(ב) כי תבאו -
בשר להם שיכנסו לארץ:

(ג) ועשיתם אשה -
אין זה צווי אלא כשתבואו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה':
ריח ניחח -
שיהיה נחת רוח לפני:
לפלא נדר או בנדיבה וגו' -
או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם שחייבתי אתכם לעשות במועד:

(ד) והקריב המקריב -

תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה המנחה כליל, והשמן נבלל בתוכה, והיין לספלים, כמו ששנינו במסכת סוכה (סוכה מח א):

(ה) לכבש האחד -
על כל האמור למעלה הוא מוסב על המנחה ועל השמן ועל היין:

(ו) או לאיל -
ואם איל הוא.

ורבותינו דרשו:

או לרבות את הפלגס לנסכי איל:

(י) אשה ריח -
אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה, שאינו ניתן על האש:

(יא) או לשה -
בין שהוא בכבשים בין שהוא בעזים כבש ושה קרויים בתוך שנתם:
איל -
בן י"ג חדש ויום אחד:

(יב) כמספר אשר תעשו -
כמספר הבהמות אשר תקריבו לקרבן, ככה תעשו נסכים לכל אחד מהם:
כמספרם -
של בהמות מספרם של נסכים:

(טו) ככם כגר -
כמותכם כן גר וכן דרך לשון עברית.
(בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, כן ארץ מצרים.
(מ"א כב, ד) כמוני כמוך כעמי כעמך:

(יח) בבאכם אל הארץ -
משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבוא, כי תבואו, לפיכך כולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה, אף כולן כן, אבל זו נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה:

(כ) ראשית ערסתכם -
כשתלושו כדי עיסתכם שאתם רגילין ללוש במדבר. וכמה היא, (שמות טז, יח) וימודו בעומר עומר לגלגלת, תרימו מראשיתה, כלומר קודם שתאכלו ממנה, ראשית תילקח חלה אחת תרומה לשם ה':
חלה -
טורטי"ל בלע"ז [עוגה]:
כתרומת גורן -
שלא נאמר בה שיעור ולא כתרומת מעשר שנאמר בה שיעור, אבל חכמים נתנו שיעור, לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה, ולנחתום אחד מארבעים ושמונה:

(כא) מראשית ערסתיכם -
למה נאמר?
לפי שנאמר ראשית עריסותיכם.
שומע אני ראשונה שבעיסות?
תלמוד לומר: מראשית, מקצתה ולא כולה:
תתנו לה' תרומה -
לפי שלא שמענו שיעור לחלה, נאמר תתנו, שיהא בה כדי נתינה:

(כב) וכי תשגו ולא תעשו -
עבודה זרה הייתה בכלל כל המצוות שהצבור מביאין עליהן פר, והרי הכתוב מוציאה כאן מכללן לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת:
וכי תשגו וגו' -
בעבודה זרה הכתוב מדבר.
או אינו אלא באחת מכל המצות?
תלמוד לומר: את כל המצוות האלה, מצווה אחת שהיא ככל המצות.
מה העובר על כל המצוות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים, אף מצווה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים.
ואיזו?
זו עבודה זרה:

אשר דבר ה' אל משה -
אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, (תהילים סב יב) אחת דבר אלוהים שתים זו שמעתי:

(כג) את כל אשר ציווה וגו' -
מגיד שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאים, שנאמר למן היום אשר ציווה ה' והלאה:

(כד) אם מעיני העדה נעשתה לשגגה -
אם מעיני העדה נעשתה עבירה זו ע"י שוגג, כגון ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מותרת לעבוד עבודה זרה בכך:
לחטת -
חסר אלף שאינו כשאר חטאות, שכל חטאות שבתורה הבאות עם עולה החטאת קודמת לעולה, שנאמר (ויקרא ה, י) ואת השני יעשה עולה, וזו עולה קודמת לחטאת:

(כה) הביאו את קרבנם אשה לה' -
זה האמור בפרשה הוא פר העולה שנאמר אשה לה':
וחטאתם -
זה השעיר:

(כז) תחטא בשגגה -
בעבודה זרה:
עז בת שנתה -
שאר עבירות יחיד מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לה שעירה:

(ל) ביד רמה -
במזיד:
מגדף -
מחרף, כמו:
(יחזקאל ה, טו) והייתה חרפה וגדופה.
(ישעיה לז, ו) אשר גדפו נערי מלך אשור.

עוד דרשו רבותינו:
מכאן

למברך את השם שהוא בכרת:

(לא) דבר ה' -
אזהרת עבודה זרה מפי הגבורה, והשאר מפי משה:
עונה בה -
בזמן שעונה בה שלא עשה תשובה:

(לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו -
בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה:

(לג) המצאים אתו מקושש -
שהתרו בו ולא הניח מלקושש אף משמצאוהו והתרו בו:

(לד) כי לא פרש מה יעשה לו -
לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה:

(לה) רגום -
כמו עשה פיישנ"ט בלע"ז [בעשות]
וכן הלוך אלנ"ט [בהלוך].
וכן זכור ושמור:

(לו) ויציאו אותו -
מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין:

(לח) ועשו להם ציצת -
על שם הפתילים התלויים בה.
כמו (יחזקאל ח, ג) ויקחני בציצית ראשי.

דבר אחר:
ציצית -
על שם וראיתם אותו, כמו (שה"ש ב, ט) מציץ מן החרכים:
תכלת -
צבע ירוק של חלזון:

(לט) וזכרתם את כל מצוות ה' -
שמניין גימטרייה של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג:
ולא תתורו אחרי לבבכם -
כמו (לעיל יג כה) מתור הארץ.
הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות.
העין רואה.
והלב חומד.
והגוף עושה את העבירות:

(מא) אני ה' -
נאמן לשלם שכר:
אלוהיכם -
נאמן ליפרע:
אשר הוצאתי אתכם -
על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותיי:
אני ה' אלוהיכם -
עוד למה נאמר?
כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, על כורחכם אני מלככם.
וכן הוא אומר (יחזקאל כ, לג) אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם.

דבר אחר:
למה נאמר יציאת מצרים?
אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לשאינה של בכור.
אני הוא עתיד להבחין ולהיפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא.

ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי:

למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה?
לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות.
וכן הוא אומר בעזרא (נחמי' ט, יג - טו) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם.
ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי:

על כנפי בגדיהם -
כנגד (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים. על ארבע כנפות ולא בעלת שלוש ולא בעלת חמש, כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמר במצרים (שמות ו, ו - ז):
והוצאתי
והצלתי
וגאלתי
ולקחתי:

פתיל תכלת -
על שם שכול בכורות.
תרגומו של שכול:

תכלא.

ומכתם הייתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב.
ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.