(ב) עשה לך -
שיהיו תוקעין לפניך כמלך, כמו שנאמר (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך:
עשה לך -
משלך:
[עשה לך -
אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר]:
למקרא העדה -
כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם ותקראם לאסוף אליך, תקראם ע"י חצוצרות:
ולמסע את המחנות -
בשעת סילוק מסעות תתקעו בהם לסימן, נמצאת אתה אומר על פי שלושה היו נוסעים, על פי הקב"ה וע"פ משה ועל פי חצוצרות:
מקשה -
מהעשת תעשה בהקשת הקורנס:

(ג) ותקעו בהן -
בשתיהן והוא סימן למקרא העדה, שנאמר ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד:

(ד) ואם באחת יתקעו -
הוא סימן למקרא הנשיאים, שנאמר ונועדו אליך הנשיאים. ואף הן יעידתן אל פתח אהל מועד. ומגזרה שווה הוא בא בספרי:

(ה) ותקעתם תרועה -

סימן מסע המחנות תקיעה תרועה ותקיעה, כך הוא נדרש בספרי מן המקראות היתרים:

(ז) ובהקהיל את הקהל וגו' -
לפי שהוא אומר והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות מה מקרא העדה, תוקע בשני כוהנים ובשתיהן, שנאמר ותקעו בהן וגו', אף מסע המחנות בשתיהן.
יכול מה מסע המחנות תוקע ומריע ותוקע אף מקרא העדה תוקע ומריע ותוקע, ומעתה אין חילוק בין מקרא העדה למסע את המחנות?
תלמוד לומר: ובהקהיל את הקהל וגו', לימד שאין תרועה למקרא העדה והוא הדין לנשיאים. הרי סימן לשלשתם:
מקרא העדה בשתים,
ושל נשיאים באחת,
וזו וזו אין בהם תרועה.
ומסע המחנות בשתים ע"י תרועה ותקיעה:

(ח) ובני אהרן יתקעו -
במקראות ובמסעות הללו:

(י) על עלתיכם -
בקרבן צבור הכתוב מדבר:
אני ה' אלוהיכם -
מכאן למדנו מלכויות עם זיכרונות ושופרות, שנאמר ותקעתם הרי שופרות, לזיכרון הרי זיכרונות, אני ה' אלוהיכם זה מלכויות וכו':

(יא) בחדש השני -
נמצאת אומר שנים עשר חודש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חודש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה:

(יב) למסעיהם -
כמשפט המפורש למסע דגליהם מי ראשון ומי אחרון:
במדבר פארן -
קברות התאווה במדבר פארן היה ושם חנו ממסע זה:

(יז) והורד המשכן -
כיון שנוסע דגל יהודה נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את הארון, שנאמר (במדבר ד, ה) ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה, ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותו בעגלות ונוסעים, והארון וכלי הקדש של משא בני קהת עומדים מכוסין ונתונין על המוטות עד שנסע דגל מחנה ראובן, ואחר כך ונסעו הקהתים:

(כא) נשאי המקדש -
נושאי הדברים המקודשים:
והקימו את המשכן -
בני גרשון ובני מררי, שהיו קודמים להם מסע שני דגלים, היו מקימין את המשכן, כשהיה הענן שוכן, וסימן החנייה נראה בדגל מחנה יהודה והם חונים, ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים האחרונים, היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המשכן, וכשבאים בני קהת מוצאים אותו על מכונו, ומכניסין בו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות, וזהו משמעות המקרא והקימו מקימי המשכן אותו עד טרם בואם של בני קהת:

(כה) מאסף לכל המחנות -
תלמוד ירושלמי:

לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מן (במדבר ב, יז) כאשר יחנו כן יסעו. ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות:

(כח) אלה מסעי -
זה סדר מסעיהם:
ויסעו -
ביום ההוא נסעו:

(כט) חובב -
הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד, יא) מבני חובב חותן משה.
ומה תלמוד לומר (שמות ב, יח) ותבאנה אל רעואל אביהן?
מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא.
ושמות הרבה [ושני שמות] היו לו יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה.
חובב על שחבב את התורה וכו':

נסעים אנחנו אל המקום -
מיד עד שלושה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להיכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים.
ומפני מה שתף משה עצמו עימהם?
שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס:

(ל) אל ארצי ואל מולדתי -
אם בשביל נכסי, אם בשביל משפחתי:

(לא) אל נא תעזב -
אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו:
כי על כן ידעת חנתנו במדבר -
כי נאה לך לעשות זאת על אשר ידעת חנותנו במדבר וראית נסים וגבורות שנעשו לנו:
כי על כן ידעת -
כמו על אשר ידעת.
כמו (בראשית לח, כו) כי על כן לא נתתיה לשלה בני,
כי על כן עברתם (שם יח, ה),
כי על כן באו (שם יט, ח),
כי על כן ראיתי פניך (שם לג, י):

והיית לנו לעינים -
לשון עבר כתרגומו.

דבר אחר:
לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו.

דבר אחר:
שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר:

(לב) והיה הטוב ההוא וגו' -
מה טובה הטיבו לו?
אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על ת"ק אמה והניחוהו מלחלוק, אמרו מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו, בין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב, שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופטים א, טז):

(לג) דרך שלשת ימים -
מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד:
וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים -
זה הארון היוצא עימהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה:

(לד) וענן ה' עליהם יומם -
שבעה עננים כתובים במסעיהם.
ארבע מארבע רוחות,
ואחד למעלה,
ואחד למטה,
ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים:
מן המחנה -
ממקום חנייתן:

(לה) ויהי בנסע הארן -

עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו.
ולמה נכתב כאן?
כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א):

קומה ה' -

לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר במדרש תנחומא בויקהל:

ויפוצו אויביך -
המכונסין:
וינסו משנאיך -
אלו הרודפים:
משנאיך -
אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהילים פג, ג) ומשנאיך נשאו ראש.
ומי הם?
על עמך יערימו סוד:

(לו) שובה ה' -
מנחם תרגמו: לשון מרגוע וכן (ישעיה ל, טו) בשובה ונחת תושעון:
רבבות אלפי ישראל -
מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות.