(א) ויקח קרח -
פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא:
ויקח קרח -

לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה.

וזהו שתרגם אונקלוס:

ואתפלג.

נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת.
וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך, לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.

דבר אחר:
ויקח קרח -
משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן, (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים:

בן יצהר בן קהת בן לוי -
ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) ובקהלם אל תחד כבודי.
והיכן נזכר שמו על קרח?
בהתייחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד"ה א' ו, כב - כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל:

ודתן ואבירם -
בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו.
ומה ראה קרח לחלוק עם משה?
נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור.
אמר קרח: אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כוהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.
מה עשה?
עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת.
באו ועמדו לפני משה, אמרו לו:
טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה?
אמר להם: חייבת.
התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה!
בני ראובן -
דתן ואבירם ואון בן פלת:

(ג) רב לכם -
הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה:
כלם קדושים -
כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה:
ומדוע תתנשאו -
אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלוהיך (שמות כ ב), כל העדה שמעו:

(ד) ויפול על פניו -
מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי:
חטאו בעגל (שמות לב, יא) ויחל משה.
במתאוננים (במדבר יא, יב) ויתפלל משה.
במרגלים (שם יד, יג) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים.
במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו.

משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר: עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני:

(ה) בקר ויודע וגו' -
עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוון לדחותם שמא יחזרו בהם:
בקר ויודע ה' את אשר לו -
לעבודת לוויה:
ואת הקדוש -
לכהונה:
והקריב -
אותם אליו.

והתרגום מוכיח כן:
ויקרב

לקדמוהי

יקרב

לשמושיה.

ומדרשו:

בקר, אמר לו משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה - ז) ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל, כך (דה"א כג יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו':

(ו) זאת עשו קחו לכם מחתות -
מה ראה לומר להם כך?
אמר להם: בדרכי הגויים יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה ואין כולם מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם מאתים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך.
הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקורבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו.
וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש?
אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכולכם אובדים:

מחתות -
כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:

(ז) רב לכם בני לוי -

דבר גדול אמרתי לכם. ולא טיפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם.
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה?
עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן.
אמר: בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר (ד"ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן.
אמר: אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?!
לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט.
אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. תנחומא:

רב לכם -
דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקב"ה:

(ח) ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי -
התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה עורף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי:

(ט) ולעמוד לפני העדה -
לשיר על הדוכן:

(י) ויקרב אתך -
לאותו שירות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:

(יא) לכן -
בשביל כך אתה וכל עדתך הנועדים אתך על ה' כי בשליחותו עשיתי לתת כהונה לאהרן ולא לנו היא המחלוקת הזו:

(יב) וישלח משה וגו' -
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום:
לא נעלה -
פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה:

(יד) ותתן לנו -
הדבר מוסב על לא האמור למעלה, כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם, אמרת לנו (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו', משם הוצאתנו ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר, שאמרת לנו (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם:

העיני האנשים ההם תנקר וגו' -
אפילו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך, לא נעלה:
האנשים ההם -
כאדם התולה קללתו בחברו:

(טו) ויחר למשה מאד -
נצטער עד למאוד:
אל תפן אל מנחתם -
לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם.

והמדרש אומר:

יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו:

לא חמור אחד מהם נשאתי -
לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי.

ותרגום אנקלוס:

שחרית.

לשון ארמי, כך נקראת אנגריא של מלך שחוור:

(טז) והם -
עדתך:

(יז) והקרבתם וגו' איש מחתתו -
החמישים ומאתים איש שבכם:

(יט) ויקהל עליהם קרח -
בדברי ליצנות.
כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כולכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כלם:
וירא כבוד ה' -
בא בעמוד ענן:

(כב) אל אלוהי הרוחות -
יודע מחשבות.
אין מדתך כמידת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא:
האיש אחד -
הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף?!
אמר הקב"ה: יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא:

(כד) העלו וגו' -
כתרגומו:

הסתלקו

מסביבות משכן קרח:

(כה) ויקם משה -
כסבור שיישאו לו פנים ולא עשו:

(כז) יצאו נצבים -
בקומה זקופה לחרף ולגדף, כמו (שמואל א' יז, טז) ויתייצב ארבעים יום דגלית:
ונשיהם ובניהם וטפם -
בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, וב"ד של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים:

(כח) לעשות את כל המעשים האלה -
שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי:

(כט) לא ה' שלחני -
אלא אני עשיתי הכל מדעתי ובדין הוא חולק עלי:

(ל) ואם בריאה -
חדשה:
יברא ה' -
להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז וידעתם כי ניאצו הם את ה', ואני מפי הגבורה אמרתי.

ורבותינו פירשו:
אם בריאה -
פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב, ואם לאו יברא ה':

(לד) נסו לקולם -
בשביל הקול היוצא על בליעתן.