(ב) ומגרש -
רווח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה:

(ג) ולכל חיתם -
ולכל צרכיהם:

(ד) אלף אמה סביב -
ואחריו הוא אומר אלפים באמה, הא כיצד אלפים, הוא נותן להם סביב, ומהם אלף הפנימיים למגרש והחיצונים לשדות וכרמים:

(יא) והקריתם -
אין הקריה אלא לשון הזמנה.
וכן הוא אומר (בראשית כז, כ) כי הקרה ה' אלוהיך לפני:

(יב) מגאל -
מפני גואל הדם שהוא קרוב לנרצח:

(יג) שש ערי מקלט -
מגיד שאע"פ שהבדיל משה בחייו שלוש ערים בעבר הירדן, לא היו קולטות עד שנבחרו שלוש שנתן יהושע בארץ כנען:

(יד) את שלוש הערים וגו' -
אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מניין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים, דכתיב (הושע ו, ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם:

(טז) ואם בכלי ברזל הכהו -
אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו, אלא בהורג במזיד.
ובא ללמד, שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית, שנאמר בכולם אשר ימות בו, דמתרגמינן דהיא כמסת דימות ביה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו.

ואם תאמר בהורג בשוגג הכתוב מדבר, הרי הוא אומר למטה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו', למד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר:

(יז) באבן יד -
שיש בה מלא יד:
אשר ימות בה -
שיש בה שיעור להמית, כתרגומו.
לפי שנאמר (שמות כא, יח) והכה איש את רעהו באבן, ולא נתן בה שיעור.
יכול כל שהוא?
לכך נאמר אשר ימות בה:

(יח) או בכלי עץ יד -
לפי שנאמר (שמות כא, כ) וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט, יכול כל שהוא?
לכך נאמר בעץ אשר ימות בו, שיהא בו כדי להמית:

(יט) בפגעו בו -
אפילו בתוך ערי מקלט:

(כ) בצדיה -
כתרגומו:

בכמנא במארב:

(כב) בפתע -
באונס.

ותרגומו:

בתכיף.

שהיה סמוך לו, ולא היה לו שהות להיזהר עליו:

(כג) או בכל אבן אשר ימות בה -
הכהו:
בלא ראות -
שלא ראהו:
ויפל עליו -
מכאן אמרו ההורג דרך ירידה גולה, דרך עלייה אינו גולה:

(כה) עד מות הכהן הגדול -
שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כוהן גדול.

דבר אחר:
לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו:
אשר משח אותו בשמן הקדש -
לפי פשוטו מן המקראות הקצרים הוא, שלא פירש מי משחו, אלא כמו אשר משחו המושח אותו בשמן הקדש.

ורבותינו דרשוהו במסכת מכות (יא ב):

לראיית דבר, ללמד שאם עד שלא נגמר דינו מת כוהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני, שנאמר אשר משח אותו, וכי הוא משחו לכהן או הכהן משח אותו, אלא להביא את הנמשח בימיו שמחזירו במיתתו:

(כז) אין לו דם -
הרי הוא כהורג את המת שאין לו דם:

(כט) בכל מושבתיכם -
למד שתהא סנהדרין קטנה נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל:

(ל) כל מכה נפש וגו' -
הבא להרגו על שהכה את הנפש:
לפי עדים ירצח -
שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו:

(לא) ולא תקחו כפר -
לא יפטר בממון:

(לב) ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו -
למי שנס אל עיר מקלטו שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון ליתן כופר לשוב לשבת בארץ בטרם ימות הכהן:
לנוס -
כמו לנס.
כמו (מיכה ב, ח) שובי מלחמה, ששבו מן המלחמה.
וכן (צפניה ג, יח) נוגי ממועד.
וכן (יהושע ה, ה) כי מולים היו.
כאשר תאמר שוב על מי ששב כבר, ומול על מי שמל כבר, כן תאמר לנוס על מי שנס כבר, וקורהו נוס כלומר מוברח.
ואם תאמר לנוס לברוח, ותפרשהו לא תיקחו כופר למי שיש לו לברוח לפטרו מן הגלות, לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת בארץ, הרי עדיין לא נס ומהיכן ישוב?!

(לג) ולא תחניפו -
ולא תרשיעו.

כתרגומו:

ולא תחייבון:

(לד) אשר אני שכן בתוכה -
שלא תשכינו אותי בטומאתה:
כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל -
אף בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם