(א) אלה מסעי -
למה נכתבו המסעות הללו?

להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרמעסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר יב, טז) ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (שם יג, ב) שלח לך אנשים וגו'. וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן.
ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן.

ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת:

משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות.
אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו':

(ד) ומצרים מקברים -
טרודים באבלם:

(יח) ויחנו ברתמה -
על שם לשון הרע של מרגלים, שנאמר (תהילים קכ, ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים:

(לח) על פי ה' -
מלמד שמת בנשיקה:

(מ) וישמע הכנעני -
כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל, לפיכך חזר וכתבה:

(מד) בעיי העברים -
לשון חרבות וגלים, כמו:
(מיכה א, ו) לעי השדה.
(תהילים עט, א) שמו את ירושלים לעיים:

(מט) מבית הישמת עד אבל השטים -
כאן

למדך

שיעור מחנה ישראל י"ב מיל.
דאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא וכו' (ערובין נה ב):

אבל השטים -
מישור של שטים אבל שמו:

(נא) כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו' -
והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה: כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באין ושוטפין אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן:

(נב) והורשתם -
וגרשתם:
משכיתם -
כתרגומו:

בית סגדתהון.

על שם שהיו מסככין את הקרקע ברצפת אבנים של שיש להשתחוות עליהם בפישוט ידים ורגלים, כדכתיב (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה:
מסכתם -
כתרגומו:

מתכתהון:

(נג) והורשתם את הארץ -
והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה:

(נד) אל אשר יצא לו שמה -
מקרא קצר הוא זה, אל מקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:
למטות אבותיכם -
לפי חשבון יוצאי מצרים.

דבר אחר:
בשנים עשר גבולין כמניין השבטים:

(נה) והיה אשר תותירו מהם -
יהיו לכם לרעה:
לשכים בעיניכם -
ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שיכיא:
ולצנינם -
פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא:
וצררו אתכם -
כתרגומו.