(א) ואלה תולדת אהרן ומשה -
ואינו מזכיר אלא בני אהרן. ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה.
מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:
ביום דבר ה' את משה -
נעשו אלו התולדות שלו, שלמדן מה שלמד מפי הגבורה:

(ד) על פני אהרן -
בחייו:

(ו) ושרתו אתו -
ומהו השירות?
ושמרו את משמרתו, לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר, כמו שנאמר (במדבר יח, א) אתה ובניך ובית אביך אתך תישאו את עוון המקדש, והלווים הללו מסייעין אותם, זה הוא השירות:

(ז) ושמרו את משמרתו -
כל מנוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו, קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון משנה, כמו שאמרו בבגתן ותרש (מגילה יג ב) והלא אין משמרתי ומשמרתך שווה, וכן משמרות כהונה ולוויה:

(ח) ואת משמרת בני ישראל -
שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש, אלא שהלווים באים תחתיהם בשליחותם, לפיכך לוקחים מהם המעשרות בשכרן, שנאמר (במד' יח, לא) כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם:

(ט) נתונים המה לו -
לעזרה:
מאת בני ישראל -
כמו מתוך בני ישראל, כלומר משאר כל העדה נבדלו לכך בגזרת המקום, והוא נתנם לו, שנאמר (במד' ח, יט) ואתנה את הלווים נתונים וגו':

(י) ואת אהרן ואת בניו תפקד -
לשון פקידות ואינו לשון מניין:
ושמרו את כהנתם -
קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכוהנים:

(יב) ואני הנה לקחתי -
ואני מהיכן זכיתי בהן?
מתוך בני ישראל -
שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי. על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהייתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלווים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם:

(טו) מבן חדש ומעלה -
משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקדש.

אמר ר' יהודה ברבי שלום: למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן, שנאמר (במד' כו, כט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, עם כניסתה בפתח מצרים ילדה אותה. ונמנית בשבעים נפש, שכשאתה מונה חשבונם לא תמצאם אלא שבעים חסר אחת, והיא השלימה את המניין:

(טז) על פי ה' -
אמר משה לפני הקב"ה היאך אני נכנס לבתי כולם ולתוך אוהליהם לדעת מניין יונקיהם?
אמר לו הקב"ה: עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי.
הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה':

(כא) לגרשון משפחת הלבני -
כלומר לגרשון היו הפקודים משפחת הלבני ומשפחת השמעי פקודיהם כך וכך:

(כה) המשכן -
יריעות התחתונות:
והאהל -
יריעות עזים העשויות לגג:
מכסהו -
עורות אילים ותחשים:
ומסך פתח -
הוא הוילון:

(כו) ואת מיתריו -
של משכן והאהל ולא של חצר:

(כט) משפחת בני קהת יחנו וגו' תימנה -
וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה, אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמישים איש עם קרח ועדתו, שנמשכו עימהם במחלוקתם:

(לא) והמסך -
היא הפרכת, שאף היא קרויה פרכת המסך:

(לב) ונשיא נשיאי הלווי -
ממונה על כולם.
ועל מה היא נשיאותו?
פקודת שומרי משמרת הקודש, על ידו היה פקודת כולם:

(לח) משה ואהרן ובניו -
וסמוכין להם דגל מחנה יהודה, והחונים עליו יששכר וזבולון, טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה, נעשו גדולים בתורה, שנאמר (תהילים ס, ט) יהודה מחוקקי, ומבני יששכר יודעי בינה וגו' (דה"י א' יב לג) מאתים ראשי סנהדראות, ומזבולון מושכים בשבט סופר (שופטים ה יד):

(לט) אשר פקד משה ואהרן -
נקוד על ואהרן, לומר שלא היה במניין הלווים:
שנים ועשרים אלף -
ובפרטן אתה מוצא שלוש מאות יתרים:
בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות.
בני קהת שמונת אלפים ושש מאות.
בני מררי ששת אלפים ומאתים.
[הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות].
ולמה לא כללן עם השאר ויפדו את הבכורות, ולא יהיו זקוקים השלשה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המניין לפדיון?

אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה א):

אותן שלוש מאות לווים בכורות היו ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון:

(מ) פקד כל בכור זכר וגו' מבן חדש ומעלה -
משיצא מכלל ספק נפלים:

(מה) ואת בהמת הלווים וגו' -
לא פדו בהמות הלווים את בכורי בהמה טהורה של ישראל, אלא את פטרי חמוריהם, ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל, תדע שהרי מנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה:

(מו) ואת פדויי השלשה וגו' -
ואת הבכורות הצריכין להיפדות בהם, אלו השלשה ושבעים ומאתים העודפים בהם, יתרים על הלווים, מהם תיקח חמשת שקלים לגלגלת, כך הייתה מכירתו של יוסף עשרים כסף, שהיה בכורה של רחל:

(מט) העדפים על פדויי הלווים -
על אותן שפדו הלווים בגופן:

(נ) חמישה וששים ושלש מאות ואלף -
כך סכום החשבון חמשת שקלים לגלגלת. למאתיים בכורות אלף שקל, לשבעים בכורות שלוש מאות וחמישים שקל, לשלש בכורות חמישה עשר שקל.
אמר כיצד אעשה?
בכור שאומר לו תן חמשת שקלים, יאמר לי אני מפדויי הלווים.
מה עשה?
הביא שנים ועשרים אלף פתקין וכתב עליהן בן לוי, ומאתים ושבעים ושלשה פתקין כתב עליהן חמישה שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם לפי הגורל.