דליש במשחא.

למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם:

וארבי.

דתקוצון ביה.

שיש לשון שקורין לחרב זרא:

שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים:

זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו.
רבי עקיבא אומר: שש מאות אלף רגלי, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר וגו', הכל כמשמעו, מי יספיק להם, כענין שנאמר (ויקרא כה, כו) ומצא כדי גאולתו. ואיזו קשה, זו או (במדבר כ, י) שמעו נא המורים?
אלא לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה הייתה בגלוי, לפיכך לא חיסך לו הכתוב.

רבי שמעון אומר: חס ושלום! לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא, יאמר אין המקום מספיק לנו.
אלא כך אמר: שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לחדש ימים, ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו, הצאן ובקר ישחט להם כדי שיהרגו, ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם, וכי שבחך הוא זה?!
אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך.
השיבו הקב"ה ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי, הטוב בעינך שיד ה' תקצר בעיניהם, יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת:

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: אי אפשר לעמוד על התפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך.
אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו,
ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו,
חיה ועוף בקשנו,
דגים וחגבים בקשנו,
אמר לו: אם כן יאמרו שקצרה ידי.
אמר לפניו: הריני הולך ומפייסן.
אמר לו: עתה תראה היקרך דברי, שלא ישמעו לך.
הלך משה לפייסן אמר להם היד ה' תקצר, (תהילים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת.
אמרו: פשרה היא זו, אין בו כוח למלאות שאלתנו.
וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם, כיון שלא שמעו לו ויאסף שבעים איש וגו':

לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו, כך מפורש בספרי.

ולא פסקין.