(א) ויהי אחרי המגפה וגו' -

משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מניין הנותרות.

דבר אחר:
כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסר לו במניין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במניין:

(ב) לבית אבתם -
על שבט האב יתייחסו, ולא אחר האם:

(ג) וידבר משה ואלעזר הכהן אתם -
דברו עמם על זאת שציוה המקום למנותם:
לאמר -
אמרו להם צריכים אתם להימנות:

(ד) מבן עשרים שנה ומעלה כאשר ציווה וגו' -
שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר (שמות ל יג) כל העובר על הפקודים וגו':

(ה) משפחת החנכי -
לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזהו הוא שמפורש ע"י דוד (תהילים קכב ד) שבטי יה עדות לישראל.
השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתיב החנכי הפלואי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו יו"ד בראש וה"א בסוף:

(ט) אשר הצו -
את ישראל על משה:
בהצתם -
את העם על ה':
הצו -
השיאו את ישראל לריב על משה, לשון הפעילו:

(י) ויהיו לנס -
לאות ולזיכרון (במדבר יז ה) למען אשר לא יקרב איש זר, לחלוק עוד על הכהונה:

(יא) ובני קרח לא מתו -
הם היו בעצה תחילה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם:

(יג) לזרח -
הוא צוחר, לשון צוהר.
אבל משפחת אהד בטלה, וכן חמישה משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון לגד, הרי שבע משפחות.

ומצאתי בגמ' ירושלמית:

שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו הכנענים להלחם בישראל ונתנו לב לחזור למצרים וחזרו לאחוריהם ח' מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר (דברים י, ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא.

ורבי תנחומא דרש:

שמתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במניין זה ממניין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון:

(טז) לאזני -
אומר אני שזו משפחת אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו:

(כד) לישוב -
הוא יוב האמור ביורדי מצרים, כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים. והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים, וארד ונעמן בני בלע בן בנימין.

ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן:

שירדה אמן למצרים כשהייתה מעוברת מהם, לכך נחלקו למשפחות, כחצרון וחמול, שהיו בני בנים ליהודה, וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים של אשר.

ואם אגדה היא הרי טוב, ואם לאו, אומר אני,שהיו לבלע בני בנים הרבה, ומשנים הללו ארד ונעמן יצאה מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע, ותולדות השנים הללו נקראו על שמם.
וכן אני אומר בבני מכיר, שנחלקו לשתי משפחות, אחת נקראת על שמו ואחת נקראת על שם גלעד בנו. חמש משפחות חסרו מבניו של בנימין, כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו שקראתו בן אוני, בן אנינותי ובפילגש בגבעה נתקיימה כולה. זו מצאתי ביסודו של ר' משה הדרשן:

(לו) ואלה בני שותלח וגו' -

שאר בני שותלח נקראו תולדותיהם על שם שותלח. ומערן יצאה משפחה רבה ונקראת על שמו. ונחשבו בני שותלח לשתי משפחות. צא וחשוב ותמצא בפרשה זו חמישים ושבע משפחות, ומבני לוי שמונה, הרי שישים וחמש, וזהו שנאמר (דברים ז ז) כי אתם המעט וגו', ה"א מעט, חמישה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים, אף זה הבנתי מיסודו של ר' משה הדרשן. אך הוצרכתי לפחות ולהוסיף בדבריו:

(לח) לאחירם -
היא אחי שירד למצרים, ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם:

(לט) לשפופם -
הוא מופים, על שהיה יוסף שפוף בין האומות:

(מב) לשוחם -
הוא חושים:

(מו) ושם בת אשר שרח -
לפי שהייתה קיימת בחיים מנאה כאן:

(נג) לאלה תחלק הארץ -
ולא לפחותים מבן עשרים, אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היה לאחד מהם שישה בנים, לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו:

(נד) לרב תרבה נחלתו -

לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שווים, שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב א) אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו. והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל, ולא נתחלקה הארץ במידה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא, בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים:

(נה) לשמות מטות אבותם -
אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים.
כיצד?
שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשווה. וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים. ואלו מתחלה חלקוה למניין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ארבעה חלקים:

אך בגורל -
יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר (יהושע יט) על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל:
מטות אבתם -
יצאו גרים ועבדים:

(נו) על פי הגורל -
הגורל היה מדבר, כמו שפירשתי, מגיד שנתחלקה ברוח הקודש, לכך נאמר על פי ה':

(נח) אלה משפחת לוי -
חסר כאן משפחת השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי:

(נט) אשר ילדה אתה ללוי במצרים -
לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מניין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא שישים ותשע:

(סב) כי לא התפקדו בתוך בני ישראל -
להיות נמנין בני עשרים שנה, ומה טעם:
כי לא נתן להם נחלה -
והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו:

(סד) ובאלה לא היה איש וגו' -
אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה.
לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.