(א) למשפחת מנשה בן יוסף -
למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה?
אלא לומר לך יוסף חבב את הארץ, שנאמר (בראשית נ כה) והעליתם עת עצמותי וגו', ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. וללמדך שהיו כולם צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי כגון (מלכים ב' כה כה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו:

מחלה נעה וגו' -
ולהלן הוא אומר (במדבר לו יא) ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שנה את סדרן:

(ב) לפני משה ולפני אלעזר -
מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן:
לפני משה -

ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה.
אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם:

(ג) והוא לא היה וגו' -
לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו.

ר' עקיבא אומר: מקושש עצים היה.
ור' שמעון אומר: מן המעפילים היה:

(ד) למה יגרע שם אבינו -
אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתייבם אמנו ליבם:
כי אין לו בן -
הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו:

(ה) ויקרב משה את משפטן -
נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי.

דבר אחר:
ראויה הייתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן:

(ז) כן בנות צלפחד דברת -
כתרגומו:

יאות.

כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה:

כן בנות צלפחד דברת -
יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו:
נתן תתן -
שני חלקים, חלק אביהן, שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר:
והעברת -
לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו.

דבר אחר:
על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט [שבנה ובעלה יורשין אותה. שלא תיסוב נחלה לא נצטווה אלא לאותו הדור בלבד] וכן והעברתם את נחלתו לבתו, בכולן הוא אומר ונתתם, ובבת הוא אומר והעברתם:

(יא) לשארו הקרב אליו ממשפחתו -
ואין משפחה קרויה אלא משפחת האב:

(יב) עלה אל הר העברים -
למה נסמכה לכאן?
כיון שאמר הקב"ה נתן תיתן להם, אמר אותי ציווה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ. אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת.

דבר אחר:
כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי.

משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, א"ל: בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס:

(יג) כאשר נאסף אהרן אחיך -
מכאן שנתאווה משה למיתתו של אהרן.

דבר אחר:
אין אתה טוב ממנו, (דברים לב, נא) על אשר לא קידשתם, הא אם קידשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם להיפטר. בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעוון שלא האמינו, לכך בקש משה שייכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה.

משל לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו', אף כאן בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא הייתה בהם אלא זו בלבד:

(יד) הם מי מריבת קדש -
הם לבדם אין בהם עוון אחר.

דבר אחר:
הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צין:

(טו) וידבר משה אל ה' וגו' -
להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:
לאמר -
אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו:

(טז) יפקד ה' -
כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי.
אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) נוצר תאנה יאכל פריה:

אלוהי הרוחות -
למה נאמר?
אמר לפניו: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:

(יז) אשר יצא לפניהם -
לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר (במדבר כא, לד) אל תירא אותו.
וכדרך שעשה יהושע, שנאמר (יהושע ה, יג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו'.
וכן בדוד הוא אומר (ש"א יח, טז) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש:

ואשר יוציאם -
בזכיותיו:
ואשר יביאם -
בזכיותיו.

דבר אחר:
ואשר יביאם שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ:

(יח) קח לך -
קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום:
לך -
את שבדוק לך את זה אתה מכיר:
אשר רוח בו -
כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:
וסמכת את ידך עליו -
תן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו, לא היה לו להרים ראש בימי משה:

(יט) וציוויתה אתו -
על ישראל, דע שטרחנין הם סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך:

(כ) ונתתה מהודך עליו -
זה קירון עור פנים:
מהודך -
ולא כל הודך נמצינו למדין פני משה כחמה פני יהושע כלבנה:
למען ישמעו כל עדת בני ישראל -
שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך:

(כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד -
הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה זז מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר:
ושאל לו -
כשיצטרך לצאת למלחמה:
על פיו -
של אלעזר:
וכל העדה -
סנהדרין:

(כב) ויקח את יהושע -
לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:

(כג) ויסמך את ידיו -
בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה. שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה:
כאשר דבר ה' -
אף לעניין ההוד נתן מהודו עליו.