(א) בשטים -
כך שמה:
לזנות אל בנות מואב -

על ידי עצת בלעם כדאיתא בחלק:

(ב) וישתחוו לאלוהיהן -
כשתקף יצרו עליו ואומר לה הישמעי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחווה לזה:

(ג) פעור -
על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו:
ויחר אף ה' בישראל -
שלח בהם מגפה:

(ד) קח את כל ראשי העם -
לשפוט את העובדים לפעור:
והוקע אותם -
את העובדים:
והוקע -
היא תליה, כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' (שמואל ב' כא ו) ושם תליה מפורשת בעבודה זרה בסקילה, וכל הנסקלין נתלין:
נגד השמש -
לעין כל.

ומדרש אגדה:

השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו:

(ה) הרגו איש אנשיו -

כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים, ודייני ישראל שמונה ריבוא ושמונת אלפים, כדאיתא בסנהדרין (יח א):

(ו) והנה איש מבני ישראל בא -

נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם, אמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו', כדאיתא באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פב א):

את המדינית -
כזבי בת צור:
לעיני משה -

אמרו לו: משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך וכו', כדאיתא התם:

והמה בוכים -
נתעלמה ממנו הלכה כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו געו כולם בבכיה. בעגל עמד משה כנגד שישים ריבוא, שנאמר (שמות לב כ) ויטחן עד אשר דק וגו' וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבוא פינחס וייטול את הראוי לו:

(ז) וירא פינחס -
ראה מעשה ונזכר הלכה.
אמר לו למשה: מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו.
אמר לו: קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו':

(ח) אל הקבה -
אל האהל:
אל קבתה -

[אל הקיבה] כמו הלחיים והקיבה כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה, וראו כולם שלא לחנם הרגם, והרבה נסים נעשו לו כו', כדאיתא התם (סנהדרין פב ב):

פרשת פינחס

(יא) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן -
לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן:
בקנאו את קנאתי -
בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף.
כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר, אנפרימנ"ט בלע"ז [חמה]:

(יב) את בריתי שלום -
שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו:

(יג) והייתה לו -
בריתי זאת:
ברית כהנת עולם -
שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן.

וכן שנינו בזבחים (קא ב):

לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי:

לאלוהיו -
בשביל אלוהיו, כמו:
(במדבר יא, כט) המקנא אתה לי.
(זכריה ח ב) וקנאתי לציון, בשביל ציון:

(יד) ושם איש ישראל וגו' -
במקום שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי:
נשיא בית אב לשמעני -
לאחד מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון.

דבר אחר:
להודיע שבחו של פינחס, שאע"פ שזה היה נשיא, לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם, לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכה:

(טו) ושם האשה המכה וגו' -
להודיעך שנאתם של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות, כדי להחטיא את ישראל:
ראש אומות -
אחד מחמשת (במדבר לא ח) מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וגו', והוא היה חשוב מכולם, שנאמר ראש אמות, ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי:
בית אב -
חמישה בתי אבות היו למדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה, וזה היה מלך לאחד מהם:

(יז) צרור -
כמו זכור, שמור, לשון הווה. עליכם לאייב אותם:

(יח) כי צוררים הם לכם וגו' על דבר פעור -

שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור. ואת מואב לא ציווה להשמיד, מפני רות שהייתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינן בבבא קמא (לח ב)