ"ב ה') ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה וגו',לכך נקרא שמו מואב על שם אבי.

דבר אחר:
מואב סיר רחצי
אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן המים, יבא משה שנקרא אבי, כמה דתימא: (דהי"א ד)ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו'שהסרתי אותו מן הטביעה על ידי רחיצת בת פרעה, כמה דתימא: (שמות ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור וגו' ותפתח ותראהו את הילד וגו'.

על אדום אשליך נעלי,אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן העץ, יבא מרדכי ויעיד שהצלתיו מן העץ שהכין לו המן שהיה עמלקי מזרע אדום והשבתי לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ, לכך נאמר על אדום:אשליך נעלי, על המן האדומי השלכתי נעלי, שהמתי אותו בחנק בנעילת גרונו.

עלי פלשת התרועעי,אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל חלש מיד גיבור בלא חרב ובלא חנית, יבא דוד ויעיד כמה דאת אמר: (שמואל א יז) וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה כמה דתימא: (שמו"א י"ז) ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלשתים וגו'.

דבר אחר:
לי גלעד וגו'
מדבר בארבעה שהקריבו באיסור במה.
לי גלעד,אמר האלהים שלא יבא אדם ויהרהר אחר אליהו שמגלעד שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים והתורה אסרה עליו, שנאמר: (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום וגו'.
אמר הקב"ה: אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך, שנאמר: (מלכ"א יח) ובדברך עשיתי הוי, לי גלעד.

ולי מנשה,שלא יאמר אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש שהיה מן מנשה, שנאמר: (שופטים ו) הנה אלפי הדל וגו', שהקריב באיסור במה.

א"ר אבא בר כהנא:
ז' עבירות עבר גדעון באותה שעה:
שקירב והיה זר,
ובן כומרים,
והקריב בלילה,
ומעצי אשרה,
ושור מוקצה לעבודת כוכבים,
ושור נעבד,
ובאיסור במה.
שהרי המשכן היה בשילה.
אמר האלהים: אל יהרהר אדם אחריו, לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו, שנאמר: (שם שופטים ו')ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת, ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעון הזה במערכה וגו' הוי, לי מנשה.

אפרים מעוז ראשי,זה יהושע בן נון שבא מאפרים, שנאמר: (במדבר יג)למטה אפרים הושע בן נון.
אם בא אדם לומר למה בנה מזבח בהר עיבל כמה דתימא: (יהושע ח) אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל והלא המשכן היה שם, וכתיב בתורה:איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו'.
אמר האלהים: אני הוא שאמרתי לו שנאמר: (דברים כז) ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וגו'.

וכן הוא אומר: כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה,(דברים כ"ז) מזבח אבנים שלמות אשר לא תניף עליהם ברזל והעלית עליו עולות וגו'. הוי, אפרים מעוז ראשי.

יהודה מחוקקי,זה דוד שבא מיהודה.
אם יאמר לך אדם למה הקריב דוד באיסור במה, שנאמר: (שמו"ב כד) ראה הבקר לעולה וגו'.
אמר האלהים: אני הוא שאמרתי לו, שנאמר:והקם לה' מזבח וגו'.

מואב סיר רחצי וגו' אלו שלש אומות אסר הקב"ה לישראל לכשנכנסו לארץ לירש את ארצם.
מנין?
שנאמר: (דברים ב) אל תצר את מואב וגו'.
וכן אדום דכתיב: (דברים ב') אל תתגרו בם.

ארץ פלשתים מנין?
דכתיב: (שמות יג) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, קרובה הייתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך: (בראשית כא) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי, ועדיין נכדו היה קיים.
ולעתיד לבוא עתיד הקב"ה להתיר שלשתן לישראל, שנאמר: (ישעיה יא) ועפו בכתף פלשתים ימה וגו'.

ומתרגמין:

ויחברון כתף חד לממחי ית פלשתאי.

לכך נאמר: עלי פלשת התרועעי .

אדום ומואב משלוח ידם,כמה דתימא: מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי.

דבר אחר:
(תהלים ס) אפרים מעוז ראשי, זה שמואל בן אלקנה שהיה אפרתי והקריב באיסור במה, שנאמר: (שמו"א ז)ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה'.

א"ר אבא בר כהנא:
ג' עבירות נעשו בטלה של שמואל:
הוא ועורו
ומחוסר זמן
ולוי היה.

ומנין שקבל הקב"ה קרבנו?
שנאמר: (שמו"א ז') ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. הוי, אפרים מעוז ראשי.

דבר אחר:
אפרים מעוז ראשי
מדבר ביהושע שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת, שנאמר: (יהושע ו)ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו'.

ומנין שהייתה שבת?
שאין שבעה לעולם בלא שבת ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו, לכך החרים את יריחו קדש לה', כמה דתימא: (יהושע ו') והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'.

א"ר יהושע:
השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש לה'.
וכן הוא אומר: (יהושע ו') וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא.

א"ר ברכיה הכהן:
כעיר הנידחת עשאה והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה, שנאמר: (דברים יג) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה וגו'.
וכן הוא אומר: (יהושע ו) ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן ועד שור ושה וחמור לפי חרב.

אמר ר' יודא הלוי בר שלום:
לימד לישראל מה שאמר הקב"ה: (במדבר טו)ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה.
אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה נקדיש את כל שללה לגבוה.

אם יאמר לך אדם היאך חלל יהושע את השבת וגו'?
אמור לו: עפ"י הקב"ה עשה, שנאמר: (יהושע ו)ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו'.
וא"א לז' ימים בלא שבת. הוי, אפרים מעוז ראשי.

דבר אחר:
אפרים מעוז ראשי
מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.

מנין שיום השבת היה?
לפי שכבר אמרנו אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה.,
מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת היה.,
שלא תאמר: היאך חלל את השבת, והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת?
אמר הקב"ה: לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח בלא הפסק יקריבו זה אחר זה. הוי, אפרים מעוז ראשי.
לכך נאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.


ביום השביעי וגו'
הה"ד: (איוב מא)מי הקדימני ואשלם וגו'.

א"ר תנחום ב"ר אבא:
מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמילות חסדים,
מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים,
מי שאין לו בית ועושה מזוזה,
מי שאין לו טלית ועושה ציצית,
מי שאין לו בנים ומוהל,
ועושה ספרים ומשאילן לאחרים.
אמר הקב"ה: זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים, שיהיו קוראים בספרים. הוי, מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה.

למה?
שאינו חסר דבר, שהעולם ומלואו שלי הוא, לכך נאמר: (איוב מ"א) תחת כל השמים לי הוא.

דבר אחר:
מי הקדימני ואשלם
מדבר באברהם שמעצמו הכיר להקב"ה, כמה דכתיב: (משלי יד)מדרכיו ישבע סוג לב וגו'.

מהו מדרכיו ישבע סוג לב?
ר' אבא בר כהנא אומר:
סוג לב וגו', שהוא מלא סיגים מדרכיו עתיד להשתבע.
משלי י"ד) ומעליו איש טוב זה היה אברהם שהכיר מעצמו להקב"ה ולא היה אדם שלימד אותו היאך להכיר את המקום אלא הוא מעצמו וזהו אחד מד' בני אדם שמעצמם הכירו להקב"ה:
איוב הכיר מעצמו להקב"ה.

מנין?
שכן הוא אומר: (איוב כג)מחקי צפנתי אמרי פיו.

חזקיהו מלך יהודה, אף הוא מעצמו הכיר להקב"ה.

מנין?
שכן כתיב עליו: (ישעיה ז) חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב.

ומלך המשיח, מעצמו הכיר להקב"ה.

וכן אברהם אמר לו הקב"ה: אברהם העליונים והתחתונים שלי הם כמ"ד: (איוב מ"א)תחת כל השמים לי הוא ואומר: (תהלים כד)לה' הארץ ומלואה.
ואתה הודעת שמי בעולם, חייך! שאני מקנה אותך את העליונים ואת התחתונים, שנאמר: (בראשית יד) ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
הוי, מי הקדימני ואשלם.

למה?
תחת כל השמים לי הוא.

דבר אחר:
מי הקדימני ואשלם
א"ר אלעזר ב"ר חייא:
כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת פרע הקב"ה לבניו.
ביציאתם ממצרים ועתיד ליתן אותם לעתיד לבא.
אתה מוצא באברהם: (בראשית יח) יקח נא מעט מים.
ואף הקב"ה פרע לבניו: (שמות ו)ולקחתי אתכם לי כנגד, יקח נא.

א"ר יוחנן:
אין לי אלא בעוה"ז לעתיד לבא מנין?
(ישעיה יד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם.
באברהם כתיב: מעט מים.
והקב"ה נתן לבניו מים ביציאתם ממצרים: (שמות יז)והכית בצור ויצאו ממנו מים.

ולעתיד לבוא מנין?
(דברים ח)כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים וגו'.

ולימות המשיח מנין?
(ישעיה ל) והיה על כל הר גבוה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים.
וכן (ישעיה מא) אפתח על שפיים נהרות.

באברהם כתיב: (בראשית יח) ורחצו רגליכם.
והקב"ה נתנה לבניו ביציאתם ממצרים: (יחזקאל טז) וארחצך במים.
ובא"י: (ישעיה א) רחצו הזכו.

ולעתיד לבא מנין?
(ישעיה ד) אם רחץ ה' וגו'.

באברהם כתיב: (בראשית יח) והשענו תחת העץ, שעשה להם סוכה.
והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים: (ויקרא כג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'.
ובארץ ישראל: (תהלים קמ) סכותה לראשי ביום נשק.

מהו ביום נשק?
ביום זיונם של ל"א מלכים.

ולעתיד לבוא מנין?
(ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. הוי, מי הקדימני ואשלם וגו'.
וכן הוא אומר: (קהלת יא)שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים וגו',

דבר אחר:
מי הקדימני ואשלם
מדבר ביוסף שהוא הקדים ושימר את השבת עד שלא נתנה: (בראשית מג) וטבוח טבח והכן.

א"ר יוחנן:
ערב שבת הייתה ואין הכן אלא לשבת, שנאמר: (שמות טז) והיה ביום הששי והכינו וגו'.
אמר הקב"ה: יוסף, אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה התורה, חייך! שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון. הוי, מי הקדימני ואשלם.

ומנין שכן הוא?
ממה שאמור בענין ביום השביעי, נשיא לבני אפרים וגו'.


ביום השביעי וגו'
הה"ד: (תהלים כד)שאו שערים ראשיכם וגו'.
את מוצא בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה.
אמר שלמה כ"ד רננות מן פסוק: (דהי"ב ו) כי האמנם ישב אלהים וגו' (עד) ועתה קומה ה' אלהים למנוחתך אתה וארון עוזך וגו'. כ"ד פסוקים ולא נענה.
חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו' ולא נענה.
חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם ושאו וגו' ולא נענה.
וכיון שאמר: (דהי"ב ו) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה ונשאו שערים ראשיהם ונכנס הארון ושרתה השכינה בבית וירדה האש מן השמים, שכן כתיב אחריו: (דהי"ב ז) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית.

ולמה נצטער שלמה?
ע"י שנתגאה ואמר: (מלכ"א ח)בנה בניתי בית זבול לך וגו'.

מהו בנה בניתי?
א"ר יעקב בריה דרב יהודה בר יחזקאל:
אמר: בנין בנוי בניתי.

ר' יהודה בשם ר' יוסף אמר:
הכל מסייעין למלך כל שכןם הכל מסייעים למלך מלכי המלכים הקב"ה אפילו רוחות אפילו שדים, ואפילו מלאכים.

א"ר ברכיה:
כתיב: (מלכ"א ו)והבית בהבנותו וגו' אשר הם בונים אין כתיב אלא בהבנותומאליו היה נבנה.

אבן שלמה מסע נבנה
מלמד שהייתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנה על גבי הדימוס.

א"ר אבהו:
ואל תתמה והכתיב: (דניאל ו) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא.

וכי יש אבנים בבבל?
אלא מלמד שעמדה מארץ ישראל ובאתה וישבה לה ע"פ הגוב.

רב הונא בשם רב יוסף אמר:
מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן וישב ע"פ הבאר הה"ד: (דניאל ו') אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
ומה לכבוד בשר ודם היתית אבן חדא לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה עאכ"ו!
לכך נאמר: שאו שערים ראשיכם וגו'.

מהו ויבא מלך הכבוד?
א"ר סימון:
למה נקרא שמו של הקב"ה מלך הכבוד?
המלך שהוא חולק כבוד ליראיו.

א"ר סימון:
כתיב: (במדבר יב) והעם לא נסע עד האסף מרים.
מלמד שנתעכב לה הענן.

ר' לוליאני בשם ר' יצחק:
כתיב: (שמות יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, האלהים ידבר ומשה יעננו בקול אין כתיב כאן אלא משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקולו של משה היה מדבר עמו.

ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר:
(בראשית לט) ויוסף הורד מצרימה.

מה כתיב?
(בראשית ל"ט) ויהי ה' את יוסף.

ר' יודן בשם ר' איבו אמר:
אין לי אלא ברווחה.

בצרה מנין?
(בראשית ל"ט) אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו.

דבר אחר:
מלך הכבוד כל הכלים שבמשכן היו מכוסים בעור תחש מלמעלן, ובארון כתיב: (במדבר ד) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה.
וכל כך למה?
כדי שיבא הארון מסויים.
הוי, ויבא מלך הכבוד.

דבר אחר:
מלך הכבוד
אמר חזקיה:
מה נשתנית תכלת משאר מיני צבעונין שצוה האלהים להיות בציצית?
מפני שתכלת דומה לעשבים,
והעשבים דומים לים,
והים דומה לרקיע,
והרקיע דומה לקשת,
והקשת דומה לענן,
והענן דומה לכסא,
והכסא דומה לכבוד.
שנאמר: (יחזקאל א)כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' וחלק ליראיו תכלת שהוא מעין כבודו, שנאמר: (במדבר טו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
הוי, ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו.

דבר אחר:
ויבא מלך הכבוד
א"ר אבין:
מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו.
מלך בשר ודם:
אין רוכבין על סוסו,
ואין יושבין על כסאו,
ואין משתמשין בשרביטו,
ואין לובשין לבושו.

אבל הקב"ה אינו כן.
בהקב"ה כתיב: (תהלים יח)וידא על כנפי רוח.
ואומר: (נחום א) בסופה ובסערה דרכו ונתנו לאליהו שנאמר: (מלכ"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים.

מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו ובשלמה כתיב: (דהי"א כט)וישב שלמה על כסא ה'.
נתן את שרביטו למשה, שנאמר: (במדבר כ) ויקח משה את המטה מלפני ה'.
לבושו של הקב"ה הוד והדר, שנאמר: (תהלים קד) הוד והדר לבשת ונתנו למשיח, שנאמר: (שם תהלים כא) הוד והדר תשוה עליו.

דבר אחר:
ויבא מלך הכבוד, שהוא חלק כבוד ליוסף הצדיק על שהיה ירא את האלהים, שנאמר: (בראשית מב)את האלהים אני ירא, שבשבילו שכן ה' לאדוניו, שנאמר: (בראשית לט)וירא אדוניו כי ה' אתו.

א"ר אבין הלוי ב"ר יוסף:
מברך להקב"ה על כל דבר ודבר שהיה עושה והיה אדוניו רואה אותו מלחש בפיו, והוא אומר לו: מה אתה אומר?
והוא משיבו ואומר: אני מברך להקב"ה.
אמר לו אדוניו: מבקש אני לראותו.
אמר לו יוסף: הרי חמה אחד מכמה שמשין שלו ואין אתה יכול להסתכל בו והיאך תוכל להסתכל בכבודו?!
אמר לו הקב"ה: חייך! בשביל כבודך אני נגלה עליו, שנאמר: וירא אדוניו כי ה' אתו.

דבר אחר:
ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו, יוסף הצדיק מתיירא מן הקב"ה, כמ"ד (שם בראשית לט)ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה מפני יראתו.
אמר לו: חייך! לבן בנך אני פורע שאחלוק לו כבוד שאתן לו רשות להקריב את קרבנו ביום קדש שלי ולא יהיה נזוק. הה"ד: ביום השביעי נשיא לפני אפרים וגו'.


ביום השביעי וגו'
הה"ד: (קהלת יב) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד.

תני,
מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר חסמא, שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעים. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום?
אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים.
אמר להם: אעפ"כ א"א לבית המדרש בלא חידוש.

שבת של מי הייתה?
שבת של ר' אלעזר בן עזריה הייתה.

ובמה הייתה הגדה היום?
אמרו לו: בפרשת הקהל.

ומה דרש בה?
(דברים לא)הקהל את העם האנשים והנשים והטף.

אם אנשים באים ללמוד, ונשים באות לשמוע, טף למה?
כדי לקבל שכר למביאיהם.
אמר להם: מרגליות טובה הייתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני?!

ועוד דרש בה: (דברים כו) את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו'.
אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה בעולם, דכתיב: (דברים ו)שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה בעולם: (שמו"ב ז) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות.

למה נמשלו דברי תורה כדרבן?
לומר לך, מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין לב לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים.

אי מה דרבן זה מיטלטל, אף דברי תורה מטלטלים?
תלמוד לומר: וכמסמרות נטועים.

אי מה מסמר זה חסר ולא יתיר, אף דברי תורה חסרים ולא יתירים?
תלמוד לומר:נטועים.
מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרים ורבים.

בעלי אסופות,אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה.
הללו מטמאין והללו מטהרין,
הללו אוסרין והללו מתירין,
הללו פוסלין והללו מכשירין.
שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, היאך אני לומד תורה מעתה?
תלמוד לומר: נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, שנאמר: (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה.
אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב שומע את דברי המטמאין ואת דברי המטהרין, את דברי האוסרין ואת דברי המתירין, את דברי הפוסלין ואת דברי המכשירין, בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שר"א בן עזריה שרוי בתוכו.

דבר אחר:
דברי חכמים כדרבונות
אמר ר' תנחומא בר אבא:
מה הדרבן הזה מכוין את הפרה לחרוש בתלם שלה, כך דברי חכמים מכוונים את האדם הזה לדרכיו של הקב"ה.

א"ר תנחומא:
המשנה קראה אותו מרדע והמקרא קרא אותו דרבנן, ומלמד, דכתיב: במלמד הבקר.
וכן: ולהציב הדרבן.

א"ר נתן:
למה נקרא מרדע?
שמורה דעה בפרה.

למה נקרא שמו דרבן?
שדר בינה בפרה.

ולמה נקרא מלמד?
שמלמד את הפרה לחרוש בתלם שלה.
כך הם דברי חכמים דרים בינה בבני אדם ומורים דעה בהם ומלמדים אותם דרכיו של הקב"ה.
וכמסמרות נטועים,נטועים הם באדם כשהוא משמרם.

ולמה נמשלו בנטיעה?
כשם ששרשיו של אילן משתרשים לכל מקום, כך דברי חכמים נכנסים ומשתרשים בכל הגוף.

בעלי אסופות,
אימתי הם,כמסמרות נטועים באדם?
בזמן שבעל תורה נכנס לתלמוד והם נאספים לשמוע.

נתנו מרועה אחד
ר' יוחנן, מברך יום הראשון של חג:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות לולב.

ושאר כל הימים:

על מצות הזקנים.

ר' יהושע מברך כל יום: על נטילת לולב ואין ר' יהושע מודה לר' יוחנן שיו"ט הראשון דבר תורה הוא, שנאמר: (ויקרא כג)ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושאר כל הימים מדבריהם הם.

אר' שמעון בר חלפתא, בשם ר' אחא, סבר ר' יהושע כן.
ומה טעם עבד כן?
מפני שכתוב: דברי חכמים כדרבונות וגו' נתנו מרועה אחד, דברי תורה ודברי חכמים מרועה אחד נתנו.

(קהלת יב) ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר.
ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה, הוי זהיר בדברי סופרים.
וכן הוא אומר: (שיה"ש א) כי טובים דודיך מיין.
טובים דברי דודים מיינה של תורה.

למה?
שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה מפני שהיא סתומה וכולן סימנין, שנאמר: (דברים לא) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהםסימנין בפיהם, אבל מתוך דברי חכמים אדם מורה כראוי מפני שהם פורשים את התורה ולכך נמשלו דברי חכמים כדרבונות, מפני שהן מדיירין בינה בבני אדם.

דבר אחר:
ויותר מהמה בני הזהר
א"ר אבא סדדונניא:
אם יאמר לך אדם, למה לא נתנו בכתב דברי סופרים, כשם שנתנו דברי תורה, אמור לו: לפי שא"א לכתוב כל דבריהם. הה"ד: ויותר מהמה בני הזהר.

מהו מהמה מה נכנסה בך? אם באת לכתוב דברי סופרים, למה?
שאילו באת לכתוב דבריהם אין קץ וסוף לדברים.
לעשות ספרים. הה"ד: עשות ספרים הרבה אין קץ. אבל מה יש לו לאדם לעשות שיהא מייגע בשרו הרבה להגות דברי חכמים, הה"ד: (קהלת יב)ולהג הרבה יגיעת בשר.

דבר אחר:
ולהג הרבה, אם יגעת הרבה בדבריהם הקב"ה מסיר יצה"ר ממך, הה"ד: בשר, כמה דתימא: (יחזקאל לו)ונתתי לכם לב בשר.

דבר אחר:
ולהג הרבה יגיעת בשר, אם יגעת הרבה בלהג דברי חכמים הקב"ה מבשרך בשורות טובות. הוי, בשר.

דבר אחר:
אם יגעת בדברי חכמים אתה נעשה בשר. הה"ד: בשר.
וכן הוא אומר: בי שרים ישרו.

דבר אחר:
דברי חכמים כדרבונות
א"ר ברכיה הכהן:
כדור של בנות כהדא ספירה של תינוקות שהן מלקטות וזורקות לכאן ולכאן, כך הם דברי חכמים זה אומר טעמו וזה אומר טעמו.

יכול מפני שזה אומר טעם אחד וזה אומר טעם שני, שמא דבריהם פורחים הם?
תלמוד לומר: (קהלת יב) וכמסמרות נטועים לא אמר וכמסמרות קבועים אלא נטועים.

למה?
מפני שעשה אותם כמסמרות והמסמר שיש לו שושנה נוח לשלוף, לכך אמר: וכמסמרות נטועים, שרשין של אילן הנטועים קשים לעקר.

ולמה נמשלו דבריהם במסמר?
לפי שהמסמר של ברזל שיש לו שושנה אף על פי שקשה נוח הוא ליעקר ושרשים של אילן הנטועים אע"פ שקשים ליעקר, אבל אין בהם כוח ככוחו של ברזל, לכך נאמר: וכמסמרות נטועים, נתן לדברי תורה כוח של ברזל וכמטעי שרשיו של אילן.

א"ר ברכיה הכהן בר רבי:
אנו קוראין מסמרות ואין כתיב אלא מַשְׂמְרוֹת.
מה מִּשְׁמְרוֹת כהונה ולויה כ"ד, אף ספרים כ"ד, הקיש דברי סופרים לדברי תורה שהן אמיתים כמותם.

דבר אחר:
וכמסמרות,מַשְׂמְרוֹת כתיב.
מה משמרות כ"ד, אף המסמרין כ"ד.

בעי,
כמה מסמרין יהיו בו בסנדל?
ר' יוחנן אמר:
חמשה, כנגד חמשה ספרי תורה.

רב הונא אמר:
שבעה, שנאמר: (דברים לג) ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך.

דרש רב אחא בשם רבי חנינא:
תשעה.

רבי היה נותן אחד עשר על זה ושלשה עשר על זה, מנין משמרות.

דבר אחר:
וכמסמרות נטועים
המסמר הזה את קובעו ואע"פ שתחזור ותטלנו מקומו ניכר.
כך כל מי שפשטו בו חכמים יד, אע"פ שחזרו וקבלוהו סופו ליטול שלו מתחת ידיהם.

דבר אחר:
וכמסמרות נטועים
בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתקנן, הם ערבים לשומעיהם, כמסמרות נטועים. בשעה שהם יוצאים ממוסמסים, הם מרות לשומעיהן, כמסמרות כמס מרות.

בעלי אסופות,
אימתי הם נטועים דברי תורה באדם הזה?
בזמן שבעליהן נאספים מהן, כל זמן שרבו קיים הוא היה מפליג לומר: כל זמן שנצרך הרי רבי לפני ואני שואלו.
מת רבו הרי יגע ביום ובלילה לקיים תלמודו, יודע הוא שאין לו למי לשאול. הוי, אימתי הן נטועין באדם הזה?
בזמן שבעליהן נאספים מהן.

נתנו מרועה אחד,אע"פ שזה אומר טעמו וזה אומר טעמו דבריהם של אלו ושל אלו, כולם ניתנו מן משה הרועה מה שקיבל מיחידו של עולם.

דברי חכמים כדרבונות
תני,
מנין אתה אומר[ שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם שבישראל?
תלמוד לומר: (דברים יא) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים, שנאמר: דברי חכמים כדרבונות.
מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם לדעת את המקום ולא כשומע מפי חכמים, אלא כשומע מפי סנהדרין, שנאמר: בעלי אסופותואין אסופות אלא סנהדרין, שנאמר: (במדבר יא)אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה, שנאמר: נתנו מרועה אחד, שנאמר: (ישעיה סג)ויזכור ימי עולם משה עמו.
ואומר: (שמות ג) ומשה היה רועה, לא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הקב"ה, שנאמר: נתנו מרועה אחד.

