[לא, ב]
מאת המדינים -
ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא אל תתגר בם מלחמה. אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם.

דבר אחר::
מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית.

[לא, ג]
וידבר משה וגו' - -
אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא איחר.

החלצו - -
כתרגומו לשון חלוצי צבא מזויינים.

אנשים -
צדיקים, וכן בחר לנו אנשים, וכן אנשים חכמים וידועים.

נקמת ה' -
שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקב"ה.

[לא, ד]
לכל מטות ישראל -
לרבות שבט לוי.

[לא, ה]
וימסרו - -
להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר: עוד מעט וסקלוני, ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן.

[לא, ו]
אותם ואת פינחס -
מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם. ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר?
אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה, שהרג כזבי בת צור, יגמור.

דבר אחר::
שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר: והמדנים מכרו אותו.
ומנין שהיתה אמו של פנחס משל יוסף?
שנאמר: מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ומזרע יוסף שפטפט ביצרו.

דבר אחר::
שהיה משוח מלחמה.

וכלי הקדש -
זה הארון והציץ. שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ, שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר: על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב: אל חלליהם.

בידו -
ברשותו, וכן: ויקח את כל ארצו מידו.

[לא, ח]
חמשת מלכי מדין -
וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הוזקק לומר חמשת?!
אלא ללמדך ששוו כולם בעצה והושוו כולם בפורענות. בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה. אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם. נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו.

בחרב -
הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר: ועל חרבך תחיה.

[לא, י]
טירתם -
מקום פלטרין שלהם, שהוא לשון מושב כומרים יודעי חוקיהם.

דבר אחר:
לשון מושב שריהם, כמו שמתורגם סרני פלשתים טורני פלשתאי.

[לא, יא]
ויקחו את כל השלל וגו' -
מגיד שהיו כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל לשלוח יד בבזה שלא ברשות, שנאמר: את כל השלל וגו', ועליהם מפורש בקבלה שניך כעדר הרחלים וגו', אף אנשי המלחמה שביך כולם צדיקים.

שלל –
הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין.

בז -
הוא ביזת מטלטלין שאינם תכשיטין.

מלקוח -
אדם ובהמה. ובמקום שכתוב שבי אצל מלקוח, שבי באדם ומלקוח בבהמה.

[לא, יג]
ויצאו משה ואלעזר הכהן -
לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הבזה.

[לא, יד]
ויקצף משה על פקודי החיל -
ממונים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות.

[לא, טז]
הן הנה -
מגיד שהיו מכירין אותן. זו היא שנכשל פלוני בה.

בדבר בלעם -
אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור. בואו ואשיאכם עצה. אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו', כדאיתא בחלק ובספרי.

[לא, יז]
וכל אשה יודעת איש -
ראויה להבעל אף על פי שלא נבעלה. ולפני הציץ העבירום, והראויה להבעל פניה מוריקות.

הרגו -
למה חזר ואמר, להפסיק הענין, דברי ר' ישמעאל, שאם אני קורא: הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש וכל הטף בנשים וגו' איני יודע אם להרוג עם הזכרים או להחיות עם הטף, לכך נאמר הרגו.

[לא, יט]
מחוץ למחנה -
שלא יכנסו לעזרה.

כל הורג נפש -
ר' מאיר אומר: בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר, ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת, כאלו נוגע במת עצמו, או יכול אפילו זרק בו חץ והרגו?
תלמוד לומר: וכל הנוגע בחלל, מקיש הורג לנוגע, מה נוגע ע"י חבורו, אף הורג ע"י חבורו.

תתחטאו -
במי נדה, כדין שאר טמאי מתים, שאף לדברי האומרים קברי גוים אינן מטמאין באהל, שנאמר: ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם, מודה הוא שהגוים מטמאין במגע ובמשא, שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלות, שנאמר: אדם כי ימות באהל.

אתם ושביכם -
לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה, אלא מה אתם בני ברית, אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו, צריכין הזאה.

[לא, כ]
וכל מעשה עזים -
להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות.

[לא, כא]
ויאמר אלעזר הכהן וגו' -
לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר: ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, וכן בשמעו נא המורים ויך את הסלע, ע"י הכעס טעה.

אשר צוה ה' וגו' -
תלה ההוראה ברבו.

[לא, כב]
אך את הזהב וגו' -
אף על פי שלא הזהיר לכם משה אלא על הלכות טומאה, עוד יש להזהיר לכם על הלכות גיעול. ואך לשון מיעוט, כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים אפילו לאחר טהרתן מטומאת המת, עד שיטהרו מבליעת איסור נבלות.

ורבותינו אמרו:

אך את הזהב לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהיה כמות שהוא.

[לא, כג]
כל דבר אשר יבא באש -
לבשל בו כלום.

תעבירו באש -
כדרך תשמישו הגעלתו, מה שתשמישו ע"י חמין, יגעילנו בחמין, ומה שתשמישו ע"י צלי, כגון השפוד והאסכלה, ילבננו באור.

אך במי נדה יתחטא -
לפי פשוטו חטוי זה לטהר מטומאת מת. אמר להם צריכין הכלים גיעול לטהרם מן האיסור, וחטוי לטהרן מן הטומאה.

ורבותינו דרשו מכאן:

שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות.

ומי נדה -
הכתובין כאן דרשו מים הראוים לטבול בהם נדה. וכמה הם?
ארבעים סאה.

וכל אשר לא יבא באש -
כל דבר שאין תשמישו ע"י האור, כגון כוסות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור.

תעבירו במים -
מטבילן ודיו ודוקא כלי מתכות.

[לא, כד]
אל המחנה -
למחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שילוח ממחנה לויה וממחנה ישראל.

[לא, כו]
שא את ראש -
קח את החשבון.

[לא, כז]
וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה וגו' -
חציו לאלו וחציו לאלו.

[לא, לב]
ויהי המלקוח יתר הבז -
לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין אלא מן המלקוח, כתב את הלשון הזה ויהי המלקוח שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס, שהיה עודף על בז המטלטלין אשר בזזו עם הצבא איש לו, ולא בא לכלל חלוקה מספר הצאן וגו'.

[לא, מב]
וממחצית בני ישראל אשר חצה משה -
לעדה והוציאה להם מן האנשים הצובאים.

[לא, מג]
ותהי מחצת העדה -
כך וכך.

[לא, מז-מח]
ויקח משה וגו' הפקודים -
הממונים.

[לא, מט]
ולא נפקד -
ולא נחסר, ותרגומו: ולא שגא, אף הוא בלשון ארמי חסרון, כמו: אנכי אחטנה, תרגומו דהות שגיא ממנינא, וכן: כי יפקד מושבך, יחסר מקום מושבך, איש הרגיל לישב שם. וכן: ויפקד מקום דוד, נחסר מקומו ואין איש יושב שם.

[לא, נ]
אצעדה -
אלו צמידים של רגל.

וצמיד -
של יד.

עגיל -
נזמי אוזן.

וכומז - -
דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדין.