(ב) באתת -
כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלוויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו.

דבר אחר:
באותות לבית אבותם -

באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ, יב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו', כדאיתא בתנחומא [במדבר יב] בפרשה זו:

מנגד -
מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג, ד) אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה, שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלווים חונים בסמוך לו:

(ג) קדמה -
לפנים הקרויה קדם.
ואיזו זו?
רוח מזרחית.
והמערב קרוי אחור:

(ט) ראשנה יסעו -
כשרואין הענן מסתלק, תוקעין הכוהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה.
וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן: הלווים והעגלות באמצע.
דגל יהודה במזרח.
ושל ראובן בדרום.
ושל אפרים במערב.
ושל דן בצפון:

(יז) ונסע אהל מועד -
לאחר שני דגלים הללו:
כאשר יחנו כן יסעו -
כמו שפירשתי, הליכתן כחנייתן, כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו:
על ידו -
על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, רוח של צדו, קרוי על ידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו. אי"ן שו"ן איש"א בלע"ז [על ידו]:

(כ) ועליו -
כתרגומו:

ודסמיכין עלוהי.