(תהלים פ) רועה ישראל האזינה, אחר שנאמר ה' אחד, הרי הוא אומר: (שיה"ש ז) עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק.
עיניך,אלו זקנים המתמנים על הצבור.
וכן הוא אומר: (ישעיה כט)כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם.

ברכות,מה ברכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה, כך אין אדם עומד על דברי חכמים בחשבון שנגמרים בעצה ומחשבה.
והיכן נגמרים?
בבתי מדרשות, על שער בת רבים.
אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק,עשיתם את התורה קוו לאליהו, שאמרתי לו: שוב לדרכך מדברה דמשק.
ואומר: (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי וגו' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'.

ויותר מהמה בני הזהר
אמר הקב"ה: כ"ד ספרים כתבתי לך, הזהר ואל תוסף עליהם.
למה?
עשות ספרים הרבה אין קץ,כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים, כאלו קורא בספרים החיצונים. הוי, הזהר עשות ספרים הרבה, שכל העושה כן אין לו חלק לעולם הבא. הה"ד: אין קץ כמ"ד (דניאל יב)ואתה לך לקץ.

הרי לך, המוסיף ספר מהו עונשו? ומנין שאף ההוגה מתייגע בהן?
תלמוד לומר: ולהג הרבה יגיעת בשר, שאין בשרו ננערת מן עפרה.

כההיא דתנינן:

ואלו שאין להם חלק לעוה"ב ... והקורא בספרים החיצונים.

דבר אחר:
דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים
מה המסמר הזה הנטוע בדלת הוא מקיים הדפין, כך כשהצדיקים גוזרים הקב"ה מקיים דבריהם.
תדע לך מיעקב, בשעה שבירך מנשה ואפרים, עשה את הקטן קודם לגדול, שנאמר: (בראשית מח)וישם את אפרים לפני מנשה, וקיים הקב"ה גזירתו, ועליו נאמר: דברי חכמים כדרבונות, אל תקרי כַּדָּרְבוֹנוֹת,אלא כִּדְרַבָּנוּת, כשיעקב גזר שתהא הרבנות לאפרים, קיים הקב"ה דברו כמסמר הנטוע ואמר הקב"ה: הואיל וגזר יעקב על אפרים שיהא ראשון, אף אני אשימנו ראשון לכל דבר, בשופטים, ובדגלים, ובמלכים, ובקרבנות.

בשופטים, יהושע שהיה שופט (במדבר יג) למטה אפרים הושע בן נון ואח"כ גדעון בן יואש, שהוא משבט מנשה.

בדגלים, שנאמר: דגל מחנה אפרים ואח"כ ועליו מטה מנשה.

במלכים, ירבעם בן נבט היה משל אפרים ואח"כ יהוא בן נמשי משל מנשה.

אף קרבנות הנשיאים כשבאו להקריב, אפרים מקריב ראשון ביום השביעי, ומנשה אחרון ביום השמיני.
וכן הוא אומר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואח"כ: ביום השמיני נשיא לבני מנשה ועליו הכתוב אומר: (איוב כב)ותגזר אומר ויקם לך.


קרבנו קערת כסף אחת וגו'
זה הקרבן הקריב לשם יעקב שהקדימו למנשה ולשם יוסף, שבעבור אהבתו בירכן יעקב כל אותן הברכות, כמה דתימא: (בראשית מח) ויברך את יוסף ויאמר האלהים וגו'.
ואומר: בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וגו'.

קערת, זה יעקב.
אל תקרי קַעֲרַת, אלא עָקַרְתְּ, שעקר הימין ממנשה בעד אפרים.

כסף
על שם: (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק, מה שאמר ליוסף: וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגו'.

שלשים ומאה משקלה
כנגד ק"ל תיבות שיש מן וישת על ראש אפרים עד וישם את אפרים לפני מנשה.

מזרק אחד כסף
זה היה יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים.

אחד
שהיה מלך במצרים, כמה דתימא: (בראשית כו)כמעט שכב אחד העם וגו'.
וכן הוא אומר: (בראשית מב) ויוסף הוא השליט על הארץ וגו'.

כסף
על שם: כסף נבחר לשון צדיק, שעל ידי חכמתו זכה למלכות, כמה דתימא: (שם בראשית מא) אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו' אתה תהיה על ביתי וגו'.

שבעים שקל בשקל הקדש
שבא גבריאל והוסיף לו אות אחת על שמו משמו של הקב"ה ולימדו שבעים לשון, שנאמר: (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע,שאילולי כן לא היו המצריים מקבלים את יוסף לשלוט עליהם.

שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
יעקב ויוסף, שניהם היו צדיקים גמורים ושניהם היו דומים זה לזה.

אתייא כההיא דאמר ר' שמואל בר נחמני:
(בראשית לז)אלה תולדות יעקב יוסף, לא היה צריך קרייה למימר, אלא אלה תולדות יעקב ראובן.

למה נאמר אלה תולדות יעקב יוסף?
ללמדך שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר.
מה יעקב נולד מהול,
אף יוסף נולד מהול.

מה זה, הייתה אמו עקרה.
אף זה הייתה אמו עקרה.

מה זה, נתקשית אמו מצער עיבורה.
אף זה, נתקשית אמו בשעת הלידה.

מה זה, ילדה אמו שנים.
אף זה, ילדה אמו שנים.

מה זה, אחיו מבקש להרגו.
אף זה, אחיו מבקשים להרגו.

זה, אחיו שונא אותו.
וזה, גם כן.

זה, רועה.
וזה רועה.

זה, נשטם.
וזה נשטם.

זה, נגנב ב' פעמים (בראשית לא) גנובתי יום וגנובתי לילה.
וזה, נגנב שתי פעמים (בראשית מ) כי גנב גנבתי וגו'.

זה, נתברך בי' ברכות.
וזה, נתברך בי' ברכות.

זה, יוצא חוצה לארץ.
וזה, יצא חוצה לארץ.

זה, נשא אשה בחוצה לארץ.
וזה, נשא אשה בחוצה לארץ.

זה, הוליד בנים בחוצה לארץ.
וזה, הוליד בנים בחוצה לארץ.

זה, לוו אותו מלאכים.
וזה, לוו אותו מלאכים.

זה, נתגדל ע"י חלום.
וזה, נתגדל על ידי חלום.

זה, נתברך בית חמיו בשבילו.
וזה, נתברך בית חמיו בשבילו.

זה, ירד למצרים.
וזה, ירד למצרים.

זה, כלה את הרעב.
וזה, כלה את הרעב.

זה, השביע בנו.
וזה, השביע אחיו.

זה, מת במצרים.
וזה, מת במצרים.

זה נחנט.
וזה נחנט.

זה, עלו עצמותיו.
וזה, עלו עצמותיו.

הא לפי שהיה יוסף דומה לאביו, לכך נאמר: אלה תולדות יעקב יוסף.
ולכך נאמר: שניהם מלאים וגו'. על יעקב ויוסף,

כף אחת
כנגד כף ימינו ששם על ראש אפרים.
ולמה קרי ליה אחת?
שהיא חשובה מן יד השמאל.

עשרה זהב
כנגד י' תיבות שיש מן, (בראשית מח) וישלח ישראל את ימינו עד והוא הצעיר.

מלאה קטרת
שראה יעקב דבר זה ברוח הקודש שראוי היה אפרים שיניח ימינו על ראשו, וכן הוא אומר: שכל את ידיו כי מנשה הבכור, השכילו ידיו לרוח הקדש, כמה דתימא: (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי.

פר אחד בן בקר
כנגד אברהם כולה שנאמר: (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם.

איל אחד
כנגד יצחק שכתוב בו: (בראשית כב)ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו.

כבש אחד
כנגד יעקב דכתיב ביה: (בראשית ל)והכשבים הפריד יעקב.

ולמה הקריב אלו ג' מיני עולות?
כנגד האבות, כנגד הברכה שבירכם יעקב. הה"ד: (בראשית מח) ויקרא בהם שמי וגו'.

שעיר עזים אחד לחטאת,
כנגד יוסף שכתוב: (בראשית לז)וישחטו שעיר עזים וגו'.

ולמה הקריב זה כנגד יוסף?
לפי כשם שבירכם יעקב על שם ג' האבות, כך בירכם על שם יוסף ותלאם עליו, שנאמר: (שם בראשית מח)בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד שתי ברכות, שבירכם בתחלה: יברך את הנערים ולבסוף: בך יברך ישראל וגו'.

אילים חמשה וגו'
הרי שלשה מינין, כנגד שלשה דורות שראה יוסף לאפרים, שהיו נקראים על שם יוסף והיו בתי אבות, שנאמר: (בראשית נ) וירא יוסף לאפרים בני שלשים.
וכן הוא אומר: (במדבר כו) אלה בני אפרים למשפחותם לשותלח וגו' אלה בני שותלח לערן וגו'.
אפרים ושותלח וערן, הרי שלשה בנים של שלשה דורות.

למה היו של ה' ה'?
כנגד חמשה תיבות של: וישם את אפרים לפני מנשה, שמשם זכה אפרים להקריב ראשון.

זה קרבן וגו'
לפי שהקריב על סדר הזה התחיל הקב"ה מקלס את קרבנו: זה קרבן אלישמע וגו'.


ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור. ,
הה"ד: (קהלת ח) אני פי מלך שמור וגו'אם יאמר לך המלך שיהא מוראו עליך ותשמור גזירתו, שמור גזירת פיו.
וכן הוא אומר: (דברים יז) שום תשים עליך מלך, שיהא מוראו עליך.
ואומר: (יהושע א) כל איש אשר ימרה את פיך וגו', ואין אני האמור כאן אלא אימת מלכות, כשם שאמר פרעה ליוסף, הה"ד: (בראשית מא) ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ומבלעדיך לא ירים איש את ידו וגו'.

מהו אני פרעה?
כך אמר פרעה ליוסף אע"פ שאמרתי לך: אתה תהיה על ביתי וגו', שעשיתיך מלך על כולם הזהר שתנהוג בי כבוד והמליכני עליך, לכך אמר: אני פרעה, כלומר, שתהא אימת מלכותי עליך.

ודכוותיה: (שמות ו)וידבר ה' אל משה לאמר אני ה'
למה צריך כאן לומר אני ה'?
אלא אמר הקב"ה למשה: אע"פ שעשיתיך אלוהו של פרעה, כמה דתימא: (שמות ז) ראה נתתיך אלהים לפרעה, הזהר להיות אלהותי עליך שלא עשיתיך אלוה כי אם לפרעה לבדו. הוי, אני פי מלך שמור.
האני שיאמר לך.
פי המלך,שתהא אימתו עליך.
שמור,שלא תמרוד על ציוויו.

יכול אפילו יאמר לך לעבור על דברי המקום?
תלמוד לומר: (קהלת ח) ועל דברת שבועת אלהים, בא הכתוב להודיעך שדברת שבועת אלהים יהיה עליון על צווי בשר ודם שתבטל רצון בשר ודם, מפני רצון אלהים ותקיים כל הדברות שבתורה שנכנסת בשבועה עליהם לקיימן, כמ"ד (דברים כט) לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו'.
ואומר: (דברים כז) אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן.

ודכוותיה: איש אמו ואביו תיראו וגו'.
יכול אפילו אמר לו אביו שחוט לי ובשל לי בשבת ישמע לו?
תלמוד לומר (ויקרא יט) את שבתותי תשמרו, כולכם חייבים בכבודי.
אף כאן הוא אומר: על דברת שבועת אלהיםשלמעלה מן מאמר המלך, שמור.
דברת שבועת אלהים (קהלת ח)אל תבהל מפניו תלך וגו', אם יכעוס עליך בשר ודם כדי להעבירך על חוקי התורה אל תתבהל מכעסו כדי שתלך בעצתו, כמ"ד: (תהלים א) אשר לא הלך בעצת רשעיםואין פניו אלא כעסו, כמ"ד: (דניאל ג)וצלם אנפוהי אישתני. הוי, מפניו תלך.
אל תעמוד בדברשלא תעמוד בדרכו ללכת בה, כמ"ד (תהלים א) ובדרך חטאים לא עמד.

מהו בדבר?
שלא תתיירא מאותו דבר רע.
שיאמר לך שישרפך ויהרגך ויעשה לך יסורים קשים אם לא תתקיים גזירתו ויפחידך שאין אלוה בעולם שיוכל להצילך מידו,. הה"ד אחריו: (קהלת ח) כי כל אשר יחפוץ יעשה כמ"ש נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה: (דניאל ג) בה שעתא תתרמון לגו אתון נורא יקידתא ומן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי.

(קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון וגו', אם מסרת עצמך על המצות לקיים גזירת הקדוש ברוך הוא ולבטל גזירות בשר ודם.
מה שכרך?
בעת שיגזור הקב"ה להביא פורעניות לעולם שהוא מלכו של עולם ושליט בכל לעשות ככל חפצו ואין מי שימחה בידו. (איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, אתה תעמוד ותבקש רחמים על הגזירה לבטלה והקב"ה נושא לך פנים והוא מבטלה בזכותך לפי שבטלת גזירת בשר ודם לקיים גזירתו, לכך נאמר: באשר דבר מלך שלטון, זה הקב"ה בעת שידבר דבר להביא לעולם להודיע שלטנותו בעולם, כמה דתימא: (קהלת ג) והאלהים עשה שייראו מלפניו.
תדע מי ימחה על גזירתו ויאמר לו למה תעשה כך?
שומר מצוה, לכך נאמר: (קהלת ח) ומי יאמר לו מה תעשה.
מי הוא שיאמר לו למה תעשה לבריותיך?
נחת עימהם במידת רחמים, זהו שומר מצותיו, הה"ד: (קהלת ח')שומר מצוה וגו'.

ומהו לא ידע דבר רע?
מידה כנגד מידה הוא לא עמד בדבר רע לכך לא ידע דבר רע.
(קהלת ח') ועת ומשפט ידע לב חכם, שישנו חכם לב רואה את הנולד ומחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והוא משים אל לבו, אם היום אעבור על המצות ויש לי עת לעשות חפצי ואין מי שימחה בידי. למחר יבא עת שיעשה הקב"ה בו משפט על שעבר על תורתו.
וכן הוא אומר: (קהלת ב) החכם עיניו בראשו והכסיל וגו'.
ואומר: לב חכם לימינו וגו'.

ועת ומשפט ידע לב חכם מי שלבו חכם יודע הוא שאם יעבור על המצות יבא העת שיעשה הקב"ה משפט בו והוא פורש מן העבירה, הה"ד אחריו: (קהלת ח) כי לכל חפץ יש עת ומשפט וגו'.
בכל דבר שיעשה האדם חפצו ויבטל חפץ המקום ידוע יהיה לו שעתיד ליתן הדין ואע"פ שאין נפרעין ממנו מיד, אל יחשוב שהקב"ה יוותר לו על עונו, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה.

ואימתי פורע ממנו?
לכשימלא ההין.
וכן הוא אומר: (איוב כ) במלאת ספקו יצר לו וגו' לכך נאמר: (קהלת ח) כי רעת האדם רבה עליו, כשם שעשה לדור המבול שנתן להם ארכה ולבסוף פרע מהן, כמה דתימא: (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו'.

מה כתיב אחריו?
ויאמר ה' אמחה את האדם וגו'.

(קהלת ח) כי איננו יודע מה שיהיה וגו'.
בא הכתוב ללמדך, כל מי שאינו חוזר בו מעבירה שיש בידו ואינו מתיירא מיום הדין, כשיבא לו ישאו לו פנים ואם יבא לומר שיארכו לו ויחזור בו, אין שומעין לו. הוי, כי כאשר יהיה פורענות, מי יגיד לו, כדי שיעשה תשובה ויתקבל, לומר לך קודם גזר דין שומעין לו לאחר גזר דין אין שומעין לו, לכך נאמר: (קהלת ח') כי כאשר יהיה מי יגיד לו, אין אדם שליט ברוח וגו'.
לפי שמצינו ד' מיתות גזר הקב"ה על עוברי עבירות, לכך כתיב כאן ד' דברים כנגדם שאין ביד החיים להינצל מהם אחר גזר דינו, ואלו הן:
אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח,זו מיתת חנק, וכל הדומות לה, שאין האדם מת ממנה אלא ע"י הרוח, שאין לו מאיזה מקום ינשום. הוי, אין אדם שליט ברוח להוציאו בעת שיבא היום שיכלא הרוח בגופו.

ואין שלטון ביום המות,זו מיתת סקילה וכל הדומות לה, כמה דתימא: (דברים יג)וסקלתו באבנים ומת.

ואין משלחת במלחמה, זו מיתת הסייף וכל הדומות לה, כמ"ד: (שמות יז)וצא הלחם בעמלק. וכתיב: ויחלש יהושע וגו'.

ולא ימלט רשע את בעליו,זו מיתת שריפה וכל הדומות לה, כמ"ד: (מלאכי ג) והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא.
הרי ד' מיתות זכורות בפסוק זה שאע"פ שבטלו סנהדרין ובטלו ד' מיתות ב"ד, דין ד' מיתות לא בטלו שהקב"ה דן החיים למות בהן בשפטים רעים כנגדן.

מי שהוא חייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי או נמסר ביד עובדי כוכבים שחונקים אותו.

מי שחייב סקילה, או נופל מן הגג, או חיה דורסתו או עובדי כוכבי' סוקלין אותו.

מי שנתחייב הריגה לסטין באין עליו והורגין אותו.

מי שנתחייב שריפה או נופל באור, או נחש נושכו.
הא למדת שאין אדם יכול להינצל מדינו של הקב"ה שלא ימדוד לו כמידתו, לכך נאמר: אין אדם שליט ברוח וגו',

דבר אחר:
(קהלת ח) אני פי מלך שמור, מדבר ביוסף הצדיק שהוא שמר אני שאמר לו פרעה כמ"ד: (בראשית מא) ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו',שמעולם לא מרד על צוויו ועל דברת שבועת אלהים שאעפ"י שנכנס לאותה גדולה לא פרק עול שמים מעליו והיה ירא להקב"ה, כמ"ד: (בראשית מב) את האלהים וגו', ולכך נאמר: אלהים.
והיה זהיר על השבועה,שלא נשבע חי השם אם תצאו מזה, אלא חי פרעה אם תצאו מזה הוי, שבועת.

מהו דברת?
שגדר עצמו מן הערוה, כמ"ד (דברים כג)ולא יראה בך ערות דבר.
ואומר: (דברים כב) על דבר אשר לא צעקה הנערה בעיר וגו'.
וכן הוא אומר: (בראשית לט) ותשא אשת אדוניו את עיניו אל יוסף ותאמר שכבה עמי.

מה כתיב שם?
וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדני וגו', לכך נאמר:ועל דברת, כמ"ד: ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה וגו'.
אל תבהל מפניו, בעת שנכנס לבית לעשות מלאכתו והיה הבית פנוי שלא היה שם אדם שיראהו. וכמ"ד: ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש וגו', ובאתה ותפשה בבגדו כדי שישכב עמה, אעפ"כ לא נתבהל מן מעשיה והלך לו לחוץ, כמ"ד: ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, לכך נאמר:אל תבהל מפניו, לא נתבהל מפנאי הבית אלא שנס והלך לו, אע"פ שאמרה לו שאם לא ישכב עמה היא אומרת לבעלה שהוא חפץ לאנסה ובעלה הורגו ואין מי שימחה בידו לפי שהיה עבדו, אעפ"כ לא עמד לעשות תאותה בשביל אותו דבר רע, שהייתה מגזמת לעשות לו, לכך נאמר: (קהלת ח) אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ אלהים יעשה.

ומנין אתה למד שהייתה מגזמת לו כך?
מן סוף הדברים, כיון שראתה שלא הועילה במעשיה, ראה מה עשתה: ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר וגו' ויהי כשמעו וגו' ותנח בגדו וגו' ותדבר אליו וגו' ויהי כהרימי קולי וגו'.

(קהלת ח') באשר דבר מלך שלטון וגו'
מה שכר נתן לו הקב"ה על כך?
השליטו על ארץ מצרים. הה"ד: באשר דבר מלך וגו' כמה דתימא: (בראשית מא)וידבר פרעה אל יוסף בחלומי הנני וגו'.
שלטון,כמה דתימא: (בראשית מב)ויוסף הוא השליט על הארץ, ומי יאמר לו מה תעשה, כמה דתימא: לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו.

כל כך למה?
על ששמר את המצות, הה"ד: (קהלת ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע.

מהו לא ידע דבר רע?
שאותו דבר רע שאמר שר המשקים, כמה דתימא: (בראשית מא) ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים וגו'.

דבר כאן בנגעת יוסף ג' דברים:
נער,שהוא שוטה, כמה דתימא: (משלי כב)אולת קשורה בלב נער.
עברי, שונא.
עבד,שאינו ראוי למלכות.

אעפ"כ לא ידע יוסף אותו דבר רע, כלומר שלא נגע בו הדבר שמלך: (קהלת ח)ועת ומשפט ידע לב חכם, זה היה יוסף שנקרא חכם, כמה דתימא: (בראשית מא)אין נבון וחכם כמוך, והיה יודע שעתיד ליתן הדין אילו נגע באשת פוטיפר, לפיכך פירש ממנה, הה"ד: (בראשית לט) ולא שמע אליה לשכב אצלה,בעוה"ז להיות עמה לעוה"ב.

דבר אחר:
ועת ומשפט ידע לב חכם, זה הקב"ה שכתוב בו: (איוב ט) חכם לבב ואמיץ כח הביא עת על יוסף לשלם לו שכרו במשפט מידה כנגד מידה.

הא כיצד?
הוא שלט ביצרו ולא נגע בה.
לפיכך נעשה שליט, כמה דתימא: ויוסף הוא השליט על הארץ.

הוא לא שמע לה, כמה דתימא: ולא שמע אליה.
לכך המליכו הקב"ה על מצרים כולה, והיו כולם נשמעים לדבריו, כמה דתימא: (בראשית מא)אשר יאמר לכם תעשו.

פיו שלא נשק בעבירה.
לפיכך, על פיך ישק כל עמי.

הוא אמר לה: איננו גדול בבית הזה ממני וגו' כדי להדיחה מעליו.
לפיכך, אתה תהיה על ביתי.

הוא לא תפש לה והיא תפשתו בידיה, כמה דתימא: ותתפשהו בבגדו וגו'.
לפיכך, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף.

הוא עזב בגדו בידה.
לפיכך, וילבש אותו בגדי שש.

הוא לא הרכין צוארו לעבירה.
לפיכך, וישם רביד הזהב על צוארו.

הוא לא רכב עליה.
לפיכך, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.

היא קראה לאנשי ביתה על כך, כמה דתימא: ותקרא לאנשי ביתה וגו'.
לפיכך (בראשית מ"א)ויקראו לפניו אברך.

הוא נתון אל בית הסוהר על כך, כמה דתימא: בראשית לט) ויתנהו אל בית הסוהר.
לפיכך, ונתון אותו על כל ארץ מצרים.

הוא לא נתן עיניו בה ולא במצריות בעת שמלך, כמה דתימא: (בראשית מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, שעילם עינו מאשת פוטיפר ומן המצריות, בנות צעדה עלי שור.
ולפיכך, עלי שור.

א"ר ראובן:
מהו עלי שור?
אמר הקב"ה: עלי לשלם שכר אותה העין.

כיצד?
שנו רבותינו:

שהיו אוכלים במקדש קדשים קלים תוך החומה לפנים מחומת ירושלים, אבל בשילו שהיה חלק יוסף אוכלין אותן בכל הרואה.

הוי, עלי שור כמה דתימא: (איוב ז) לא תשורני עין רואי.

א"ר עזריה:
אמר לו הקב"ה ליוסף: אתה שמרת מצות לא תנאף שהיא שביעית בדברות ולא נאפת באשת פוטיפר וגם שמרת מצות לא תגנוב שהיא שמינית בדברות שלא גנבת ממונו של פוטיפר ולא גנבת מקור אשתו, כמה דתימא: (איוב כד) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וגו' יבא העת שאני פורעם לך למחר, כשיבאו הנשיאים להביא בחנוכת המזבח יהיו נשיאי שני בניך אחד מקריב ביום שביעי והשני ביום ח' ואין שבט אחר מפסיק בין שני בניך, כשם שאתה לא הפסקת בין לא תנאף ללא תגנוב, שכן כתיב: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו' ביום השמיני נשיא לבני מנשה וגו' לכך נאמר:ועת ומשפט ידע לב חכם.

קרבנו קערת כסף אחת וגו'
אל תקרי קַעֲרַת, אלא עָקַרְתְּ, כנגד יעקב שעקר את הבכורה מראובן ונתן אותה ליוסף (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו'.

כסף,
כמה דאת אמר: (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק, כמה שאמר:אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.

שלשים ומאה משקלה
כשירד יעקב למצרים בשביל יוסף, בן ק"ל שנים היה, שנאמר: (בראשית מז) ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה.

מזרק אחד כסף
כנגד יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים.

כסף
על שם: כסף נבחר לשון צדיק, מה שאמר לאביו: (בראשית מח) לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו.

שבעים שקל בשקל הקדש
שעל ידו ירדו ע' נפש למצרים.

שניהם מלאים וגו'
יעקב ויוסף שניהם היו צדיקים גמורים ושניהם העמידו שבטים.

כף אחת עשרה זהב וגו'
כנגד חבלי מנשה.

עשרה
שנאמר: (יהושע יז) ויפלו חבלי מנשה עשרה.

פר אחד בן בקר וגו' איל אחד וגו' שעיר עזים אחד וגו'
הרי ג', כנגד ג' דורות שראה יוסף מן מנשה שנטלו חלק בארץ, שנאמר: (בראשית נ)גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף.
וכן הוא אומר: בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד אלה בני גלעד איעזר וגו'.

מכיר וגלעד ואיעזר, הרי ג' דורות שהיו בתי אבות שנקראו על שם יוסף, כי מנשה ע"ש יעקב נקרא, כמ"ד: (בראשית מח) ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם.
והרביעי זה היה יאיר בן מנשה שנטל חלק בארץ, כמה דתימא: (במדבר לב) ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר.ג' מיני עולה שהקריב היו כנגד בני מכיר בן מנשה.

ושעיר החטאת
היה כנגד יאיר שלא הוריש חלקו לבניו כי לא היו לו בנים ולכך קראן על שמו, שלא הי' לו זכר וירשו חלקו בני מכיר אחיו.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד שבט מנשה שנחלק לשנים ולקח ב' חלקים בארץ, חציו בעבר הירדן וחציו בארץ כנען.

אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
הרי ג' מינים כנגד ג' דברים שעשה יוסף בשביל מנשה שהיה מבקש לגדלו על אפרים אחיו:
האחת, (בראשית מח) ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל.

והשנית, ויתמך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה.

והשלישית, (בראשית מ"ח)ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור וגו'.

למה היו של ה' ה ?
ה', כנגד ה' נשים משבט מנשה שנטלו חלק בארץ, אלו בנות צלפחד.
חמש, כמ"ד: (במדבר כז) כן בנות צלפחד דוברות נתון תתן להם אחוזת נחלה וגו'.
וכן היו חמש, שנאמר: (במדבר) ואלה שמות בנותיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה.
וכן יעקב הזכירן בברכת יוסף, שנאמר: (בראשית מט) בנות צעדה עלי שור, אלו בנות צלפחד שנטלו חלק בארץ.

דבר אחר:
למה ה'?
ה', כנגד הברכה שבירכן יעקב: וידגו לרוב בקרב הארץ, ודגים נבראו ביום החמישי.

זה קרבן גמליאל וגו'
כיון שראה הקב"ה שהקריב קרבנו על הסדר הזה התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן גמליאל.


ביום התשיעי נשיא לבני בנימין אבידן בן גדעוני
למה הקריב בנימין אחר בני יוסף?
לפי שכשם שהייתה השכינה בחלקו בשילו, כך שרתה בחלק של בנימין במקדש בירושלים.

דבר אחר:
על שם שאמר הכתוב: (תהלים פ)לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו.

קרבנו קערת כסף אחת
אל תקרי קַעֲרַת, אלא עֲקֶרֶת, כנגד רחל שהייתה עקרת הבית, היא הייתה עיקר ביתו של יעקב, שנאמר: (בראשית מו)בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין.
ואומר: מתה עלי רחל.

כסף אחת
שמתפלתה נולד בנימין, שנאמר: (בראשית ל) ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, ועליה נאמר: (משלי י)כסף נבחר לשון צדיק, לשון צדקת.

שלשים ומאה משקלה
שנולד בנימין כשהיה יעקב בן מאה שנה ולכך נקרא שמו בנימין, בן ימ"ן, שנולד כשהיה אביו בן מאה שנה והוא היה בן שלשים שנה, כשירד למצרים, הרי מאה ושלשים.

מזרק אחד כסף, הוא מזרק, הוא גביע, כנגד יוסף שבחן צדקות אחיו בגביע, על אודות בנימין, וכיון שראה יוסף שמסר יהודה נפשו על בנימין, הכיר צדקות אחיו והתודע להם, ולפי שהיה יוסף שותה יין בגביע, שחשבונו שבעים, לכך היה משקל המזרק שבעים שקל בשקל הקדש.

שניהם מלאים
שניהם היו שוים יוסף ובנימין שהמשכן הוקם בחלק יוסף בשילה ובית המקדש בחלק בנימין בירושלים, הוי: סלת בלולה בשמן למנחה.

כף אחת עשרה זהב
כנגד עשרה בנים שהיה לו לבנימין כשירד למצרים, שנאמר: (בראשית מו) ובני בנימין בלע ובכר וגו' והיו כולם צדיקים, הוי, מלאה קטרת.

פר אחד בן בקר וגו'
הרי שלשה מיני עולה כנגד שלש פעמים שנבנה בית המקדש בחלקו:
אחת בימי שלמה
ואחת בימי עולי הגולה
והשלישית לימות המשיח.

שעיר עזים אחד לחטאת
כנגד הבניין שבנאו הורדוס שנבנה ע"י מלך חוטא והיה לו בניינו לכפרה על שהרג חכמי ישראל.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד שני מלכים שיצאו מבנימין:
שאול
ואיש בשת.

דבר אחר:
כנגד שני גואלים שיצאו ממנו:
מרדכי
ואסתר.

אילם חמשה, עתודים חמשה, כבשים בני שנה חמשה
הרי שלשה מינין של ה' ה'.
ה', כנגד ג' מעלות של ה'.
ה' שנטל בנימין, ואלו הן:
(בראשית מג) ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות.
(בראשית מה) ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות.
והשלישית זה היה מרדכי שהיה מבנימין שזכה ללבוש חמשה לבושי מלכות שנאמר: (אסתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'.

זה קרבן אבידן וגו'
כיון שהקריב על סדר הזה התחיל הקב"ה מקלס את קרבנו: זה קרבן אבידן וגו'.


ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי
הרי נותרו שלשה שבטים:
דן,
ואשר,
ונפתלי.

מה ראה דן להקריב תחלה להם?
לפי שאביו הקישו ליהודה, כמה דתימא: (בראשית מט)דן ידין עמו וגו', כמיוחד שבשבטים זה יהודה, לפיכך היה ראש לאלו שנשארו כשם שיהודה היה ראש לכולם.

קרבנו קערת וגו'
הרי זה הקריב קרבנו כנגד שמשון, לפי שברכת יעקב לדן לא הייתה אלא על שם שמשון, וגם גבורת שמשון לא הייתה תלויה אלא בנזירותו, לכך הקריב נשיא דן על הסדר הזה, הה"ד: קרבנו קערת כסף, זה היה נזיר טהרה ולכך קרא לו קערה, שהוא היה מביא לחם.

שלשים ומאה משקלה
מן (במדבר ו) וזאת תורת הנזיר עדואחר ישתה הנזיר יין ק"ל תיבות.

מזרק אחד כסף שבעים וגו'
שאותה שעה הותר לשתות יין הנשתה במזרק שחשבונו שבעים, הוי יין.

דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד נזיר שנטמא שנזרקה נזירתו, כמה דתימא: (שם) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו ויש בו ע' תיבות, מן כל ימי נזרו קדוש הוא לה' עד כי טמא נזרו.

דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד ע' אותיות האמורות בברכת דן מן דן ידין עמו וגו' עד ויפול רוכבו אחור, על שפיטת שמשון, לפי שפסוק האחרון לישועתך וגו' לא אמרו יעקב אלא על שמשון, ולכך קרא מזרק שנזרק שמשון מן אחיו שלא רצה לישא אשה מבנות אחיו, כי אם מבנות פלשתים.

דבר אחר:
מזרק אחד
על שם שקראו נחש ושפיפון שהם נזרקים על הארץ שהיו להם רגלים והולכים על גחון וכן שמשון היה חיגר בשתי רגליו.

מזרק
על שם: (בראשית מט) ויפול רכבו אחור.

שניהם מלאים וגו'
שנזיר טומאה ונזיר טהרה שניהם צריכין סלת חלות מצות בלולות בשמן, לפי שנזיר טומאה אינו יוצא בקרבן המביא על טומאתו ואינו יכול לשתות יין עד שיביא עוד קרבן על נזירות טהרה.

דבר אחר:
שניהם מלאים סלת וגו'
לפי ששמשון בין קודם שנתגלח שער נזרו ובין לאחר שנתגלח שער נזרו היה כנזיר טומאה, שעל שטימא עצמו בגויה היא גרמה לו לאותו גילוח ולאחר גילוח הרג שמשון בפלשתים דכתיב: (שופטים טז) ויהי המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.

כף אחת עשרה זהב
כנגד עשרה דברים האמורים ביין שנזיר אסור בהן, ואלו הן:
(במדבר ו) מיין ושכר יזיר הרי שנים.
חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה, הרי ד'.
וכל משרת ענבים לא ישתה,הרי ה'.
וענבים לחים ויבשים לא יאכל, הרי שבעה.
כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין,הרי שמונה.
מחרצנים ועד זג לא יאכל,הרי עשרה.

למה הייתה של זהב?
לפי שהיין אדום הוא כמ"ד: (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם והזהב אדום.

למה הייתה מלאה קטרת?
שכל המזיר עצמו מן היין צריך לעשות לשם שמים, שנאמר: (במדבר ו) לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

פר אחד בן בקר וגו'
הרי כאן ג' מיני עולה, כנגד שלשה מינין שהנזיר מוזהר עליהם:
שתיית יין
ואכילת ענבים
וטומאת מת.

שעיר עזים אחד לחטאת
כנגד אזהרת שער כמה דתימא: (במדבר ו') קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו.

דבר אחר:
שלשה מיני עולה, כנגד ג' אזהרות שהזהיר המלאך לאם שמשון.
הה"ד: (שופטים יג) מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל,
ויין ושכר אל תשת,
וכל טומאה לא תאכל.

והשעיר
כנגד האזהרה של שער, הה"ד: (שופטים י"ג) ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד שני דברים שמשלו אביו: נחש ושפיפון, שנאמר: (בראשית מט) יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח וגו',

דבר אחר:
כנגד שנמשל בשני דברים מפי שני בני אדם:
יעקב משל אותו לנחש ושפיפון.
ומשה לגור אריה, שנאמר: (דברים לג) דן גור אריה.

דבר אחר:
כנגד שני פעמים שכתוב עליו שהוא שפט את ישראל עשרים שנה, ואלו הן:
(שופטים טו) וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה.
והוא שפט את ישראל עשרים שנה.
ללמדך שעשרים שנה שפט את ישראל בחייו ועשרים שנה אחר מיתתו, היה מוראו של שמעון על פלשתים וישבו בהשקט.

דבר אחר:
כנגד שני עמודי התוך אשר הפיל.

אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
למה ג' מינים?
כנגד ג' מינים של קרבנות שהיה מביא נזיר טומאה:
שתי תורים, או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה.
וכבש בן שנתו לאשם.

למה היו של חמשה חמשה?
כנגד חמשה מינים שהיה מביא נזיר טהרה.
כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים, וסלת חלות ורקיקי מצות ומנחתם ונסכיהם.

דבר אחר:
למה ג' מינים?
כנגד ג"פ שהכה שמשון בפלשתים בחייו, ואלו הן:
(שופטים יד) ויך מהם שלשים איש.
(שופטים טו) ויך אותם שוק על ירך וגו'.
ויך בהם אלף איש

היו הג' מינים של ה', ה' הרי ט"ו, כנגד הנס שנעשה לו בלחי ונקרא המעין על שם הנס, שנאמר: (שופטים ט"ו) על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי, והן ט"ו אותיות.

זה קרבן אחיעזר וגו'
כיון שראה הקב"ה שהקריב על סדר הזה התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן וגו'.


ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן וגו'
מה ראה נשיא אשר להקריב אחר נשיא דן?
לפי שדן נקרא שמו על שם דין ואשר נקרא שמו על שם אישורו, לפיכך ציוה הקב"ה להקריב אשר אחר דן שצריך הדיין לאשר דינו, כמה דתימא: (ישעיה א) דרשו משפט אשרו חמוץ.

קרבנו קערת כסף וגו'
א"ר תנחומא:
כל השבטים לשם גאולתן של ישראל ולשם שבחן נקראו שמותם.
ואשר נקרא שמו לשם גאולתן של ישראל, כמה דתימא: (מלאכי ג)ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות.
ולשם שבחן כמה דתימא: (תהלים קמד) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.
אין אישורן של ישראל אלא על שבחרו בהקב"ה להיות להם לאלהים, והקב"ה בחר בהם להיותם לו לעם סגולה, ולפיכך כשבא נשיא אשר להקריב הקריב קרבנו על שם הבחירה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות, כמה דתימא: (דברים יד) ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה וגו'.
ועליהם נאמר: (תהלים סה) אשרי תבחר ותקרב וגו', ולכך הקריב קרבנו: קערת כסף, כנגד אוה"ע שהם היו תחלה לאברהם.

