(ו) מלבד עלת החדש -
מוספי ראש חדש שהוא ביום ראש השנה:

(יא) מלבד חטאת הכפרים -
שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת:
ועלת התמיד -
ומלבד עולת התמיד תעשו עולות הללו:
ונסכיהם -
מוסב על המוספין הכתובים ועל תעשו והוא לשון ציווי מלבד עולת התמיד ומנחתה תעשו את אלה ונסכיהם. וכן כל ונסכיהם האמורים בכל המועדות חוץ משל קורבנות החג שכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה שבהם מוסבים על התמיד ואינן לשון ציווי, שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום:

(יח) ומנחתם ונסכיהם לפרים -
פרי החג שבעים הם. כנגד שבעים אומות שמתמעטים והולכים, סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין:
ולכבשים -
כנגד ישראל שנקראו (ירמיה נ, יז) שה פזורה, והם קבועים ומנינם תשעים ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה. בשני נאמר ונסכיהם על שני תמידי היום ולא שינה הלשון אלא לדרוש.

כמו שאמרו רז"ל:

בשני ונסכיהם.
בששי ונסכיה.
בשביעי כמשפטם.
מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים, רמז לנסוך המים מן התורה בחג:

(לה) עצרת תהיה לכם -
עצורים בעשיית מלאכה.

דבר אחר:
עצרת עצרו מלצאת, מלמד שטעוון לינה.

ומדרשו באגדה:

לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות וכשבאין ללכת, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם:

(לו) פר אחד איל אחד -
אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד.
ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד.

משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במס' סוכה (דף נה ב).

ובמדרש רבי תנחומא:

למידה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסנאי:
יום ראשון יאכילו פטומות.
למחר מאכילו דגים.
למחר מאכילו בשר בהמה.
למחר מאכילו קטניות.
למחר מאכילו ירק.
פוחת והולך כפרי החג:

(לט) אלה תעשו לה' במועדיכם -
דבר הקצוב לחובה:
לבד מנדריכם -
אם באתם לידור קורבנות ברגל, מצווה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר.