פרשה טו: בהעלותך את הנרות; החצוצרות; שבעים הזקנים



בהעלותך
אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקדוש ברוך הוא על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית.
וכן הוא אומר: על המנורה הטהורה יערך את הנרות, אף כאן בהעלותך את הנרות.


זה שאמר הכתוב: (ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר
אמר לו הקב"ה למשה: לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם שנאמר: (דניאל ב)ונהורא עמיה שרא.
וכתיב: (תהלים קלט)גם חשך לא יחשיך ממך וילילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.
בא ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם.

תדע, כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ, שנאמר: (מלכים א ו)ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם.

ולמה צוה אתכם?
לזכותכם. לכך נאמר: בהעלותך את הנרות, הוי ה' חפץ למען צדקו.

ולא עוד, אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, לכך נאמר: (ישעיה ס)קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך.


בהעלותך את הנרות
את מוצא י"ב שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, שבט לוי לא הקריב כלום והיו מצירין ואומרים:
למה רחקנו מהקריב לחנוכת המזבח?

משל למלך שעשה סעודה והיה קורא אומניות, היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי, לא קרא אותו עמהן היה מצר לומר, שמא יש בלבו של מלך עלי כלום שלא זמנני בכל סעודות האלו?! כיון שעברו אותן ימי סעודה קרא אותו אוהב.
אמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה.

למה?
שאת אוהבי.
כך מלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
את מוצא י"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח וקבלן הקב"ה, שנאמר: קח מאתם ושבטו של לוי לא הקריבו, כיון שעבר חנוכת המזבח אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה, לכך, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך, ואחר כך קח את הלוים.


דבר אחר:
בהעלותך
את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראהו הקב"ה באצבע.
וכן בפרסות בהמה טמאה וטהורה, שנאמר: (ויקרא יא) זאת החיה אשר תאכלו את זה לא תאכלו, הראהו באצבע.
וכן בירח: החדש הזה לכם.

וכן במנורה (במדבר ח) וזה מעשה המנורה מקשה זהב, כלומר מה קשה היא לעשות שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טול ככר זהב והשליכו לאור והוציאוהו והיא מעצמה נעשית, שנאמר: וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה היו, מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר: מקשה תיעשה מלא יו"ד כתיב ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה.

נטל משה את הככר והשליכו לאור, אמר משה: ריבונו של עולם! הרי ככר בתוך האש כשם שאתה רוצה כן תעשה, מיד יצתה המנורה עשויה כתקנה, לפיכך כתיב: כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה משה את המנורה אין כתיב כאן, אלא כן עשה, סתם.

ומי עשה?
הקב"ה.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע שנמשלו נפשות כנר, שנאמר: (משלי כ) נר ה' נשמת אדם.
ונאמר: בהעלותך את הנרות.


זה שאמר הכתוב (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך, דכתיב: (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא ואתה אומר: אל מול פני המנורה?!
הוי, כי אתה תאיר נרי!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם.

למה?
לעלות אתכם בפני האומות שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם.

משל למה הדבר דומה?
לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.
אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי.
אמר לו הסומא: בטובתך כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני עד שנכנסנו לתוך הבית, אתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר: הדלק לי את הנר הזה והאיר לי?!
אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך לכך אמרתי לך האיר לי.
כך הפקח, זה הקב"ה, שנאמר: (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
והסומא, אלו ישראל, שנאמר: (ישעיה נט) נגששה כעורים קיר, היה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומאיר להם, שנאמר: (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם,כיון שעמד המשכן, קרא הקב"ה למשה, ואמר לו: תאירו לי, שנאמר: בהעלותך את הנרות, בשביל לעלות לכם.


מה כתיב למעלה מן הענין?
שנאמר: (במדבר ז)ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל, ואחר כך, דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב: (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.
את מוצא למעלה יש אומרים שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי.

ומי היה נשיאו של לוי?
זה אהרן, שנאמר: (במדבר יז)ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר: אוי לי, שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי?
אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתירא! לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות.
הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם.

אל מול פני המנורה יאירו
וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם:


דבר אחר:
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות
שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי (זכריה ד) כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה.
אלה, זו המנורה.
שבעה, אלו שבעת הנרות כנגד ז' כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן, לכך נאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה.

ראה מה כתיב בחלונות: (יחזקאל מ) וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה וגו', וכן לאילמות וגו' כהחלונות האלה, כַּחַלּוֹנוֹת אין כתיב כאן, אלא כְּהַחַלוֹנוֹת, שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ.

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
הברק הזה תולדות האש של מעלן הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר: (שם א)ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומן האש יוצא ברק ומבהיק את כל העולם כולו ואני צריך לאורה שלכם?!
ולמה אמרתי לך, כדי לעלותך.

אמר רבי חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: עינים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור, ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם?!

דבר אחר:
אל מול פני המנורה
בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יוכל להדליק נר מתוך החשך?!
שנאמר: (בראשית א) וחשך על פני תהום.

