(א) ויאמר ה' אל אהרן -
למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש:
אתה ובניך ובית אביך -
הם בני קהת אבי עמרם:
תשאו את עוון המקדש -
עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשולחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:
ואתה ובניך -
הכוהנים:
תשאו את עוון כהונתכם -
שאינה מסורה ללווים ותזהירו הלווים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

(ב) וגם את אחיך -
בני גרשון ובני מררי:
וילוו -
ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם:
וישרתוך -
בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:

(ד) וזר לא יקרב אליכם -
אתכם אני מזהיר על כך:

(ה) ולא יהיה עוד קצף -
כמו שהיה כבר, שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף:

(ו) לכם מתנה נתנים -
יכול לעבודתכם של הדיוט?
תלמוד לומר: לה', כמו שמפורש למעלה, לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

(ז) עבדת מתנה -
במתנה נתתיה לכם:

(ח) ואני הנה נתתי לך -
בשמחה.
לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה.
א"ל המלך: כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן:

משמרת תרומתי -
שאתה צריך לשמרן בטהרה:
למשחה -
לגדולה:

(ט) מן האש -
לאחר הקטרת האשים:
כל קורבנם -
כגון זבחי שלמי צבור:
מנחתם חטאתם ואשמם -
כמשמעו:
אשר ישיבו לי -
זה גזל הגר:

(י) בקדש הקדשים תאכלנו וגו' -
למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהונה:

(יא) תרומת מתנם -
המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר:
לכל תנופת -
שהרי אלו טעונין תנופה:
כל טהור -
ולא טמאים.

דבר אחר:
כל טהור -
לרבות אשתו:

(יב) ראשיתם -
היא תרומה גדולה:

(יח) כחזה התנופה וכשוק הימין -
של שלמים שנאכלים לכוהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:
לך יהיה -

בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הוויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה:

(יט) כל תרומת הקדשים -
מחיבתה של פרשה זו כללה בתחילה וכללה בסוף ופרט באמצע:
ברית מלח עולם -
כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים:
ברית מלח -
כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם:

(כ) וחלק לא יהיה לך בתוכם -
אף בביזה:

(כג) והם -
הלווים יישאו עוונם של ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:

(כד) אשר ירימו לה' תרומה -
הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:

(כז) ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן -
תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן:
וכמלאה מן היקב -
כתרומת תירוש ויצהר הניטלת מן היקבים:
מלאה -
לשון בישול תבואה שנתמלאת:
יקב -
הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו.
וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא.
וכן (זכריה יד, י) יקבי המלך, הוא ים אוקיינוס חפירה שחפר מלכו של עולם:

(כח) כן תרימו גם אתם -
כמו שישראל מרימים מגורנם ומיקביהם תרימו גם אתם ממעשר שלכם, כי הוא נחלתכם:

(כט) מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה' -
בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שייטול כוהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלווי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:

(ל) בהרימכם את חלבו ממנו -
לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו:
ונחשב -
המותר ללווים חולין גמורין:
כתבואת גרן -
לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה.
יכול יהא כולו אסור?
תלמוד לומר: ונחשב ללווים כתבואת גרן, מה של ישראל חולין, אף של לוי חולין:

(לא) בכל מקום -
אפילו בבית הקברות:

(לב) ולא תשאו עליו חטא וגו' -
הא אם לא תרימו תישאו חטא:
ולא תמותו -
הא אם תחללו תמותו.