שלשים ומאה משקלה
אלו ע' בני נח וששים מלכות שאמר שלמה: (שיה"ש ו) ששים המה מלכות.
ומי היו?
ט"ז בני קטורה וישמעאל וי"ב בניו
ועשו וי"ז בניו ובני בניו.

כיצד?
בני אליפז הריח'
ואלו הן בני אליפז: תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע ועמלק הרי הם שמונה, עם אליפז.
תמן כתיב: בני אליפז בכור עשו אלוף תימן וגו' אלוף קרח אלוף געתם אלוף עמלק וגו', הרי תשעה.
ורעואל עם בניו ה', שנאמר: בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה הרי י"ד.
ובני עשו ג', יעוש ויעלם וקרח וגו' הרי י"ז.
וי"א אלופים, שחישב בסוף, שנאמר:ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם למקומותם בשמותם אלוף תמנע וגו'הרי נ"ז.
ואם תאמר והלא הם נ"ח?
תמנע בתו של אליפז הייתה וגומר שלשה מלכי אדום שהיו מזרע אדום, ואלו הן:
האחד: בלע בן בעור והוא הנקרא על שם עשו, שהיה בלע ומכר בכורתו בשביל בליעתו.
בן בעור בנו של מי שעשה עצמו כבהמה, שנאמר: (בראשית כה)הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי, כמה דתימא: אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין אותו.

והשני: 'ובצרה מן אדום היה, שנאמר: (ישעיה סג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע.

והשלישי: חשם מארץ התימני ותימן היה ארץ אדום, שנאמר: (עובדיה א) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל, אבל שאר המלכים משאר מקומות היו ומשאר אומות הרי ס'.

ולמה קרא לכל אלו קערות?
על שם שפסלן הקב"ה ואין קערה אלא לשון צרעת, כמה דתימא: (ויקרא יד) שקערורת ירקרקות.

כסף
על שם חרפה שילכו כולם לחרפות לדיראון עולם.

ומנין לכסף שהוא לשון חרפה?
שכן בלשון ירושלמי קורין לחרפה: כסופא.

מזרק אחד כסף
אלו ישראל שהפריש הקב"ה מהם, כמה דתימא: (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה וגו'.
ואומר: (יהושע כד)ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק.

שבעים שקל בשקל הקודש וגו,
כמה דתימא: (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, וכלם היו קדושים.

שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
שלאומות ולישראל שלח הקב"ה נביאים מהם ובהם, הוי למנחה, כמה דתימא: (ישעיה יא)ונחה עליו רוח ה'.
ואומר: (במדבר יא) ותנח עליהם הרוח.
ולכולם רצה הקב"ה ליתן תורתו, שנאמר: (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא וגו'.

כף אחת
מכולם לא בחר הקב"ה אלא בישראל, שנאמר: (שיה"ש ו) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה. על זה הם מאושרים מכל האומות, כמ"ד: (שיה"ש ו) ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה,אלו האומות.

ולמה בחר בהם הקב"ה?
שכל האומות פסלו את התורה ולא רצו לקבלה (ולא) [ואלו] רצו ובחרו בהקב"ה ובתורתו, שהיא ה' ספרים כנגד ה' אצבעות שבכף וקבלו י' הדברות בסיני. הוי, כף אחת עשרה זהב.

מהו מלאה קטורת?
שכלם אמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע קבלו עליהם ת"ת והמעשה.

פר אחד בן בקר וגו',
שלשה מיני עולה אלו.

למה?
כנגד ג' כתרים שנתן הקב"ה לישראל, על זאת:
כתר תורה,
וכתר כהונה,
וכתר מלכות.

כתר תורה, זה הארון, שכתוב: ועשית עליו זר זהב סביב.
כתר כהונה, זה מזבח הזהב, שכתוב בו: ועשית לו זר זהב סביב.
כתר מלכות, זה השלחן, שכתוב:ויעש לו זר זהב סביב.

שעיר עזים וגו'
כנגד שם טוב הוא המעשה.

כמה דתנינן:

לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, לפי שהמעשה הוא מכפר על האדם.

כההוא דתנינן:

תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות.

ואותו כתר הוא כנגד המנורה, לקיים מה שנאמר: (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור.

למה נקראת התורה אור?
שהיא מאירה את האדם מה יעשה ולפי שהתורה מלמדת את האדם כיצד יעשה רצון המקום, לפיכך שכר התלמוד גדול וגדול הַמְּעַשֶׂה יותר מן העושה, שנאמר: (ישעיה לב) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.

ולזבח השלמים בקר שנים
שנתן הקב"ה לישראל שתי תורות:
תורה שבכתב,
ותורה שבעל פה.

נתן להם תורה שבכתב, שיש בה תרי"ג מצות כדי למלאם מצות ולזכותם, שנאמר: (שם ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

נתן להם תורה שבעל פה, להיות מצויינין בה משאר האומות, שעל כך לא נתנה בכתב כדי שלא יזייפוה ישמעאלים כשם שעשו תורה שבכתב ויאמרו שהם ישראל, ועל זה אמר הכתוב: (הושע ח) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו.
אמר הקב"ה: אם אכתוב לישראל רובי תורתי, זה המשנה שהיא גדולה מן המקרא, כמו זר נחשבו.

אילים חמשה, עתודים חמשה, כבשים בני שנה חמשה
אלו שלשה מיני שלמים, כנגד כהנים לוים וישראלים.

דבר אחר:
כנגד שלש גדולות שנתן להם הקב"ה בשכר שקבלו את התורה, ואלו הן:
סגלה,
ממלכת כהנים,
וגוי קדוש.
שנאמר: (שמות יט) והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
הם היו השלשה מינין, מן חמשה חמשה, ועולה חשבונם ט"ו, כנגד התורה שהוא חמשה ספרים ועשרת הדברות, שקבלו שנכתבו על שתי לוחות, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה.

דבר אחר:
כנגד:
אברהם,
יצחק,
ויעקב וי"ב שבטים שהם עיקר הבחירה, כמה דתימא: (דברים ד)ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים.

זה קרבן פגעיאל וגו'
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על הסדר הזה התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן פגעיאל בן עכרן.


ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן
למה הקריב נפתלי אחר אשר?
לפי שאשר נקרא שמו על אישורן של ישראל ונפתלי נקרא שמו על התורה שקבלו ישראל.

מהו נפתלי?
נפת לי, זו התורה שכתוב בה: (תהלים יט) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים,ונתנה לארבעים יום.

מנין?
ל"י, ולפי שאישורן של ישראל היה תלוי על התורה, לפיכך הקריב נפתלי אחר אשר וכשם שמחשבת ישראל עלתה תחלה לפני המקום ואח"כ תקן להם תורה, לכך הקדים אשר לנפתלי.

דבר אחר:
לפי שיעקב בירך לנפתלי אחר אשר, לפי שהיו שוים בברכת הארץ. אשר היה שמנה לחמו, ונפתלי הייתה ארצו אילה שלוחה, לכך הקריב כאן נפתלי אחר אשר.

קרבנו קערת כסף אחת וגו'
ר' יודן אמר:
כנגד האבות והאמהות הקריב נשיא נפתלי.

למה כן?
לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדאי, שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו והיו אמריו נעימים עליו, ולכך בירכו אביו: באילה שלוחה שהיה רץ במשלחתו כאיל ולכך בירכו באמרי שפר,על שהיו אמריו שפרים ולכך זכה נפתלי, שעשה הקב"ה נקמה בסיסרא ע"י ברק שהיה מקדש נפתלי ולפי שנפתלי היה זהיר בכבוד אבותיו לפיכך נשיא נפתלי למד מאבי אביו ואחז את דרכו והקריב קרבנו על סדר אבותיו ואמותיו של נפתלי, הה"ד: קרבנו קערת וגו'.

קערת
כנגד שרה שהייתה עקרת הבית והיא הייתה עיקר האמהות שהייתה ראשונה.

כסף
שהייתה צדקת, כמ"ד: (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק.

אחת
שהייתה יחידה בדורה צדקת.

שלשים ומאה משקלה
שחייתה מאה ול' שנה חסר קמעה, שנאמר: (בראשית כג)ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים.

ומזרק
זה אברהם שנזרק מארצו ומבית אביו, שנאמר: (בראשית יב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

אחד
כמה דתימא: (יחזקאל לג) אחד היה אברהם ויירש וגו'.

כסף
שהיה צדיק, ע"ש: כסף נבחר וגו'.

שבעים שקל בשקל הקדש
בעת שכרת הקב"ה ברית עם אברהם בין בתרים בן ע' שנה היה, לפי ששלושים שנה קודם שנולד יצחק נגזרה גזירת בין הבתרים, דברי ר' יוסי, לקיים מה שנאמר: (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.

שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
שאברהם ושרה שניהם היו מלאים במעשים טובים, שנאמר: (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן.
מלמד שהיה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.

כף אחת עשרה זהב
זה אברהם שכפף את יצרו ועמד בעשר ניסיונות שניסהו המקום.

מלאה קטורת
שהיו מעשיו נעימים לפני המקום כריח הקטורת.

פר אחד בן בקר וגו'
כנגד הקרבנות שציוהו הקב"ה לעשות בעת שכרת עמו ברית בין הבתרים, כמ"ד: (בראשית טו)קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'.
פר
כנגד עגלה.

איל
כנגד איל משולש.

כבש אחד
כנגד תור וגוזל, שהיו קרבן עני חלוף כבש של קרבן עשיר, שנאמר: (ויקרא יב)ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה,ולכך הקריב כבש במקום תור וגוזל, שאין עניות במקום עשירות.

שעיר עזים וגו'
כנגד ועז משולשת.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד יצחק ורבקה שהיו תמימים ובני מלכים.

אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
למה היו ג' מינים אילים ועתודים וכבשים?
כנגד יעקב לאה ורחל.

למה היו של חמשה חמשה חמשה?
לפי שחשבונם עולה ט"ו כנגד יעקב ולאה ורחל וי"ב שבטים, וְהָאֲמָהוֹת?!
לפי שקראו האמהות שפחות לכך לא נכנסו בחשבון.

זה קרבן אחירע בן עינן
כיון שראה הקב"ה, שהקריב על סדר הזה של אבות, התחיל מקלס את קרבנו וגו'.


ר' פנחס בן יאיר אמר:
כנגד הדורות שהיו מאדם הראשון ועד המשכן וכנגד המצות שנצטוו הקריבו הנשיאים קערת כסף אחת אל תקרי קַעֲרַת אלא עֲקֶרֶת, זה אדה"ר שהוא היה עיקרן של בני האדם.

א"ר שמעיה:
מנין אתה אומר שלאדה"ר נאמר קערת כסף?
לפי שמנין שני אדה"ר הם ט' מאות ושלשים שנה, וקערת כסף חשבונו ט' מאות ושלשים.

ומנין שחיה אדה"ר ט' מאות ושלשים שנה?
שנאמר: (בראשית ה) ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת.

למה של כסף?
לפי שניתן לו שש מצות, שנאמר: (בראשית ב)וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וגו'.
והתורה נקראת כסף, שנאמר: (תהלים יב) כסף צרוף בעליל לארץ.

למה נאמר בה אחת?
על שם חוה שנבראת ממנו, שנאמר: (בראשית ב) ויקח אחת מצלעותיו.

שלשים ומאה משקלה
כנגד מאה ושלשים שנה שפירש מן האשה ולבסוף הוליד לשת שהוא היה ראש תולדותיו, שנאמר: (בראשית ה) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, שממנו הושתת העולם, לפי שהבל וקין נטרדו מן העולם.

מזרק
כנגד נח הצדיק שנזרק מן דור המבול.

למה כסף?
על שנקרא צדיק בדורו, שנאמר: (בראשית ז) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

דבר אחר:
על מצות שנצטווה נקרא כסף, שנאמר: (בראשית ט) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו.

א"ר שמעיה:
כנגד השנים שהיו לנח בעת שהעמיד תולדות, עולה חשבון מזר"ק אח"ד כס"ף.
צא וחשוב אותיות שלהם והם עולים:
ה' מאות ועשרים, כנגד ה' מאות שנים שהיו לו בעת שהעמיד תולדות, שנאמר: (בראשית ה)ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח וגו'.
ולכך איחר לפריה ורביה מפני עון דור, שהיה רואה עד שגילה לו הקב"ה ענין התיבה, ובאותה שעה נשא אשה והעמיד בנים והיו מאותה שנה עד המבול מאה שנים, ואותן ז' אח"ד העולים למנין עשרים שהם יתרים על חמש מאות הם רמז לכ' שנים שנגזרה גזירת המבול קודם שהעמיד נח בנים, כמה דתימא: (בראשית ו) והיו ימיו מאה ועשרים שנה.