מה כתיב אחריו?
ויאמר אלהים יהי אור, ומתוך החשך הוצאתי אורה ואני צריך לאורה שלכם?!
ולא אמרתי לך אלא לעלות אותך, להעלות נר תמיד.


דבר אחר:
בהעלותך
זה שאמר הכתוב: (תהלים קלט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ולנו אומר: בהעלותך?!

למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי!
הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט.
כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו.
כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה הכל הדיוטות.
א"ל המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום?
אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות.
אמר לו המלך: חייך! שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך.
וכן הקדוש ברוך הוא כולו אורה, שנאמר: (דניאל ב) ונהורא עמיה שראוהוא אמר לישראל: התקינו לי מנורה ונרות.

מה כתיב שם?
(שמות כה)ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם) ועשית מנורת זהב טהור.
כיון שעשו באת שכינה.

מה כתיב שם?
(שם כט) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד מיד קרא למשה.
ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וישמע את הקול מדבר.

מה דבר אליו?
בהעלותך את הנרות.


אמרו ישראל: (תהלים מג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, גדול אורו של הקב"ה, החמה והלבנה מאירים לעולם.

ומהיכן הן מאירים?
מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר: (חבקוק ג) לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך. גדול האור של מעלן שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר: (דניאל ב)ידע מה בחשוכא,לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר: (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

להאיר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות
אמר דוד: (משלי יז) באור פני מלך חיים.

אמר רבי יעקב בר' יוסי:
נמנעת השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם: אל מול פני המנורה יאירו.


ר' לוי בר רבי אומר:
מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה: (שמות כה) ועשית מנורת זהב טהור
אמר לו: כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה המנורה, ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה.
עלה, ואמר: רבוני! כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה המנורה ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח.
עלה ואמר: רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה ועוד נתקשה בה.
אמר לו: וראה ועשה עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה ואף על פי כן נתקשה על משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ואמר לבצלאל מיד עשאה. התחיל תמה ואמר: אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה ואת שלא ראית עשית מדעתך?!

בצלאל,
בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה.
וזה אחד מחמשה דברים שנגנז.
הארון,
והמנורה,
והאש,
ורוח הקדש,
והכרובים.
וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן, לשמח את ירושלים, שנאמר: (ישעיה לה)יששום מדבר וציה ותגל ערבה.
(שם)פרוח תפרח ותגל.


קח את הלוים
הלכה.
כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנים בו?

אמר רבי יהודה:
שבעה נימין היו בכנור, שנאמר: (תהלים טז) שובע שמחות את פניך נעימות, אל תהי קורא שובע, אלאשבע שמחות.
וכן דוד אומר: (שם קיט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך.
ולימות המשיח נעשית שמונה, שכן דוד אומר בניגון: (שם ו) למנצח בנגינות על השמינית.
ולעתיד לבא נעשית עשר, שנאמר: (שם קמד) אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור.

ומי התקין להם?
שמואל ודוד, שנאמר: (ד"ה א ט)המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם והם העמידו חלוקי השיר והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם.
ראה חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את הלוים.
כך אמר הקב"ה למשה: הרבה הלוים חביבין לפני קח אותם לשמי לשררה.

מנין?
ממה שקרינו בענין: קח את הלוים.


קח את הלוים
זה שאמר הכתוב: (תהלים יא) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.

ה' צדיק יבחן
אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה.

וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו, שנאמר: (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל.

וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו ואחר כך ברכו, שנאמר: (שם כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה'.

וכן יעקב אבינו, נסהו בכל אותן הצרות: בעשו, ברחל, בדינה, ביוסף. והאיך יצא מבית אביו (שם לב)כי במקלי עברתי את הירדן ובירכו: (שם לה)וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו.

וכן יוסף באשת פוטיפרע והיה חבוש י"ב שנים ואח"כ יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונותיו. הוי אומר: ה' צדיק יבחן.

אף שבטו של לוי, נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיח: (יחזקאל כ)כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים.

מה כתיב בסוף אחריו?
וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואמר לשפוך חמתי עליהם.

מה עשה הקב"ה?
הביא חושך על המצריים ג' ימים, והרג בהן כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר: (שם)וברותי מכם המורדים והפושעים בי.
וכן הוא אומר: (שיר ב) התאנה חנטה פגיה, אלו הרשעים שהיו בישראל.
(שם)והגפנים סמדר נתנו ריח, הנשארים שעשו תשובה נתקבלו.
(שם) קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, שהרי הגיע קץ הגאולה, אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו עושים את התורה, שנאמר: (דברים לג) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זו המילה.

ולא עוד, אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר: (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי, כיון שאמר להם משה: שימו איש חרבו על ירכו.

מה עשו?
שמו ולא נשאו פנים.
וכן משה מברכם: (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שכולם צדיקים נסה אותן ועמדו בנסיונן, שנאמר: אשר נסיתו במסה, מיד אמר: והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר: ה' צדיק יבחן, אבל הרשעים כתיב בהם (תהלים יא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.
אמר דוד: (שם קכט) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו.