(א) וידבר. במדבר סיני באחד לחדש וגו'
מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.
כשיצאו ממצרים מנאן.
וכשנפלו בעגל מנאן לידע מניין הנותרים.
כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן.
באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:

(ב) למשפחתם -
דע מניין כל שבט ושבט:
לבית אבתם -
מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו:
לגלגלתם -
על ידי שקלים בקע לגולגולת:

(ג) כל יצא צבא -
מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים:

(ד) ואתכם יהיו -
כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט:

(טז) אלה קרואי העדה -
הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה:

(יז) האנשים האלה -
את שנים עשר נשיאים הללו:
אשר נקבו -
לו כאן בשמות:

(יח) ויתילדו על משפחתם -
הביאו ספרי ייחוסיהם ועידי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:

(מט) אך את מטה לוי לא תפקד -
כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו.

דבר אחר:
צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל:

(נ) ואתה הפקד את הלווים -
כתרגומו:

מני.

לשון מנוי שררה על דבר שהוא ממונה עליו, כמו (אסתר ב, ג) ויפקד המלך פקידים:

(נא) יורידו אתו -
כתרגומו:

יפרקון.

כשבאין ליסע במדבר ממסע למסע היו מפרקין אותו מהקמתו, ונושאין אותו עד מקום אשר ישכון שם הענן ויחנו שם ומקימין אותו:
והזר הקרב -
לעבודתם זו:
יומת -
בידי שמים:

(נב) ואיש על דגלו -
כמו שהדגלים סדורים בספר זה, שלושה שבטים לכל דגל:

(נג) ולא יהיה קצף -
אם תעשה כמצוותי לא יהיה קצף, ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהיה קצף, כמו שמצינו במעשה קרח (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף וגו'.