שבעים שקל בשקל הקדש
כנגד ע' אומות שיצאו ממנו.

דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד מראש ספר בראשית עד קללת נחש שבעים פסוקים.

א"ר פנחס:
שני אויבים לא נארר, עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים:
הנחש,
והמן הרשע.

הנחש, מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה, שבעים פסוקים.
המן, מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו'עד ויתלו את המן, שבעים פסוקים, לתכלית שבעים נתלה על חמישים.

דבר אחר:
כנגד שבעים שמות הקדושים מן בראשית עד פרשתו של נחש.

ואם תאמר יש בו אחד יותר?
(שם בראשית ג) והייתם כאלהים, אינו קודש.

דבר אחר:
כנגד שבעים שנה שהיו לתרח כשהוליד לאברהם, שנאמר: (בראשית יא) ויחי תרח שבעים שנה.

שנים חיו בשני דורות של ע' שנה:
קינן, בדור אחד (בראשית ה) ויחי קינן שבעים שנה.
ותרח, בדור שני.

דבר אחר:
כנגד שבעים ימים שבכו את יעקב החסיד, שנאמר: (בראשית נ)ויבכו אותו מצרים שבעים יום.

דבר אחר:
כנגד ע' ימים טובים שנתן הקב"ה לישראל:
שבעת ימי הפסח
ושמונת ימי החג,
וראש השנה,
ויום הכפורים,
וחג שבועות שנים,
וחמישים שבתות יש בשנת החמה,
הרי ע'.

דבר אחר:
כנגד ע' שמות, שיש לו להקב"ה.
ע' שמות שיש לישראל,
ע' שמות לתורה,
ע' שמות לירושלים.

דבר אחר:
כנגד ע' שנה שחיסר אדם משנותיו ונתן לדוד בן ישי, לפי שראוי היה לחיות אלף שנים, שנאמר: (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר: (תהלים צ) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה.

שניהם מלאים
שאדם ונח, שניהם קבלו מצות והיו צדיקים, הוי סולת בלולה בשמן למנחה.

כף אחת וגו',
כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם,
וכנגד עשר ספירות בלימה,
וכנגד עשרה דורות מאדם ועד נח,
וכנגד עשרה דורות מנח ועד אברהם,
וכנגד עשרת הדברות,
וכנגד עשרה שליטים שבאדם,
וכנגד עשרה תולדות שבתורה,
וכנגד עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים
ועשרה נסים על הים,
וכנגד עשרה בריתות האמורות בפרשת מילה.

מלאה קטרת, כנגד המילה הכתוב מדבר שבשעה שמלו ישראל במצרים, שנאמר: (יחזקאל טז) ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי, היה ריח הדם והערלה ערב לפני הקב"ה כבשמים.
וכן כשמלן יהושע כמו כן היה ערב לפני הקב"ה ועל זו נאמר: (שיה"ש ד)אלך לי אל הר המור, זו מילה של מצרים שעשו מן הערלות הר מפני שהיו כולן צריכין לימול והיה ערב לפני הקב"ה, כריח מור דרור, שהיה ראש הבשמים.

ואל גבעת הלבונה,זו מילה של ביאת ארץ כנען שעשו מן הערלות גבעה, כמה דתימא: (יהושע ה)אל גבעת הערלות, והיה ריחם ערב לפני הקב"ה, כריח לבונה הוי, מלאה קטרת.
המור,שהוא ראש לסמני הקטרת.
ולבונה, שהיא אחרונה לסמני הקטורת הזכיר שניהם בפסוק.

פר אחד בן בקר
כנגד (שמות כד)וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים.

איל אחד
כנגד איל המלואים, למשה היה למנה.

כבש אחד
כנגד שני תמידין, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'.

שעיר עזים אחד לחטאת
כנגד שעיר המשתלח שנושא את עונות ישראל.

דבר אחר:
פר אחד בן בקר
הרי כאן שלשה מיני עולה כנגד שמים וארץ וים.
כנגד נברכו שלשה אבות: אברהם יצחק ויעקב, והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ושמתי את זרעך כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים.

ושעיר עזים
כנגד התורה, שנאמר: בה (דברים לב)כשעירים עלי דשא.
ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה.

דבר אחר:
למה הקריבו מג' מינין?
עולה
כנגד נח שלקח מכל הבהמות.

והקריב עולות, שנאמר: (בראשית ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח.

ולמה לא הקריבו עופות?
לפי אין עניות במקום עשירות.

למה שעיר לחטאת?
לפי שנח לא הקריב אותן עולות אלא לכפר על קללת הארץ, כמה דתימא: (בראשית ח') וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם וגו'.

דבר אחר:
למה ג' מיני עולה ואחד לחטאת?
כנגד ארבעה טבעים, שברא מהם הקב"ה העולם.
הג' הם עליונים, זה למעלה מזה, והרביעי הוא התחתון, הכבד שבכולן, ואלו הן:
הארץ, היא הכבידה שבכולן וכנגדה נעשה השעיר.
המים, למעלה מן האויר.
האויר, שממנו נוצר הרוח למעלה מן המים.
והאש, למעלה מן האויר שהאש קלה מכולם שהוא עולה עד לרקיע וסימן לדבר, כשהשלהבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה.
וכן אמרו: שהאש סובבת כל העולם כולו למעלה עד לרקיע.
וכנגד האש והרוח והמים שהם עליונים, נעשו שלשה מיני העולה.

ולזבח השלמים בקר שנים
כנגד ב' מזבחות שעשה יעקב אחד בבית אל ואחד בבאר שבע.

אילים חמשה
כנגד איתני עולם חמשה, ואלו הן בני זרח:
זמרי
ואיתן
והימן
וכלכל
ודרדע
כולם חמשה.

עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
כנגד המזבח ארכו חמש אמות ורחבו ה' אמות.

דבר אחר:
כנגד ה' הרגשות וה' מורגשות.

זה קרבן וגו'
שהוא אומר בסוף כל קרבן נשיא ונשיא לומר לך, כיון שהקריבו על הסדר הזה התחיל הקב"ה לקלס את קרבנם ואומר: זה קרבן כל אחד ואחד.

זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו
וכי ביום שנמשח נעשה כל חנוכת המזבח והלא עד מלאת שנים עשר יום לא נגמרה חנכת המזבח?
אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שוים וחביבים כולם כאחד לפני הקב"ה, שהעלה עליהם הכתוב כאלו ביום ראשון הקריבו כול לקיים מה שנאמר: (שיה"ש ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך.


זאת חנכת המזבח
יכול שהוא נמשח מעתה?
תלמוד לומר: זאת עוד אינו נמשח, מעתה אומר אני לא ימשח לימות המשיח, אבל לעתיד לבא אמר: זאת חנכת המזבח אחרי וגו' עוד אינו נמשח לעתיד לבוא.
וכן הוא אומר: זאת משחת אהרן ומשחת בניו.

יכול שהם נמשחים מעתה?
תלמוד לומר: זאת עוד אין נמשחים, אדין אני אומר: לא ימשחו לימות המשיח אבל ימשחו לעתיד לבוא, תלמוד לומר: זאת, אינם נמשחים לעולם, לעתיד לבוא.

ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר?
זה אהרן ודוד, זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו, אהרן מבקש כהונתו ודוד מבקש מלכותו.

ביום המשח אותו
ביום שנמשח בו ביום הקריבו.
אתה אומר: ביום שנמשח בו ביום הקריבו, או לא בא ללמד אלא ביום שנמשח בו, זכו הכהנים לקבל מתנות?
כשהוא אומר: (ויקרא ז)אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם.

ואמר ר' שמעון:
מנין שמפרישין היו ישראל מתנות כהונה מהר סיני ולא זכו אהרן ובניו בהם עד שנמשחו בשמן המשחה?
תלמוד לומר: אשר ציוה ה' לתת להם ביום משחו אותם.
הא למדנו שביום שנמשח המשכן בו ביום זכו הכהנים לקבל מתנות.

הא מה תלמוד לומר ביום המשח אותו?
ביום שנמשח בו ביום הקריב נחשון קרבנו.

אי ביום המשח אותו, יכול קודם שנמשח הקריב נחשון?
תלמוד לומר: זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו.

אי אחרי המשח אותו, יכול לאחר זמן?
תלמוד לומר: ביום המשח אותו.
הא למדנו, ביום שנמשח בו ביום הקריבו הנשיאים ולאחר שנמשח.

מאת נשיאי ישראל
מגיד הכתוב שכשם ששוו כלם בעצה אחת כך שוו בזכות.

ר' שמעון אומר:
מה תלמוד לומר מאת נשיאי ישראל?
מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה כארכן כך רחבן כך משקלן ולא הקריב אחד מהן יותר על חברו, שאילו הקריב אחד מהן יותר על חברו לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת.
אמר להם הקב"ה: אתם חלקתם כבוד אחד לחברו ואני חולק לכם כבוד, שתקריבו ביום שבת שלי, כדי שלא יהא הפסק בקרבנכם.

קערת כסף שנים עשר
הן הן שנתנדבו ולא אירע בהם פסול.

אמר רבי יודן:
והלא קערה אחת ומזרק אחד וכף אחת הקריבו, ביום המשח אותו.

מה תלמוד לומר קערות כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה?
אלא העלה עליהם הכתוב כאלו כולם הקריבו ביום ראשון וכאלו כולם הקריבו ביום אחרון.


שלשים ומאה הקערה האחת כסף כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות
וכי אין ידוע שאלפים וארבע מאות הן למה צריך הכתוב לומר משקלן בכלל?
לומר יכול בזמן ששקלן בבת אחת היו יתרים ובזמן שהיה שקלן אחד אחד היו חסרים, לכך צריך הכתוב לומר כל אחד ואחד משקלו ומשקל כולן בבת אחת, שלא פחתו ולא הותירו.

בשקל הקדש למה נאמר?
לפי שהוא נאמר: קרבנו קערת כסף אחת וגו' אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש.

קערה מנין?
תלמוד לומר: כל כסף הכלים, אלפים וארבע מאות בשקל הקדש.

למה צריך לומר בהן קערה האחת מזרק האחד?
אלא מלמד שהיו מקדשים את הנופל לתוכו ונפסלין אחר כן בטומאה ובלינה.
וכן הוא אומר: (שמות כה) קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן, בהן היו מנסכים.
והלא כבר נאמר ואת קשות הנסך, ומה אני מקיים אשר יוסך בהן?
אלא מלמד שהיו מקדשים את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה.


כפות זהב שתים עשרה וכו' למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כף אחת עשרה זהב ואין אתה יודע אם היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב, כשהוא אומר: כל זהב הכפות עשרים ומאה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ומעלים על כל אחד ואחד שהקריב שנים עשר כפות, והן הן שנתנדבו ולא אירע בהן פסול.


כל הבקר לעולה שנים עשר פרים, למה נאמר?
לפי שהוא אומר: פר אחד בן בקר ואיני יודע אם כשר לעולה או לאו, לפי שלא נאמר לעולה אלא בכבש.

ומנין שכשרו כולן לעולה?
לכך אמר: כל הבקר לעולה,. מגיד שכולם כשרו לעולה ומעלין על כל אחד ואחד, כאלו הקריב שנים עשר פרים והם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול.

אילים שנים עשר כבשים שנים עשר
הטיל הכתוב לאילים בין פרים לכבשים, לומר: מה פרים וכבשים שנתפרש בהן לעולה כשרו כולם לעולה אף אילים כשרו כולם לעולה ומעלים על כל אחד ואחד כאילו הקריב שנים עשר אילים ושנים עשר כבשים והם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול.


וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים, למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ולזבח השלמים בקר שנים מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים.

או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים ואילים ועתודים וכבשים לא הוכשרו לזבח השלמים?
תלמוד לומר: וכל בקר זבח השלמים, אם אינו ענין ללמד על הבקר תנהו ענין לאילים ועתודים וכבשים שכולם כשרו לזבח השלמים ומעלים על כל אחד ואחד, כאלו כולם הקריבו עשרים וארבעה פרים וששים אילים וששים עתודים וששים כבשים והם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסול.


א"ר פנחס בן יאיר:
קערת כסף שתים עשרה,
מזרקי כסף שנים עשר,
כפות זהב שתים עשרה,
בקר שנים עשר,
אילם שנים עשר,
כבשים שנים עשר,
שעירים שנים עשר.

