(ב) זאת חקת התורה -
לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:
ויקחו אליך -
לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר:
אדמה תמימה -
שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה:

(ג) אלעזר -
מצוותה בסגן:
אל מחוץ למחנה -
חוץ לשלש מחנות:
ושחט אותה לפניו -
זר שוחט ואלעזר רואה:

(ד) אל נוכח פני אהל מועד -
עומד במזרחו של ירושלים ומתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם:

(ז) אל המחנה -
למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצורע:
וטמא הכהן עד הערב -
סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה:

(ט) והניח מחוץ למחנה -
לשלושה חלקים מחלקה:
אחד נתן בהר המשחה,
ואחד מתחלק לכל המשמרות,
ואחד נתן בחיל.
זה של משמרות היה חוץ לעזרה ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להיטהר.
וזה שבהר המשחה כוהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנו.
וזה שבחיל נתון למשמרת מגזרת הכתוב, שנאמר והייתה לעדת בני ישראל למשמרת:

למי נדה -
למי הזייה, כמו:
(איכה ג, נג) וידו אבן בי,
(זכריה ב, ד) לידות את קרנות הגויים.
לשון זריקה:

חטאת הוא -
לשון חיטוי כפשוטו, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת, לומר, שהיא כקדשים להיאסר בהנאה:

(יב) הוא יתחטא בו -
באפר הזה:

(יג) במת בנפש -
ואי זה מת?
של נפש האדם, להוציא נפש בהמה, שאין טומאתה צריכה הזאה.

דבר אחר:
בנפש -
זו רביעית דם:
את משכן ה' טמא -
אם נכנס לעזרה אפילו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:
עוד טמאתו בו -
אף על פי שטבל:

(יד) כל הבא אל האהל -
בעוד שהמת בתוכו:

(טו) וכל כלי פתוח -
בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור:
פתיל -
לשון מחובר בלשון עברי.
וכן (בראשית ל, ח) נפתולי אלוהים נפתלתי, נתחברתי עם אחותי:

(טז) על פני השדה -
רבותינו דרשו:

לרבות גולל ודופק.

ופשוטו על פני השדה, שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה:

(יט) וחטאו ביום השביעי -
הוא גמר טהרתו:

(כ) ואיש אשר יטמא וגו' -

אם נאמר מקדש למה נאמר משכן וכו' כדאיתא בשבועות (דף טז ב):

(כא) ומזה מי הנדה -
רבותינו אמרו: שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, משא"כ בנוגע.
וזה שהוציאו בלשון מזה, לומר לך, שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה:

והנגע וגו' יטמא -
ואין טעון כבוס בגדים:

(כב) וכל אשר יגע בו -
הטמא הזה שנטמא במת יטמא:
והנפש הנגעת -
בו בטמא מת:
תטמא עד הערב -
מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם, זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה.

ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:

ויקחו אליך - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם:
פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך.
אמרו: תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל:

אדמה -
על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום:
תמימה -
על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבוא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:
לא עלה עליה עול -
כשם שפרקו מעליהם עול שמים:
אל אלעזר הכהן -
כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור:
ושרף את הפרה -
כשם שנשרף העגל:
עץ ארז ואזוב ושני תולעת -
שלושה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:

למשמרת -
כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי וגו'. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וגו', כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו'.