(ג) עטרות ודיבון וגו' -
מארץ סיחון ועוג היו:

(ו) האחיכם -
לשון תמיהה הוא:

(ז) ולמה תניאון -
תסירו ותמניעו לבם מעבור שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם:

(ח) מקדש ברנע -
כך שמה, ושני קדש היו:

(יב) הקנזי -
חורגו של קנז היה, וילדה לו אמו של כלב את עתניאל:

(יג) וינעם -
ויטלטלם. מן נע ונד:

(יד) לספות -
כמו (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (ירמיה ז, כא) עולותיכם ספו וגו', לשון תוספת:

(טז) נבנה למקננו פה -
חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם.
אמר להם משה: לא כן עשו, העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם:

(יז) ואנחנו נחלץ חשים -
נזדרז מהירים, כמו:
(ישעיה ח, א) מהר שלל חש בז.
(ישעיה ה, יט) ימהר יחישה:

לפני בני ישראל -
בראשי גייסות, מתוך שגיבורים היו, שכן נאמר בגד (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קודקוד, ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים (דברים ג, יח) ואצו אתכם בעת ההיא וגו' חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל.
וביריחו כתיב (יהושע ו, יג) והחלוץ הולך לפניהם, זה ראובן וגד שקיימו תנאם:

וישב טפנו -
בעודנו אצל אחינו:
בערי המבצר -
שנבנה עכשיו:

(יט) מעבר לירדן וגו' -
בעבר המערבי:
כי באה נחלתנו -
כבר קבלנוה בעבר המזרחי:

(כד) לצנאכם -

תיבה זו מגזרת (תהילים ח, ח) צנה ואלפים כלם, שאין בו אל"ף מפסיק בין נו"ן לצד"י, ואל"ף שבא כאן אחר הנו"ן במקום ה"א של צנה הוא. מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן:

והיצא מפיכם תעשו -
לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק.
שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשובו, והם קבלו עליהם עד התנחל, הרי הוסיפו להתעכב שבע שחלקו, וכן עשו:

(כה) ויאמר בני גד -
כולם כאיש אחד:

(כח) ויצו להם -
כמו עליהם, ועל תנאם מינה אלעזר ויהושע, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:

(לב) ואתנו אחזת נחלתנו -
כלומר בידינו וברשותנו תהי אחוזת נחלתנו מעבר הזה:

(לו) ערי מבצר וגדרות צאן -
זה סוף הפסוק מוסב על תחילת העניין, ויבנו בני גד את הערים הללו להיות ערי מבצר וגדרות צאן:

(לח) ואת נבו ואת בעל מעוון מוסבת שם -
נבו ובעל מעוון שמות עבודה זרה הם, והיו האמוריים קורים עריהם על שם עבודה זרה שלהם, ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים, וזהו מוסבות שם, נבו ובעל מעוון מוסבות לשם אחר:
ואת שבמה -
בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה:

(לט) ויורש -
כתרגומו:

ותריך.

שתיבת רי"ש משמשת שתי חלוקות:
לשון ירושה.
ולשון הורשה.
שהוא טירוד ותירוך:

(מא) חותיהם -
כפרניהון:
ויקרא אתהן חות יאיר -
לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזיכרון:

(מב) ויקרא לה נבח -
לה אינו מפיק ה"א.

וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן:

לפי שלא נתקיים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא.

ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה:
(רות ב, יד) ויאמר לה בועז.
(זכריה ה, יא) לבנות לה בית.