כנגד י"ב מזלות,
וכנגד שנים עשר חדשים לחמה,
ושנים עשר חדשים ללבנה.
וכנגד שנים עשר שבטים,
ושנים עשר נשיאים,
ושנים עשר מנהיגים בנפש,
ושנים עשר לחם הפנים על השלחן.
כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות משנברא העולם ועד שהיה משה בן ל"ב שנה שהתחיל להורות לישראל במצרים אלפים וארבע מאות שנה.

כפות זהב שתים עשרה
שהם שקולים ק"כ כנגד ימי משה החסיד.
וכן (וכל) קרבן נפשות כנגד אלו:
פרים, כנגד מלכים,
אילים, כנגד נשיאים,
שעיר עזים, כנגד רוזנים וסגנים ופחות,
וכבשים, כנגד פקידים (שמואל ב ח) והכרתי והפלתי.

פרים של זבח השלמים, כ"ד,
כנגד כ"ד ספרים,
וכ"ד משמרות כפרה,
על עשרים וארבעה אלף שמתו בבעל פעור.

אילים ששים,
עתודים ששים,
כבשים ששים,
כנגדששים ריבוא.

וכנגד סוד שחשבונו ששים וכנגד ששים המה מלכות וכנגד בית שני שנבנה ששים על ששים, (עזרא ו) רומיה אמין שתין פתיה אמין שתין.
(וכנגד) אלישע שימש לישראל ששים שנה,
וכנגד ששים עיר: (דברים ג)כל חבל ארגוב
ויצחק בן ששים שנה
וכנגד אותיות שבברכת כהנים ששים, שנאמר: (שיה"ש ג) ששים גבורים סביב לה.

קרבן כל נשיא ונשיא היה מן השלמים מן שלשה המינים ט"ו ט"ו,
כנגד פסוק: יברכך ה' שהוא ט"ו אותיות.
כל מין ומין היה של ה' ה', כנגד אותיות ה' שיתר כל פסוק ופסוק על של חבירו ה' אותיות.
כיצד?
פסוקיברכך הוא של ט"ו אותיות, יתר עליו הפסוק יאר ה' ה' אותיות שהוא מן כ' אותיות, יתר עליו, ישא ה'על פסוק יאר ה' אותיות שהוא מן כ"ה אותיות, ולפי שחותם ברכת כהנים שלום, וישם לך שלום, לכך הקריבו שלמים כנגדם.

אילים ששים
עתודים ששים
כבשים ששים,
הרי ק"פ כנגד שנותיו של יצחק.

זאת חנכת המזבח אחרי המשח אותו
אי ביום המשח אותו, יכול קודם שנמשח?
תלמוד לומר: אחרי המשח אותו.
מכאן אתה למד, ביום שנמשח ואחר שנמשח התחילו הנשיאים להקריב.


ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'
כתוב אחד אומר: (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'.
וכתוב אחד אומר: (שמות מ)ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'.
אי אפשר לומר: וכבא משה, שהרי כבר נאמר: לא יכול משה,
אי אפשר לומר: לא יכול משה שכבר נאמר: ובבא משה וגו' הכריע, כי שכן עליו הענן.

אמור מעתה כל זמן שהיה הענן שם לא היה נכנס משה לשם, נסתלק הענן היה נכנס ומדבר עמו.
וכן הוא אומר: (מלכ"א ח)ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה'.
מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל.

וכן הוא אומר: (שמות לג)ושכותי כפי עליך עד עברי מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל.
וכן הוא אומר: (תהלים צה) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, כשישוב אפי, יבואון אל מנוחתי.

אל אהל מועד לדבר אתו למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וידבר ה' אליו מאהל מועד שומע אני מאהל מועד ממש!
תלמוד לומר (שמות כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וגו'.
אי אפשר לומר: מאהל מועד, שהרי כבר נאמר: מעל הכפרת.
ואי אפשר לומר: מעל הכפרת, שהרי כבר נאמר:מאהל מועד.

באיזה צד נתקיימו שני כתובים הללו?
זו מדה בתורה:

ב' כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה ע"י זה יתקיימו במקומן, עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהן.

מה תלמוד לומר: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו?
מגיד הכתוב שהיה נכנס משה ועומד באהל וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.

לדבר אתו
א"ר יהודה בן בתירה:
י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין,
ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן, ואלו הן:
ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו.
וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים.
וידבר אליו ונועדתי לך ודברתי אתך,
אשר אועד לך שמה,
לדבר אליך שם,
ביום צותו, את אשר יצוה,
את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל (שמות ו)
ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים.
(במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני.
(ויקרא א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר.
הרי י"ג מיעוטין, מיעט אהרן לכולם.

רבי יוסי הגלילי אומר:
בג' מקומות נאמר בתורה דבור למשה:
בארץ מצרים,
ובהר סיני,
ובאהל מועד.

בארץ מצרים מהו אומר?
ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים,מיעט את אהרן בדברות ארץ מצרים.

בהר סיני מהו אומר?
(במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סינימיעט את אהרן מדברות הר סיני.

באהל מועד מהו אומר?
(שם) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, מיעט את אהרן מדברות אהל מועד.


ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו
תני:

(דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באמות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאמות העולם, לומר: אילו היה לנו נביא כמשה, היינו עובדים להקב"ה.

ואיזה נביא היה להם כמשה?
זה בלעם בן בעור אלא הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם.
ג' מדות היה ביד משה מה שלא היה ביד בלעם:
משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר: (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו'.
ועם בלעם לא היה מדבר עמו, אלא נופל, שנאמר: (במדבר כג)נופל וגלוי עינים.

משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר: (שם יב)פה אל פה אדבר בו.
ובבלעם, נאם שומע אמרי אל, שלא היה מדבר עמו פה אל פה.

משה היה מדבר עמו פנים בפנים, שנאמר: (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
ועם בלעם לא היה מדבר, כי אם במשלים, כמה דתימא: (במדבר כג)וישא משלו ויאמר וגו'.

ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה
משה לא היה יודע מי מדבר עמו,
בלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר:נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה.

משה לא היה יודע אימתי הקדוש ברוך הוא מדבר עמו,
ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר: ויודע דעת עליון.

משלו משל, לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו, ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.
כך היה בלעם יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו.

בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר:נופל וגלוי עינים, היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל.
ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה.

ר' שמעון אומר:
אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו,
מיד, וישמע את הקול מדבר אליו.

וישמע את הקול מדבר אליו.
יכול שהיה קול נמוך?
תלמוד לומר: את הקול, קול לא נאמר, אלא הקול, הוא הקול המתפרש בכתובים.

ומה הוא הקול המתפרש בכתובים?
(תהלים כט) קול ה' בכח,
קול ה' בהדר,
קול ה' שובר ארזים,
קול ה' חוצב להבות אש,
קול ה' יחיל מדבר,
קול ה' יחולל אילות.

יכול שהיו שומעים אותו מבחוץ?
תלמוד לומר: וידבר ה' אליו מאהל מועד.
מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.

כיוצא בו אתה אומר: (יחזקאל י) וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה.
יכול מפני שהיה קול נמוך?
תלמוד לומר:כקול אל שדי בדברו.

א"כ למה נאמר נשמע עד החצר החיצונה?
אלא, כיון שהיה מגיע עד החצר החיצונה, היה נפסק.

רבי אליעזר אומר:
הרי הוא אומר: (שמות כה)ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, עתיד אני להתוועד להם ולהתקדש בהם.
אימתי?
הרי זה יום שמיני, שנאמר: (ויקרא ט)וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם.

או אינו אומר אלא ליתן להם יעידה לדברות?
תלמוד לומר: ונועדתי לך, לך היתה יעידה, ולא היתה יעידה לכל ישראל.
אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר, ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר.
אוציא את הזקנים שלא נראו בַּדִּבֵּר עם משה, ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדבר עם משה.
אוציא את בני אהרן שלא נתועדו בדבר עם משה, ולא אוציא את אהרן שנתועד בדבר עם משה?!
תלמוד לומר: אשר אועד לך, לך היתה יעידה, ולא היתה יעידה לכלם.

אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות?
תלמוד לומר: ודברתי אתך.
אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים, אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן, אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו?
תלמוד לומר:לדבר אליך עמך היה הדבר ולא עם כולם היה הדבר.

יכול לא היו שומעין את הדבר אבל היו שומעין את הקול?
תלמוד לומר (במדבר ז) וישמע את הקול מדבר אליו. קול לו קול אליו.
אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים, אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן, אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו?
תלמוד לומר: קול לו.
אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת, שאין משה יכול ליכנס לרשותן למקומן, עד שיקרא?
תלמוד לומר: קול לו קול אליו. משה היה שומע את הקול, ואין כל אלו שומעין את הקול.

יכול היה הקב"ה מדבר עמו ולא היה קראו תחלה?
תלמוד לומר: ויקרא אל משה וידבר, הקדים קריאה לדבור.
דרך ארץ, שלא ידבר אדם עם חבירו אא"כ קוראו תחלה.
הלא דין הוא, נאמר באהל מועד דבור, ונאמר בסנה דבור.
מה דבור האמור בסנה הקדים בו קריאה לדבור, דכתיב: (שמות ג) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, אף דבור האמור באהל מועד, הקדים קריאה לדבור.

לא, אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות, תאמר בדבור אוה"מ שאינו תחלה לדברות?
דבור הר סיני יוכיח, שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור!
לא, אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל. תאמר אהל מועד שאינו לכל ישראל?
הרי אתה דן מבנין אב.
לא הרי דבור הסנה שהוא תחלה לדברות, כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות.
לא הרי דבר הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הסנה שאינו לכל ישראל.
הצד השוה שבהם שהם דבור ומפי קדוש למשה הוא והקדים בו קריאה לדבור,
אף כל שהוא דבור ומפי קדוש למשה, נקדים בו קריאה לדבור.

אי מה הצד השוה שבהם?
שהם דבור ובאש, ומפי קדוש למשה, והקדים בהם קריאה לדבור,
אף כל שהוא דבור ובאש ומפי קדוש למשה נקדים בו קריאה לדבור.

יצא דבור אהל מועד, שאינו באש?
תלמוד לומר: ויקרא וידברהקדים קריאה לדבור.

יכול לא היתה קריאה אלא לדבור זה בלבד, ומנין לכל הדברות שבתורה?
תלמוד לומר: מאוהל מועד, כל שהוא מאהל מועד נקדים בו קריאה לדבור.

יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד.
מנין אף לאמירות ולצווים?
אמר רבי שמעון:
תלמוד לומר: דבר וידבר,לרבות אף לאמירות ולצווים.

יכול אף להפסקות?
תלמוד לומר: וידבר, לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות.

וכי מה הפסקות היו משמשות?
ליתן ריוח למשה, להתבונן בין פרשה לפרשה, ובין ענין לענין.

והרי דברים ק"ו:
ומה אם מי שהוא שומע מפי הקדוש ברוך הוא, ומדבר ברוה"ק, צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט מהדיוט.

ומנין שכל הקריאות היו משה משה?
תלמוד לומר: ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה,
שאין תלמוד לומר ויאמר, אלא מלמד שכל הקריאות היו: משה משה.

ומנין שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני?
תלמוד לומר (שם)ויאמר משה משה, ויאמר הנני.
שאין תלמוד לומרויאמר, אלא ויען הנני.
מה תלמוד לומר ויאמר?
מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר: הנני.

משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל, לשון חבה ולשון זירוז.

דבר אחר:
משה משה, הוא משה עד שלא נדבר עמו, ומשה משנדבר עמו.


מעל הכפורת אשר על ארון העדות, למה נאמר?
לפי שהוא אומר להלן:וידבר ה' אליו מאהל מועד.

יכול מכל הבית?
תלמוד לומר: מעל הכפרת אשר על ארון העדות.

אי מעל הכפורת, יכול מעל הכפרת כולה?
תלמוד לומר: מבין שני הכרובים, דברי ר"ע.

אמר רבי שמעון בן עזאי:
איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו.
הכבוד שנאמר בו: (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה להם הכבוד הזה המרובה, דחק להיות מדבר מעל הכפרת מבין שני הכרובים.

רבי דוסא אומר:
הרי הוא אומר: (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל רואים הם בשעת מיתתן.
וכן הוא אומר: (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה.

ר"ע אומר:
כי לא יראני האדם וחי, אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד.

אמר רבי שמעון בן עזאי:
איני כמשיב על דברי רבי, אלא כמוסיף על דבריו.
כי לא יראני האדם וחי,אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם, אינן רואים את הכבוד.

וידבר אליו
ולא למלאכי השרת שהיו שם, מגיד הכתוב שהיה יוצא הקול מפי הקב"ה כמין סילון לתוך אזנו של משה, והמלאכים היו באמצע, ולא היו שומעין אותו.
וכן הוא אומר: (איוב לז)ירעם אל בקולו נפלאות, הוי, וידבר אליו.