(ב) צו את בני ישראל -
מה אמור למעלה?
(כז, טז) יפקוד ה'.
אמר לו הקב"ה: עד שאתה מצווני על בני, ציווה את בני עלי.

משל לבת מלך שהייתה נפטרת מן העולם והייתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי:

קרבני -
זה הדם:
לחמי -
אלו אימורין.
וכן הוא אומר (ויקרא ג, טז) והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה:

לאשי -
הנתנין לאשי מזבחי:
תשמרו -
שיהיו כוהנים ולווים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות:
במועדו -
בכל יום הוא מועד התמידים:

(ג) ואמרת להם -
אזהרה לבית דין:
שנים ליום -
כפשוטו ועיקרו בא ללמד שיהיו נשחטין כנגד היום, תמיד של שחר במערב ושל בין הערבים במזרחן של טבעות:

(ד) את הכבש אחד -
אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצווה (שמות כט, לח) וזה אשר תעשה וגו', היא הייתה אזהרה לימי המילואים, וכאן ציווה לדורות:

(ה) סלת למנחה -
מנחת נסכים:

(ו) העשיה בהר סיני -
כאותן שנעשו בימי המילואים.

דבר אחר:
העשויה בהר סיני, הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה (שמות כד, ו) וישם באגנות מלמד שטעונה כלי:

(ז) ונסכו -
יין:
בקדש הסך -
על המזבח יתנסכו:
נסך שכר -
יין המשכר פרט ליין מגתו:

(ח) ריח ניחח -
נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

(י) עלת שבת בשבתו -
ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו.
שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה?
תלמוד לומר: בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו:

על עלת התמיד -
אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד.
ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין, וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה:

(יב) ושלשה עשרונים -
כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת נסכים:

(יד) זאת עלת חדש בחדשו -
שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין:

(טו) ושעיר עזים וגו' -

כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקודשיו, הכל כמו שמפורש במס' שבועות (דף ט א).

ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו.

ומדרשו באגדה:

אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:

על עלת התמיד יעשה -
כל הקורבן הזה:
ונסכו -
אין ונסכו מוסב על השעיר, שאין נסכים לחטאת:

(יח) כל מלאכת עבודה -
אפילו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד המותרת בחולו של מועד אסורה ביום טוב:

(יט) פרים -

כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם:

אילים -

כנגד אילו של יצחק:

כבשים -

כנגד יעקב שנאמר (בראשית ל, מ) והכשבים הפריד יעקב. ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת:

(כד) כאלה תעשו ליום -
שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג:

(כו) וביום הבכורים -
חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש:

(לא) תמימים יהיו לכם ונסכיהם -
אף הנסכים יהיו תמימים.
למדו רבותינו מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים